יום שלישי, 20 באוקטובר 2020, ב' חשון ה' תשפ"א
לפרסום חייגו: 02-5900070

חדשות במעלהנט

החדשות המקומיות

מה שטוב ברודוס, יכול להיות גם באילת

רודוס 2020 נראית ממש כמו אילת - המון מלונות, חופי ים מדהימים, בריכות ומסעדות. אלא ששם הכל פתוח במסגרת התו הסגול. ואני שואל: למה מה שטוב ליוון לא טוב לאילת, ים המלח ואפילו למלונות שלאורך כל חופי הארץ?. כל מה שצריך כדי לנפוש ברודוס זה אישור "נגטיב" של בדיקת קורונה, התנהגות על פי כללי התו הסגול - והחיים סבבה. למה כל זה לא קורה בישראל? פוליטיקה קוראים למגיפת הקורונה. משה זיגדון חזר מרודוס ומדווח

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

משה זיגדון

משה זיגדון עורך ובעלים

שעתיים לפני שנכנס הסגר לתוקפו הזמנתי כרטיסים לרודוס שביוון. אמרתי לעצמי: אני את הסגר הזה לא עושה בישראל, אני לא יושב בבית בחוסר מעש כשבמרחק של שעה טיסה מכאן החיים מתנהלים כרגיל, יחד עם הקורונה.

גיליתי שהיוונים לא סוגרים את עצמם בגלל הקורונה, הם למדו לחיות לצדה. למרות הקורונה הם ממשיכים לחיות, לבלות ואפילו לקלוט תיירים. כן, הם לא מרסקים את הכלכלה משיקולים פוליטיים ובשל חוסר רצון לעבוד על פי שיטת הרמזור של הפרויקטור גמזו.

כך זה עובד ביוון: מי שמזמין כרטיס טיסה ליוון צריך להצטייד בבדיקת קורונה מבית חולים, אשר תקפה שלושה ימים לפני הטיסה. אגב, מחירה של בדיקה כזו הוא 500 שקלים. בנוסף, עליו להצטייד באישור הצהרת בריאות ערב לפני הטיסה, וכמובן בכרטיסי טיסה ודרכון.

הטיסה

יוצאים לדרך. טיסה של שעה ורבע, ונחיתה ברודוס שביוון. הדיילות לבושות בחליפות "חלל", סגורות ומוגנות. אין הגשה של אוכל בטיסה, והאמת שגם לא ממש צריך כי זו טיסה קצרה ומהירה. בביקורת הגבולות כל מה שמבקש הנציג מלבד הדרכון זה את בדיקת הקורונה מבית החולים בישראל, והדרך שלנו ליוון פתוחה.

הגענו ליוון

נחתנו ביוון. כל נציגי השירות ביוון, אם זה ביקורת דרכונים, נהגי מוניות או נותני השירות בבתי הקפה והמסעדות - עוטים מסכות. כן, כולם מקפידים על עטיית מסכה בצורה הנכונה - מעל האף והפה. לא מחרטטים ולא מנסים לרמות את "המערכת".

שכרנו רכב כדי להגיע למלון בלינדוס שברודוס, כדי לנוח, ליהנות ולנסות לחוש איך חיים באי היווני לצד הקורונה. כשהגענו, התיישבנו בבית קפה מקומי שעל שפת הים, אז נכון, יש שם אלכוג'ל, יש מסכות על הפנים ויש הקפדה על שמירת מרחק, אבל בתי הקפה פתוחים כרגיל. התיירים מסתובבים בלי מסכות (לכולם יש אישור 'נגטיב' לקורונה מהבית), האוכל והקפה מוגשים לשולחן בהקפדה, ולמרות כל ההקפדה, המסכות והאלכוג'ל - קשה לחוש באווירה של קורונה באי. אנשים יושבים, נהנים, שותים קפה, נושמים אוויר של ים, ובעצם חיים.

ללא מסכה

הגענו אל המלון המרוחק כשעה מרודוס. כל העובדים בצוות המלון, מהמנקים ועד לקבלה ובחדר האוכל, עוטים מסכות. שאלנו בקבלה האם גם אנחנו צריכים לעטות מסכה? והתשובה הייתה שלילית להפתעתנו. הוסבר לנו שמאחר והגענו עם תוצאות בדיקה של 'נגטיב' לקורונה, אז אנחנו, כמו כל התיירים, יכולים להסתובב בלי מסכות בעוד שהצוות כולו עם מסכות.

חדר האוכל

גם חדר האוכל של המלון מתנהל על פי התו הסגול. בכל כניסה לחדר האוכל יש בדיקת חום. לאורח אין שום מגע ישיר עם האוכל, בכל עמדה נמצא איש שירות של המלון אשר מוזג את האוכל - וכמובן שהוא עוטה מסכה. האורח אפילו לא נוגע בצלחות בעצמו, הוא רק מצביע על מה שהוא רוצה לשים בצלחת, ומוזגים לו. כך זה עובד בכל עמדה ועמדה - מעמדת הסלטים, דרך עמדת הבשרים ועד לעמדת הקינוח. את השתייה המלצרים מגישים לשולחן לפי דרישה.

בריכת השחייה וחוף הים

גם בבריכות השחייה עובדים על פי התו הסגול - מיטות השיזוף מרוחקות, עובדי הניקיון עוטים מסכות, ואילו התיירים, כמו בתוך המלון, ללא מסכות. מאחר ומדובר במלון הכל כלול, גם עובדי עמדת האוכל שעל שפת הבריכה ובחוף הים עוטים מסכות.

כל הפרופסורים לרפואה הרי אומרים שבחופי הים והבריכות לא נדבקים. גם מיטות השיזוף לאורך החוף מסודרות במרחק על פי התו הסגול, כל עמדות האוכל שעל החוף סגורות עם זכוכיות וללא מגע יד אורח, הכל מוקפד ונקי, ושוב – התיירים, ללא חובת עטיית מסכה.

מסעדות וטברנות

לאורך העיר העתיקה שברודוס, היכן שממוקמות הטברנות, החנויות והמסעדות שהישראלים כל כך אוהבים, המצב דומה. התיירים מסתובבים חופשי, ואילו בעלי החנויות, נותני השירות והמלצרים תמיד עם מסכות. כולם מקפידים שהמסכה תכסה את הפה ואת האף. נראה שאין שם אכיפה, ואין גם צורך בזה. הציבור היווני ממושמע.

בערב הלכנו ליהנות מערב של מוסיקה יוונית במקום שבו היו בעיקר ישראלים, והזמר היווני שהגיש את המיקרופון לתייר ישראלי שרצה לשיר, דאג שהמיקרופון יהיה במרחק סביר מפיו של התייר. היוונים יודעים שהפרנסה שלהם תלויה בתיירות, אולי לכן הם נשמעים להוראות ומקפידים לשמור עליהן מכל משמר.

מדוע ולמה?

אני שואל את עצמי: למה בישראל אי אפשר להתנהל כך? מדוע סגרו את בתי המלון, חופי הים והבריכות? איך ייתכן שסגרו לנו את ים המלח, הכנרת או אילת, עיר הנופש של ישראל? מדוע לא להגדיל ראש ולחייב כל אדם שרוצה להגיע לבית מלון לערוך בדיקת קורונה בתשלום ולהציג אותה בקבלה במלון? מדוע לסגור את הפרנסה של כל אזורי התיירות, כשאפשר לעשות בדיוק כמו ביוון? מדוע לא להחיל תכנית של שמירה קפדנית על ההנחיות מצד צוותי בתי המלון, המסעדות ובתי הקפה, ולאפשר לאזרחים שהוכח שעברו בדיקת קורונה בטווח של שלושה ימים לפני כן להסתובב חופשי? למה מה שטוב ליוון לא טוב לישראל?

סוף דבר

השבוע, כששמעתי את השר חילי טרופר מספר שהממשלה חששה לעשות סגר דיפרנציאלי, כלומר סגר רק על המקומות שהוגדרו כאדומים במדינה, הבנתי. מגפת הקורונה שלנו היא אמנם מגיפה מסוכנת כמו בכל העולם, אבל אצלנו היא הרבה יותר פוליטית מאשר מסוכנת. את זה אין ביוון.

 

  

   

 

 

 

 

 

תגובות