רולטה רוסית בטדי: ה-0:0 הכי גדול שנראה כאן בשנים האחרונות
דרמה מטורפת, החמצות מסמרות שיער והצלה הרואית מהקו: בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב נפרדו בחלוקת נקודות סוערת, שהציפה את החוזקות, את הבעיות בהתקפה של אלמוג כהן ומשטח דשא אחד שרחוק מלהרשים. צילום: ליאת אבשלומי
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גיא אדרי
אומנם לא ראינו שערים ביום שני בערב, אך ראינו דרמה מטורפת, החמצות מסמרות שיער וחזרה מרגשת מאוד לאצטדיון טדי. בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב סיפקו לנו משחק רווי מצבים. לא מדובר במשחק גדול של שתי אימפריות, אך בהחלט בקצב גבוה, עם שליש אחרון שהפך לרולטה רוסית של ממש והצלה ענקית מהקו של שוער ובלם, כזו שידברו עליה עוד שנים רבות.
עשרים ותשעה אלף אוהדים הגיעו לחגיגת כדורגל אירופאי-ישראלי. שלושה חודשים חיכו אוהדי בית"ר לרגע הזה: לחזור הביתה, להרגיש את הטירוף ביציע המזרחי, לחוות את האקסטזה מהיציעים והכי חשוב, לשבת בכיסא המוכר והאהוב.
משטח חדש, אכזבה ישנה
להגיד לכם את האמת, חשבתי שאחרי עבודות ממושכות של שלושה חודשים נראה משהו אחר לחלוטין על כר הדשא. דיברו רבות על משטח הידראולי, משוכלל ואיכותי בהרבה, אך בפועל קיבלנו משטח שהוא ממש לא להיט.
יצא לי לעמוד קרוב מאוד לכר הדשא, והוא רחוק שנות אור ממה שקיוו ופיללו אנשי האצטדיון ובכלל אוהדי הכדורגל. אפשר לראות בבירור שכר הדשא רחוק משיאו, במיוחד במרכז המגרש שבו ניכרת היטב האיכות הירודה שלו. אני מקווה מאוד שהמשטח יחזיק מעמד עד לפגרת שזרוע החורף, אחרת בית"ר עלולה להיפגע קשות, בעיקר לאור העובדה שסגנון המשחק שלה נשען על שחקנים טכניים. הנקודה הזו מונחת ישירות לטיפולכם, עיריית ירושלים וחברת "אריאל" האחראית על ניהול האצטדיון.
את המשחק עצמו אני מחלק לשלושה חלקים ברורים.
רבע שעה של הלם: מכבי תל אביב שוברת את הלחץ
החלק הראשון נמשך כרבע שעה, והוא היה כולו בשליטת מכבי תל אביב. הייתה רק קבוצה אחת על כר הדשא – האורחת מתל אביב, שהגיעה לשני מצבים בטוחים לשער. כבר בדקה השנייה דור פרץ רשם החמצה אדירה כשבעט החוצה, במה שהיווה למעשה רק קדימון למה שיתרחש בהמשך המשחק. מיד לאחר מכן וארלה, שנשאר פשוט חופשי לחלוטין, רשם החמצה מסמרת שיער מול מיגל סילבה כששלח את הכדור החוצה.
בדקות הללו אפשר היה לחזות בפאניקה גדולה אצל בית"ר, שבאה לידי ביטוי במשחק לחץ שגוי לחלוטין על שחקני מכבי תל אביב. הצהובים-כחולים שברו בקלות את הלחץ הבית"רי בעזרת חילופי מסירות כפולות, ויצאו קדימה עם המהירות המסחררת של שגיב יחזקאל ווארלה שהביכו פעם אחר פעם את חוליית ההגנה.
אני צופה כאן בעיה משמעותית במשחק הלחץ ובשיטה של אלמוג כהן. משחק לחץ חייב לתפקד כמו מכונה משומנת היטב – ברגע שבורג אחד משתחרר, המכונה כולה מקרטעת ומפסיקה לעבוד. בדיוק כך נראתה בית"ר באותן דקות פתיחה.
הצהובים-שחורים משתלטים: שליטה, 17 מצבים והחמצות ענק
לאחר רבע שעה מורטת עצבים, הצהובים-שחורים התעוררו סוף סוף ונכנסו לעניינים. הם שלטו בכדור, ייצרו מצבים נהדרים לכיבוש, ורק חוסר מזל לצד חוסר חדות במסירה או בבעיטה האחרונה מנעו מהם שער יתרון מוצדק.
פעם אחת זה היה חוסר המזל, כאשר הבעיטה של סמואל קאלו פגעה בקורה לאחר מסירה ענקית – כהרגלו – של אומן המסירות ירדן שועה. בפעם אחרת זה היה חוסר החדות של עומר אצילי בסמוך לשער. בהזדמנות נוספת ראינו קבלת החלטות שגויה ואנוכיות מוחלטת של קאלו, שבחר לבעוט במקום להשאיר כדור פשוט לאצילי שהיה חופשי מול אופק מליקה. אירוע דומה התרחש גם במחצית השנייה, כאשר אצילי קיבל מתנה מתוך אינספור הטעויות של שוער מכבי הצעיר, אך במקום לגלגל בקור רוח את הכדור לפינה הרחוקה, שחרר בעיטה בעוצמה גבוהה ששיגרה את הכדור עד לשכונת בית הכרם.
(שון ווייסמן)
החניכים של אלמוג כהן היו נהדרים בפרק הזמן הזה: הם חילצו כדורים, הפגינו עוצמה פיזית ועטו על שחקני הקישור וההגנה של קני מילר. נראה היה שהקבוצה של המאמן החדש סוף סוף מתחברת, אך עדיין משהו לוקה בחסר בחלק ההתקפי. מה שנכנס בקלות בעונה שעברה, הולך העונה בקושי רב בהתקפה הירושלמית. שבעה עשר מצבי הבקעה רשמו הבית"רים – בין הכמויות הגדולות ביותר שלהם העונה, ועוד מול קבוצה גדולה ומועמדת בכירה לתואר האליפות. שחקניו של כהן שיתקו את מרכז השדה של מכבי תל אביב, אך פשוט לא ידעו לנצל את החולשה הברורה של הבלמים מקריית שלום.
סוגיית הזרים והחלוצים: הבעיה של קאלו, וייסמן ואנסה
בשונה מהמשחק מול הפועל רמת גן, מאמן בית"ר בחר לפתוח עם סמואל קאלו והותיר את יוג'ין אנסה מחוץ לסגל. החלטה זו גרמה לכך שבית"ר איבדה את המהירות שלה בחלק הקדמי, דבר שבלט לרעה בעיקר במחצית השנייה. השטחים הריקים שנוצרו בהמשך המשחק ישבו בצורה מושלמת על המהירות של אנסה; שם הוא היה יכול לבוא לידי ביטוי ואולי להעניק לקבוצה שלוש נקודות יקרות.
מי שפתח במקומו היה קאלו. משחקן זר אני מצפה לשדרג את הקבוצה ולהקפיץ אותה קדימה, והוא היה חייב לסיים את המשחק הזה עם שער אחד לפחות. זה לא סוד שאינני מחזיק ממנו, ואני לא מסתיר זאת מהרגע הראשון שהוא נחת כאן. היה צריך להחתים שחקן זר אחר במקומו, שובר שוויון אמיתי. מתחילת העונה החלוץ נמצא במגמת ירידה חדה: הוא אינו מנפק את המספרים שסיפק בעונה שעברה, ובוודאי שלא מציג את אותה יכולת. קאלו נראה מסורבל ולא חד מול השער, ולולא האנוכיות שלו בית"ר הייתה יורדת להפסקה ביתרון. אם שועה היה עומד באותה עמדה מול השער, הוא היה מעביר מסירת רוחב פשוטה לאצילי שהיה מסיים ברשת – וזה בדיוק ההבדל.
קחו לדוגמה את איגור זלאטנוביץ מהפועל באר שבע, שנכנס כמחליף, כבש צמד והביא לקבוצתו שלוש נקודות יקרות מול הפועל ירושלים. להפועל באר שבע יש חלק קדמי זר ואיכותי בדמותם של זלאטנוביץ, אוגריסה ואיסט – שחקנים שמסוגלים לעלות מהספסל ולשנות משחק מקצה לקצה. לעומת זאת, החלק הקדמי של בית"ר, להוציא את שועה ואצילי, נשען על שחקנים שלא יספקו מספרים דו-ספרתיים.
טענתי זאת עוד בטרם החתימה: אני צופה בעיה קשה מאוד בגזרתו של שון וייסמן. הירושלמים שגו כשלא צירפו חלוץ נוסף לצידו והימרו על כל הקופה אך ורק עליו. בשלושה עשר משחקים בכל המסגרות זה פשוט עדיין לא זה. נכון שיש הטוענים שחלוץ זקוק לרצף של משחקים בהרכב, בעוד שווייסמן מתנדנד בין הספסל ל-11, אך משחקן במעמדו, שמחזיק באחד מחוזי השכר הגבוהים ביותר, מוכרחים לצפות להרבה יותר. שון אינו נראה חד, תוסס או חי, אלא כבוי למדי. למרות שהחילופים במחצית השנייה פגעו בקצב המשחק, לווייסמן עדיין הייתה הזדמנות פז כשמצא את עצמו מול מליקה במצב של שניים על אחד. היו לו שתי אפשרויות: למסור לאצילי או לחתוך ימינה ולכבוש בעצמו. חוסר החדות שמאפיין אותו הוביל לאובדן של מצב הבקעה ודאי.
פערי הספסל: שאלת בן שימול והחיסרון של דור מיכה
בעיה נוספת לדעתי זה ההבדלים בין ההרכב הראשון ל"הרכב השני", כשהדגש הוא על המחליפים. זו לא פעם ראשונה שכהן עושה חילופים, העצימות ואיכות הכדורגל נפגעת. יונה שנכנס כמחליף והראה התלהבות רגעית הלך ונעלם, וורקו שמועדף על ידי אלמוג על פניו של בן שימול לא סיפק את הסחורה ודי העלים את האמצע של בית"ר. אורי עזו שנכנס כמחליף ניסה לפחות לייצר כמה מהלכי כדורגל, אך עדיין אפשר לראות את הפערים.
סוגייה שלא ברורה לי, זו תעלומת זיו בן שימול. אני לא היחידי ששם לב לזה, כשגם רוב הקהל לא מבין מה קורה עם השחקן שעשה פריצה אדירה בעונה שעברה אצל יצחקי. אז נכון לבן שימול כרגע אין מקום בהרכב כרגע, אך לא ברור לי איך השחקן לא מקבל בכלל דקות העונה אצל המאמן? וזו השאלה שצריך לענות עליה המאמן - מה הסיבה שזיו בן שימול איבד אצל המאמן את הקרדיט? המשחק נגד מכבי היה תפור על בן שימול, שחקן שיודע להניע כדור, לתת כדורי עומק ולהוביל לשינוי כפי שעשה בלא מעט משחקים בעונה החולפת. אלמוג כהן צריך לתת הסברים לאן נעלם הילד שפרח בעונה שעברה אצל יצחקי ומה הסיבה שוורקו מועדף על פניו.
בנוסף, עם כל הכבוד לשחקנים שעלו מהספסל, לאף אחד מהם אין את האיכות הייחודית של דור מיכה, שהיה חסר מאוד ביום שני. על כר הדשא לא נכח אף שחקן שידע להחזיק בכדור, להרגיע את המשחק, לנהל את הקצב ולשחרר לחץ. מהרגע ששועה הוחלף, לא נותר איש שיודע להעמיד חלוץ מול שוער. מיכה שייך לזן השחקנים שאינם זקוקים להרבה: רגע קסם קטן אחד שלו הופך למהלך מכריע. כדורי העומק שלו, בשטחים העצומים שנפתחו במחצית השנייה כשהמשחק הפך לרולטה רוסית, היו שווים זהב. לבית"ר היה חסר מנהיג שקט על כר הדשא בדקות הסיום.
רולטה רוסית בסיום: קריסת הקישור ומופע הגבורה של קרבאלי
החלק השלישי והאחרון במשחק מחזיר אותנו לדקות השליטה של מכבי תל אביב. החל מהדקה ה-65 האורחים הפכו למסוכנים בהרבה, וזאת בשל אובדן הסדר במרכז השדה בעקבות חילופו של סרנה הקשר הקולומביאני. אומנם אלכסיס סרנה לא הציג משחק נוצץ, אך הנוכחות שלו מעניקה שקט רב שמאפשר לחבריו לצאת קדימה. הוא חילץ לא מעט כדורים, אף על פי שלטעמי הוא מרבה לשחק בהליכה ומסירותיו ברובן הולכות לאחור ולצדדים במקום לקדם את המשחק – נקודה שכהן יצטרך לעבוד עליה באימונים.
יציאתו של סרנה גרמה לרפיון בחלק האחורי ולחוסר סדר מוחלט באמצע, שתורגמו מיידית לשלושה מצבי הבקעה ודאיים של התל אביבים שרק בנס לא הסתיימו בכדור ברשת. המצב הראשון נרשם לזכותו של אושר דוידה, שנשאר חופשי לחלוטין בעקבות הפקרות הגנתית וסגירה לקויה של טימותי מוזי, שהתעייף אחרי משחק רצוף הקרבה. למזלה של בית"ר, דוידה בחר בהחלטה שגויה, ובמקום להתקדם ולהוציא כדור רוחב, שחרר בעיטה גבוהה מרחוק.
(עומר אצילי)
שני המצבים הבאים, שהיו שערים בטוחים של דור פרץ – הדמות הטרגית של ההתמודדות – נבלמו בידי גיבור המשחק, בריאן קרבאלי. הבלם הציל את בית"ר ירושלים בתצוגה הירואית של הקרבה, לב ונשמה גדולה: תחילה חסם בגופו בעיטה מסוכנת של פרץ ממרחק, ושיא הדרמה נרשם בדקה ה-89, כאשר פרץ שוב נותר לבדו מול השער והיה צריך רק לבחור פינה. תושייה יוצאת דופן של מיגל סילבה יחד עם מיקום מושלם של קרבאלי על קו השער ברגע הנכון, השאירו את הנקודה היקרה בטדי.
היציעים לא געשו: הקהל חייב להפוך את טדי למבצר
אי אפשר לסיים מבלי להתייחס לקהל של בית"ר ירושלים, שלטעמי הוא הקהל הגדול והטוב ביותר בישראל. עשרים ושישה אלף אוהדים מקומיים הגיעו למשחק החזרה בטדי, אך האמת היא שהתאכזבתי. התאכזבתי מרמת העידוד, מאיכות התפאורה שחייבת להשתפר, ובעיקר מהאווירה הכללית באצטדיון שלא הזכירה את הר הגעש שאנחנו מכירים ורגילים אליו.
הגיע הזמן שכלל האוהדים שממלאים את היציעים ייקחו יוזמה וייתנו את הטון, בדיוק כפי שעושים זאת בצורה מדהימה חברי הגוש המעודד. אצטדיון טדי חייב לחזור להיות מבצר בלתי חדיר, ולשם כך דרוש שיתוף פעולה מלא ועוצמתי של כלל היציעים.
