הלב נשבר
בעלי העסקים בעיר, כמו בכל הארץ, מוטרדים מאוד מהמצב הכלכלי, מהחובות לבנקים, תשלומי המיסים והיעדר ההכנסות • בימים קשים אלו, בהם אולי המושפעים העיקריים במשק, הם מספרים על החששות, ההלוואות שהם לוקחים כדי להרים את הראש, העובדים שהיו צריכים לצאת לחל"ת והנזקים הכלכליים שהם סופגים מיד שעה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
"ממה אתה מפחד יותר מהקורונה או מהמצב הכלכלי?", זו אולי השאלה הרווחת ביותר בימים אלה אצל כולנו, אבל בעיקר אצל בעלי עסקים ועצמאים. גם אצלנו בעיר, כמו בשאר חלקי הארץ, בעלי העסקים מוטרדים תשלומי המיסים הגבוהים, מהחובות המצטברים לבנקים ולספקים, מהתשלומים שהם צריכים לשלם על הסחורה שכבר הוזמנה ומונחת במחסנים, מתשלום המשכורות לעובדים שלהם ומהדאגה לאלו שהיו חייבים להוציא לחל"ת. יצאתי לפגוש את בעלי העסקים שנאלצו לסגור את העסק ואת אלה שממשיכים לעבוד במתכונת מצומצמת, והשיחות לא היו קלות.
הפי טיימס
את אלירן מתתיהו מקבוצת "ממתקי השלושה", הכוללת את החנות "הפי-טיימס", חנות מוצרי האפייה "לה-טורטה" וחנות הממתקים "ממתקי השלושה", פגשתי במישור אדומים בזמן שהוא מסדר סחורה מחוץ לחנות. "טעות לחשוב שהנפגעים העיקריים הם המסעדות ובתי הקפה כי מקומות הבילוי וההתקהלות מושבתים, גם חנות כמו 'הפי-טיימס' שמיועדת למסיבות, ימי הולדת וכלים חד פעמיים לאירוח - ספגה מכה קשה. יש לנו ירידה של 85 אחוז מהמחזור בחנויות שבמישור. ב'ממתקי השלושה' זה קצת שונה בגלל שהיא ממוקמת בתוך העיר, ליד הבתים, כך ששם הירידה היא של כ-50 אחוזים. הוצאנו את רוב העובדים לחל"ת, ואנחנו, בעלי החנויות, מתפקדים כסדרנים, מחסנאים, קופאים ופורקי סחורות", הוא אומר תוך כדי עבודה.
כשאני מנסה להבין מה מניע את אלירן לסדר את הסחורה בזמן שהחנות ריקה הוא עונה לי: "אני מסדר עכשיו את המדפים כי אני מגייס אופטימיות, ובראייה שלי אני חושב שבשלב מסוים יבינו שחייבים לחיות עם זה ולשנות את הגישה אחרת הכלכלה תגיע למבוי סתום שממנו יהיה קשה מאוד לצאת. נמצא את עצמנו חוזרים לאחור 30 שנה, ולא עשר שנים כפי ששמעתי שאומרים. יש משמעויות אדירות לכך שחנויות סגורות ואנשים מפוטרים. היום אנחנו שבועיים או שלושה בתוך כל זה, אך מה יהיה אם זה יימשך מספר חודשים? לאנשים לא תהיה פרנסה, והבנקים לא יוכלו לספק תשובות. ואם נלך רחוק, במשברים הגדולים שהיו בעבר בארצות הברית ראינו ביזה של חנויות כי לא היה לאנשים מה לאכול ולא היה להם כסף כדי לקנות אוכל. חנות כמו 'הפי-טיימס', שמיועדת לימי הולדת הפכה היום לחנות לא רלוונטית כי אין התקהלות ואין חגיגות. בעיה נוספת שאני מתמודד איתה היא שהזמנתי הרבה מאוד סחורה ממותגת לפסח, והכל הגיע ומונח במחסנים. מדובר בכמות ענקית, ואנשים יוצאים למרכולים וחוזרים הביתה, לא תמיד הם זוכרים שיש לנו חנויות נוספות. ביום רגיל נכנסים אלינו ל'הפי-טיימס' ולחנות האפייה 'לה-טורטה' כ-150 לקוחות, וכרגע יש לנו בסביבות 20 לקוחות. אנחנו פותחים את החנויות רק כדי שהגלגל ימשיך לעבוד, אבל באמת שזה מאוד לא קל ומדאיג".
גולדה
תומר זקן מ"גולדה" עומד מאחורי הדלפק עם פתיתי שוקולד וסוכריות, גלידות בטעמים שונים ושלל פינוקים, וממתין ללקוחות. "המצב מאוד לא פשוט", הוא מספר, "גם אצלנו יש ירידה גדולה מאוד בהיקף העבודה. אנחנו פותחים את המקום בכל יום רק כדי להמשיך ולתת שירות לתושבים, לתת את התחושה החשובה של שגרה לאנשים. העבודה אצלנו מתבצעת רק במשלוחים ע הבית או ב-TAKE AWAY. היקף העבודה ירד אצלנו בעשרות אחוזים. אנחנו בתחילת עונת האביב, לפנינו ימים חמים אחרי חורף מאוד ארוך וקר, והציפייה שלי הייתה שעכשיו אתחיל לקצור את הפירות. לאור המצב לא רק שאני לא קוצר פירות, אלא מתמודד עם ירידה משמעותית בעבודה".
תומר מבקש לפנות לתושבים בבקשה מיוחדת ואומר: "אני פונה לתושבים שימשיכו לפרגן לעסקים במעלה אדומים כדי שנצליח לעבור את התקופה הזאת ביחד. על מנת שנוכל לעבור את זה ולצאת מזה להמשך הדרך כולנו צריכים להירתם למטרה. אסור שיקרה מצב שאחרי שהתקופה הזו תסתיים לא נראה בעיר שלנו את כל העסקים שיש היום. אנחנו מקווים שהכל יסתיים במהרה ובבריאות לכולם. חשוב שכולם ישמרו על הכללים ועל ההנחיות כדי שנוכל כולנו יחד לצאת מהתקופה הזאת, וכמה שיותר מהר, לדרך חדשה, טובה ובעיקר בריאה".
המספרה של שלומי ואילנה
אילנה ושלומי תורג'מן סגרו את המספרה ביום ראשון שעבר, מיד כשיצאה ההוראה לסגור. התקופה הסמוכה לחג הפסח היא עבורם תקופה עמוסה במיוחד בעבודה בימים רגילים. מביתה אילנה מספרת על הקשיים והחששות, ומעלה את הסוגיה הכל כך מורכבת - מי ידאג לעצמאים?. "קשה לנו מאוד ועצוב לנו מאוד לראות את הכל סגור. סגרנו את המספרה מיום ראשון שעבר, כשקיבלנו את ההוראה לסגור. צריך להבין שלסגור מספרה לפני חג פסח זאת מכה עצומה. הבעיה היא שעדיין יש לנו לשלם את כל המיסים ואת כל ההוצאות, וזה מאוד לא קל. לא קל בכלל. ההוצאות קיימות, אבל ללא הכנסות. המתח סביב השאלה מתי כל זה יסתיים והתחושה של הבלתי נודע כשלאף אחד אין תשובה לגביו – מוסיפים גם הם למצוקה. לשכירים יש משכורת, אבל מה עם העצמאים? מה איתנו? מכעיס שאף אחד לא יוצא בהכרזה שלא נשלם מיסים וארנונה. העסקים בסופו של דבר יקרסו, ואם העסקים יקרסו, כל המדינה תתמוטט. המדינה חיה גם בזכות המיסים שאנחנו, בעלי העסקים, משלמים. רוב הכסף שהממשלה עשתה זה בזכות העצמאים, ואם העצמאים יקרסו כל המדינה תקרוס. עצוב לי. עצוב לי לראות עסקים סגורים. היום יצאתי להליכה, והתחושה בחוץ קשה יותר מתקופת מלחמה, בעיקר בגלל חוסר ודאות".
על ההשפעות של המצב באופן אישי, מעבר לעסקים, מספרת אילנה כי "היינו אמורים לטוס לסין בחודש אפריל, וכשהמגפה פרצה שם ביטלתי את הטיסה וסגרתי מלון בארץ. בינתיים גם הוא נסגר. נכון לעכשיו אנחנו לבד בליל הסדר. אני לא רואה את הילדים והנכדים, ובערב שבת עושה את הדלקת הנרות בווידאו ובוואטצאפ איתם. גם אין לי מה לעשות בבית, ניקיתי לפסח כבר מזמן כי ידעתי שבשבועות האלה אקדיש למספרה. אני מתגעגעת לעבודה ומתגעגעת ללקוחות, יש לי מועקה קשה. אני מדברת איתך עכשיו ובא לי לבכות".
אולם מג'יק
שירן ולנסי, בעלת אולם מג'יק, משתפת מביתה בכאב גדול על כל הביטולים של האירועים שהגיעו בגל של טלפונים מאימהות ונערות בוכיות שהיו אמורות לחגוג בת מצווה, כלות שביטלו חינות וחתני בר מצווה שכל כך חיכו ליום הגדול שלהם. העובדים נותרו ללא פרנסה, ובאוויר מרחפת השאלה שלאיש אין עליה תשובה - מתי כל זה יגמר?. "כשהתחילו ההוראות של הגבלת התקהלויות ונאמר שמותר לקיים אירועים עד 100 איש, מבחינתנו החיסרון של גודל המקום שלנו הפך פתאום ליתרון. אלא שגם זה הוסר מיד. עכשיו, כשהימים מתחילים להיות חמים, היומן שלנו התמלא באירועים והמתנו לתקופה הזאת בקוצר רוח. ביום אחד יצאה הוראה שמשביתים את הכל, וכל הילדות שהיו אמורות לחגוג בת מצווה והכירו אותי היכרות מוקדמת מקייטנות וחוגים וסמכו עליי בשל ההיכרות הזו - מתקשרות אליי כשהן בוכות. אני מנחמת אותן בשיחות שעוד נחגוג להן בשמחה גדולה וצבעונית, אבל המצב קשה גם לי. יש לנו טבחים, מנקים, מלצרים ועובדים רבים שאנחנו מפרנסים ונותרו בלי עבודה. יש משפחות רבות שיושבות עכשיו בבית בגלל המצב הזה. יש לנו גם משפחות נזקקות שאנחנו נוהגים לתרום להן אוכל, והכאב הכי גדול שלי הוא שהיום אני נאלצת לומר להן שאין לי מאיפה להביא אוכל כי המקום סגור. מאנשים שרגילים לעבוד הפכנו ביום אחד לבטלנים שיושבים בבית. הבעיה היא שאין הכנסה אבל יש הוצאות, ואני מאוד מקווה שתהיה התחשבות בשכירות ובארנונה. פניתי לקראסו בבקשה להתחשב בנושא התשלומים שאנו משלמים מדי חודש, ואני מחכה שיחזרו אליי עם תשובה. אני מאוד מקווה שהגלגל ייעצר מהר ושבחודש מאי נחזור לעבודה. אם זה לא יקרה, הכלכלה טיפול. אני אומרת לעצמי שהלוואי שאעבוד קשה בכל לבי ונשמתי ורק שלא אהיה במצב הזה לאורך זמן. מתפללת שלא נצטרך לבקש מאף אחד חסדים ושנחזור לעשות את מה שאנחנו יודעים הכי טוב - לשמח אנשים. הפחד כרגע הוא הבלתי נודע סביב השאלה מה יהיה עם הפרנסה של כולנו. אם סיפור כזה נמשך שבועיים עוד אפשר לנשום, אבל אם מדובר בחודשיים של השבתה, כולנו כאן נקרוס. לכן אני מקווה שבשלב מסוים יהיה כאן אדם שפוי שיחזיר את המשק לפעול".
קפית באגם
רועי לוסקי, בעלי בית הקפה "קפית", סגר את העסק ולא מבצע גם משלוחים. במהלך החורף הוא המתין בציפייה לתקופה הזאת שמזג האוויר מתחמם ושאנשים יוצאים מהבתים ומבלים. בינתיים ההוצאות ממשיכות ללא הכנסות, וגם הוא מספר על הקושי והמצוקה הגדולה. "ארבעה ימים אחרי הודעת ראש הממשלה החלטנו לסגור. ב-15 לחודש סגרנו את המקום לקהל, וניסינו במשך מספר ימים לבצע משלוחים, אבל העובדים מפחדים לעבוד. זה נורא. זה בלאגן אחד גדול. הבנקים והספקים מדברים איתי כאילו כלום לא קורה בחוץ, הם עומדים על הרגליים האחוריות ומצפים לכסף כאילו הם לא מודעים למשבר הגדול שעובר על כולנו. מה שאומרים בחדשות זו הצגה, כי אני לא מרגיש שרוצים באמת לעזור לעסקים. כל מי שמגיע מתחום האוכל נפגע קשה מאוד. כל חודשי החורף זה זמן חלש שכולנו שורדים אותו, חיכינו כל כך לפורים ולתקופה שמפורים ועד פסח שבה כולם מתחילים לעבוד לכיוון הקיץ. ואז נאלצנו לסגור. זה שבר אותנו. אני כל היום מקבל טלפונים מבנקים וספקים. אין לנו הכנסות בכלל, יש רק כסף שיוצא ויגיע הרגע שגם הוא ייגמר. יש צ'קים בחוץ שצריך לתת להם חסות, אבל זה לא מעניין אף אחד. נכון שיש קורונה וכולם נפגעים, אבל לדבר על 6,000 שקלים לעצמאים זאת בדיחה. תנו לנו 300,000 שקלים כדי להוציא אותנו מהבוץ הזה. אנחנו משלמים עשרות אלפי שקלים בחודש עבור מיסים, גייסתי עובדים, שילמתי משכורות ועכשיו אני לא מקבל שום דבר בתמורה. זה כל כך מכעיס. כולנו מחכים שזה יעבור. ככל שעוברים הימים אני מרגיש שאני לבד ושדווקא העסקים הגדולים יקבלו עזרה, ולא בעלי העסקים כמונו. אני מרגיש את זה בעיקר כשאני מדבר עם נציגי הבנקים ומבין שהם אטומים לחלוטין. מעציב שבכל התקנות החדשות הבנקים ממשיכים לעבוד. אני מקווה שה'שולמנים' יעשו משהו בנושא. מצב העובדים מלחיץ אותי מאוד. אני צריך לשלם משכורות על חצי החודש שבו כן עבדנו, והיו גם שני ימים שאני אמור לשלם עליהם 200 אחוז לעובדים - פורים ובחירות. מאיפה אביא את הכסף הזה? החוקים עדיין ממשיכים כרגיל, איש לא רוצה להסתבך עם הלנת שכר, הממשלה לא עוזרת – והתוצאה היא שאין לי מאיפה לשלם למרות שכפו עליי לסגור את העסק. זה מאוד מתסכל".
קפה גרג
יהושע, בעל בית הקפה "גרג", מקווה שתושבי העיר ידאגו שהעסקים בעיר יצליחו לשרוד את התקופה הזו כדי שבסופו של יום נוכל לשוב ולראות את העיר כפי שהורגלנו אליה. הוא נשמע מיואש ומודאג כפי ששאר עמיתיו בעלי העסקים בעיר נשמעים. "קשה מאוד להתמודד עם המצב הזה. זאת קטסטרופה אמיתית, ואם תוך מספר ימים נמשיך כך ללא שינוי - כולנו כאן ניפול. אנחנו פתוחים אחר הצהריים כדי לעשות משלוחים, אבל המצב כרגע הוא שהמשלוחים לא זזים. אני מאוד מקווה שתוך מספר ימים יחול שינוי ואנשים שיושבים בבתים יתחילו לעשות הזמנות מהעסקים במעלה אדומים. זה חשוב כדי שהעסקים כאן לא יקרסו. אנחנו עדיין לא יודעים אם נקבל הקלה בשכירות, יש לנו המון הוצאות של מיסים וספקים, התארגנו מראש לקראת חג הפסח, לתקופה שבה הילדים בחופשה, וקנינו סחורה בעשרות אלפי שקלים. אני פונה לתושבים שיתמכו בנו ושייתנו לנו גב, אני ממש מבקש שיעשו הזמנות ומשלוחים מעסקים בעיר. אם זה לא יקרה, תוך שבועיים כבר לא יהיו עוד עסקים בעיר שלנו".
מרכז הפלאפל התימני
שולחן עומד בכניסה למקום כדי שאיש לא יוכל להתקרב לעבר הדלפק. באותו שולחן גם יקבל הלקוח את מנת הפלאפל שהזמין, וימשיך לדרכו. גם כאן מתארגנים מחדש לבצע משלוחים, למרות שמשלוחי פלאפל זה לא דבר מקובל. אולם כשהמצב הוא כזה, הכל נעשה שונה משהורגלנו. ליאור, הבעלים, מספר על ההתמודדות החדשה: "התחלתי עם משלוחים, ואני מקווה מאוד שזה יילך. יש כאן הפסד עצום. יש איתי כרגע רק עובד אחד במקום. במלחמת המפרץ הייתי ילד, ואני זוכר שההורים שלי היו יוצאים לעבודה למספר שעות וחוזרים הביתה. עכשיו זה קשה אפילו יותר ממלחמה כי אז העסקים היו פתוחים, והיום הכל סגור. בהתחלה חשבתי לא לפתוח את העסק, אבל זה שאני פותח נותן לי הרגשה שאני אומר לעולם שאנחנו לא נישבר. אנחנו נשמור על עצמנו וננהג לפי הכללים, אבל נמשיך לפעול כל עוד נוכל. אם התקופה הזאת תימשך, אנחנו בצרות. מכרתי רק עשר מנות היום, ובכל זאת אני ממשיך לפתוח. כולנו רצים לקחת הלוואות כי אנחנו צריכים לשלם שכירות, ספקים, משכורות ועוד. רוב בעלי העסקים יאמרו שלשלם משכורות עבורם זה קודם וחשוב אפילו יותר מהדברים האחרים שאנחנו צריכים לשלם, כמו: שכר דירה, חשמל, ארנונה ומים. כולם כאן נפגעים, גם שכירים שלא בטוח שיהיה להם לאן לחזור. כולם ייקחו הלוואות וישלמו לספקים, אבל השאלה היא איך יחזירו אותן. אם המצב ימשיך ככה, הרבה מאוד עסקים לא יפתחו אחרי הקורונה".
אפל פיצה
אחיו התאום של עמית, בעל פיצה אפל, יושב מאחורי הדלפק של הפיצרייה ומספר כי הוא הגיע לסייע לאחיו מאחר שהוא פוטר מעבודתו. "אני עובד במסעדה של אייל שני בתל אביב, ומצאתי את עצמי הולך הביתה כמו רבים", הוא אומר.
גם כאן מבצעים משלוחים בלבד, ולמרות זאת ההכנסות שהיו במהלך כל השנה מהמשלוחים ירדו בעשרות אחוזים. "לדעתי יש מספר סיבות לכך שהמשלוחים ירדו, הראשונה שבהן היא שכולם עשו הרבה מאוד קניות לבית, יש להם המון אוכל בבתים, והאימהות שנמצאות בבית מבלות ואופות יותר. זה לא תל אביב שבה המשלוחים הפכו להיות הבילוי של הבידוד. סיבה שנייה היא העובדה שלאנשים יש חשש לבצע משלוחים ולכן הם מבקשים שאת הפיצה ישאירו להם מחוץ לדלת. הכי כואב זה שאיש לא יודע איך ישרוד כלכלית את התקופה הזאת. הרבה מאוד אנשים יצאו לחל"ת, ולפתע הזמנת פיצה הופכת למותרות. כולנו בחששות מאוד גדולים, ואף אחד לא יודע כמה זמן זה יימשך. אנחנו מנסים לשרוד".
בית המרקחת ברוש
בזמן שהעסקים קורסים ונסגרים, גם בתי המרקחת עוברים שינוי בצל הקורונה. מילה מבית המרקחת 'ברוש' מקבלת את פניי במסכה, כפפות וחלוק. המתח ניכר היטב על פניה, והיא מספרת כיצד בית המרקחת שינה את פניו מפרוץ המגפה. "הביקוש העיקרי של הלקוחות שמגיעים אלינו זה אמצעי הגנה, אלכוג'ל, מסכות וכפפות בכמות גדולה מאוד. כשאנשים מגיעים עם מרשם רגיל של תרופה, זה פתאום נראה מוזר. כמעט ואין לנו אוויר לנשימה. אנשים מהעיר שלא ראינו אותם הרבה מאוד שנים פתאום מגיעים אלינו כי הם פוחדים להיכנס לקניון ומפחדים מהתקהלויות. אנחנו נתקלים בעיקר בבעיות של אספקה כי חברות התרופות קורסות ולא מספיקות להוציא לנו סחורה. חשוב להדגיש שמדובר על תרופות רגילות. למשל, יש לנו לקוח חולה סכרת שממתין לאינסולין שלו כבר שבוע. כולם בעומס ולחץ. אנחנו מחויבים לעבוד מוגנים ולהחליף כפפות ומסכות לעיתים קרובות, כל זה על חשבוננו. זאת הוצאה גדולה שלא הייתה מתוכננת לבית המרקחת. אנחנו חייבים לעשות עכשיו גם מחיצת פרספקט, שזאת גם הוצאה על חשבוננו, וקיבלתי הצעת מחיר אסטרונומית. יש אנשים שרוכשים כמות גדולה מדי של חומרי מיגון וחיטוי, ואנחנו מנסים להגביל כי זה לא הוגן שלאחד יהיה הרבה ולשני לא יהיה בכלל. אנחנו מקווים שהכל ייגמר מהר ובבריאות לכולם".
ירון כלבו לבית
את עדי, מבעלי 'כלבו לבית', אני פוגשת מחוץ לחנות כשהוא יושב על כיסא בחוסר מעש. "אנחנו פתוחים כי אנחנו נחשבים חיוניים, אבל המצב הקשה משפיע עלינו מאוד. הירידה במכירות היא של 80 אחוז, ויש התחייבות לשלם לספקים וכמובן, את שאר ההוצאות. מגיעים לכאן רק כדי לקנות מסכות, או רק עם נתקעים עם תקלה מאוד מסוימת, כמו קצר בבית או פיצוץ. אין את התנועה של הקניות שאנו רגילים לראות לפני החגים. בתחום שלי, כל השנה אנחנו מחכים לתקופה של לפני פסח, זה הזמן שאנחנו אמורים לעבוד הכי הרבה כי אנשים משפצים ומתחדשים, אבל בפועל כרגע אני פתוח רק כפתרון למצבי חירום לאנשים שנתקעים עם תקלה נקודתית בבית. זה מצב מאוד קשה, בעיקר כשלא ידוע כמה זמן כל זה יימשך".
בורגרים
כפיר, בעלי 'בורגרים' בעיר, פותח את המקום בשעות הרגילות. הוא לא שלח אף עובד הביתה והוא מקווה שכל זה יבוא לטובתו. "אנחנו עושים TAKE AWAY ומשלוחים, כשמסביבנו יש עסקים שסגרו וכאלה שכמונו, ירדו להם הכנסות של עשרות אחוזים. המצב מאוד לא פשוט. אני מקווה שהאנשים באמת יקפידו על הכללים כדי שנסיים את הסיפור הזה כמה שיותר מהר".
