יום ראשון, 12 ביולי 2020, כ' תמוז ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 02-5900070

חדשות במעלהנט

החדשות המקומיות

מסכם קדנציה

משה סלמי, מזכיר הוועד הארצי של אגד ומאמן כדורגל, מסכם קדנציה באגד וחושף את המאבקים למען העובדים ואת ההישגים שהשיג כמזכיר הוועד הארצי, הוא מדבר גם על תחרותיות, חיי הנישואין, כישלונות והצלחות, ואיך לא? גם על כדורגל

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

להיות מזכיר הוועד זה ללחום למען מטרות רבות וחשובות, מה עברת בקדנציה הזאת?

"נבחרנו לוועד בחודש נובמבר 2015, חודש לפני שמסתיים ההסכם הקיבוצי הקודם שנחתם בשנת 2006 ומסתיים גם הסכם הסובסידיה של אגד מול ממשלת ישראל. מצאנו את עצמנו נאבקים בשתי חזיתות, מול הנהלת אגד על הסכם חדש ומשודרג לעובדים, ומול הרגולטור שהיה נחוש להפחית את הסובסידיה לאגד ודרש הפחתות שכר של עובדי החברה הוותיקים. בינואר 2016 חתמנו במשרד התחבורה בירושלים על הסכם ראשון: העלינו את שכר הנהגים החדשים מ-32 שקלים לשעה ל-39 שקלים לשעה, באותו מעמד עלה שכרם של 400 עובדים ותיקים ששכרם היה נמוך יותר, והגדלנו את ההפרשות לקרנות ההשתלמות מ-5% ל-7.5%.

במרץ 2016 ארגנו הפגנת ענק עם 3,500 עובדים, הפגנה שזכתה לכינוי 'הצבא הכחול' מול משרד האוצר. הארגון היה על סף פשיטת רגל, ומשכורות העובדים היו בסכנה ממשית. הבהרנו לנערי האוצר שלמלחמה הפנימית שלהם מול הנהלת אגד על הקטנת הסובסידיה יש השלכות רוחביות ופגיעה ביותר מ-5,000 משפחות. בעקבות ההפגנה הוזרמו לקופת הארגון 180 מיליון שקלים, והוועד הארצי הפך להיות שחקן מרכזי במגרש הפוליטי על מנת שלארגון יהיה הסכם סובסידיה חדש מול הממשלה, ובמקביל, לעובדים יהיה הסכם קיבוצי חדש שמבטיח את עתידם".

מהם עיקרי ההסכם אליו הגעתם?

"נפגשנו עם שר התחבורה דאז, ישראל כץ, מנכ״לית המשרד, קרן טרנר, שר האוצר, משה כחלון, מנכ״ל המשרד, שי באבד, שר הכלכלה, אלי כהן, ויחד עם יו״ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, יו״ר איגוד התחבורה, אבי אדרי, ממונה חטיבה ארצי בהסתדרות, דורון עזרא, והחטיבה הירושלמית בראשות יו״ר המרחב, דני בונפיל, וסגנו, דודו מור יוסף, הצלחנו לחתום על הסכם קיבוצי היסטורי ל-12 שנים, שעלותו יותר ממיליארד שקלים לכל תקופת ההסכם, ויותר מ-8.5 מיליון שקלים בחודש לטובת תוספות לשכר העובדים. זה הסכם שמבטיח את עתידם ועתיד משפחותיהם של עובדי אגד. הצלחנו לאשר טבלת שכר היסטורית ומשותפת לעובדי דור א׳ ודור ב׳, לראשונה במשק הישראלי, עם תוספת של אחוז בכל שנה ועם הצמדה למגזר הציבורי. הגענו לשינוי בחישוב שעות הלילה לעובדי דור ב׳, מ-32 שקלים לשעת לילה, למינימום 43.5 שקלים. הישגים נוספים הם: הפשרת 290 דרגות מקסימליות לעובדי משק ומנהל ותיקים, טבלת שכר שנותנת ביטוי לוותק לעובדים מוחלשים במשק ובמנהל, שחלקם קיבלו שכר מינימום, והפרשה מוגדלת לקרנות ההשתלמות, שינוי שיטת שכר העידוד בנהגות וחלוקה שוויונית ליותר מאלפיים עובדים שקיבלו אפס דקות פרמיה ועוד.  

הוצאנו מאות עובדים ותיקים לפנסיה תקציבית, דאגנו לעובדים מוחלשים, צמצמנו פערים, גייסנו יותר ממיליון שקלים לטובת עמותת רווחה למען עובדי אגד, קיימנו שני אירועים גדולים באולמי סמולרש ברמת אביב ובתל אביב, שיפרנו את שכרם של כלל העובדים בארגון בין 12% ועד 25%, שינינו את מנגנון המשפט באגד וצירפנו יותר מ-20 שופטים שכירים למערכת המשפט בארגון".

מה החזון שאתה רואה מולך?

"החזון שלנו כוועד עובדים, כבר מהיום הראשון שלנו, היה שנהגים יגיעו למקום העבודה, יאחזו בהגה, יתרכזו בנעשה בכביש ויובילו את הנוסעים בבטחה וללא התעסקות בשום דבר אחר או הסחות דעת. הרבה גבות הורמו כאשר דיברנו על כך בפעם הראשונה, והנה, בעזרת פעילות אינטנסיבית ומבורכת יחד עם ראשי ההסתדרות החדשה, החזון שלנו בדרך להתממש. פעלנו עם ההסתדרות החדשה, ואנחנו עדיין פועלים מול הרגולטור, להתקנת מחיצות באוטובוסים שימנעו אינטראקציה בין ציבור הנוסעים לציבור הנהגים. המחיצות האלו ימנעו אלימות כלפי נהגים וישמרו על בריאותם, כפי שנהוג במדינות אירופה. נדאג שאותם 40 מיליון השקלים שאושרו באוצר ובתחבורה לאחר מאבק עיקש מצדנו, יזרזו את ההליך כך שהמחיצות יותקנו במהרה. ידענו להוזיל את דמי הניהול בקרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות, להגדיל באופן משמעותי את ההפרשות לאותן קרנות, החזרנו את קרן ההלוואות לעובדים בירושלים, את סל האבלים למשפחות שכולות, את מתנת יום ההולדת לעובדים בכל הארץ, ובכלל, הצלחנו בעבודה סיזיפית ושקטה לעשות מהפך. אנחנו ממשיכים בעשייה כל יום מחדש, ואנחנו בקשר רציף עם שרת התחבורה הנכנסת, מירי רגב, ושר האוצר, ישראל כץ. אני כמובן שומר על קשר רציף עם אדם יקר שלמדנו ממנו המון ושעזר לנו לאורך כל הדרך בנחישות ובמקצועיות, שר המשפטים, אבי ניסנקורן".

אסכם את הקדנציה הזאת כרכבת הרים עם לא מעט עליות וירידות, אבל השורה התחתונה היא גאווה גדולה. החזרנו את הכבוד לעובדי אגד, תוך דאגה אמתית לעתידם, מתן אופק תעסוקתי לכולם והבטחת פרנסתם".

דמוקרטיה ושיתוף

"לא תמיד יש לך את האפשרות לבחור את השותפים שלך שאתה צריך להקים קואליציה. מועצת העובדים, שמורכבת מ-61 חברי מועצה, 15 חברי ועד ארצי, 3 מזכירים אזוריים, מזכיר ועד ארצי ויו״ר ועד ארצי, היא מצד אחד מועצה מגוונת עם לא מעט דעות, ולעיתים גם אינטרסים שמתנגשים. יחד עם יו״ר הוועד הארצי, המזכירים האזוריים וחלק לא מבוטל מחברי המועצה, ידענו להפרות האחד את השני, להתעלם מרעשי רקע ולהשאיר ביציע את אותם אלה ששמו את עצמם והאינטרסים האישיים שלהם קילומטרים לפני העובדים ורווחתם. למרות היותי אדם מאוד ריכוזי, למדתי לשתף, לשמוע דעות של אחרים ולא פעם גם ידעתי לשנות מסלול בזכות חבריי היקרים לדרך. באותה נשימה ידענו שעודף דמוקרטיה עלול לגרום לאנרכיה, ואת זה ידענו למנוע גם אם על הדרך נאלצנו לא פעם לשלם את המחיר על כך".

אתה איש חזק או גאון פוליטי?

"אני לא מתחבר להגדרות ולא מסתובב עם כתר על הראש או עם דרגות על הכתפיים. הזמנים בהם אנשים חזקים היו אלה שצועקים, מאיימים ומתלהמים חלפו מן העולם. בני אדם מתחברים לכנות ואינטליגנציה. יום עבודה שגרתי הוא טיפול באופן אישי בעשרות עובדים, במאות הודעות ומיילים הקשורות לדיני והסכמי עבודה, בשיחות עם חברי הוועד ומציאת פתרונות יצירתיים לבעיות יומיומיות של עובדים, בסנכרון עם היועצים המשפטיים של הוועד וראשי איגוד התחבורה בהסתדרות לגבי בעיות מערכתיות ובקידום מעמד העובדים והנהגים בארגון מול הרגולטור. אין רגע דל. התואר לא עושה את התפקיד. יש אנשים בתפקידים בכירים שלא נספרים, ויש אחרים בתפקידים זוטרים שמתייעצים איתם ומתחשבים בדעתם. בסופו של יום האדם עושה את התפקיד, ואני שמח שיחד עם חבריי להנהגה, יו"ר הוועד והמזכירים האזוריים אשר עושים עבודה נפלאה, ביצרנו את מעמדו של ועד העובדים והפכנו לשם דבר בקרב הוועדים בתחבורה הציבורית בכלל ובקרב הוועדים המובילים המאוגדים בהסתדרות החדשה בפרט".

מה דעתך על תהליך הבחירות?

"אני משוכנע שאלה שמבססים את הקמפיין שלהם על הכפשות, שקרים ושנאה, וחושבים שבחירות מנצחים בקבוצות הוואטסאפ והרשתות החברתיות - יקבלו את התשובה בקלפי. אתה רוצה להוביל ולהנהיג? תציע אלטרנטיבה, תציג את הרקורד שלך, מה עשית בשביל האחר, מה החזון שלך לעתיד. בסופו של יום העובד מאחורי הפרגוד יבחר בביטחון, יבחר במעשים ולא בדיבורים".

איך אתה מתמודד עם הביקורות המופנות כלפיך?

"למדתי, בעיקר בשנים האחרונות, לסנן דברים, להכניס פרופורציות לחיים, לא להתעכב במקומות שגורמים לי להרגיש לא נוח, להתעלם מביקורת שמקורה בקנאה ושנאה ולהחזיר אהבה על כל הכפשה ולכלוך. במקביל לאותו ניסיון, בגרות וחספוס, גיליתי שדווקא הרגישות שבי היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי. רגישות נתפסת בעיני לא מעט אנשים כחולשה, אבל היא דבר נפלא. היכולת להביע רגשות היא חוזקה שרק מעטים זכו לה ובה. אני יכול לחייך ולייצר אווירה נהדרת בדיון נוקב בבית משפט מול שופטת קשוחה, להפגין אגרסיביות ואסרטיביות סביב שולחן המשא ומתן ולשבת מול חבר או חברה ולהתחיל לדמוע עוד לפני שהם פתחו את הפה והוציאו מילה. גיליתי שאני לא תמיד מצליח לשלוט ברגשות שלי. אנשים שנכנסו לי ללב מוציאים ממני לא מעט רגש, ואת החום שיוצא ממני הם יכולים להרגיש גם ממרחק. למדתי גם לתקן טעויות ולא לתת להן להשפיע על דרך קבלת ההחלטות. צריך לדעת לעשות את ההפרדה בין ביקורת לגיטימית, בונה ומאירה לבין ביקורת המבוססת על שקרים והכפשות שנובעת מאינטרס צר, רוע ושנאה. אני מעדיף להיות תמיד בצד שמייצר ועושה, ואני די מרחם על אלה שיושבים ביציע, חלקם אנשים כושלים עם אפס עשייה והצלחה, שמעבירים ביקורת. אני רחוק מלהיות פראייר, יודע לשלוף ציפורניים ולהשיב מלחמה, ובאותה נשימה אני מאמין בכל ליבי שרק אהבה תביא אהבה, וגם משתדל להדביק בכך גם את הסביבה בה אני חי". 

יחסי עבודה עם ועד העובדים

"אתה למד עם הזמן שכל הסכם צריך להיות טוב לשני הצדדים, ושאם צד אחד מובס בבית הדין לעבודה אז שני הצדדים מפסידים. תאמיני לי שגררנו כוועד את הנהלת אגד לפחות 15 פעמים לבית הדין, ואני יודע על מה אני מדבר. אם תשאב את כל המים מהבאר היא תתייבש, ואתה חלק ממנה. במילים אחרות, ארגון בריא, מרוויח ומשגשג הוא בית נהדר לעובדים שלו וצריך לדאוג לרווחת העובדים מבלי להרוג את הארגון ממנו כולנו מתפרנסים. ועד העובדים זה מקצוע לכל דבר ועניין. צריך להתמקצע כל הזמן כדי לא לדרוך במקום, ולמרות שרחמים עצמיים הם ממני והלאה, לא פשוט להיות נושא משרה גם אם למתבונן מהצד זה נראה מושך וסקסי. זה כרוך בלא מעט אחריות, ודברים שרואים מכאן לא רואים משם".

אתה נוהג לומר שהחברים הקרובים ביותר שלך הן דווקא מהמין הנשי.

"אנשי הסוד שלי הן למעשה נשות הסוד שלי. אני מאוד מתחבר לשכל ואינטליגנציה, ואת התכונות האלה מצאתי דווקא אצל המין היפה. האיבר הכי חשוב בגוף האישה נמצא בצד שמאל של הראש ומתחבר לשכל ואינטליגנציה. פחות מעניין אותי טרנדים, מודלים ואידיאל יופי. בלי זה אני משתעמם מהר וכל אינטימיות לא תחזיק מים, לפחות לא אצלי ואיתי. לוקח לי זמן לפתח אינטימיות עם בני אדם. אינטימיות אצלי קשורה ברגש, בתחושת ביטחון באחר ולסמוך עליו, בלרצות לחלוק אתו זמן ורגש, להעריך ולכבד אותו בכל מצב, לשתף אותו בתחושות, לדאוג לו ולרצות לגרום לו אושר".

יחד עם זאת, אתה נשוי לשלומית. איך זה מסתדר?

"אם היית אומרת לי לפני 20 שנה שאחגוג החודש 22 שנות נישואין ועדיין אוהב את אשתי, הייתי חושד שאת חלק ממוסד הרבנות.

אני אחד שמשתעמם מהר ובקלות, והעובדה שאנחנו עדיין ביחד היא לא דבר מובן מאליו.

אנחנו בני אדם שונים לגמרי שהתחתנו לפני יותר משני עשורים, התפתחו לכיוונים אחרים וככל שאתה מתבגר אתה מחפש את המקרב והדומה.

שלומית ואני נשואים 22 שנים, ויש בינינו הערכה ואהבה גדולה. מעבר לעובדה שהיא אם שלושת ילדיי, גידלה אותם בעמל רב ובסבלנות אין קץ ותמיד אהיה אסיר תודה על כך, היא גם שייכת לגמרי לדור הישן בו הבית והמשפחה הם במקום הראשון. לא תמצאי אותה בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם, היא לא מתעניינת ברכילות ורוע, אוהבת ודואגת לי.

כמה אתה מבלה בפייסבוק ומהו הבילוי המועדף עליך?

"הפייסבוק הוא פלטפורמה נהדרת להעביר מסרים, להזכיר לנו קשרים וחוויות מהעבר, להיחשף ולפתח קשרים חדשים עם אנשים מעניינים, להגדיל את מעגל החברים והחברות ולהעניק ולקבל גם לא מעט אהבה. בחודשיים האחרונים לא נכנסתי לחשבון שלי בפייסבוק כי הרגשתי שחודרים לי לפרטיות, שנשים הופכות לנועזות יותר מיום ליום, שדברים הופכים להיות נדושים ובנאליים. פחות מעניין לי פתאום. בקיצור, יצאתי להפסקה קצרה, תיכף אשוב.

הים, מבחינתי, על כל גודלו הבלתי נגמר הוא אי קטן של שקט, רוגע, שלווה וזמן איכות שאין שני לו. בכל יום שישי בשעות הבוקר המוקדמות, ולעתים קרובות גם באמצע השבוע, תמצאי אותי בחוף מציצים בתל אביב, בדרך כלל עם אמי היקרה שתיבדל לחיים ארוכים, ועם שתי בנותיי נועה ועדי. לפעמים גם עם חבר או חברה, עם פלאפון במצב טיסה ועם אייפד על מוסיקה שקטה ושירים נוסטלגיים. אני יושב שעות מול הים, בוהה בגלים, נחשף לשמש שמייצרת ויטמין D ומטעין מצברים חיוניים כל כך לשבירת השגרה".

כיצד משפיעים עליך כישלונות והצלחות?

"אני יודע להתייחס לכל מצב כאתגר שיכול לבנות אותי, לעצב אותי מחדש וכן, גם לדעת להתמודד עם כישלונות ולצאת מהם חזק יותר. דווקא אני, שלא תמיד ידע מה זה לוותר, למדתי, צברתי ניסיון והתבגרתי. אני יודע גם לוותר שצריך. תמיד ידעתי להתמודד עם הצלחות, וגם אם הן סחררו אותי  לזמן קצר, ידעתי בסופו של דבר לחבר את הרגליים לקרקע. דווקא מהכישלונות אני למד הרבה יותר. למדתי שאפשר להישאר בן אדם מבלי לוותר לעצמי ועליי, ולמרות שלא הייתי זקוק לסיבה מיוחדת כדי לאהוב את עצמי, בחרתי לאהוב את הסביבה והבריות לא פחות מאשר את עצמי".

החלטת לא לאמן העונה בבית״ר מעלה אדומים, ספר קצת על כדורגל.

"אחרי העונה הקודמת וההצלחה לשרוד בליגה עם סגל צעיר מאוד, היה ברור שאמשיך לעוד עונה לפחות ושמטרות הקבוצה הן לבנות סגל חזק ואיכותי שיתמודד בצמרת הטבלה. למרות שהתנאים הכספיים שלי נסגרו בעשר דקות, הבנתי שעומדים לקצץ בתקציב הקבוצה שבקושי הספיק לנו רק בעונה הקודמת כדי לשרוד בליגה ב׳. זומנתי לוועדת הספורט בראשות ראש העיר, בני כשריאל, מחזיק תיק הספורט, דודו מתתיהו, ומחזיק תיק הביטחון, אבי רחמים. בוועדה דיברו על פיתוח הספורט העממי והחובבני, צביעת מדרכות להולכי רגל ולמסלולי אופניים, בנייה של אולמות ספורט, חדרי כושר ושדרוג פני הקאנטרי בבריכה העירונית. הכול טוב ויפה, בהחלט מבורך, ובאותה נשימה, אין שום דיבור על השקעה נוספת בספורט התחרותי והמקצועני. במילים אחרות, הכדורגל ימשיך לדשדש ולנסות לשרוד עוד עונה בליגה ב׳, בלי עתיד, בלי חזון ומבחינתי, גם בלי שום תקווה. סדרי העדיפויות של קברניטי העירייה ברורים, ואף אחד גם לא מנסה חלילה להסתיר אותם או מתקומם על כך.

אני אוהב את העיר, אוהב את קברניטיה, מעריך ומוקיר את עבודתם למען שימור, טיפוח ופיתוח העיר שלנו. הכדורגל, בראשות משפחת זיגדון היקרה שמצליחה להוציא מים מהסלע, לא יוכל להמשיך ולשרוד בתקציבים הקיימים. מה שהספיק לפני 20 שנה לא מספיק היום. בלתי אפשרי להיות חלק מספורט תחרותי עם תקציב של 250,000 שקלים, כשחלק לא מבוטל מקבוצות הליגה נהנות מתקציבים של שני מיליון, מיליון וחצי, מיליון או חצי מיליון. לא מספיק שאנחנו מרוחקים גיאוגרפית, מתחרים על אותו נתח שוק עם שחקנים מצומצם מקבוצות אחרות בפריפריה, אנחנו גם צריכים להתמודד עם תקציב נמוך מאוד. עם כוונות טובות, סיסמאות וקלישאות לא הולכים למכולת, והאגודה לא תצליח להתרומם אם לא ישתנו פה סדרי העדיפויות.

מגיל עשר אני במסגרת תחרותית - 24 שנים כשחקן, ועוד 15 כמאמן. זו השנה הראשונה בה התחלתי שנה וגם סיימתי אותה מחוץ לכדורגל, ולמרות שהונחו על שולחני לא מעט הצעות במהלך העונה, חלקן מפתות עם לא מעט כסף, בחרתי לסרב. את הזמן והמרץ בחרתי להשקיע בהבטחת עתיד עובדי אגד ובני משפחותיהם, מבלי להזניח את משפחתי וגם ליהנות משעות הפנאי.

אתייחס בכמה מילים לעונה שעברה פה הקבוצה הבוגרת. הקבוצה פתחה את העונה עם מאמן שמאמין בסדר ומשמעת, ולרשותו עמד סגל צעיר מאוד ולא מספיק איכותי, וסיימה את העונה עם מאמן שמאמין בהרבה יותר חופש, יותר אבהי ועם סגל יוצא מן הכלל שיכול להתמודד בצמרת ליגה ב׳. כל השוואה בין המאמנים היא לא הוגנת ואפילו מקוממת. 

ציון הוא קודם כל חבר, מאמן צעיר בתחילת הדרך, ושלומי הוא מאמן מוכח עם רקורד מקצועי וקידום לא מעט צעירים. כדי להצליח אתה צריך כלים, ונקודת הפתיחה של שניהם הייתה שונה בתכלית. לכן אותה השוואה לא במקום. למרות הכול, הבחירה בציון כמחליפו של שלומי הייתה הברקה של קברניטי האגודה. ציון הוא אנטיתזה לשלומי, הרבה יותר מחבק ומחבר, ובנקודת הזמן בה הקבוצה הייתה, בלי ביטחון, בלי אמונה וחסרת אופי, הליהוק היה מושלם. לעניות דעתי, סגל אותו מאיישים שחקנים כמו דניאל דרעי, שגיא בן יצחק, רפאל עמיאל, זיו כבדה, יקיר ברוכיאן ונאור אסרף יכול וצריך להיאבק על עליית ליגה ולא להתמודד נגד הירידה".

 

תגובות

1
איך אני יכול לגרום לו לחזור הביתה
ירדנה ארזי | 00:37   12.07.20