בית"ר צריכה זעזוע, והזמן הוא עכשיו
תיקו שני ברציפות, הפעם מול עירוני טבריה שבתחתית הטבלה, חשף שוב את הבעיות של בית"ר ירושלים: הגנה מופקרת, התקפה שלא פוגעת והרכב שמשתנה בכל שבוע. ברק בכר התפטר בשידור חי, ובבית"ר אלמוג כהן ממשיך כרגיל. הפגרה היא ההזדמנות האחרונה של ברק אברמוב להציל את העונה. צילום: חג'אג' רוחאל
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גיא אדרי
בית"ר ירושלים של אלמוג כהן ממשיכה לאכזב. הפעם זה היה תיקו שני ברציפות, מול עירוני טבריה, שנועלת את הטבלה. בזמן שברק בכר מתפטר בשידור חי בעקבות המצב במכבי חיפה, אלמוג כהן ממשיך בתפקידו כרגיל, וזאת למרות שתחתיו הקבוצה רק מידרדרת מבחינה מקצועית. הפגרה הגיעה בזמן. אם ברק אברמוב רוצה להציל את העונה, הוא חייב לחולל זעזוע. אחרת העונה של בית"ר תיגמר עוד לפני הנר הראשון של חנוכה.
אמרתי את זה כבר בקיץ
אחרי המשחק השני של בית"ר באירופה טענתי ברדיו גלי ישראל שהסגל של בית"ר חלש, ושהוא לא נבנה נכון ולא באיכות מספקת. טענתי גם שהוויתור על דור מיכה היה טעות, ושגם השחרור של מורוזוב, שנחשב שחקן ישראלי, לא היה המהלך הנכון. עוד לפני שהחתימו את שון וייסמן, ב-2 ביולי, אמרתי שאילו שאלו אותי, הייתי מחתים את אוגריסה לפניו. ארבעה חודשים אחרי זה, התברר שצדקתי בכל אחת מהטענות האלה.
לצערי, את מה שאני ראיתי בקיץ בבית וגן לא השכילו לראות. לעניות דעתי, הסגל של השנה אפילו חלש יותר מזה של העונה שעברה. מלבד סרנה, שהגיע לפני כמה מחזורים, שחקני הרכש של בית"ר לא מוכיחים את עצמם, ואני עוד מנסח את זה בעדינות. אנסה, שהיה אמור למלא תקן של ישראלי וכרגע נחשב זר, מציג יכולת בינונית. ועדיין, הוא ועומר אצילי הם השחקנים עם המספרים הגבוהים ביותר בקבוצה.
14 שערים ובעיה גדולה בהתקפה
כבר מתחילת העונה כתבתי כאן לא מעט שאני צופה בעיה גדולה מאוד בחלק ההתקפי של בית"ר. 14 שערים בלבד כבשה הקבוצה של אלמוג כהן העונה. חוץ משועה ומאצילי, אני לא רואה בסגל שחקנים שיכולים להגיע למספרים דו-ספרתיים. זה כולל גם את עדי יונה הצעיר, שחזר מפציעה ועדיין לא חזר להיות עדי יונה של לפני הפציעה, זה שהביא בעונה שעברה לא מעט מספרים.
גם מול טבריה יונה הגיע לא מעט פעמים למצבים, אבל כמו בית"ר של העונה תחת אלמוג כהן, הוא פשוט לא פגע. לבית"ר היו יותר מ-20 מצבי הבקעה, רק כשבעה מהם הלכו למסגרת, ומתוכם הצהובים-שחורים הצליחו להכניס לרשת שער אחד בלבד. זה אומר הכל על הקבוצה של ברק אברמוב, ששם את כל הז'יטונים אצל הדילר אלמוג כהן.
יותר ממחצית המשחקים בלי ניצחון
זה המשחק החמישי מתוך עשרה משחקי ליגה העונה שבו בית"ר לא מצליחה לנצח. היו לה שלוש תוצאות תיקו ושני הפסדים מביכים, למכבי נתניה ולהפועל תל אביב. אם מצרפים את משחקי אירופה ואת גביע הטוטו, יוצא שמתוך 16 משחקים בכל המסגרות בית"ר של כהן ניצחה רק בשבעה. כלומר, ביותר ממחצית המשחקים שלה בית"ר לא ניצחה.
זה אומר הכל על המערכת ועל סגנון המשחק של כהן, שפשוט לא מתאים ל-DNA של בית"ר. בעונה שעברה היא הייתה הקבוצה המלהיבה בליגה, קבוצה שתענוג לראות. היום היא צל של עצמה, כבויה וקשה לצפות בה.
ידעתי כבר בדקה החמישית
כ-4,500 אוהדים הגיעו במוצאי שבת לאצטדיון בראל, בקור עז, ועודדו בלי הפסקה. ובכל זאת, על המגרש היה קשה להבחין מי הקבוצה שבתחתית הטבלה ומי הקבוצה שמתיימרת לרוץ לאליפות. כבר בדקות הפתיחה טבריה הגיעה ראשונה למצבים והסתכלה לבית"ר בלבן של העיניים.
את המשחק ראיתי אצל חבר שגר בקומה מעליי. כבר בדקה החמישית אמרתי לו שאם בית"ר לא תבקיע עד הדקה ה-20, היא לא תנצח. הוא שאל איך אני יודע, ועניתי לו בפשטות שאני מכיר את בית"ר כמו את כף ידי. זה ה-DNA של המועדון: כשבית"ר לא מבקיעה מוקדם מול קבוצה קטנה, הלחץ עושה את שלו, ואם היריבה מבקיעה ראשונה, בית"ר כבר לא מנצחת. ככל שהמשחק התקדם, הוא לא האמין עד כמה צדקתי.
שועה ואצילי כבר לא רוקדים
ירדן שועה ועומר אצילי כבר תקופה ארוכה לא מציגים יכולת טובה. נראה לי ששניהם פשוט מתגעגעים למאמן ברק יצחקי. האנרגיה שעוברת דרך המסך היא של שחקנים שלא מקריבים את עצמם למען המאמן. בעונה שעברה היה אפשר לראות את שניהם נהנים על הדשא, ממש רוקדים על המגרש בתצוגות אדירות. היום שפת הגוף שלהם משדרת שהם לא מתחברים לשיטה של אלמוג כהן, ובכלל לדרך שלו.
בכדורגל זה קורה: מאמן שהתחברת אליו עוזב, מגיע מאמן חדש, וקשה להתחבר אליו. שחקנים גדולים מאצילי ומשועה יעידו עד כמה החיבור למאמן חשוב, ושחקן שמוכן "להתאבד" על המגרש בשביל מאמן שהוא מחובר אליו. כך היה בבית"ר בעונה שעברה, עם מאמן שהבין את השחקנים והתחבר אליהם מקצועית וגם אישית.
(תומר יוספי)
לדעתי, אלמוג כהן לא הצליח לקרב אליו את שני הכוכבים של בית"ר. השיא היה בתחילת העונה, כשהחליף את שניהם יחד בשני משחקים רצופים, ופגע במעמד שלהם. בכדורגל אי אפשר לברוח ממעמד. בשחקנים בסדר גודל של אצילי ושועה לא פוגעים. גם ביום חלש הם יכולים להכריע משחק במהלך אחד, ושניהם הוכיחו את זה לאורך השנים.
הגנה מופקרת
בתוך שבוע אחד איבדה בית"ר ארבע נקודות קריטיות במאבק על הצמרת, מול קבוצות תחתית עם תקציבי שכר זעומים. אפשר היה לראות עד כמה היא קבוצה לא מאומנת, שלא נהנית מאלילת המזל ובעיקר חשופה מאוד מאחור.
זו לא הפעם הראשונה שבית"ר סופגת מכדורי עומק ארוכים, והתרעתי על כך לא מעט. כשהיא לוחצת גבוה ושולחת שמונה שחקנים קדימה, היא פשוט שוכחת להגן. כשאני מנתח את העמידה של שחקני בית"ר, מבחינתי היא גובלת בעבירה: הקבוצה מופקרת לחלוטין בכל מעבר של היריבה, ואפילו טבריה הקטנה למדה מקריית שמונה איך להביך את ההגנה שלה.
לא מעט פעמים במהלך המשחק ראיתי עמידה הגנתית קטסטרופלית. לא ייתכן ששחקני ההגנה של בית"ר ירוצו פעם אחר פעם אחרי שחקן יריב עם הפנים לשער שלהם. זה בא לידי ביטוי בשער שספגה, כשכל קו ההגנה פשוט לא היה קיים. מסירה מבריקה אחת של ניב גוטליב מצאה חור ענק, גיל כהן השאיר את באדג'י לבד, והחלוץ המהיר קבע מקרוב 0:1 לטבריה. כבר אמרתי לא מעט פעמים שגיל כהן לא מתאים לבית"ר.
אני טוען כאן כבר זמן רב שההגנה של בית"ר כבדה ואיטית מאוד. מלבד אנטווי המהיר, שחקני ההגנה מתקשים מאוד מול שחקנים מהירים. כשבית"ר שולחת כל כך הרבה שחקנים קדימה, היא נשארת חשופה מאחור, ומול יריבות עם שחקנים מהירים היא תשלם על זה ביוקר במהלך העונה. במשחקים האחרונים, מול הקבוצות הקטנות, היא לא עמדה במהירות של סניה מקריית שמונה, וגם לא בזו של באדג'י ושל ננה מטבריה, שיצטרף לבית"ר בעונה הבאה.
החילוף שעצר את אנטווי
בשבוע שעבר כתבתי כאן ב"זמן ירושלים" שאלמוג כהן לא מנצל מספיק את המהירות של אנטווי באגף הימני. מול טבריה אנטווי הוכיח שוב כמה חשוב שחקן שמגיע מעמדת המגן הימני ושקשה מאוד לעצור אותו. הוא היה בעניינים, חילק כדורים נהדרים לשחקני ההתקפה וגם הבקיע את שער השוויון שהחזיר את הירושלמים למשחק.
דווקא בדקות הטובות של אנטווי ושל בית"ר, אחרי השינויים שעשה המאמן, הגיעה החלטה של מאמן חסר ניסיון: כהן הכניס את רועי אלימלך במקום גיל כהן החלש. אבל במקום שאלימלך ישחק כמגן שמאלי, דווקא אנטווי עבר לשחק בעמדה הזאת. הוא הפך בעל כורחו למגן שמאלי, ואיבד את החוזקה ואת המהירות שלו באגף הימני. מאז החילוף הזה בית"ר איבדה את המחץ שלה, ולא הגיעה עוד למצבים מהאגף הימני.
16 משחקים בלי הרכב קבוע
מאז שמונה למאמן, במשך 17 משחקים, אלמוג כהן לא מצא הרכב קבוע שהוא מאמין בו ורץ איתו לאורך זמן. פעם הוא פותח עם אנסה כחלוץ, פעם עם שועה ופעם עם וייסמן. פעם קאלו בסגל ופעם מחוצה לו, וגם אנסה מצא את עצמו מחוץ לסגל. יוספי פתח בכמה משחקים ברצף ואז מצא את עצמו מחוץ לסגל.
(אורי עזו)
זו הבעיה של בית"ר השנה: אין הרכב קבוע ויש יותר מדי שינויים. ריבוי שינויים אומר שאלמוג כהן לא בטוח בעצמו ולא יוצר היררכיה בהרכב. זה מעיד על מאמן שנותן לחדר ההלבשה לנהל אותו ושחושש מהשמות הגדולים. עם כל הכבוד לשועה ולאצילי, שכבר תקופה ארוכה לא ביכולתם הטובה ולא פוגעים, אפשר לחולל זעזוע בהרכב ולהראות שאף אחד לא חסין.
מי שמביא מספרים יושב על הספסל
אורי עזו נכנס לא מעט פעמים מהספסל והוכיח שכשהוא משחק באגף השמאלי, קורים לקבוצה דברים טובים. אז למה המאמן לא פותח איתו? למה אנסה עולה מהספסל, בזמן ששון וייסמן, שלא פוגע מאז שהגיע לבית"ר, ממשיך לקבל קרדיט? ולמה תומר יוספי לא פותח בהרכב? הוא האיש של בית"ר מתחילת העונה, מלך הבישולים שלה ושחקן שמוסר לא מעט מסירות עומק, כמו המסירה שנתן ליונה אחרי שעלה מהספסל.
ההחלטות של אלמוג כהן מעוררות העונה הרבה שאלות, וזה עוד בלי להזכיר שהוא פשוט העלים את תגלית העונה שעברה, זיו בן שימול. נראה שכל מי שמראה יכולת טובה ומביא מספרים מוצא את עצמו על הספסל. אנסה הבקיע שלושה שערים ופתאום מצא את עצמו מחוץ לסגל. יוספי מבשל ופותח על הספסל. ובן שימול, שעשה עונה גדולה בשנה שעברה, בכלל לא נספר.
ההבדל בין בית"ר להפועל תל אביב
בשורה התחתונה, אחרי 16 משחקים תחת אלמוג כהן, הצהובים-שחורים נראים כמו צל של עצמם. בית"ר לא מאומנת מספיק. יש לה הבלחות פה ושם, והיא נשענת בעיקר על יכולות אישיות של שחקנים כאלה ואחרים. לא רואים בה טביעת יד של מאמן, לא בבניית המשחק ולא בהגנה. אחרי עשרה מחזורים בית"ר רחוקה מאוד מלהרשים, ורחוקה שנות אור מהקבוצות שמעליה: מכבי תל אביב, הפועל באר שבע ובעיקר הפועל תל אביב.
אם ניקח את האחרונה, שם רואים את טביעת היד של ברדה. רואים איך השחקנים קשובים לו ולשיטת המשחק שלו, ורואים קבוצה מאורגנת בהתקפה ובהגנה, חזקה מנטלית ונטולת אגו. שם הקבוצה שלמה, והשחקנים משחקים בשביל הקבוצה ולא בשביל עצמם. וזה ההבדל בין בית"ר של השנה לבית"ר של העונה שעברה.
לברק בכר, מאמן מכבי חיפה, היה האומץ לעמוד מול המצלמות, להודות בכישלון המקצועי שלו וללכת הביתה. בבית"ר, בתום המשחק כבר נשמעו נשמעו קריאות "תתפטר תתפטר" מכיוון אוהדי הקבוצה לעברו של אלמוג כהן שצפה מהיציע בעקבות ההרחקה בשבוע שעבר. כהן היה מנהל מקצועי מצוין, וקיבל קרדיט בזכות ההצלחה הכבירה של ברק יצחקי. הוא רצה להוכיח שההצלחה הייתה גם שלו וניסה לעמוד בחזית. היום הקהל של בית"ר כבר מבין בזכות מי באה ההצלחה.
אלמוג כהן וברק אברמוב צריכים להבין שבית"ר גדולה מכל אחד במועדון. הקהל שלה לא יקבל כישלון קולוסאלי, ונותרו עוד 26 משחקים להציל את העונה.
שלושה שבועות להציל את העונה
הפגרה הגיעה בזמן לבית"ר ולמערכת שלה. אני לא מאמין שאלמוג כהן יוכל להוציא את העגלה מהבוץ. התפקיד גדול עליו, ואמרתי את זה כבר ביום שבו מונה. אתה יכול להיות מנהל גדול, אבל יש הבדל של שמיים וארץ בין לנהל מלמעלה לבין לעמוד על הקווים ולנהל חדר הלבשה. רואים את זה, ואי אפשר לברוח מזה. כדי להציל את העונה, אברמוב צריך לקבל החלטה קשה ולהביא מאמן חדש.
נכון, ההתפטרות של ברק בכר מעוררת אצל אוהדי בית"ר חשק לקבל את המאמן המעוטר ביותר כיום בכדורגל הישראלי. אני לא בטוח שנכון להביא מאמן שנמצא בירידה מקצועית תלולה ובאנרגיות לא טובות. מצד שני, במועדון ייחודי כמו בית"ר, לטוב ולרע, המהלך יכול להיטיב עם שני הצדדים. בית"ר ידועה כמקום שמחיה קריירות של שחקנים ומאמנים, ובכר ידוע כמאמן שמוציא מים מהסלע מקבוצות בנויות היטב. לבית"ר יש סגל לא רע יחסית. היא צריכה רב-חובל מקצועי, איכותי ומנוסה שיוביל את הספינה למקום מבטחים. ואם בכר הוא לא האיש, אין לי ספק שאופיר חיים, עומר פרץ או שרון מימר יכולים להוציא מהקבוצה הרבה יותר.
לפי הפרסומים, ברק אברמוב דיבר בסוף המשחק עם האוהדים הזועמים והבטיח להם שבית"ר תיראה הרבה יותר טוב. אני לא מאמין לזה. לדעתי, לתת לאלמוג כהן עוד הזדמנות זה לא צעד נכון, בטח כשמחכה לקבוצה רצף משחקים קשה במיוחד: הדרבי, מכבי חיפה, הפועל באר שבע, הפועל תל אביב ומכבי נתניה. עם אלמוג כהן, אני לא רואה את בית"ר אוספת יותר משש נקודות מתוך 15 האפשריות. וגם לפטר אותו רק אם יאבד נקודות מול הפועל ירושלים יהיה מאוחר מדי.
כמו שאמרתי, יש שלושה שבועות לבנות את בית"ר מחדש ולצאת לדרך חדשה.
