המקעקעת

היא גדלה כחרדית בשכונת גאולה, התחתנה בגיל 16, הייתה אם לשישה כשהייתה רק בת 24, התגרשה, חזרה בשאלה, התחתנה בשנית והביאה לעולם את הילד השביעי, עברה תאונת דרכים קשה מאוד, נותחה 12 פעמים וגילתה שיש לה סרטן ריאות שבעקבותיו עברה כריתת ריאה. זהו סיפור חייה הלא יאומן של מזל דהן, בת 43, אם לשבעה וסבתא לנכד, שפתחה את הסטודיו הראשון לקעקועים במעלה אדומים. בריאיון מיוחד היא מספרת על חייה כחרדית, על ההחלטה לעזוב הכל ולחיות חיים מאושרים, על התאונה הקשה שהשאירה אותה מצולקת ועם פלטינות וברגים בגוף ועל הסיפוק והאושר שהיא חווה בחייה היום

פורסם בתאריך: 19/09/2020 06:58

---

סטודיו לקעקועים חדש וראשון במעלה אדומים נפתח ברחוב אלמוג בשכונת נופי הסלע. המקעקעת היא מזל דהן, בת 43, אם לשבעה וסבתא לנכד בן תשעה חודשים.

מזל, בעלת מראה צעיר במיוחד, מעוטרת ב-19 קעקועים על גופה, שמאחורי כל אחד מהם מסתתר סיפור ומשמעות. היא נושאת איתה סיפור חיים יוצא דופן, עם תהפוכות רבות בחייה. קשה להאמין שעד לפני עשור היא הייתה אישה חרדית שהתגוררה בשכונת גאולה בירושלים, על גבול שכונת מאה שערים, מסתתרת מאחורי קוד לבוש התואם את תושבי השכונה והקהילה בה היא חיה, עם גרביונים שחורים ואטומים, כיסוי ראש שחור מהודק בקפידה ועליו מטפחת נוספת שלא תצוץ שיערה אחת חלילה. מאז היא הספיקה לעזוב את הדת ולהתגרש, להיות מאמנת בחדרי כושר ומאמנת אישית, לעבור תאונת דרכים קשה במיוחד, עם פגיעה רב מערכתית שהגדירה אותה במצב אנוש ואף לחלות בסרטן שבעקבותיו נותחה ועברה כריתת ריאה.

היום היא מוצאת את השקט והשלווה שלה בסטודיו שהקימה, "מאז שהייתי ילדה קטנה אהבתי מאוד לצייר. תמיד נמשכתי לאומנות והייתי מציירת על הגוף שלי. החלטתי להפוך את אהבתי לציורי גוף - למקצוע, והיום אני מאושרת מאוד. כשאני מסיימת לקעקע ורואה את השמחה שגרמתי למישהו אחר, זה מספק אותי מאוד", היא אומרת בחיוך רחב.

הגעת מעולם שונה לחלוטין, אם היינו נפגשות לפני יותר מ-20 שנה, את מי הייתי פוגשת?

"הייתי ילדה שקטה וחסרת ביטחון, התחנכתי בבית ספר החרדי בית יעקוב. כשהייתי בגיל 16 התחתנתי, ובגלל שאסור בארץ להתחתן כל כך צעירים, התהליך היה דרך העדה החרדית. רק כשזה היה אפשרי מבחינת המדינה, בגיל 18, נרשמנו כנשואים. בגיל 24 כבר היו לי שישה ילדים, והם עד היום דתיים. הבן הגדול שלי היום בן 26, והוא אבא לנכד המתוק שלי שאני כל כך אוהבת. בן הזיקונים הקטן שלי כבר בן חמש וחצי, הוא הילד השביעי שלי, והוא נולד מהנישואין השניים. הייתי מאוד מעורבת ושותפה בקהילה החרדית, התנדבתי בהרבה ארגוני חסד, נהגתי לבקר חולים וללכת ולשמור על ילדים חולים שמאושפזים בבתי חולים כדי לסייע להורים. אין ספק שיש הרבה חסד בקהילה החרדית".

מה הביא אותך לקום ולעזוב את חייך הקודמים?

"קמתי ועזבתי כשהייתי אישה בת 32, עם שישה ילדים. כשאנשים כששומעים את הסיפור שלי הם מיד מרימים גבה. השאלה הראשונה ששואלים אותי היא איך היה לי אומץ, אבל אין כאן עניין של אומץ, זה בא מתוך תחושת מחנק. הייתי זרה בתוך עולמי, הרגשתי תקופה מאוד ארוכה שאני לא שלמה עם הדת, שאני בתוך מציאות שהיא לא שלי, שאני נוכחת שם פיזית בלבד, אבל בפנים, בתוך תוכי, אני לא שייכת. זה מאוד קשה לחיות ככה, וזרמתי עם החיים שלי עד שבשלב מסוים הגעתי לתחושה שהגיעו מים עד נפש. זה התחיל לאט ובהדרגה. במקום מטפחת שחורה והדוקה על הראש, עברתי לחבוש פאות. לבשתי שמלות צנועות, אך קצת יותר קצרות, כאלה שמגיעות עד לברכיים. כשבסוף הרמתי ידיים ועזבתי אחרי 18 שנות נישואין, עבור בעלי התפנית הייתה קשה מאוד. הוא אדם טוב. הוא אמר לי אפילו שיקבל אותי בכל מצב, גם כאדם לא דתי. מאז הוא התחתן שוב. אמא שלו אישה מדהימה, וגם היום, למרות הכל, היא בסדר גמור איתי. הילדים שלי נשארו דתיים ואנחנו מאוד מכבדים אחד את השני. למרות שהתנתקתי לחלוטין מהדת ואני אוכלת הכל, הבית שלי כשר ואני קונה הכל מכשרות קפדנית, בשר חלק. אני עושה את זה למען הילדים שלי, ואנחנו חברים מצוינים. כשהחלטתי לעשות את השינוי, להתגרש ולצאת לחיים חדשים, שאלו אותי במשפחה איך אני חושבת שאוכל להסתדר. אמרו לי שהילדים שלי ואני בטח נאכל רק לחם, מרגרינה ומים. זאת הייתה תקופה לא קלה, היה לי קשה, אבל הייתי מאושרת. לא שמרתי על קשר עם אף אחת מהחברות שלי, ואין לי אפילו תמונה אחת מהתקופה ההיא. זה כאילו קרה בגלגול אחר. האמונה שלי באלוהים היום היא מסובכת".  

יצאת ממקום שהוא מנותק מהמציאות שאת מכירה היום, איך הייתה ההתאקלמות בחוץ?

"הסממן הראשון בשבילי היה להוריד את כיסוי הראש ולצאת החוצה. להסתובב בחוץ עם ראש גלוי הכניס בי פחד שאולי יקרה לי משהו, אבל כלום לא קרה. הדת בעולם החרדי מלווה בפחד משכר ועונש, מתשלום שיינתן בעולם הבא. כשיצאתי מהעולם החרדי הבנתי שאני בעצם לא יודעת כלום. בבית יעקוב ובמקום בו התגוררתי אין חשיפה לעולם שבחוץ, ולכן כל הזמן הייתי בתחושה שאני צריכה להשלים פערים. הבנתי שיש לי פער תרבותי עצום, שחסר לי ידע גדול על העולם החילוני. הייתי שומעת שאנשים מדברים על זמרים או שחקנים מוכרים מאוד, ואני שומעת את השם שלהם בפעם הראשונה בחיי. עד היום יש זמרים שאני מזהה את השיר שהם שרים אבל לא יודעת מי הם. את אברהם טל אני מאוד אוהבת, הוא הזמר האהוב עליי. מצאתי קבוצת חברים בפייסבוק שמבלים יחד, הצטרפתי אליהם ויצאתי לבלות איתם במועדונים. הלכתי למסיבת פורים שהייתה כל כך שונה מפורים בשכונת גאולה. הקבוצה הזו הייתה עבורי חממה. בשלב מסוים הצטרפתי לקבוצת גרושים גרושות, שם גם פגשתי את בעלי השני. זה לא היה מוצלח, ולכן זה נמשך שנה בלבד. נולד לנו ילד מדהים, והוא ממלא אותי אושר ואור".

התחנכתי בבית ספר החרדי בית יעקוב. כשהייתי בגיל 16 התחתנתי, ובגלל שאסור בארץ להתחתן כל כך צעירים, התהליך היה דרך העדה החרדית. רק כשזה היה אפשרי מבחינת המדינה, בגיל 18, נרשמנו כנשואים. בגיל 24 כבר היו לי שישה ילדים, והם עד היום דתיים. הבן הגדול שלי היום בן 26, והוא אבא לנכד המתוק שלי שאני כל כך אוהבת. בן הזיקונים הקטן שלי כבר בן חמש וחצי, הוא הילד השביעי שלי, והוא נולד מהנישואין השניים

הפכת למאמנת כושר, עסקת בספורט לפני כן?

"ממש לא, מעולם לא עשיתי ספורט. כשהתחתנתי שקלתי 42 קילו, הייתי ילדה קטנה ורזה, עברתי שיש לידות והשמנתי. יום אחד עליתי על המשקל וחשכו עיניי. ממש נבהלתי כי שקלתי 88 קילו. נכנסתי באטרף לתוך אימוני כושר ואוכל בריא, וחודשיים אחרי זה הייתי 30 קילו פחות. מהר מאוד מצאתי את עצמי מתמכרת לספורט. הלכתי ללמוד בווינגייט אימוני כושר, נעשיתי מדריכת אירובי ומדריכת חדרי כושר, אימנתי בחדר כושר 'אגו' בהר החוצבים, אימנתי אימונים אישיים, ואז, לפני שלוש שנים, קרתה התאונה".

הקעקועים מסתירים את הצלקות

מזל מצולקת ברגלים ובידיים, שרידים לתאונת דרכים חזיתית מחרידה שעברה לפני שלוש שנים. הקעקועים בגופה מנסים להסתיר את הצלקות ולהשכיח את היום המחריד שאחריו היא עברה 12 ניתוחים. הזיכרונות שנשארו בגופה נוכחים עד היום - פלטינות בגפיים, במקום כף הרגל יש שתל ובברכיים יש ברגים.

מה קרה באותה תאונה?

"זה היה חודש אוגוסט 2017, נסעתי עם ארבעה מילדיי ברכב בצומת אלמוג, כשמולי דהר רכב עם נהג שיכור. ראיתי אותו מתקדם לכיוון שלנו במהירות מטורפת, וכשקלטתי את זה סטיתי מיד עם ההגה. לכן כשהוא התנגש בנו, הפגיעה בעיקר הייתה במקום בו אני ישבתי. בוחן התנועה אמר לי אחר כך שאם לא הייתי עושה כך היינו כולנו נהרגים. אני נפצעתי פציעה רב מערכתית, אני זוכרת רק את הבום, ומשם כבר לא זוכרת כלום. הצלעות שנשברו לי קרעו לי את הריאה, הגפיים התרסקו והילדים נפצעו קל למזלי, למרות שהם זוכרים הכל וראו את הכל. הבן שלי אז היה בן 17, נשברה לו עצם הבריח, ובכל זאת הוא הצליח לתפקד באופן מדהים. הוא התקשר להזמין אמבולנס, ועד שהגיעו האמבולנסים הוא שם לאחיו הקטן, בן השנתיים, את סמי הכבאי בטלפון, כדי לנתק אותו מההמולה מסביב. אני לא יודעת איך היו לו כוחות ואיך הוא הצליח לתפקד בכל הלחץ והכאב.

הוא שמע אותי מחרחרת בגלל שהריאות נקרעו לי, והוא מיד ניתק את חגורת הבטיחות שלי כדי שלא תלחץ עליי. במשך ארבעה וחצי חודשים הייתי באשפוז, במהלכם עברתי 12 ניתוחים. אחרי האשפוז עברתי שיקום בהר הצופים. זאת הייתה תקופה מאוד קשה, גם נפשית. בשיקום ראיתי אנשים פצועי ראש במצבים קשים ואחרי אירועים מוחיים, וזה שבר אותי. החלטתי לברוח מהשיקום לחדר כושר, וכנגד כל הסיכויים הצלחתי להילחם ולשנות את התחזית של הרופאים. הרופאים אמרו לי שלעולם לא אוכל ללכת על הרגל, וכשהתחלתי ללכת הם אמרו שאקח בחשבון שאצלע כל החיים. היום, רק שלוש שנים אחרי, לא רק שאני לא צולעת, אני רצה. אחד הקעקועים שיש לי מתוך ה-19 הוא קעקוע שבו כתוב תאריך התאונה, ויש ציור של דופק שמתחיל קו ישר כי כמעט מתתי, ואז ממשיך כדופק".

כשחשבת שהצלחת להשתקם מהניתוח, חזרת שוב לשולחן הניתוחים. מה קרה?

"קרה לי נס בפעם השנייה כי ממש במקרה התגלה שיש לי גידול בריאה. סיימתי את השיקום, ואפילו חזרתי לנהוג. יום אחד היה גשום מאוד, והרכב שלי החליק. לא קרה שום דבר, לא נפצעתי, אבל בגלל שיש לי כל כך הרבה פלטינות, הומלץ לי להתפנות לבית החולים כדי לבצע צילום ולראות שהכל בסדר. הגעתי להדסה הר הצופים, ואחרי שעשיתי צילום אמרו לי שמשהו נראה שם לא בסדר. נשלחתי לצילום CT שבו הסתבר שהקרע בסרעפת מהתאונה הקודמת הלך וגדל, אולי בגלל אימוני הכושר, והמצב החמיר ברמה כזאת שחלק מהמעיים עלו לכיוון הכתף. ככה הסתובבתי מבלי לדעת. זה מצחיק כי הרבה פעמים אמרתי בבית שיש לי תחושה שמשהו מטייל לי בבטן וזז לי בתוך הגוף, אבל לא הלכתי לבדוק את זה. בבדיקה גילו שיש לי גידול סרטני בריאה, אבל למזלי הוא היה בשלב התחלתי ולכן כריתת ריאה הצילה את חיי.

קבלת ההודעה על הסרטן הייתה נוראית עבורי. זה היה פחד עצום. למרות שמעולם לא עישנתי ולמרות שאני עוסקת בספורט, קיבלתי סרטן ריאות מהזן שעובר בתורשה. אבא שלי נפטר בגיל 42 מסרטן ריאות, ויש עוד במשפחה שנפטרו. גילו לי את הסרטן שבוע לפני יום הולדתי ה-42, בגיל שבו אבא שלי נפטר. חשבתי שזה סימבולי והרגשתי פחד נוראי. זה היה פחד שאי אפשר לתאר אותו במילים. חשבתי על הילדים שלי ומי יהיה איתם, אבל למזלי ניצלתי כי זה התגלה בזמן והיום זה כבר מאחוריי".

קבלת ההודעה על הסרטן הייתה נוראית עבורי. זה היה פחד עצום. למרות שמעולם לא עישנתי ולמרות שאני עוסקת בספורט, קיבלתי סרטן ריאות מהזן שעובר בתורשה. אבא שלי נפטר בגיל 42 מסרטן ריאות, ויש עוד במשפחה שנפטרו. גילו לי את הסרטן שבוע לפני יום הולדתי ה-42, בגיל שבו אבא שלי נפטר. חשבתי שזה סימבולי והרגשתי פחד נוראי. זה היה פחד שאי אפשר לתאר אותו במילים. חשבתי על הילדים שלי ומי יהיה איתם, אבל למזלי ניצלתי כי זה התגלה בזמן והיום זה כבר מאחוריי

בגלל הפציעות לא יכולת לחזור לעבודתך כמאמנת כושר, והמצאת את עצמך מחדש כשהגעת לעולם הקעקועים.

"אם לא צועדים קדימה מתחילים ללכת אחורה, כי אין דבר כזה לעמוד במקום. אני לא יכולה להרשות לעצמי לעצור לרגע. אני אדם של עשייה. אמנות וציור היו אהבות שלי מגיל מאוד צעיר. כשהייתי ילדה הייתי מציירת על עצמי ומדביקה מדבקות. לפני שחשבתי לפנות לתחום כבר התמכרתי לקעקועים. הקעקוע ראשון שלי היה על הכתף, והוא ציור של פרפר קטן שלידו כתוב חופש. היום יש לי 19 קעקועים, לכולם יש נוכחות. חלקם מטשטשים או מסתירים את הצלקות שלי מהניתוחים שאחרי התאונה. יש את הקעקוע שמסמן את התאונה, יש קעקוע שכתוב בו 'אבא' לזכר אבי שנפטר, ויש קעקוע שאני מאוד אוהבת וכתוב בו 'חזקה מהרוח', עם דמות אישה, שזה שיר של גלי עטרי שהייתי שומעת לפני כל ניתוח. מעל הברך שאמרו לי שלעולם לא אלך איתה כתוב באנגלית: 'המאמין בבלתי יאומן, יבצע את הבלתי אפשרי'. יש לי גם קעקוע עם שתי לבבות, שהם שני אנשים שמייצרים אהבה. החיים הם מתנה ומעגל אין סופי. עכשיו, כשאני מראה לך את הקעקועים ומסבירה לך עליהם, אני פתאום מבינה שיש לי המון ציפורים במקומות שונים בגוף. כנראה זה משהו בתת מודע, הרצון העז לחופש, ללכת אחרי עצמך ולפעול".

מזל יצאה ללימודים בבוטיק טאטו המוכר, סיימה לימודים והתמחות ופתחה את הסטודיו שלה במעלה אדומים. היא כבר הספיקה לקעקע רבים. החלום שלה הוא שיום אחד יהיה לה סטודיו גדול לקעקועים. היא מקעקעת בשיטות ציור שונות ומגוונות, גם בשיטת הקעקועים בנקודות שאותה היא אוהבת במיוחד. "אני כל כך נהנית ומאושרת. זאת תרפיה שלי. אני אוהבת את המפגש עם האנשים, אני מאוד אוהבת לצייר ואני אוהבת בעיקר לראות את האושר של הלקוחות. לכבוד פתיחת הסטודיו החדש והראשון במעלה אדומים אני עושה מבצע מפתה במיוחד. אם לא מדובר בשרוול כמובן, כל שאר הקעקועים יעלו במחיר עלות של מחיר פתיחת מחט".