עוד ניצחון כזה ואבדנו
בית"ר ירושלים השיגה שלוש נקודות יקרות, אך מה יהיה עם היכולת? מול הרכב משני של בני סכנין, הצהובים-שחורים שוב הציגו יכולת חלשה, ורק בזכות טעות של השוער השיגו שלוש נקודות. הדאגה העיקרית היא יכולתו של שון וייסמן. צילום: ליאת אבשלומי
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גיא אדרי
כמה אוויר הוציא אלמוג כהן ביום שני; את רעש אנחת הרווחה שמענו מסכנין עד למעלה אדומים, שם אני מתגורר. הצהובים-שחורים אומנם השיגו שלוש נקודות יקרות, אך מלבד הנקודות אין שום דבר מקצועי טוב שאפשר לקחת מהמשחק הזה. בעצם אולי דבר אחד, כי בית"ר סוף סוף לא ספגה מאז המשחק הראשון מול לרנקה באירופה.
אז נכון, בית"ר עצרה את כדור השלג לאחר התבוסות למכבי נתניה ולהפועל תל אביב, אבל הנורה האדומה הבוהקת שצריכה להבהב בקצב גבוה בבית וגן היא היכולת החלשה בכל מערכי הקבוצה. מול בני סכנין זה היה פשוט קשה לעיכול; קשה היה לעיניים לראות את בית"ר מודל 2027–2026 חודשיים בלבד אחרי השיא והפיק שהמועדון הזה הגיע אליו.
בור במרכז השדה
לירושלמים יש בעיה גדולה מאוד בחלק ההגנתי, והיא מתחילה מכך שהקישור פשוט רך מאוד. שחקני האמצע פשוט רחוקים זה מזה. מתחילת השנה ניתן לראות שהפערים הללו באים לידי ביטוי במצבי הבקעה של הקבוצות היריבות, שמצאו את עקב האכילס של הצהובים-שחורים.
יוסי אבוקסיס, שאימן בעבר את בית"ר, הכיר את המגבלות של קבוצתו לשעבר. הוא חיכה לטעויות של שחקני הקישור של הבית"רים ודאג שחניכיו ייצאו להתקפות מעבר מהירות, ובעיקר ינצלו את הטעויות שעושים בחלק האחורי שחקניו של אלמוג כהן.
הירושלמים במחצית הראשונה פשוט שיחקו על מי מנוחות, כאילו מדובר במשחק אימון או במשחק סוף עונה שכבר אין מה להילחם עליו. מה שמדאיג אותי יותר: ששחקני בית"ר משחקים ללא האנרגיות שאנחנו רגילים אליהן מהשנים האחרונות. שחקנים רבים נראים כבויים - משהו שלא התרגלנו לראות בשנה שעברה.
סכנין, בהרכב משני וללא מספר שחקנים בכירים, הביכה לא מעט את בית"ר בחלק ההגנתי והפתיעה אותה, ורק בנס בתוך תוספת הזמן לא ספגה שער לאחר נגיחה של גנטוס למשקוף והחוצה.
איש המשחק של הירושלמים היה יוג'ין אנסה, ואם השחקן שאני חושב שלא מתאים לבית"ר נבחר לאיש המשחק, זה אומר הכול על היכולת של חניכיו של כהן. הצהובים-שחורים הגיעו ללא המגנים הטבעיים שלהם, ירדן כהן ונאנא אנטווי, בעקבות פציעות, והחיסרון שלהם מעיד על הפער העצום ביכולת בין ההרכב הראשון למחליפים.
סיסמאות מול מציאות
ברק אברמוב בהרמת הכוסית החגיגית של המועדון הירושלמי טען שלבית"ר יש את הסגל הכי טוב בארץ, והשאלה שצריכה להישאל: האם הוא באמת מאמין בזה גם היום?
אני חושב שעם היכולת החלשה הזאת שבית"ר מציגה מתחילת העונה, זה לא יספיק למשחקים הבאים, במיוחד מול קבוצות בעלות סגלים מלאים וטובים יותר.
(כהן עם ברק אברמוב, בעלי המועדון. צילום: מועדון בית"ר גשם ירושלים)
אני רואה משחקים של הפועל תל אביב, של מכבי פתח תקווה, של מכבי נתניה ושל הפועל חיפה, (וזה מבלי להזכיר בכלל את מכבי תל אביב ובאר שבע) ואי אפשר שלא להתרשם מהעמידה במגרש של הקבוצות הללו: קבוצות עם שחקנים שעושים תנועה ללא כדור, מפעילים לחץ גבוה, יודעים בדיוק מה לעשות עם הכדור, ובכללי מגיעים למצבים – דבר שלא ראינו מבית"ר, בעיקר בשני המשחקים האחרונים.
בבית"ר, בשונה מקבוצות אחרות, רוב שחקני הקישור הם שחקנים שרוצים ודורשים את הכדור לרגל, כמו יוספי, אצילי, שועה, קאלו ווייסמן, כשהיחיד בהתקפה שאפשר לראות אותו עושה תנועות לעומק או למצוא אותו בשטחים ריקים הוא יוג'ין אנסה.
מלכודת הלחץ הגבוה
זו הבעיה הגדולה של אלמוג כהן ובשיטת הבילד-אפ שלו; זה לא מחזיק מים. לבית"ר אין את הסגל המתאים לשיטת המשחק של אלמוג כהן, והוא חייב להבין שהוא צריך לצאת מהקופסה ולהתאים את עצמו לסגל שהוא בנה.
אם המאמן הצעיר ימשיך ללכת עם הראש בקיר ולא יבין את הבעיה שטמונה בשיטת המשחק שלו, בית"ר לא תהיה קבוצה יציבה אלא תבליח בניצחונות פה ושם. על איזון שמעתם? בבית"ר אין איזון בכל מערכי הקבוצה, ולכן לפרקים ארוכים אנחנו רואים דעיכה ביכולת.
דבר נוסף בשיטה של אלמוג כהן הוא משחק הלחץ והדרישה משחקניו ללחוץ גבוה וכמה שיותר. בית"ר ברוב משחקיה, ובעיקר במשחק מול הפועל תל אביב, הוכיחה שמשחק הלחץ פוגע בה. במקום שבית"ר, כמו בעונה החולפת, תהיה קבוצה נרדפת, היא הפכה להיות קבוצה שרודפת אחרי יריבותיה. המצב הזה גורם לשחקני בית"ר לרדוף יותר ויותר אחרי שחקני היריב, ובכך לאבד כוחות מיותרים; השחקנים אינם מצליחים לצאת קדימה בכוחות מחודשים, והחמצן לא מגיע למוח.
טוב יעשה אלמוג כהן אם יבין שאי אפשר ללחוץ קבוצות לאורך 90 דקות, כי בסופו של דבר זה יגרום לשחיקת שחקנים ויוביל לפציעות תכופות.
איפה האקס פקטור?
בבית"ר צריכים לדאוג מאוד, בעיקר בעקבות יכולתו המאכזבת של שון וייסמן, שבמשחק מול סכנין הגיע לראשונה למצב הבקעה מעולה מול השער, אך חוסר החדות שמאפיין אותו מתחילת השנה בא שוב לידי ביטוי והחלוץ לא מצא את הרשת.
וייסמן הגיע בקול תרועה רמה לבית"ר בקיץ האחרון. הוא קיבל משכורת גבוהה, מהגבוהות בבית"ר ירושלים, ואנחנו מצפים מבעלי השכר הגבוה במועדון להביא את האקס-פקטור במשחקים כאלה. החלוץ שחזר מחו"ל הבקיע שער בודד מפנדל, ובשישה משחקים נוספים טרם מצא את הרשת ממשחק שדה; הלחץ וחוסר הביטחון עושים את שלהם.
למרות היכולת החלשה של חניכיו, אחד הדברים שאהבתי אצל אלמוג כהן הוא הריאיון שלו בסיום המשחק: למרות שבית"ר פתחה את העונה עם שני הפסדים כואבים, הוא עדיין דבק במטרה שהציב מתחילת העונה – אליפות.
אז נכון, בדיבורים זה נשמע ונראה יפה מאוד, ויכול להיות שגם המאמן מאוד מאמין בזה, אך אני סקפטי מאוד לגבי הדברים; במיוחד כשבית"ר, על מנת שתוכל באמת לרוץ לאליפות, צריכה להתחזק בעוד שלושה-ארבעה שחקנים: בלם מגן שמאלי קשר אחורי וחלוץ שיעלה מהספסל ויספק שערים.
זרים שלא משדרגים
את הסיבות שבגללן אני לא מחזיק מקאלו אפשר היה לראות כבר מתחילת המשחקים בגביע הטוטו ובאירופה, ועכשיו אפשר לראות אותן גם בליגה הישראלית. מדובר בשחקן זר בינוני מינוס, שחלק ניכר מהאוהדים שלו מתרשם מהעבודה ההגנתית שהוא נותן בחילוצי כדור. אז אני מצטער להגיד לכם: תפקיד של חילוץ כדורים אני יכול להטיל גם על שחקן ישראלי צעיר שייתן את אותה העבודה. סמואל קאלו הגיע על תקן שחקן זר שאמור לשדרג את בית"ר. לצערי הוא ויוג'ין אנסה אינם מתאימים לשאיפות של אלמוג כהן ולמאות אלפי אוהדי בית"ר שרוצים סוף סוף לראות תואר בירושלים.
נקודה אחת חיובית שבית"ר ואלמוג כהן יכולים לקחת היא ההגעה למצבים בסמוך לסיום המשחק, כשירדן שועה נכנס לשחק. אולי עד ששועה יחזור לכושר משחק מלא רצוי להעלות אותו מהספסל לחצי השעה או לעשרים הדקות האחרונות, כי כשהוא נכנס הוא יצר שלושה מצבי הבקעה לחבריו.
מי שהקהל של בית"ר הכי צריך שיתעורר וייכנס לעניינים הוא עומר אצילי, שמשקיע ונותן את כולו למרות התקופה הפחות טובה. אצילי מראה בגרות, נחישות והקרבה, שבאו לידי ביטוי גם בתום ההפסד להפועל תל אביב, כשהגיע לעמדת הראיונות לאחר כמעט ארבע שנים שבהן הקשר לא התראיין. הקפטן המשני של בית"ר הראה מנהיגות וכיצד שחקן ברמתו צריך להתנהל. אין לי ספק שברגע שאצילי ייכנס לעניינים, איש לא יוכל לעצור את בית"ר.
תלמד צניעות מהי
לסיום, אני רוצה להתייחס לברק אברמוב, שהגיע ודיבר לאחר ההפסד המביש נגד הפועל תל אביב ואמר בין היתר: "להגיד שהכול לא טוב זה להיות ליצן", כשהוא מכוון לאנשי התקשורת שמבקרים בצדק את מצבה של בית"ר ירושלים.
ברק, הייתי במסיבת העיתונאים בתום המשחק בבלומפילד; זה לא הוסיף כבוד לך ולא לעיתונאים שישבו שם ושמעו אותך תוקף את התקשורת, תוקף את העיתונאים ומתנשא מעל אנשים שזה תפקידם - לבקר ולשאול שאלות לגיטימיות שאינך חייב להסכים איתן.
אתה מדבר על ליצנות? להגיד שלבית"ר יש את הסגל הכי טוב בליגה ואת המאמן הכי טוב בארץ זה דבר שפוגע במאמנים עתירי ניסיון כמו בכר, רן קוז'וך שלקח לך מול העיניים את צלחת האליפות, ורוני לוי שעשה דבר או שניים בכדורגל.
עם כל הכבוד לאלמוג כהן, שאותו אני מעריך מאוד, הוא עוד לא מספיק זמן על הקווים כדי להיחשב למאמן הכי טוב בישראל. למד צניעות מהי. לבית"ר חסר עוד הרבה כדי להפוך את הסגל לטוב ביותר בישראל, אבל כדי להוריד את האש ממך ולברוח מביקורת, בחרת בהתקפה כהגנה הטובה ביותר. אני מבין שחגגת יום הולדת ומגיע לך המון מזל טוב, אך אי אפשר לבוא ולחייך למצלמות אחרי 3:0 ליריבה המושבעת כשאוהדי בית"ר עם דמעות בעיניים ומתוסכלים - מי כמוך יודע זאת כאוהד הקבוצה.
אל תטעה: אוהדי בית"ר ירושלים ממש אינם טיפשים, ומי שמנסה לערבב אותם מוצא את עצמו בסופו של דבר מחוץ למועדון.
