יום שבת, 23 באוקטובר 2021, י"ז חשון ה' תשפ"ב
לפרסום חייגו: 02-5900070

חדשות במעלהנט

החדשות המקומיות

רצח, (כמעט) מושלם

לאחר שגיא שפירא, רצח את אשתו, רחל אייזנשטדט, הוא ביים את הזירה שתיראה כזירת התאבדות • אילולא נתיחת הגופה שגילתה כי לא מדובר בהתאבדות, רחל הייתה נקברת עם הסוד האפל • בהלוויה הוא לא הזיל דמעה, זיהה את הגופה וספד לה בקור רוח בלתי נתפס • אשר קינן, מתנדב מד"א הראשון שהגיע לזירה: לא הבנתי איך אדם יכול להטביע את עצמו ולמה בזירה אין דם. • הבנות של רחל: "הרוצח הוא איש לכאורה נורמטיבי, אך בתוכו מסתתרים הרשע והאכזריות. לא נשקוט עד שיישב מאחורי סורג ובריח ולא יראה אור יום לעולם" • צילומים מהפייסבוק

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

הרצח המזעזע של רחל אייזנשטדט, שנעשה בקור רוח על ידי בעלה גיא שפירא, טלטל מדינה שלמה והשאיר אחריו שאלות רבות מדי, חלקן עדיין לא נפתרו. רחל, בת ה-55, נרצחה על ידי בעלה גיא שפירא, בן 49, בביתם שברחוב השיטה בשכונת צמח השדה, כשהבעל ניסה לדמות את הזירה כזירת התאבדות לאחר שתכנן אותו לפרטי פרטים. אילו החוקרים לא היו מתעקשים על נתיחת הגופה והיו מסיקים שרחל התאבדה לאחר שבנותיה סיפרו כי נמצאה במצוקה בעקבות הליך הגירושין, לעולם לא היינו יודעים מה באמת קרה באותו הבוקר. היא ככל הנראה הייתה נקברת יחד עם הסודה האפל, וזה היה נרשם כרצח המושלם.

רחל וגיא נראו זוג נורמטיבי לחלוטין, הם מעולם לאו עוררו את חשד השכנים או הסביבה, לא היו מוכרים במשטרה, עבדו בעבודות מסודרות וגידלו יחד את בנם המשותף, בן ה-14. 

אמא לא הייתה מתאבדת בחיים

בתה של רחל סיפרה בחדשות 12 כי באותו יום של הרצח המזעזע הן דיברו בשיחת טלפון, ובאותה השיחה האם שיתפה אותה כי הם מתגרשים וכי גיא לא אוהב אותה יותר. הבת סיפרה כי האם נשמעה מאוד כאובה, היא ביקשה את עזרתה ושלחה מסמך שבו היא החתימה את גיא על ויתור כל הרכוש שהוא זכאי לו מכורח הנישואין. כשהיא קיבלה את הידיעה שאמה התאבדה, היא התקשתה לקבל זאת וסיפרה כי "אמא שלי לא הייתה מתאבדת בחיים, זאת אישה שעברה כל כך הרבה, שהיא לא הייתה משאירה אותנו לבד בחיים. דיברתי איתה ולא התרשמתי שמשהו לא תקין". 

הבעל לא התנהג באופן חשוד

לזירה הגיע צוות מד"א, שהיו הראשונים שהגיעו מבין כוחות הביטחון. אשר קינן, מתנדב מד"א שהגיע לזירה, מתאר ל"זמן מעלה" את שראה: "כשהגענו ראינו את השכנים כבר מנסים לבצע החייאה, ואנחנו החלפנו אותם. המראה הראשוני היה של השכן שעשה עיסוי, והשכנה במקביל קיבלה הוראות בטלפון ממד"א והעבירה אותם לבעלה. נראה חתך ביד, לא ראיתי בכלל סימני חניקה על הצוואר כי יש שיטות שונות לבצע חנק. נאמר לנו שהיא נמצאה באמבטיה, וכשאנחנו הגענו למקום כבר לא היו מים באמבטיה. לא הבנתי איך אדם יכול להטביע את עצמו ולמה בזירה אין דם. כשהמשטרה הגיעה, דבר ראשון הם אמרו שזאת התאבדות. הסתכלתי על בעלה, הוא נראה בלחץ נוראי. כששאלתי אותו שאלות הוא בקושי ענה, עד שנאלצתי להרים עליו את הקול כדי שיענה לי. הוא לא התנהג באופן חשוד, אדם שמוצא את אשתו מתה לאחר התאבדות, הגיוני שיהיה בלחץ ולא מרוכז. על פניו, לא הרגשתי שהגעתי לזירת רצח אלא לעוד מקרה של התאבדות". 

אורן לוי, מתנדב במד"א שהגיע קצת אחר כך לדירה וסייע בהחייאה, סיפר אף הוא שגיא לא עשה עליו רושם חריג, "הוא נראה כמו אדם שמצא הרגע את אשתו מתה. בתמונות הוא משום מה נראה מפחיד, אבל במציאות הוא נראה אדם אחר לגמרי".

הוא יצר זירה מאוד מתוחכמת

בדוברות מחוז ש"י תיארו את השתלשלות האירועים ל"זמן מעלה" ומסרו כי "קיבלנו הודעה ממד"א ביום ראשון בשעת הצהריים על אירוע התאבדות. הגיע למקום מז"פ, ועלה חשד ראשוני שאולי זאת לא התאבדות, אבל הזירה הייתה מסודרת. הוא יצר זירה מאוד מתוחכמת, לא הייתה הקזת דם שמעידה על אפשרות לרצח. צריך להבין שיש הרבה מאוד אירועי התאבדות, ולא כל אירועי ההתאבדות נשלחים לנתיחה. החוקרים בזירה מצאו לנכון, ושלחו לנתיחה. כדי לבצע נתיחה צריך אישור, והבעל חתם על זה ומסר עדות בשטח. אנחנו מצפים שאם האדם רוצח או מעורב ברצח, הוא יתנגד לנתיחה, ולכן התגובה הראשונית שלו לא עוררה חשד. בתחילה הגופה עברה CT ולא נראה שום דבר חריג, אך החוקרים התעקשו לנתיחה כדי לעלות שלב נוסף בחקריה, שם התברר שזאת לא התאבדות".

כשהבין שנתפס, יצא מהרכב וירה בעצמו

בדוברות המחוז ממשיכים ומספרים כי "המשטרה קיבלה את התוצאות ביום שני לקראת ערב, זה היה ערב חג. מרגע שקיבלנו את התוצאות התחלנו בפעולות סמויות שאי אפשר לפרט אותן כרגע וכללו גם איסוף ממצאים. התחלנו לגבש ראיות בתיק, הזמנו את הבעל לתחנה והוא החליט באותו הרגע לעזוב את הבית. אנחנו בכל רגע נתון יודעים בדיוק מה הוא עושה, לא ניתן לפרט כיצד. הבנו שהוא נוסע לכיוון דרום, והודענו שם למשטרה שימתינו לו, כשבמקביל גם אנחנו מלווים אותו. הוא נהג בנהיגה פרועה עד שהגיע למחסום שהוקם עבורו, ושם הוא עלה על דוקרנים. הוא יצא מהרכב וירה בעצמו. במשך שבעת הימים שהיה בתרדמת בבית חולים המשיכו החוקרים לבנות את התיק. אחרי שבוע הוא התעורר, ובחקירה ראשונית הודה שחנק אותה וביים התאבדות. כעבור יומיים-שלושה הוא שחזר את כל מה שמסר בעדות. חשוב לציין, הזוג לא היו מוכרים, לשפירא אין עבר או עבירות קודמות. הוא לכאורה אדם נורמטיבי לחלוטין, קצין נפגעים בצה"ל המחזיק נשק ברישיון, איש הייטק. בזירה הוא מסר עדות ולא נחקר. הוא אמר שהם בהליכי גירושין ושהיא הייתה מדוכדכת".  

 השאיר מכתב התאבדות

בזירה לא נמצאה אף ראיה שקושרת אותו למעשה, וגם במכתב ההתאבדות שכתב אין שום אזכור לרצח. במכתב, שנמצא במכוניתו אחרי שירה בעצמו לעיני השוטרים שניסו לחסום את דרכו, נכתב: "אני שונא את עצמי, ומי שמתאבד חושב רק על עצמו. לכן התאבדתי". בהמשך הוא התייחס לדרך שבה היה רוצה לחלק את כספו ורכושו.

הספיד את אמא בקור רוח מוחלט

כבר בהספד מעל הקבר, בזמן ההלוויה, הוא עורר את חשד המשפחה כשאמר: "גרמתי לבן האדם היחיד שאהב אותי - לשנוא אותי. אני אשם בכל מה שקרה, ואני מבקש סליחה". הוא סיים ואמר: "זה סיוט ועונש שהיקום הכין בשבילי". 

כאמור, במהלך ההספד שנשא בלוויה החלו הילדים לחשוד, כפי שהם מספרים: "הוא ישב שם בקור רוח מוחלט בידיעה הזאת שהוא הרג אותה, רצח אותה. בקור רוח מוחלט. גם כשריקי ניסתה עוד להקריא כמה מילים שכתבנו, הוא קטע אותה. הוא קטע אותה ואמר לה: 'אני רוצה לדבר, אבל אני מצטער, אני רוצה לדבר על עצמי'. בן אדם שאיבד את אשתו רוצה לדבר על עצמו או על האובדן שלו? ואנחנו שוכבים, שבעה ילדים, על הקבר, והוא מבקש מאיתנו סליחה שבגללו אמא שלנו מתה. בלי להזיל כמעט דמעה, וגם הדמעה וכלום הזאת שהוא הזיל הייתה בהצגה מוחלטת. איך אפשר להיות כל כך קר?".

אמא סמכה עליו מאוד

בנותיה מנישואיה הקודמים סיפרו על גיא שפירא כי "הבן אדם לא הרים את הקול, לא צעק, ובטח ובטח שלא התנהל באלימות כלשהי. כלום, כלום וכלום. הפוך, חודש או חודשיים קודם לכן היא אמרה לי: 'הוא הגבר המושלם', בזו הלשון, אצלה בבית. היא סמכה עליו מאוד. היא עברה כל כך הרבה דברים, הייתה לה אינטואיציה כל כך חזקה שאני לא חושבת שהיא חשבה או דמיינה בחלומות הכי פרועים שלה שהוא אפילו יצעק עליה, או אפילו ירים עליה יד. אז ירצח אותה? בחיים לא. הוא לקח לנו אותה. הוא לא רצח רק אותה באותו יום, את כל הנפשות שלנו הוא רצח". 

הילדים הכואבים סיפרו שעות בודדות לאחר ההלוויה כי "הוא השאיר אותנו ככה, לבד, בלי לדעת מה לעשות, כולנו אבודים. התקשרנו למשטרה, וגם שם קיבלנו תשובות הזויות, פשוט הזויות. אם הם ידעו וחשדו, איך הם השאירו אותנו איתו באותו בית? לא רמזו לנו שאנחנו צריכים להיזהר. עם נשק. אין לו מה להפסיד יותר, ואם הוא היה מוציא אותו? הוא היה מרסס את כולנו". 

 הבנות חשדו לאחר שסיפר גרסאות שונות

הבנות סיפרו כי מבחינתן הוא עורר את חשדן די מהר, כאשר הן החלו לשאול שאלות לגבי אותו הבוקר ולכל אחת מהן הוא נתן תשובה שונה. לאחת סיפר שהוא פתח את דלת האמבטיה במברג, לאחרת סיפר שעשה זאת עם מטבע. גם על השעה בה הגיע לבית ומצא את אימן היו לו כמה גרסאות. 

אני חשדתי", סיפרה הבת ריקי, "בדרך מירי הייתה איתי באוטו, ומהרגע שדיברתי איתו, וגם כשהגעתי וראיתי אותו, כל ההתנהגות שלו הייתה מאוד מאוד מוזרה, אבל בגלל שאנחנו מכירים אותו כבן אדם קר, לא מתקשר רגשית, די אפתי, לא חשבתי לרגע שמשהו לא בסדר. בעצם הפעם הראשונה שחשבתי שמשהו לא בסדר זה כשהגיע הקצין של המז"פ ואמר שהוא לא יכול לקבוע את הסיבה של המוות. אז כבר התחיל להתבשל אצלי איזשהו משהו בראש, בעיקר בגלל שגם אופיר בדרך אמרה לי: 'משהו לא מתחבר לי'. גם היו לנו שיחות מקדימות לכל הדבר הזה, אבל ניסינו כן אולי להבין שזו ההתנהגות שלו בגלל המקרה. ניסינו לחשוב, אולי באמת זה מה שהיא עשתה. כן ניסינו להראות לו איזושהי אמפתיה, אבל זה היה מאולץ והאווירה הייתה נורא מתוחה". 

לא הזיל דמעה ושמר על 'פוקר פייס'

מנהל בית העלמין במישור אדומים, הרב גרסון, תיאר את התנהלותו של גיא במהלך ההלוויה וסיפר כי "יומיים לאחר האירוע גופתה של המנוחה שוחררה והובאה לטהרה בבית ההלוויות שמגר. אני מכניס את המשפחה לזיהוי, הילדים נכנסו ופשוט התפרקו. אני לא יכולתי לעמוד במצב הזה, וגם לי היו דמעות בעיניים. בינתיים, הבעל גיא עמד ליד ראשה של רחל, הוא לא הגיב ולא שום דבר, פני 'פוקר פייס' כזה. אני אומר להם שצריך לזהות את המנוחה כפי שנדרש בחוק, אני מגלה את פניה, והוא עומד ומסתכל בקרירות וחותם על המסמך. הולכים להלוויה, הוא אמר קדיש, ביקש להגיד כמה מילים ולאחר מכן הסתיימה הלוויה. 

נשברתי אמא

ביום מותה, וגם בזמן השבעה, כשהבנות נפרדו מאימן בפוסטים כואבים, הן פרסמו מודעת אבל ואת המקום בו המשפחה יושבת שבעה. גם גיא שפירא היה מתויג בפוסטים האלה, אלא שחלק מהפוסטים הוסרו כעבור מספר ימים. באחד מהפוסטים שפורסמו על הקיר שלה ושלו נכתב כי "לא חשבתי שזה יכול לכאוב כל כך, נשברתי אמא. לא חשבתי שהחור יכול להיות עמוק כל כך, נשברתי אמא. לא חשבתי שדמעות יכולות לא להפסיק, נשברתי אמא. כי את לא כאן ולא שמעת את זה מספיק, אני אוהבת אותך". 

בת אחרת כתבה: "וגם אם לא יצא לי להגיד הרבה: אני אוהבת אותך, אני מעריכה אותך, אני מעריצה אותך על הדברים שעברת ולאן שהגעת. את אמיצה, את חזקה ולנצח תהיי. אני שמחה שיצא לי גם להגיד לך את זה בפעמים האחרונות שנפגשנו. אמא, אמא שלי".

איבדתי חברת אמת

רחל עבדה ב"יד ושם" כתחקירנית באגף הארכיונים, היא הייתה שם דמות משמעותית שדאגה לחשוף סיפורים שטרם סופרו ואף נטלה חלק במציאת יהודים "אבודים" ברחבי העולם וחיבורם מחדש למשפחתם. רבים מכירים לרחל תודה ברחבי העולם, יהודים שחיפשו את שורשיהם או משפחתם, ביניהם יעקב וקסלר, חבר קרוב של רחל עד יום מותה. יעקב הוא כומר קתולי ממוצא יהודי שמשפחתו נרצחה בשואה. הוא גדל בבית פולני, שם הוסתר ונטבל. במהלך השנים הוסמך לכמורה, אלא שאחרי עשרות שנים גילה את עברו. הוריו המאמצים הוכרו כחסידי אומות העולם. בשנת 2008 עבר לישראל, ובשנת 2014 קיבל אזרחות בחוק השבות. רחל ליוותה אותו לאורך כל התהליך. ל"זמן מעלה" הוא סיפר בעברית מגומגמת כי "איבדתי אדם שהיה קרוב מאוד לליבי, חברת אמת", כמוהו יש רשימה ארוכה במיוחד של אנשים שחייבים לה הרבה. 

התגרשה ועזבה את הדת

בנישואיה הראשונים הייתה רחל אישה חרדית, תושבת רמות. מאותם הנישואים נולדו לה שש בנות. היא עברה חיים קשים, מספרים מכריה, עברה נישואין מורכבים עד הפרידה מבעלה והפרידה מהדת. שכנתה מירי, תושבת שכונת רמות, סיפרה בעצב וזעזוע כי "היא הייתה חברה שנים רבות, אישה נמרצת וחיונית. כשנישאה שנית הקשר נותק. לא מזמן היא פגשה אותי ואמרה שהיא מאוד מתגעגעת. עם בעלי היא נשארה בקשר במסגרת עבודתה". 

בעלה של מירי, המעדיף להישאר בעילום שם, סיפר כי "אני עד למקרים רבים מאוד שהיא נלחמה עבור יהודים רבים שיכירו ביהדות לפי כללי הדת האורתודוקסית. גם בשנים שלכאורה היא עזבה את הדרך, היא נלחמה כמו נמר. היא הייתה בקשר עם רבנים רבים בכל הארץ, הפעילה הרבה מאוד תלמידי חכמים לסייע לה. היא הייתה בעלת כוח גדול, ונושא היהדות היה בנפשה". 

היא עברה הרבה בחיים

לריסה רוטמן, מי שהייתה חברתה הקרובה הרבה שנים, מספרת כי "היינו החברות הכי קרובות שיש. היא אישה עם הרבה מאוד כוחות, לכן לא יכולתי להאמין שאכן התאבדה. היא עברה הרבה מאוד בחייה, הייתה אישה חרדית ואם לשישה, כך הכרתי אותה. היא הייתה מלאה בכוחות פנימיים, עברה הרבה מאוד בחייה. בשנתיים האחרונות התרחקנו, אבל מכיוון שאני העוזרת של נתן שרנסקי והוא יו"ר הנצחה של בבייאר ועכשיו מסמנים 80 שנה, היא שלחה לי הודעה במוצאי שבת. לא הצלחתי לענות לה, וביום ראשון בבוקר קרתה הטרגדיה. אני בקשר עם הילדים. לא האמנתי שזאת התאבדות עם הכוחות שהיו בה". 

 היא אהבה את ילדיה מאוד

דניאל גריי, שכנתה במעלה אדומים עד לפני כשמונה שנים, סיפרה אף היא על הקשר שנרקם ביניהן: "אשה מדהימה, מיוחדת, עם מלא נוכחות. היא אהבה את ילדיה מאוד. היא הייתה מלאת חיים, מתוקה ונדיבה, עם גישה אופטימית במיוחד. הדרך שבה היא תיארה אותם כשהיא דיברה עליהם כששתינו כוס תה, כפי שעושים שכנים, תמיד הייתה כה מעוררת התפעלות. היא בהחלט העריצה את כל ילדיה ונכדיה. היא אהבה את העבודה שלה, עשתה יוגה, לפחות בשנים שבהן היינו הולכות יחד. הייתה אישה זוהרת. חשוב לי שידעו שהיא הייתה אדם מיוחד". על בעלה היא אמרה כי "גיא תמיד היה מופנם ביותר. היינו חברים קרובים. הם אכלו אצלנו, והבן המשותף של גיא ורחל היה משחק עם הבנות שלי כשהיו קטנות יותר". 

אחת מחברותיה למקום עבודתה ב"יד ושם" אמרה כי "היא הייתה אחת הנשים המיוחדות שהכרתי והערכתי. אמיצה, כזאת שהולכת תמיד עם האמת שלה ומשמיעה אותה גם כשלא מתאים. אחת שפיה וליבה שווים. אמיתית וישרה". 

 דאגה וטיפלה בחתולי הרחוב

רחל לא הייתה טוטלית רק במציאת יהודים ברחבי העולם, היא גם דאגה דאגת יתר לחתולי הרחוב והייתה מוכרת היטב בקרב חובבי החתולים. היא נהגה להאכילם, לאסוף אותם לביתה, לשמש להם פה ולדאוג למשפחות מאמצות לגורים עזובים. היא הצילה ונלחמה עבור חתולי הרחוב בצינורות רבים, אך לא תמיד דאגת היתר עבור החתולים התקבל באופן חיובי בסביבת אזור מגוריה. בפייסבוק שלה היא פרסמה תמונות של גיא יושב על הספה, כשעל ברכיו גור חתולים. היא יצרה איתי קשר פעמים רבות כדי שאנסה לסייע באמצעות העיתון ובדרכים נוספות על מנת ליצור פינות האכלה לחתולי הרחוב, לדאוג שיסורסו ויעוקרו באופן מסודר ולמצוא בית לחתולים נטושים. בשיחותינו היא נשמעה נסערת כשראתה חתול דרוס, תמיד השיחות נמשכו הרבה מעבר וגלשו לסיפורים מרגשים על הצלחות ועל התחקירים שהיא ערכה ביד ושם.   

 ברוצח מסתתרים הרשע והאכזריות

ילדיה של רחל מסכמים ואומרים כי "זהו רצח אכזרי ביותר, שתוכנן לפרטי פרטים. מדובר באדם מניפולטיבי שניסה להימלט מהדין ולרשת את הונה של אימנו. אם אף אחד לא היה מגלה את המעשים שלו, הוא היה שם את ידיו על נכסיה ואנו היינו חיים עם המחשבה שאימנו התאבדה".
על המעשה שעשה גיא שפירא אמרו בנותיה בזעם כי "עזות המצח של הרוצח להסתיר את הזוועה שעשה, וקלות הדעת שבה הוא ספד לאימנו האהובה, לא נתפסים במוח האנושי. הרוצח הוא איש לכאורה נורמטיבי, אך בתוכו מסתתרים הרשע והאכזריות. היינו מאוד קרובות לאמא שלנו, ולא היו כל סימנים לכך שהיא הייתה בסכנה. אנו מקווים להצליח ולשרוד את הסיוט הזה, ולהנציח את שמה של אימנו היקרה רחל אייזנשטדט. לא נשקוט עד אשר הרוצח המתועב יישב מאחורי סורג ובריח ולא יראה אור יום לעולם".

תגובות