החיים בפייסבוק והמציאות האכזרית
"בעלי היקר, החצי השני שלי" או "אשתי היקרה, הנפש התאומה שלי" כך נראים החיים של רוב הזוגות ברשות החברתית • הרצח המזעזע של דיאנה רז על ידי בעלה השוטר, הביא לתגובות סוערות ברשתות, ובצדק • מומחים טוענים כי זוגות שעושים מאמצים להיראות מאושרים ברשתות החברתיות, לעתים מנסים להסתיר את האמת או לשכנע את עצמם שאצלם הכל מושלם • עידית אור, מנהלת המרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, רחל ידיד, בעלת תואר שני בייעוץ זוגי ומשפחתי, ותחיה גץ קוג'ינסקי, מנהלת הרשות לביטחון קהילתי, מסבירות מדוע חשוב להיות ערניים לסביבה, איך לזהות את הסימנים המקדימים ומה לעשות כשנקלעים לקשר אלים • וגם, קוראות לנשים וגברים לפנות למרכזי הטיפול בעיר • עלייה של 90 אחוז בתלונות על אלימות במשפחה בעיר • רוצות להתלונן, אל תחכו למכה הראשונה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
שעות ספורות אחרי הרצח של דיאנה רז על ידי בעלה אמיר, הרשת געשה, ובצדק. בין תגובות הזעזוע והכאב על הילדים בלטו במיוחד אין סוף תגובות המביעות פליאה מהמעשה הנתעב, שאינו מתיישב עם העולה מדף הפייסבוק של בעלה אמיר. רוב התגובות דמו לתגובה הזאת שחזרה על עצמה ברשתות: "נכנסתי לדף שלו, וכל הפייסבוק שלו זה תמונות של שניהם. הוא כל הזמן כותב עד כמה הוא אוהב אותה ומעריך אותה. רק בשבוע שעבר הוא כתב: 'אין כמו אשתי'".
האם תמונות סלפי זוגיות דביקות, ביטויי אהבה אינטנסיביים וברכות יום הולדת באורך מגילה ברשת החברתית משקפים אידיליה אמיתית? ההיפך, לא פעם הן מסתירות את מה שמתרחש באמת מאחורי הדלת. הסקסולוגית ניקי גולדשטיין כתבה בעבר: "פעמים רבות האנשים שמחפשים אישורים ליחסים מבחוץ, הם אלה שהכי מתקשים". ואכן, כמה פעמים שמעתם על זוג שהתגרש למרות שהפייסבוק של בני הזוג היה מלא בהצהרות אהבה והנצחה בלתי פוסקת של תמונות מבילויים משותפים? ואפילו סמוך לגירושין עצמם.
ממחקרים רבים שנעשו בנושא עולה כי כששני אנשים מעלים כל הזמן הצהרות אהבה ובדיחות פנימיות, כשהם חולקים תמונות של פעילויות רומנטיות וכשהם מנסים לייצר חזות של "הכל מושלם", זה רק ניסיון יח"צני לשכנע את כולם בבריאות והצלחת הקשר. הרבה פעמים זו דרך של בני הזוג לעבוד על עצמם ולשכנע את עצמם שהם ביחסים מושלמים, הרי אנשים מאושרים אמורים להיות עסוקים מדי בלהנות אחד מהשנייה, מהיחסים ומההווה המשותף. זה לא שזוגות מאושרים לא נמצאים ברשתות החברתיות ומעלים תמונות, אבל הם יעלו תמונת קולאז' של הטיול הרומנטי לאחר שיחזרו ממנו הביתה, וגם זאת במינון נכון ולא בזמן שהוא מתרחש. זוגות מאושרים יברכו זה את זו כשהם מביטים אחד לשנייה בעיניים, בעודם יושבים על ספת הסלון לבדם, ולא ברשת החברתית בניסיון לגרוף לייקים ומחמאות. חוקרים במכללת "אולברייט" גילו כי למי שמעלים המון תמונות של הזוגיות המשגשגת יש בעיית ערך עצמי וכי הם תלויים בהצלחת היחסים שלהם על מנת להרגיש בעלי ערך. "העובדה שהם צריכים להשוויץ בהצלחת היחסים הזוגיים אומרת שהם מעוניינים לגרום לאחרים לקנא, או שזו דרך לרגל אחר אקס ולשמור איתו על קשר מסוים", מסבירים החוקרים, "הם בעצם אומרים: היחסים שלי בסדר, משמע אני בסדר. במילים אחרות, אל תאמינו לכל מה שאתם רואים".
לא הולכים יד ביד, הוא אוחז בי
עידית אור, מנהלת המרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במעלה אדומים, השייך לאגף הרווחה העירוני, מספרת כי בעבר הייתה מטופלת מהעיר ששיתפה אותה כי תמיד החמיאו לה ולבעלה שהם נוהגים ללכת לכל מקום יד ביד ושהם נראים כזוג יונים, אלא שבפועל האישה סיפרה כי "זה נראה שאנחנו הולכים יד ביד, זוג רומנטי, אבל זה מדהים שאף אחד לא ראה שהוא בעצם אוחז בי". עידית כמובן מסייגת ואומרת כי ישנם זוגות החווים רומנטיקה, אך צריך לדעת לעשות הפרדה בין רומנטיקה לקנאות אובססיבית.
90% עלייה באלימות במשפחה במעלה אדומים
עידית מספרת כי בשנה האחרונה, כפי שקורה גם בכלל הארץ, העלייה במקרי האלימות במשפחה בעיר עלתה לאין שיעור, "העלייה גדולה מאוד באופן חד משמעי. בימים הקרובים נסיים להכין את הדו"ח השנתי שלנו למשרד הרווחה, אך אני יכולה לומר על נתונים שכבר הכנו במעלה אדומים בין חודש אפריל לאוקטובר, ומהם עולה כי יש עלייה של קרוב ל-90% השנה לעומת אותם חודשים אשתקד. לא מדובר רק בעלייה במספר הפניות, אלא גם של הנשארים להמשך טיפול. אנחנו בעומס מטורף. מאז שהקמנו בעיר את המרכז בשנת 2008 לא היה לנו דבר כזה, מעולם לא עבדנו כל כך קשה, ממש סביב השעון. זאת מגמה ארצית שהביאה לכך שכבר מתחילתה של תקופת הקורונה השהות משותפת בבית, למשך תקופה כל כך ארוכה, גרמה לסיר לחץ. אני לא נכנסת לשיקול משרד הבריאות, אבל הם לא השכילו להבין את רמת המסוכנות. לפעמים הבית היה מסוכן עוד קודם לכן ורק העלה את רמת המסוכנות, ועכשיו אנשים סגורים תקופות ארוכות בבית עם הילדים, ללא מסגרת, לחלקם התווסף גם לחץ כלכלי. השנה נתקלנו בסיפורים קשים במיוחד גם בין זוגות זקנים. עם כל הוותק שלי בתחום אני נדהמת מהסיפורים. זה חוצה מגזרים, גילאים ועדות".
במחצית ממקרי הרצח לא הייתה אלימות פיזית לפני
עידית ממשיכה ומספרת כי "לפעמים נשים שחוו אלימות אומרות לי: 'זאת לא אלימות כמו בטלוויזיה, לא נשבר לי כלום ולא הגעתי לאשפוז', אבל אני אומרת להן: 'חס וחלילה להגיע לשם'. ב-50% ממקרי הרצח לא הייתה אלימות פיזית לפני. זה נתון מטורף. במחצית ממקרי הרצח לא הייתה אלימות פיזית, וזה אומר שזה הגיע מאפס למאה. לא צריך להבין שיש בעיה כשרואים סימנים כחולים, מספיק שמרגישים פחד, אווירת טרור, איומים, קללות הקטנה, השפלה מילולית, אלימות כלכלית ומינית. גם בנישואין אסור לכפות יחסי מין. הכי מדאיג אותנו היא זוגיות עם אובססיה. קנאות אובססיבית הכי מדאיגה אותנו. כשיש מקום לספק, תפנו אלינו למרכז כדי להתייעץ, לחשוב יחד ולא להישאר לבד. אם הדברים האלה קורים זה נורות אזהרה. הזוגות שמפרסמים ללא הפסקה תמונות משותפות, הזוגות שמצטלמים כל הזמן יחד, זה יכול להיראות כלפי חוץ כזוג יונים, ולפעמים זה באמת ככה, אבל לפעמים מבחינתי זאת נורת האזהרה שמהבהבת לנו ושצריכה להביא אותנו לשאול מה יקרה ביום שהיא תרצה להיות לבד, איך בן הזוג יגיב? פה גם הרשתות החברתיות לפעמים מטעות, וכמובן שצריך לזכור שבמקרים מסוימים מדובר גם על גברים שחווים אלימות. כן, יש גם גברים נתקפים, וגם בהם אנו מטפלים".
תקופת הקורונה הגבירה את המסוכנות
רחל ידיד, בעלת תואר שני בייעוץ זוגי ומשפחתי, אומרת כי "תקופת הקורונה הגבירה את המסוכנות. ברוב הבתים אין לאן לברוח. אנשים מטיילים עם הכלב במרחבים כשהם גרים ביישובים, הם יוצאים לסיבוב ולנשום אוויר, אך בבתים רגילים הקורונה פחות מאפשרת. הורים הפכו להיות גננות, מורים, הורים ועוד כובעים, והעצבנות בתוך סיר הלחץ הזה היא מסוכנת. אני מציעה לימים כאלה, תעשו סדר יום מובנה ולדאוג שלכל אחד מהזוג יהיה זמן אישי, זמן שבו אף אחד מבני המשפחה לא מתקרב אליהם ושבו הוא עושה מה שהוא רוצה. הוא יכול להיות בטלפון, לראות סדרה ולהקדיש קצת לעצמו. כשיש סדר יום מובנה, הילדים ילכו לישון בשעה סבירה ואז זה הזמן לטפח את הזוגיות, להיות יחד ולייצר אינטימיות".
תהיו ערניים, תושיטו יד
רחל מתייחסת לכל אלו שנראים נורמטיביים כלפי חוץ, למשל מיכל סלע ודיאנה רז ז"ל, שהן שתי דוגמאות מתוך הרבה. "אם נסתכל על המקרה של מיכל סלע, בפועל המשפחה שלה, חברות וקולגות, כולם ראו שהיא כבויה ועצובה, וצריך להיות ערניים לזה. אני מלווה בנות שאין להם לאן ללכת, אבל למיכל היה. כל המעטפת שלה אמרה שראו שהיא עצובה, אבל הם חשבו שזה יעבור. כשאתם רואים חברה שמחה שמשהו עובר עליה, כשאתם רואים שהיא עצובה, תהיו ערניים, תושיטו יד ותעזרו לה. זה קורה בכל מקום. אני מלווה עכשיו שתי רופאות הנמצאות במצב של אלימות ועוד אישה נוספת שנשואה לרופא. אני זוכרת שכאשר היינו קטנים והיינו שומעים צעקות מהשכנים ידענו שלא מתערבים. אני זוכרת ששמענו את אמא אומרת: 'חכה שאבא יחזור מה הוא יעשה לך'. היה לנו חבר, בן של שוטר, חיכינו לו כשהיו מכים אותו עם חגורה. כולם ידעו, קופת חולים ובית ספר, ואנחנו היינו ממתינים לו ואחר כך מחבקים אותו. אסור שזה יקרה. היום יש לנו יותר מודעות ויותר כוח, אנחנו צריכים להתעורר ולהציל אחת את השנייה. כשפרויקט ME TOO התחיל כולם צחקו, אבל בלי זה לא היה זזים הדברים, זה לגמרי ואהבת לרעך כמוך".
כמעט 100% ממקרי הרצח הם סביב פרידה
עידית אור מדגישה כי "נקודה מאוד חשובה שכדאי לדעת היא שכמעט 100% ממקרי הרצח הם סביב פרידה, איום לפרידה, במהלך פרידה או אחריה. אם את במערכת זוגית אלימה ורוצה להיפרד, חשוב לעשות זאת עם ליווי שלנו. אנחנו נעשה יחד חשיבה על איך עושים את המהלך בצורה מוגנת. אנחנו לא דוחפים לגירושין ומכבדים כל החלטה של מי שפונה אלינו. במצב שאת שוקלת להיפרד, בואי נחשוב יחד איתך איך עושים את זה באופן מוגן ונכון. חשוב להבין שאדם אלים רואה את בת הזוג שלו כאילו היא איבר מגופו, אין נפרדות. זה מאוד מסוכן. כאשר אישה כזאת אוזרת אומץ להיפרד, היא צריכה לדעת לעשות זאת נכון ולא להעלות את הסיכון. יש כתובת במעלה אדומים למקרים כאלו. חשוב לי לציין שבנושא אלימות טיפול זוגי לא מתאים. אין טעם בטיפול כשאחד הצדדים פוחד מהשני. כשאין פחד וטרור, כשיש הדדיות ואפשר לתקשר, אז מתאים ייעוץ זוגי. אלימות זה לא הדדיות, יש תוקף ויש קורבן. במרכז יש גם יחידה לפגיעות מיניות, שלפעמים זה משיק וחופף וזה תחום בוער מאוד שלצערי גם בו ישנה עלייה. המרכז מטפל בגברים ובנשים, וזו טעות לחשוב שרק נשים נתקפות ונפגעות". המרכז זמין עם צוות מקצועי, מנוסה ומסור הפועל בסודיות מלאה ונותן מענה לילדים, מתבגרים ואזרחים ותיקים ומלווה גם גברים תוקפים ונתקפים. כל השירותים ניתנים גם בהמאהרית.
שומרות סף לנשים
תחיה גץ קוג'ינסקי, מנהלת הרשות לביטחון קהילתי, אומרת כי "בעיר אנו פועלים רבות בנושא מניעה והגברת המודעות לנורות אדומות, אנו לקראת הכשרה לשומרות סף לנשים שעובדות עם נשים, קוסמטיקאיות, ספריות ועוד. הן יעברו הכשרה בתחום אלימות וילמדו כיצד לזהות ולפעול. אנו ניתן כוח לנשים שעובדות עם נשים, נכשיר אותן ונקשר אותן למי שזקוק לסיוע. אנחנו פועלים בבתי ספר ומעלים מודעות לפגיעות מיניות". מספרי הטלפון של המרכז למניעה וטיפול באלימות הם: 02-5352523 או 02-5356197, וניתן לפנות גם למשטרה – 100, או לקו חירום ארצי של משרד הרווחה שפועל 24/7 ומספרו 118.
רונית | 18:22 15.02.21