משפחה אחת בזוית אישית/ רחל הר זהב
רחל הר זהב, מנכ"לית היכל התרבות, כותבת על היום הקשה בו החליטה לסגור את היכל התרבות ולצאת עם כל העובדים לחל"ת
פורסם בתאריך:
זהו, הנה עוד יום שמגיע אט אט לסיומו. אבל זה לא סתם יום, זה יום שמסכם שלושה ימים מהקשים שעברתי בקריירה המקצועית שלי. ימים שבהם הייתי צריכה לסגור זמנית את היכל התרבות. המקום שבניתי, יחד עם הצוות המופלא שלי, במשך יותר מארבע שנים.
כשהגיע הטלפון שהבהיר לי שאין מנוס והעובדים צריכים לצאת לחופשה, היה לי ברור דבר אחד, אני לא נשארת בלי הצוות שלי. אף אחד לא נשאר. אנחנו משפחה אחת בסיפור הזה, תמיד היינו ותמיד נהיה וכך גם נעבור את המשבר הזה.
אז אנחנו יוצאים כולנו יחד לחופשה, אך במקום שזה יהיה לאיזה יעד אקזוטי זה בגלל איזה וירוס אקזוטי, ולא, זה לא קל בכלל.
את הכוחות אני שואבת מאותם אנשי צוות בלתי-רגילים שלי, שבמקום לכעוס דאגו להבהיר לי כמה הם חזקים וכמה הם ישרדו את זה, צוות של אנשים אלופים ומרגשים, ונכון, הם צודקים. אנחנו נשרוד את זה!
אז צוות יקר שלי, גם פרידה זמנית מכם היא קשה לי. אבל אני מקווה לפחות שכך נהיה מוגנים יותר. שמרו על עצמכם כי כשנחזור אנחנו נצטרך את כל האנרגיות הייחודיות שלכם כדי להמשיך בכל הכוח להפתיע את כולם. תגידו, אמרתי לכם פעם שאני אוהבת אתכם? שרק תהיו לי בריאים.
יש פה איזה נ.ב קטן שאני חייבת להוסיף: לאורך הימים הקשים האלה לא כולם הצליחו להבין מה מניע אותי. אמרו לי שאני נלחמת מדי ושאני "מנהלת רגשית". חייבת להיות כנה ולהגיד שרוב (אולי כל?) אלה שאמרו לי את זה היו גברים. אז בואו, זה נכון. אני מנהלת שנותנת המון מקום לרגש, לא רק רגש - גם הגיון, שכל, מספרים ואסטרטגיה אבל גם רגש.
זו דרך הניהול שלי. זו מי שאני. כך בניתי את המקום הזה, את הצוות שלי, וזו גם אחת הסיבות שהוא כל כך מצליח.
אני מודה. מודה בעובדות, מודה באשמה. מודה - אבל בכלל לא מתביישת. מודה וגאה!
