האיר פנים
לפני כארבע שנים נזקק מאיר מרסיאנו להשתלת כליה, ואשתו יפה, תרמה לו את כלייתה • לאחר שקיבל שני חיסונים, נדבק מהקורונה ונפטר בשבוע שעבר • משפחתו של מאיר מספרת על האדם הטוב שהיה, על האיש שהתנדב בסיירת הורים, סייע לנערים וחיילים בודדים ותרם למשפחות מעוטות יכולת
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
דווקא בימים אלו, בהם יש תחושה של אופוריה באוויר, כשנדמה כאילו מגפת הקורונה מאחורינו, כשבוטלה החובה לעטות מסכות במרחבים הציבוריים וכשיש חולים בודדים בלבד בעיר, במוצאי השבת האחרונה התקיימה הלווייתו של מאיר מרסיאנו, שנפטר מקורונה. ההלוויה התקיימה בשעת לילה, כאשר חברים, מכרים ובני משפחה רבים הגיעו לחלוק למאיר כבוד וללוות אותו בדרכו האחרונה.
מאיר מרסיאנו, בן 62, הוא החולה ה-13 שנפטר מקורונה בעיר. חודשיים לפני שחלה בנגיף הוא קיבל את החיסון השני. למרות שסבל מבעיות רקע רפואיות, הוא חש ביטחון אחרי שחוסן, אך כשהתברר שהנגיף פגע בו, הוא הבין מיד שחייו בסכנה. מאיר, שהיה אדם אופטימי ושמח שרואה את העולם במשקפיים ורודים, ביקש ממשפחתו שיתפללו למענו. מספר ימים לפני מותו הוא הורדם והונשם בגלל קשיי נשימה, וביום שישי האחרון, סמוך לכניסת השבת, כוחו לא עמד בו עוד.
התנדב בסיירת הורים,
תרם וסייע למשפחות
כל מי שהכיר את מאיר מתקשה לדבר עליו בלשון עבר. הוא היה אדם חי ונוכח, וכשמו – מאיר פנים לכולם. בכל מקום אליו נכנס, האווירה סביבו הייתה משתנה לאווירה של צחוק ושמחה. היו בו שמחת חיים, חוש הומור, חום אנושי, אהבה עצומה לבריות ונתינה אין סופית. הוא ניהל את אזור הדרום וסניפים שונים ברמי לוי, וכל עובדיו סיפרו שכינו אותו "אבא". במעלה אדומים הוא התנדב בסיירת ההורים, וכולם מספרים שהיציאה עם מאיר לסיורים הייתה חוויה שונה. למרות שהתייתם מהוריו כשהיה בן 12 בלבד, הוא לא התפתה לגירויים מסוכנים בסביבתו והפך למדריך נוער בשכונה בה חי וגדל, מוסררה. לסיירת ההורים הוא נהג להביא את כישרונותיו וכישוריו בחיבור לאנשים. בכל מפגש עם בני הנוער, ברגישות ובחכמה רבה, הוא ידע לזהות איזה נער זקוק לאוזן קשבת, ובעיקר, כיצד לגשת לנערים האלו. במשך מספר שנים הוא נהג לתרום מדי שבוע שפע של "פינוקים" לבני הנוער, אך לא רק להם, בכל סניף של רמי לוי שאותו ניהל הוא דאג לשלוח אריזות מזון למשפחות נזקקות שבאותו היישוב ולעמותות שונות העוסקות בכך. מדי שנה, בחג החנוכה, הוא נהג להגיע לבתי אבות, גם לעמל כאן בעיר, ולחלק סופגניות, פירות ושתייה.
"עכשיו בטח נגלה לכמה עוד מקומות ואנשים הוא תרם, כאלו שמעולם לא ידענו עליהם", אמר בנו השבוע. אחותו איילה סיפרה שגם בילדותם הוא היה דמות דומיננטית ומאחדת, כזה שתמיד דאג לאחים שנשארו יתומים למרות שהיה צעיר מהם. היא נזכרת בחוש ההומור השנון והמחודד שכבר זוהה בו מילדות ואומרת: "כשחושבים עליו, מיד מחייכים או צוחקים".
בזכות אשתו הוא זכה
לארבע שנים נוספות
לפני כארבע שנים הוא נזקק להשתלת כליה, ובדרך נס נמצאה יפה אשתו כמתאימה בהתאמה מלאה עבורו. שבועיים לאחר ההשתלה הוא כבר סיפר בריאיון מיוחד אצלנו, ב"זמן מעלה", על הליך ההשתלה שעבר. הוא אמר אז בהערכה והערצה גדולה: "אשתי גדולה מהחיים. היא הצילה אותי, היא העניקה לי חיים ובזכותה אוכל להאריך חיים. התקשרו לומר לי שיפה מתאימה לי, והייתי המום. התקשרתי לבשר לה, היו הרבה דמעות של התרגשות, ואחר כך הרבה בדיקות חוזרות כדי לוודא שאכן זה כך".
בזכותה של יפה הצליח מאיר ליהנות מארבע שנים נוספות עם ילדיו ונכדיו שאותם כל כך אהב. באותו המפגש שקיימנו בביתו לפני ארבע שנים, בעודו מחלים מהניתוח הקשה, הוא עמד במטבח ובחש בסירים. ריחות התבשילים והאפייה מילאו את ביתו, "אני לא מסוגל סתם לשכב במיטה, אני רגיל כל היום להתרוצץ", הוא סיפר אז, "הבישול גורם לי לשכוח את הכאבים הקשים, אז אני כל היום מבשל וממציא מתכונים חדשים".
כזה היה מאיר. ילדיו מספרים שגם בשעות הלילה הוא היה מבשל להם אם ידע שאחד מילדיו בדרך הביתה ועלול לחזור רעב. כך נהג עם כל מי שנכנס אליו הביתה, במוקדם או במאוחר אותו אורח תמיד היה מוצא את עצמו יושב ליד הדלפק במטבח, עם צלחת מלאה בכל טוב. הוא לא היה נרדם, לא עוצם את העין עד שכל ארבעת הילדים חזרו הביתה ואכלו, גם אם זה היה בשתיים בלילה.
בודדים האנשים שהיו
להם כל כך הרבה ילדים
ארבעת הבנים שלו הספידו אותו בהלוויה, כולם סיפרו שכאשר הם חושבים עליו הם מיד חושבים על צחוק גדול ועל בית פתוח. הוא היה איש המקנה ביטחון ודוגמה אישית, "איפה שהיית נמצא היה קורה משהו, שם היה מרכז העניינים", הם אמרו בכאב בהלווייתו.
כולם סיפרו על היותו של מאיר איש שמשרה רוגע וביטחון באהבתו לכל אדם ואדם, ובעיקר לחלשים שנהג תמיד להגן עליהם, "לא היית יכול לשמוע בקשה לעזרה בלי להפוך עולם על מנת לעשות ולסייע - לחברים או לרחוקים, לחיילים בודדים או לנזקקים".
אלי בנו סיים את ההספד על אביו במספר משפטים שמסכמים מי האדם שממנו העיר נפרדה השבוע ואמר כי "אתגעגע אל הטוב שקורן ממך החוצה, אל הברכה שהיית מפזר סביבך. לאן שלא הולכים איתך, פתאום נפתח המזל ואנשים מחייכים כמו קרן אור, כמו השם שלך. טוב שם משמן טוב. כמות האנשים, חוץ מאיתנו, שראו בך דמות אב וקראו לך אבא היא ענקית. בודדים האנשים בעולם שהיו להם כל כך הרבה ילדים".
