המורשת של ינון ניסן
ינון יגאל ניסן ז"ל נולד במעלה אדומים וגדל בה, הוא הצטיין בלימודים, עסק בספורט, התגייס לצה"ל וסיים את חייו בגיל 19, כשיחד עם חבריו לטנק בחר לסייע לטנק אחר תוך סיכון חיים • אביו, משה ניסן, מקפיד לספר את סיפורו של ינון בבתי ספר ובפני חיילים ברחבי הארץ, חשוב לו להעביר את המורשת של ינון: מורשת של נתינה, דאגה לחלש, התנדבות ואהבת האדם והארץ
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
מאז שמשה ניסן איבד את בנו, סמל ינון יגאל ניסן ז"ל, שנפל בתאריך 12.8.2006, בסיומה של מלחמת לבנון השנייה, בדיוק ביום בו הגיעה ההחלטה על הפסקת אש לשני הצדדים, הוא מקפיד להנציח ולספר את סיפורו של ינון בבתי ספר ובפני חיילים ברחבי הארץ. הוא גם מתנדב עם גמלאי צה"ל בקראוון הממוקם בכניסה למעלה אדומים. השבוע, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוא נפגש עם יחידת "עוקץ" בה משרת בנו הצעיר אלמוג, אחיו של ינון, ובתום ההרצאה שהעביר לחיילי היחידה חילק להם 50 חבילות שי שנארזו בעזרתם של חבריו גמלאי צה"ל בעיר, ובהן: הלבשה תחתונה שנתרמה על ידי תורם אנונימי ומוצרי טואלטיקה שתרמה משפחתו של ינון. "אני מספר על חייו של ינון, על תרומתו ועל הקרב בו נהרג", מספר משה, "החיילים תמיד מרותקים. הגעתי בעבר לבסיס שיזפון, לא הרחק מאילת, כדי לספר על ינון. בתום ההרצאה שריתקה את החיילים, הם יצאו למרוץ של 15 ק"מ לזכרו. גם כשהם שבו מהמרוץ, בחצות, הם ביקשו לשמוע עוד על ינון".
הטנק נפגע מטיל נ"ט
ינון נולד במעלה אדומים, בנם של שולה ומשה ואח של אביתר, אסתי, נאור ואלמוג. הוא גדל והתחנך בעיר, למד בממלכתי ב' והמשיך לחטיבה ותיכון דקל וילנאי. הוא היה רק בן 19 בנופלו. הוא נהרג שמונה חודשים לאחר גיוסו ושבועיים בלבד לאחר ששובץ בפלוגתו כששירת בחיל השריון כטנקיסט בגדוד 53 סופה. "הוא לא הספיק להכיר את הפלוגה ואת החברים, והם לא הספיקו להכיר אותו. הוא רק הגיע, וכבר מצא את עצמו בלב מלחמה כל כך מסורבלת", אומר משה בכאב רב.
זה קרה ב-12.8.06, במהלך קרב ההתקדמות מבינת ג'בל. לעבר כוח שריון מגדוד "סופה" נפתחה אש כבדה של טילי נ"ט שפגעה בטנק 3א'. מפקד הטנק נפצע וחדל מלתפקד, הטען לקח פיקוד על הטנק אך התקשה לחלצו לאחור. ינון ניסן, ששירת כאיש צוות בטנק 3ב', נכנס לעמדת חיפוי כדי לירות לעבר האיום ולסייע לצוות טנק 3א' להיחלץ מהמרחב המאוים. הטנק שלהם נכנס לעמדה כשהוא חשוף באור יום ותחת אש תופת. ינון וצוותו סייעו בחילוץ טנק 3א' לאחור. עם סיום פעולת החילוץ של הטנק נפגע הטנק של ינון מטיל נ"ט, וכל אנשי הצוות נהרגו.
איש לא שם לב שהצוות חסר
"זה היה ינון", מספר משה, "באותו הקרב היה ברור לצוות שהם לוקחים סיכון עצום, סכנת חיים, ובכל זאת הם נכנסו לחלץ טנק אחר ולבסוף שילמו בחייהם. זאת הייתה מלחמה מסורבלת, נעשו שם טעויות כמו כניסה באור יום, דבר שנוגד פקודות. זה כאב עצום שהם הלכו על דעת עצמם. בגלל הכאוס שהיה שם, במשך 40 דקות לאחר שינון וחבריו לצוות נהרגו, איש לא שם לב לכך. הם לא הבחינו שצוות אחד לא הגיע. כשהחיילים הגיעו לטנק של המ"פ שהיה תקוע, הם ראו שיש טנק נוסף בוער. זה היה יכול להסתיים כשחיזבאללה היו לוקחים את הגופות".
לאחר נפילתו של ינון ז"ל הוענק לו ציון לשבח מטעם מפקד פיקוד צפון, אלוף גדי איזנקוט, על שהראה דבקות במשימה, אחריות, דוגמה אישית, מקצועיות ורעות. בתעודה נכתב: "ינון (יגאל) ניסן הראה במעשיו רוח לחימה ורעות עד כדי חירוף הנפש".
לב רחב וחבר אמיתי
משה מספר על ינון, ילד, נער וחייל צעיר, שהיה בעל נתינה, אהבה לזולת והרבה מאוד התחשבות באחר. "מה שהיה מאוד ייחודי לו הוא שהתרומה והנתינה שלו הייתה ללא תמורה, ממקום נקי ובלב מלא באהבה ושמחה גדולה. חברים שהיו איתו בטירונות סיפרו שאם מישהו היה חולה, הוא תמיד היה מציע את עצמו להחליף משמרת. הוא עשה למען חברים משמרות מטבח ושמירות, וכשהגיע תורו למשמרת והחברים אמרו לו שעכשיו תורם להחזיר לו, הוא היה נוהג לומר: 'זה כבר עבר, שכחתי'. זה בדיוק ינון, לב רחב וחבר אמת. הייתה בו אהבה ונתינה מעל ומעבר, ועל זה הוא שם דגש בכל מקום. היה חשוב לו שאחרים ילמדו להעריך, לכבד ולהביט בחלש, ולא להתעלם. הוא תמיד שידר אכפתיות, אהבה, נתינה ודאגה לכל הסובבים אותו. הוא נהג להתנדב, לעזור ולפתור בעיות של אחרים. קם להגן על חלשים וזכה לשבחים על התנהגותו גם בבית הספר. ינון היה ילד מסור למשפחתו, בן אוהב ואחראי שעשה הכול לשביעות רצון הוריו, שותף מלא לעבודות הבית. בן צנוע שידע להעריך את מה שקיבל. ילד ישר מאוד, שאם קרה ששיקר זה היה בבדיחות הדעת, ומיד היה אומר: 'סתם בצחוק".
אהבה ונתינה ללא תמורה
ינון היה ספורטיבי, הוא בעיקר אהב כדורגל וכדורסל. היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", ועד הגיוס לצבא כמעט ולא החמיץ משחק שלה. בשנה האחרונה בתיכון הוא הכין את עצמו לשירות קרבי באימוני ספורט רבים, וכיוון שסמכו עליו הוא קיבל לרשותו את מפתחות אולם הספורט בבית הספר. כבר בזמן מסלול הלוחם הפגין יכולות גבוהות, ובריצות למרחקים ארוכים היה חוזר אחורה לדרבן ולעודד את המתקשים. בתום המסלול הוא נבחר לחניך מצטיין פלוגתי בכושר גופני והוענקה לו תעודת הצטיינות. בית הספר "דקל וילנאי", בו למד ינון והצטיין בספורט, יזם קיום מרוץ שנתי לזכרו. המרוץ נערך מדי שנה ביום גיוסו לצה"ל, בהשתתפות מאות רצים, תלמידים, חברים וחיילים. "בכל מקום שאני מספר על ינון אני שם דגש על האהבה שהייתה לו ללא תמורה, שילמדו להעריך ולכבד, שיראו ולא יתעלמו מהחלשים, לדעת לקחת את הדברים בפרופורציות וכמה שפחות בכעס ויותר בהבנה כלפי האחר. בזה ינון דגל, וגם הקרב שלו מראה את אישיותו, הצוות ידע שהם נכנסים לחלץ טנק אחר בסיכון רב ובסיכוי מועט לצאת מזה, והם שילמו בחייהם".
