סשה אוברדוביץ' מטלטל את הפועל ירושלים
עם פתיחת עונה מבטיחה, הגנת ברזל שלא נראתה מאז ימי דז'יקיץ' ושאגות בפסק הזמן שהפכו לוויראליות. הסרבי המעוטר מוכיח שיש בעל בית בבירה. עכשיו רק נותר לחלום על היורוליג, לצרף גבוה דומיננטי ולחכות לשובו של ג'ארד הארפר. צילום: מדיה, הפועל מידטאון ירושלים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
שלמה חסיד
אופטימיות זהירה שוררת בהפועל ירושלים בעקבות פתיחת העונה הטובה של הקבוצה בליגה המקומית וביורוקאפ. מי שמושך את מרב תשומת הלב הוא המאמן סשה אוברדוביץ', שמצליח לסחוט משחקניו את המקסימום כבר מהרגע הראשון.
הסרבי המעוטר, שהוביל את מונאקו לפיינל פור היורוליג וקטף בעבר תוארי אליפות בגרמניה ובצרפת, חתום על חוזה עתק של כ-750 אלף דולר נטו לעונה לשלוש שנים. במוצאי שבת הוא כיכב בפריים-טיים בעקבות סערת הרוחות שחולל בפסק זמן במהלך הניצחון הביתי מול הפועל באר שבע (74:88). ברבע השני, לאחר ריצת 20:8 של האורחים שהשוותה את התוצאה, הוא צרח על שחקניו: "השתגעתם? זאת הגישה שלכם? אנחנו נפסיד". המאמן רתח על מה שנראה כשאננות וזלזול: איבודי כדור רשלניים, רפיון בריבאונד וחוסר כבוד ליריבה וליציעים.
מלבד הסצנה המדוברת, שחזרה על עצמה שוב ושוב בערוצי הספורט וברשתות, אוברדוביץ' מנהל את המשחק ביד רמה. השחקנים מקשיבים לו, מבינים את דרישותיו ומפגינים כלפיו כבוד עמוק. הוא מביא עמו אנרגיות בלתי נגמרות ומחויבות טוטאלית, וניכר שמדובר באוטוריטה של ממש, אישיות סמכותית ומנוסה שמסוגלת להשתלט על חדר הלבשה עמוס בכוכבים ובאגואים.
(פתיחת עונה מוצלחת והגנת ברזל: המאמן סשה אוברדוביץ' דוחף את הפועל קדימה)
תחת הדרכתו, נראה כי ירושלים ביצעה קפיצת מדרגה מקצועית. הטקטיקה מגוונת, השיטה גמישה, והקבוצה משחקת בצלמו של המאמן: קשוחה, לוחמת ובעלת מחויבות הגנתית עמוקה – מראות שלא נראו בארנה מאז ימי אלכסנדר דז'יקיץ'.
בסגל הנוכחי יש הרבה יותר עומק וכישרון, אך ברור שללא דמות כה בכירה על הקווים, סגל כזה כלל לא היה נבנה והכוכבים לא היו נוחתים בבירה. קשריו ההדוקים של אוברדוביץ' עם סוכני העל באירופה, לצד המוניטין שלו, שולחים מסר ברור על השאיפות של המועדון. בדומה לדימיטריס איטודיס בהפועל תל אביב, נוכחותו מעניקה לירושלים גם יוקרה ו"ריספקט" מול השופטים באירופה – פקטור שיכול להכריע משחקים צמודים.
מאמן העבר האגדי אפי בירנבוים, שבעצמו לא היסס לשאוג על שחקניו בפסקי זמן באולם המיתולוגי במלחה, ניתח: "אוברדוביץ' התעצבן בצורה אותנטית לחלוטין, זו ממש לא הייתה הצגה למצלמות אלא האופי שלו. כל ה'אוברדוביצ'ים' כאלה, הוא מאוד מזכיר את ז'ליקו אוברדוביץ'. המסר ברור: אם לא תדרוש, לא תקבל. איך השחקנים מגיבים? מדובר במקצוענים מנוסים שכבר ראו הכול בקריירה ויודעים בדיוק איך לעכל את זה. ירושלים נראית מחוברת, משחקת כדורסל יפה וניכרת טביעת האצבע של המאמן. זה לא מובן מאליו לחבר קבוצה כך כבר בחודש אוקטובר, אם כי עד כה הם פגשו בעיקר יריבות בינוניות. לתחושתי, הם עדיין ברמה אחת מתחת למכבי והפועל תל אביב שברחו מעט קדימה".
גם צביקה שרף, שאימן בעבר בבירה ומכיר היטב שבירת לוחות בטקטיקה, החמיא למאמן: "אוברדוביץ' הוא מותג אירופי מוכח עוד מימיו כשחקן באלבה ברלין, לימוז' והכוכב האדום בלגרד. תמיד אומרים שלמאמן לוקח זמן להטמיע את שיטתו וזה נכון, אבל בירושלים הוא כבר הצליח לשדרג באופן דרמטי את משחק ההגנה – שנראית כרגע כטובה ביותר בליגה".
ממשיכים לחלום על היורוליג
למרות האכזבה במועדון מהמגמה של הנהלת היורוליג שלא להעניק לירושלים רישיון קבוע בשלב זה, בבירה לא מתכוונים להרים ידיים. המטרה המיידית היא זכייה ביורוקאפ, המבטיחה כרטיס אוטומטי למפעל הבכיר.
עם זאת, כדי להתמודד שווה בשווה בשלבים המכריעים מול אריות היבשת, ניכר כי לאדומים חסר שחקן פנים נוסף, שחקן גבוה, אתלטי ופיזי לעמדה 4 שיאזן את משחק הפנים והחוץ מול קבוצות אגרסיביות.
(צביקה שרף: "אוברדוביץ' הוא מותג אירופי מוכח")
במקביל, הפציעה של ג'ארד הארפר אמנם מעוררת דאגה, אך יש בה גם נקודת אור: בעוד שבעבר ההסתמכות עליו הייתה כמעט עיוורת והמשחק התנהל כולו דרכו, היעדרותו הנוכחית מאלצת שחקנים אחרים לקחת מנהיגות, להתבלט ולגלות דומיננטיות. כשהוא ישוב לפרקט, ירושלים תרוויח סגל עמוק ובשל בהרבה.
ברקע עומדת גם תוכנית ההתרחבות של היורוליג מ-20 ל-24 קבוצות. הפועל ירושלים עומדת בסטנדרטים המחמירים של המפעל בעלים בעל גב כלכלי רחב, אולם מודרני מהשורה הראשונה וסגל שחקנים איכותי. במועדון משוכנעים כי ההתמדה על הפרקט ומחוצה לו תוביל בסופו של דבר להשגת הכרטיס הנכסף לבמה המרכזית של אירופה.
