שלוש נקודות, אפס ברק
בית"ר ירושלים ניצחה 1:0 את הפועל פתח תקווה אחרי פנדל של ירדן שועה, אבל מחצית שנייה חלשה, חילופים מאוחרים והתקפה אנמית מעלים שאלות לקראת המאבק מול הגדולות. צילום: ליאת אבשלומי
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גיא אדרי
סלטה לפנים, סלטה לאחור: בית"ר ירושלים אמנם אספה עוד שלוש נקודות, אבל מה עם היכולת?
הצהובים-שחורים השיגו שלוש נקודות במגרש קשה מול יריבה עיקשת, לעיני 7,000 אוהדים צהובים-שחורים. מלבד חצי שעה של כדורגל סביר הם לא ראו הרבה, ובמחצית השנייה בוודאי שלא.
אחרי שאיבדה את האליפות בעונה שעברה באצטדיון שלמה ביטוח (המושבה לשעבר), הגיעה החבורה של אלמוג כהן כדי לנקום נקמה ספורטיבית בקבוצתו של עומר פרץ.
הירושלמים הגיעו למשחק אחרי 0:0 מול מכבי תל אביב, שהותיר תחושות מעורבות, וידעו שהם חייבים שלוש נקודות כדי להישאר קרובים למאבק האליפות. הם השיגו אותן ביכולת לא מי יודע מה, בעיקר במחצית השנייה, שבה היריבה הגיעה ללא מעט מצבי הבקעה. לולא מיגל סילבה, ולולא גדראני שהציל מהקו, אין לדעת איך המשחק הזה היה מסתיים.
פתיחה סוערת, ואז שקט
בית"ר פתחה בסערה. כבר בדקה השנייה הגיע שון ווייסמן לבעיטה מזווית קשה אחרי מסירה של ירדן שועה. שבע דקות מאוחר יותר הוכשל עומר אצילי, האיש החם של בית"ר מתחילת העונה. שועה, בבעיטה לא טובה מ-11 מטרים, קבע 1:0, תוצאה שהתבררה כתוצאת הסיום.
סרנה: נקודת האור
אחת מנקודות האור במשחק, ומקור השקט של הקבוצה, הוא אלכסיס סרנה. הוא נמצא בכל מקום במרכז השדה: מחלץ כדורים, מניע את המשחק וממשיך להעניק ביטחון לקו ההגנה הירושלמי. קו ההגנה הזה נקלע שוב ושוב למבוכה מול כדורים ארוכים, שהם תוצאה ישירה של הלחץ הגבוה שהקבוצה מפעילה לפי דרישתו ותפיסתו של המאמן.
אנטווי במגמת ירידה
מבחינתי, נאנא אנטווי נמצא במגמת ירידה. מאז שחזר מפציעה הוא לא אותו שחקן. לאחרונה הוא מתקשה מול שחקנים מהירים, כך היה מול וארלה ממכבי תל אביב, וכך גם מול רועי לוי, שעשה לו כאב ראש לא קטן על קו ימין.
אנטווי לוקה מאוד בחזרה ההגנתית, במיוחד במערך עם ארבעה שחקני הגנה, שבו הוא לא מצליח לבוא לידי ביטוי. במערך עם חמישה הוא מביא את עצמו לידי ביטוי הרבה יותר, כשהוא חורש את כל קו ימין. במשחקים מול קבוצות נחותות מבית"ר, טוב יעשה אלמוג כהן אם ינסה מערך של שלושה בלמים, כדי לנצל את המהירות של מוזי ושל אנטווי על הקווים.
שועה: פעם למעלה, פעם למטה
ירדן שועה ממשיך להיות תנודתי. הוא מרבה לאבד כדורים פשוטים, לעיתים מחפף במשחק הלחץ של הקבוצה, וחייב לשפר את הדיוק במסירות.
(סלטה לפנים, סלטה לאחור, אבל מה עם היכולת? ירדן שועה)
למה לא חילוף מוקדם?
מה שבלט לעין הוא התגובה של אלמוג כהן למהלך המשחק. במשך דקות ארוכות הרגשתי שבית"ר לא נמצאת במשחק, ושער השוויון של הפועל פתח תקווה ריחף באוויר. אז למה לא לבצע חילוף מוקדם? אם אינו לא פוגע, אפשר להוציא אותו. אם שון ווייסמן לא מתפקד ולא מגיע למצבים, צריך להחליף אותו מוקדם יותר. כך גם עם ירדן שועה: אם הוא לא במיטבו, צריך להוציא אותו, כפי שכהן עשה בשבוע שעבר מול מכבי תל אביב.
מי שהוסיפו ברק רב למשחק הקבוצה הם עדי יונה ואורי עזו. הם הביאו איתם טכניקה, דריבל, יכולת אישית ורצון עז לחפש את השער השני. עזו היה קרוב מאוד להבקיע בסיום, ורק חוסר מזל מנע ממנו לחגוג שער בכורה.
הגנה יציבה, אבל עד מתי?
אני חוזר על זה לא מעט בתקופה האחרונה. נכון, ההגנה של בית"ר התייצבה והפכה לנקודת הביטחון של הקבוצה, עם שני שערי חובה בלבד בשישת המחזורים האחרונים. להזכירכם, בששת המחזורים הראשונים היא ספגה שבעה שערים.
הבעיה היא שזה לא יימשך לאורך זמן, וזה לא יחזיק מים מול הקבוצות הגדולות. מה שיכול לעבוד מול בני סכנין, מכבי והפועל פתח תקווה, והפועל חיפה, לא יעבוד מול מכבי תל אביב, הפועל באר שבע והפועל תל אביב. אלה הקבוצות שמאיימות על בית"ר במאבק על האליפות.
הכסף של גולדהאר
עוד לפני פתיחת העונה הערכתי שמכבי תל אביב תיקח את האליפות. היא כמה רמות מעל שאר הקבוצות בישראל, ורמה מעל בית"ר, שסובלת ממחסור בעומק בסגל. למכבי יש גם חיזוק נוסף, והוא הכסף של גולדהאר. אם הוא יחליט שהוא רוצה אליפות, הוא ידאג להנחית כאן שחקן שובר שוויון, בשונה מברק אברמוב, בעלי בית"ר.
(נקודת האור. אלכסיס סרנה)
נכון, אברמוב הביא לישראל שחקן בעל שם ופרופיל גבוה בדמות ווייסמן, אבל לצידו לא הביא חלוץ נוסף שמביא מספרים. עם כל הכבוד לקאלו ולאנסה, כפי שאמרתי בתחילת העונה, בית"ר לא תוכל להסתמך על שלושתם לאורך כל העונה. היא חייבת כבר עכשיו להתחיל לאתר חלוץ בפרופיל גבוה, שיספק מספרים דו-ספרתיים של שערים ובישולים.
מה קרה לזיו בן שימול?
חורה לי מאוד מה שקורה עם זיו בן שימול, שממשיך לא לראות דקות משחק. לא ברור לי איך שחקן צעיר, שהיה דומיננטי ואחד הברגים החשובים בעונה שעברה ועשה התקדמות אדירה, פשוט נמחק אצל המאמן החדש.
שבת בטדי: 30 אלף מול קריית שמונה
ביום שבת ב-15:00 תארח בית"ר את הפועל קריית שמונה. כן, כן. למרות החששות המוקדמים, ולמרות שיש לא מעט אוהדים שומרי מסורת, לדעתי טדי יהיה מלא מפה לפה, עם 30 אלף צהובים-שחורים. זה נכון במיוחד כשבית"ר אוספת נקודות ונמצאת לא רחוק ממכבי תל אביב המוליכה.
בית"ר חייבת להגיע בשיא הריכוז ולא לזלזל ביריבה, למרות שהיא נמצאת מתחת לקו האדום. לשי ברדה יש קבוצה מסוכנת, גם אחרי שמכרה את אוגריסה ואת מרטינס, ובית"ר צפויה למשוכה קשה מאוד. הקהל צריך לדחוף מהדקות הראשונות, והצהובים-שחורים צריכים לגמור את הסיפור כבר בדקות הפתיחה, כפי שהם עושים בלא מעט משחקים.
לירושלמים נותרו שני משחקים, מול קריית שמונה וטבריה, בנוסף לפגרת הנבחרת ופגרת שזרוע החורף. הם חייבים לסיים אותם עם 6 מתוך 6 כדי להישאר קרובים למובילות ולא למעוד מול הקבוצות הקטנות.
התקפה אנמית
במשחק כזה, לדעתי, אנסה חייב לפתוח בהרכב. בית"ר צריכה שחקן שמבצע תנועות לעומק, ולא שחקן שבורח לצדדים או משחק עם הגב באופן מסורבל, כפי שעושה ווייסמן.
בעיה נוספת היא היעדר משחק אגפים. הקבוצה לא מגביהה מספיק כדורים מהקווים, וחבל, כי היא הוכיחה השנה שכשהיא מגביהה, יש מי שיכול לכבוש בנגיחה, כפי שעשה אצילי מול הפועל רמת גן. אלמוג כהן חייב לגוון את משחק ההתקפה, שנראה אנמי, חסר ברק ומחץ מאז הגעתו. לדעתי, חלק מהבעיה נובע מכך שהמאמן דורש יותר מדי משחקני ההתקפה, כשהם כבר מגיעים להחלטה האחרונה, החמצן כבר לא מגיע למוח, ובגלל זה אנחנו רואים לא מעט החמצות.
המספרים: יצחקי מול כהן
בהשוואה בין העונה לעונה שעברה, מבחינת נקודות אין פערים משמעותיים. בעונה החולפת בית"ר הפסידה בשלב הזה פעם אחת, לעומת פעמיים העונה. ההבדל המהותי הוא בכיבוש שערים.
בית"ר של יצחקי כבשה אחרי שמונה משחקים 17 שערים, לעומת 12 בלבד של בית"ר של אלמוג כהן. בהגנה המצב מעט טוב יותר העונה: תשעה שערי חובה, לעומת עשרה בעונה שעברה. וגם כאן צריך לזכור ששבעה מתוך התשעה בית"ר ספגה בשני משחקי הפתיחה.
נכון, הפער מהמוליכה זהה, ארבע נקודות, אבל בית"ר נמצאת במקום החמישי ולא השלישי. השינוי העונה הוא שהפועל תל אביב ומכבי חיפה הצטרפו למירוץ. ואי אפשר לברוח מזה: הכדורגל של יצחקי בשלב הזה של העונה היה טוב בהרבה מזה של אלמוג כהן עד כה.
