הנפטרת הראשונה מהקורונה בעיר
שושנה בן ישי התגוררה במעלה אדומים עד שחלתה בדמנציה ועברה לבית האבות "גני אורה" בירושלים. לאחר שחלתה בקורונה היא הועברה לבית החולים "קפלן", שם נפטרה. בנה רון מספר על תחושת התסכול שהתחלפה בחוסר אונים ועל חוסר היכולת של המשפחה להיות איתה ברגעיה האחרונים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
שושנה בן ישי ז"ל נפטרה ממחלת הקורונה. היא הייתה בת ה-86 והתגוררה במעלה אדומים עד שעברה להתגורר בבית האבות "גני אורה" בירושלים. יחד איתה נפטרו עוד שלושה דיירים מבית האבות. בנה של שושנה, רון בן ישי, תושב היישוב אלון הסמוך למעלה אדומים, מספר על אימו, על הרגע בו גילו שהיא חלתה בנגיף ועל רגעי הפרידה האחרונים שלא היו. יש לו הרבה ביקורת על ההתנהלות סביב הקורונה בבתי האבות.
שושנה עלתה לארץ מאלג'יר, היישר למעברות. היא גידלה תשעה ילדים, ובמהלך חייה התנדבה במקומות רבים, בהם: בליווי הלומי קרב, סיוע לקשישים, ביד שרה, בבית חולים שערי צדק ועוד.
היא התגוררה במעלה אדומים, ברחוב הנחלים, אך עם השנים מצבה הידרדר והיא חלתה בדמנציה, מה שאילץ את המשפחה להעבירה לבית האבות. "היא הייתה אישה של נתינה ענקית. היו לה שתי מטפלות תושבות מעלה אדומים, קרן ושושי, נשים מקסימות שעשו עבודת קודש עם אמא. הן דאגו וטיפלו בה במסירות ובאהבה", מספר רון.
כשהחלו הידיעות בתקשורת על נגיף הקורונה המתפשט בבתי האבות ברחבי הארץ, החל גם לחץ ציבורי שהביא את משרד הבריאות לבצע בדיקות בבתי אבות. "גם אמא עברה בדיקת קורונה, אבל בשבילה זה היה מאוחר מדי והיא כבר פיתחה תסמינים למחלה", אומר רון.
שושנה פונתה לבית החולים קפלן ברחובות כי שני בבתי החולים בירושלים, שערי צדק והדסה עין כרם, שבהם יש מחלקות קורונה, היו מלאים. רון מספר על התקופה הזו ואומר כי "לנו הילדים היה מאוד קשה מרגע זה ואילך. הוציאו אותנו מהתמונה כשהקורונה פרצה. בית האבות נסגר לביקורים, וכמובן זה מקובל וברור, אבל לאורך כל הדרך לא קיבלנו אף מידע. הם נכנסו למחתרת ולא חשפו בפנינו מה קורה. לא היה עם מי לדבר והרגשנו שיש כאוס מוחלט. זו תחושה מתסכלת והמון חוסר אונים. כשאמא הגיעה לבית חולים קפלן, היא טופלה במסירות, בצורה הטובה ביותר ובשקיפות מלאה, עם צוות מקסים של רופאים, אחיות ואחים. אלא שבסופו של דבר המתחם שנבנה עבור חולי הקורונה הוא מתחם מיוחד שנבנה לצורך זה והוא מעין מתחם 'למצורעים'. ברגעים האלה הכעס ותחושת הכאוס שהיו לנו על בית האבות, התחלפו בחוסר אונים כי אי אפשר היה לתמוך פיזית באמא. בינתיים התגלו עוד שלושה חולים מבית האבות".
עשרה ימים שושנה שהתה בבית החולים, ומצבה החל להידרדר. "זאת הייתה פרידה מאוד קשה מאמא כי קיבלנו אישור שרק שניים יכולים להיכנס ולהיפרד ממנה, עם חליפות מגן וכל הציוד הנלווה, וזה בניגוד לכל מה שהורגלנו עד כה, שכאשר אדם נמצא לקראת סוף חייו הוא מוקף באוהביו. המציאות החדשה השתנתה בצל הקורונה. לבסוף אחי היה זה שנכנס להיפרד ממנה, ואיתו גם בת אחותי שמאוד רצתה להיפרד מסבתא. אני נשארתי עם הזיכרונות מהימים שבהם היא הייתה במצב טוב יותר. כך גם רציתי לזכור אותה, עם פנים מחייכות ושמחות, אישה פעילה עם אין סוף של נתינה".
