מעולם לא התלונן
אברהם אביגדור חי נולד עם מום בלב, עבר השתלה בבית החולים הטוב בעולם, עלה עם משפחתו לארץ, למד באמי"ת איתן והיה תלמיד מצטיין • לפני כשבוע הוא נפטר לאחר שהתמוטט בביתו, והותיר את כולם המומים • אמו רנדה מספרת על הילד שמעולם לא התלונן ולא שאל למה, הסבא מארה"ב משתף בחסדים שעשה ובבית הספר אומרים שהוא רק רצה שיתייחסו אליו כאל ילד רגיל
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
לפני כשבוע הוזעקו הפרמדיקים של מד"א לבית בשכונת מצפה נבו, לאחר שאביגדור חי אברהם ליפשיץ, בן 15 וחצי בלבד, התמוטט ואיבד את הכרתו. האירוע התרחש בשעת חצות, והפרמדיקים והחובשים של מד"א שהגיעו למקום, לא הרימו ידיים וניסו, במשך שעתיים, להציל את חייו תוך שהם מבצעים בו פעולות החייאה מתמשכות. בסופו של דבר נאלצו לקבוע את מותו.
המוות שלו היכה בתדהמה את כל הסובבים אותו. גם עבור רופאיו זו הייתה הפתעה גמורה שהגוף דחה את השתל כל כך הרבה שנים אחרי ההשתלה.
בית המשפחה שבשכונת מצפה נבו הומה מנחמים שלא מפסיקים להגיע כדי לנחם את המשפחה. המכרים הקרובים, החברים מקהילת השכונה ומבית הכנסת, אומרים שמעולם לא חשו או ידעו שאברהם מושתל כליה, גם ההורים מעולם לא סיפרו על כך.
נער פעיל ומצטיין
ערב קודם לכן נפגש אברהם עם חבריו, ובבוקר גם השתתף בשיעורים. לפני כתשע שנים, בהיותו בן שש בלבד, הוא עבר השתלת לב אחרי שנולד עם מום בליבו. איש מחבריו לספסל ללימודים או מוריו לא חשו בכך, ורבים מהם לא ידעו על כך מאחר והוא לא נהג לשתף ולא הרגיש בכך צורך. הוא היה נער פעיל מאוד, היה שחקן טניס שנהג לסייע למאמן ואף חלם לאמן בעצמו כשיגדל. הוא היה גם שחקן פינג פונג, למד קראטה, ניגן בגיטרה, היה תלמיד מצטיין ואפילו הפליא בכישורי אפייה ובישול. אמו קנתה לו סינר וכלי מטבח, והמשפחה שלחה לו כובע אופים מארצות הברית.
אימו לרופאים: "אתם רק השליחים"
משפחתו של אברהם עלתה לארץ מארצות הברית לפני שש שנים, כשהוא היה בן עשר. אימו רנדה מספרת שלא שמעה על מעלה אדומים כשגרה בארצות ברית, אך כשנכנסה לכאן לראשונה היא מיד הרגישה שהגיעה הביתה. היא מספרת שבארץ המשיך אברהם להיות במעקב רפואי בבית החולים שניידר. גם הרופאים שטיפלו בו הגיעו לנחם את המשפחה, ובדמעות סיפרו עליו, ואולי גם קצת על עצמם, ואמרו כולם שמותו הגיע בהפתעה גמורה, מבלי שציפו לך. הרופאים אמרו לאימו: "הוא לא היה מטופל, הוא היה אברהם". הרופאים אמרו שזאת הייתה הפתעה מוחלטת, מוות שלא ציפו לו, ורנדה אימו הרגיעה אותם בזמן שהגיעו לנחם ואמרה להם: "אם הייתם מגלים את הבעיה ופותרים אותה היו מגיעות בעיות אחרות שה' היה שולח. אתם לא אשמים, אתם רק השליחים ועשיתם כל מה שאפשר". הרופאים שניחמו סיפרו על ילד שעבר בדיקות לאורך השנים באמצעות צינטורים לא פשוטים, "הוא מעולם לא התלונן, זה נדיר, ואנחנו יודעים מה עשינו לו".
השתלה בבית החולים
הטוב בעולם
את השתלת הלב הוא עבר בבית החולים הטוב בעולם בתחום, בית החולים "קולומביה" בארצות הברית, אצל הקרדיולוגית הראשונה בעולם שביצעה השתלת לב לילדים. כשהמשפחה הגיעה לארץ, הרופאים בשניידר הרימו גבה ושאלו איך הם לא חששו לעזוב את בית החולים הטוב ביותר בעולם כדי לעלות לארץ, והוריו של אברהם ענו להם: "שם הם היו השליחים הטובים ביותר להציל אותו, ופה אתם השליחים הטובים להמשיך את החיים שלו. לפני שעלינו ארצה אברהם, שלא היה בארץ ושמע עליה רק מהתפילה, מאוד התרגש. אחותו הגדולה הגיעה לארץ כחיילת בודדה ששירתה כחובשת. את אברהם עניין אם יהיו לו פה חברים לשחק איתם. כשבמהלך ההיריון הרופא אמר לי שיש בעיה בלב, הוא לא הבין איך אני לא היסטרית מהידיעה, ואני אמרתי לרופא: 'אתה הרופא שצריך לרפא, ואני כרגע עם תפקיד אחד - אם נגזר עליו רק תשעה חודשים לחיות, אני רוצה להעניק לו את תשעת החודשים השמחים והמאושרים ביותר. אם אני אהיה מתוחה ועצובה, העובר שלי ירגיש. אם אהיה שמחה, הוא יהיה שמח".
מעולם לא התלונן
כולם מספרים על ילד עצמאי ואהוב על כולם, שאף פעם לא דיבר לשון הרע על אף אחד. "בבית הוא לא סיפר על אירועים בין חברים או על בעיות שנתקל בהם", מספרת אימו, "הוא לא אמר כלום כדי שלא יאמר חלילה לשון הרע. הוא מעולם לא אמר: 'לא פייר', ואף פעם לא צצו בו שאלות: 'למה אני?'. זה לא היה חלק ממנו, הוא ידע שזה חלק מחייו וקיבל את זה".
החברים שמגיעים לבית המשפחה מספרים על ילד אופטימי שהצליח לשנות בקרב הסובבים אותו את הדרך בה צריך להביט על העולם.
סבא שלו, המתגורר בארצות הברית ולא יכול היה להגיע לארץ, אמר בשיחת טלפון כי "כולנו נוהגים להתלונן במהלך היום אין ספור פעמים על כל דבר - על פקקים, על זה שהחמצנו את האוטובוס, על הכלים שנערמו בכיור. כולנו מתלוננים ללא הפסקה, ואברהם, שהייתה לו סיבה אמיתית להתלונן, לא עשה זאת מעולם". היום הסבא מפיץ בקהילה שלו בארצות הברית את הסיפור הזה לעילוי נשמת נכדו, הוא מזכיר לחברי הקהילה שבכל פעם שהם ירצו להתלונן ייזכרו באברהם. "ראשי התיבות של שמו - אבגדור חי אברהם, זה אהבת חינם ואחדות. בכל פעם שאנשים יחשבו על אהבת חינם ואחדות הם יזכו את אברהם לעילוי נשמתו, הוא כל כך אהב את החיים ואהב אנשים".
ה' נותן אתגרים למי שיכול לעבור אותם
אימו של אברהם יושבת בביתה, מקבלת את המנחמים, ולמרות שעולמה חרב עליה, היא מוצאת כוחות ומנחמת את המנחמים. "זה מצב לא פשוט לנחם משפחה שאיבדה ילד בן 15. אנשים רוצים שאשתף ואספר עליו, ואני רוצה לומר שהרבה דברים שאני אומרת בטח נוגעים בעצבים חשופים למקשיבים. אני מכירה את הסיפור שלי, אבל אני לא מכירה את הסיפור שלכם - ולכל אחד יש סיפור. אם אמרתי משהו שמקשה עליכם ומכביד עליכם, אני מבקשת מכם מחילה. הכוונה שלי לשתף אתכם ולא חס וחלילה לגרום לכם כאב. כואב לי מאוד, והכאב שלי מספיק עבור כולם. הלוואי ואני אהיה האחרונה שסובלת, הלוואי שאף ילד לא יצטרך לעבור את זה. אמרתי תמיד לאברהם שהוא לא מיוחד, לכולם יש משהו. אנחנו נוהגים לומר שה' נותן אתגרים למי שיכול לעבור אותם. זה נשמע קלישאה, אבל אני מאמינה בזה. אני רוצה לנצור את הרגעים הטובים ביותר שלו, ולא את הסבל".
רצה שיראו בו ילד רגיל
מנהל בית ספרו של אברהם, דניאל בארי, ומחנך כיתתו, הרב נריה, סיפרו עליו בכאב גדול ואמרו כי "זאת אבדה גדולה מאוד. הוא היה ילד כל כך שמח ואופטימי. מבחינת כולם הוא היה ילד רגיל לגמרי. מעולם לא שמענו אותו מתלונן או מנצל את מצבו, כשהוא נכנס לבית הספר הייתה לו בקשה שאף אחד לא ידע שעבר השתלה. הוא לא רצה שיסתכלו עליו כשונה. עד הרגע האחרון הוא חי חיים מלאים, וערב לפני הוא עוד יצא עם חברים. הדבר הכי מרכזי שהוא רצה זה שיראו בו ילד רגיל. בשלב מאוד מאוחר, אחרי שהוא הרגיש שמכירים אותו מספיק, הוא פנה לרב נריה ואפשר לו לספר לחברים ולתלמידים, שהיו המומים כמובן, כי לא הרגישו עליו. גם כשכבר חשף את הסיפור שלו, זה לא היה נושא שיחה. אפילו אם הלך לבדיקות, הוא לא נהג לומר למורים או לפרט, הוא רק אמר: 'מחר אני לא אגיע'. הייתה בו אהבה לחברים והיה בו חוזק, הוא תמיד שם את חבריו לפניו ודאג לכולם. בבית הספר הוא שיחק פינג פונג, היה אופה חלות מעולות ומביא אותן לבית הספר. הוא פשוט היה ילד שמח שלא חיפש רחמים אלא רצה שיראו בו שווה בן שווים".
כשאברהם היה צריך לבחור לאיזה בית הספר ילך ללמוד בחטיבה, הוא הגיע לבית הספר אמי"ת איתן ואמר שזה המקום כי "אני מרגיש שיש כאן חמימות".
