שחקן נשמה
סנ"צ יגאל לוגסי מסיים את תפקידו כמפקד תחנת המשטרה בחמש השנים האחרונות, ועובר לכהן כסגן מפקד מרחב יהודה • בריאיון פרידה מיוחד הוא מספר על הדרך הייחודית שלו לבני הנוער, על העשייה העירונית בתחומי הפריצות לדירות, הוונדליזם, תאונות הדרכים, השמירה על הביטחון וגם, ההתמודדות עם הקורונה • הוא שיתף פעולה עם גורמים רבים בעיר, והם לא חוסכים במחמאות ומספרים על "אדם מיוחד, קצין שהוא אנטי תזה לסטראוטיפ של הקצין בעל שכרון הכוח. מפקד עם הפנים לקהילה, בלי פוזה וגינונים, ועם רצון כנה לשים על השולחן את הבעיות האמיתיות ולפתור אותן"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
אחרי חמש שנים בתפקיד מסיים סנ"צ יגאל לוגסי את תפקידו כמפקד תחנת מעלה אדומים, ועובר להיות סגן מפקד מרחב יהודה. בסיכומן של חמש שנים בתפקיד ניתן לומר כי הדבר שהכי בולט וייחודי לו הוא הדלת הפתוחה שלו, יכולת ההכלה האינסופית וההקשבה שלו לאנשים, כל זאת יחד עם דרך הפעולה הייחודית והחינוכית שלו, דרך שלא מאפיינת מפקדים אחרים ומביאה בסופו של דבר לסגירת תיקים לבני הנוער ולמתן אפשרות עבורם לפתוח דף חדש בחיים – הם מה שעושה אותו למפקד נדיר בנוף, איש של אנשים.
בריאיון פרידה מיוחד הוא מספר על העשייה בעיר, על הקשר החם שרקם בין המשטרה לבין הקהילה האתיופית, על שיתופי הפעולה הפוריים שיצר עם כל הגורמים העירוניים, על היקף הוונדליזם והפשיעה, על מספר תאונות הדרכים שירדו לאין שיעור ועל האכפתיות של שוטרי התחנה בעיקר כלפי אוכלוסיות מוחלשות.
לוגסי (55), נשוי לרונית, עובדת במשרד ראש הממשלה עוד מימי יצחק שמיר ז"ל, אב לשניים וסב לשניים. הוא שירת בשריון בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, ועד היום, 30 שנה אחרי השחרור, חבריו לשירותו הצבאי והוא מקיימים מפגשים מדי חודש. הוא התגייס למשטרת ישראל כשהיה בן 25, החל בימ"ר ירושלים, כשבאירועי אוקטובר הידועים לשמצה הוא היה סגן מפקד יס"מ ירושלים, לאחר מכן כיהן כמפקד יחידת המעברים, עבר למשטרת ההגירה, הקים את מדור מאוימים - המדור לאבטחת שוטרים מאוימים באג"ם שומרון, וכעת הוא מסיים חמש שנים של פיקוד על תחנת מעלה אדומים. "לצד כל זה יש לי תחביב שהפך לחלק ממני, הבישול. אני מבשל לאנשים, לוקח את האוכל מבית אמא והופך אותו לאוכל עכשווי", הוא מספר עם ברק בעיניים, "כבר כתבתי שני ספרי בישול. מי שעובד איתי נוהג להתקשר אליי בערבי חג כדי לקבל מתכונים, זאת התרפיה שלי".
הרגע סיימת פגישה עם נציגים מהקהילה כדי לסייע לנער שרגיל לשתות. הנושא של בני הנוער ושל הקהילה בוער בעצמותיך עוד מהיום הראשון בו התייצבת בתחנה. למה?
"כשהגעתי לתפקיד שמתי לעצמי גם את הנושא הזה למטרה, כי הייתי שם, כי זה הסיפור האישי שלי. כילד בבית שמש, בשכונת עולים, במצב סוציואקונומי קשה במיוחד, כשכולם עולים ממרוקו, קיבלתי הזדמנות והבנתי שזה או להיות בצד הטוב או בצד השני של המתרס. הייתי יכול לסיים כמו חבריי מהילדות - בכלא. היה אדם מדהים, אלוף בצה"ל מקיבוץ צרעה, שלקח ילדים כפרויקט, ואני שיתפתי פעולה. הוא הגיע להרצות בבית הספר שלנו וצייר בפנינו את העתיד. הוא לקח אותי לקיבוץ והראה לי שיש עולם אחר, הוא אמר שאם לא אעשה משהו ממשי עם עצמי, אם לא אעשה שינוי, אשאר לנצח במצב סוציואקונומי קשה, ללא בית ומבלי להתגייס ולעבוד בעבודה מסודרת. זה לא היה קל כי במקומות האלה יש לחץ חברתי מאוד חזק. היום אני רואה את אלה שגדלו איתי, חלקם מתו וחלקם בכלא, ואני יודע שעשיתי את הבחירה הנכונה. הוא הציל את חיי, ולכן חשוב היה לי לתת הזדמנויות דומות לכל מי שנקלע למצוקה, במקום להנציח אותה".
נשמע מצוין, אבל איך אתה מיישם את זה בפועל?
"במספר מישורים, ייאמר לזכותה של מעלה אדומים, שכאשר חשבתי על הרעיון ישבתי עם סגן ומ"מ ראש העיר, גיא יפרח, שהוא מקובל ואהוב מאוד בקרב הצעירים והנוער. הוא מיד נרתם לנושא, ושנינו החלטנו להיות מנטורים של בני נוער, לאתר אותם וללוות אותם. מנהלי בתי הספר סימנו ילדים הנמצאים על הגבול, ואנחנו זימנו אותם, נפגשנו איתם וליווינו אותם. בהתחלה חששנו שהלחץ החברתי ישפיע עליהם ושהם לא ישתפו פעולה, אך בפועל זה היה הפוך לגמרי ומוצלח מאוד. גם בקורונה זה לא הופסק, אחרי יום בבית לבד הם מחפשים עם מי לדבר. במקביל הקמנו צוות שקראנו לו 'בנות חייל', שהן חמש בנות תותחיות מכיתות י"א-י"ב בעיר, והן ליוו נוער ותלמידים שאותרו בעזרת בתי הספר עם בעיות קשב וריכוז, הן חנכו אותם, עשו איתם שיעורים והיו שם בשבילם. הבנות האלה התגייסו לטובת הנושא, ועכשיו אנחנו מחפשים בנות חדשות שיתנדבו לזה".
השתמש בסמים והפך לקצין מגלן
"תמיד כשהייתה בעיה עם בני הנוער אמרתי שהמוטו שלי הוא לא למהר לפתוח תיקים לבני נוער. אני מאמין בהזדמנות שנייה ומאמין שצריך לתת אפשרות לאותו נער שנעצר - להוכיח את עצמו. נתתי הוראה שכל קטין שנעצר עובר דרכי. אני מזמין אותו אליי יחד עם ההורים שלו לשיחה, ומשם אנחנו מתקדמים. יש לי הרבה דוגמאות מחמש השנים שהייתי כאן. למשל, היה לנו סיפור של קטין שנעצר שבועיים לפני גיוס על בעיות עם סמים, הוא הגיע עם אביו, סיפר שמתוך לחץ של החברה הוא השתמש ושעכשיו הוא עומד לפני גיוס מאוד משמעותי. אני הבנתי שאם ייפתח לו תיק, מסלול חייו עומד להשתנות לרעה. אמרתי לו שאני משהה את פתיחת התיק ושאעקוב אחריו. הוא התגייס לסיירת מטכ"ל ולבסוף גם הפך לקצין מגלן. סיפורים כאלה גורמים לי לאושר וגאווה על כך שאני לא ממהר, אני מקשיב לנוער ונותן הזדמנויות. כשהגעתי לכאן התחלתי לבדוק תיקים של בני נוער, וסייעתי לסגור אותם. היו בני העדה האתיופית שעמדו לקראת גיוס והיה חשוב לי לעזור להם. היו חיילים משוחררים וקצינים עם תיקים בגלל השתתפות בהפגנה בגיל 13, אחד מהם רצה לעבוד באבטחה ולא הסכימו להעסיק אותו בגלל התיק הזה. עברתי על הכל. מהרגע שנכנסתי עקבתי אחרי אירועים עם קטינים שהתרחשו, כדי לראות אלו תיקים ניתן לסגור. חמש שנים עברו, ואני רואה את בני הנוער האלה היום ומבין שזאת הייתה הצלחה. נתתי הוראה שכל נער שמגיע לחקירה עובר דרכי. בנוסף, בכל יום שני הדלת שלי הייתה פתוחה לפגישות עם כלל התושבים, כל מי שרצה להגיע להיפגש, היה יכול".
את המודל של לוגסי למדו בארצות הברית
"כשהגעתי לתחנה חיפשתי דרכים לפעול לטובת הקהילה האתיופית. זימנתי את חברי הקהילה לשיחת היכרות, וכולם סביבי אמרו לי שאני מבזבז את הזמן ושיגיעו רק חמישה כי הם כבר שנים אנטי משטרה. לבסוף הייתה הפתעה נהדרת, לפגישה הזו הגיעו 120 איש. כאן הבנתי שאני מזהה את הצורך האדיר שקיים בהם - שיקשיבו להם. כשהגעתי היה ניסוי בפארק של תלמידי דקל וילנאי, קבוצת נערים לבנים ישבה על ספסל אחד בפארק, ובספסל אחר ישבה קבוצת אתיופים. השוטרים שעברו בפארק העירו לנוער האתיופי וביקשו מהם להתפזר, והתעלמו מהקבוצה של הנערים הלבנים. הבנתי שיש שוטרים שלא מבינים אותם ואת המנטליות שלהם. הזמנתי את מנהיגי הקהילה ואת רינה, נציגת הקהילה, והיא סיפרה את סיפור העלייה האישי שלה. היא סיפרה על הבית שם ועל המסע לכאן, כיצד איבדה את שני ילדיה בדרך לארץ וכיצד היא ומשפחתה מתמודדים עם העלייה ארצה. הרבה שוטרים בכו מסיפור שבכלל לא הכירו. קיימתי המון מפגשים עם הקהילה, וככה בנינו קשר עמוק של אמון וקירבה. היה שיתוף פעולה מאוד פורה בינינו לבין הקהילה האתיופית בעיר, ולשמחתי הרבה מהם גם התגייסו למשטרה. קיימנו שיתוף פעולה גם עם היכל התרבות וסיכמנו שיועבר סכום מסוים לטובת תרבות עבור הקהילה. סיכמנו עם תעשיינים במישור ובגשר אלנבי שיעסיקו נוער, והם שמחו לעזור ולסייע. כך גם עם בעלי מועדון הכדורגל בית"ר מעלה אדומים, משפחת זיגדון, שקיבלו ילדים ללא תשלום כדי שהם יהיו עסוקים בשעות אחר הצהריים וירגישו משמעותיים. בנוסף, הנוער הגיע לתחנה כדי ללמוד תיאוריה, וכשהם עברו אותה בהצלחה יזמתי התנדבות של בני נוער בתחנה. את מודל נוער בסיכון שבניתי ויישמתי כאן בעיר, כבר העתיקו למקומות אחרים. הגיעו אלינו לתחנה ממשטרת ניו ג'רסי, כדי ללמוד כיצד לבנות את המודל הזה, שהוצג גם במרכז מנהיגות למפקדי תחנות".
במשך יותר משנה וחצי נאלצת להתמודד עם מגפה שהפתיעה את כולם, כשאיש לא היה ערוך אליה, עד כמה זה היה קשה?
"הקורונה תפסה את כולנו במפתיע, וזו הייתה תקופה מאוד קשה ולא ברורה. היינו כמו כולם, מאוד מבולבלים. לא באמת הבנו מה זה אומר. במעלה אדומים העדפתי שנתחיל בהסברה במקום אכיפה ודו"חות, ולכן בתחילה חילקנו מסכות. רק כשכולם כבר התחילו להפנים את המצב בארץ וברגע שההנחיות היו ברורות, ביצענו אכיפה ללא משוא פנים. אכפנו באופן מאסיבי בכל המרחבים הציבוריים, כדי למנוע את התפשטות התחלואה בעיר. מכיוון שלמעלה אדומים ולאזור התעשייה מישור אדומים נכנסים בכל יום 6000 פלסטינים, המשימה שלנו הייתה לטפל, לאכוף ולבדוק האם הם חולים או לא. לזכותו של ראש העיר, בני כשריאל, ייאמר כי הוא פעל כדי לדאוג למתחמי חיסונים במישור אדומים עבורם, וכך גם בתוך העיר, ובזכות עזרת העיתונאות המקומית שדבררה את הנושא והשפיעה על האוכלוסייה להתחסן, הצלחנו יפה מאוד להשתלט. לאורך כל הזמן היה פחד, גם בינינו, איך לא להידבק. ניהלנו הרבה מאוד שיחות ועלו המון דילמות, איך למשל לבצע חקירה כשיש סכנת הידבקות, והסתבר שהחשש שלנו היה מוצדק כי גם אחרי שקיבלנו שני חיסונים, אני ושוטרים נוספים בתחנה נדבקנו בגלל עצור פלסטיני, 14 שוטרים נדבקו באותו האירוע".
מעלה אדומים סבלה מהקמות רעש בפארקים ובבתים, הצלחתם באופן יחסי למגר את התופעה בתקופתך, כיצד?
"אנחנו בירידה הגבוהה ביותר בארץ בנושא הזה, וזו איכות חיים. היו לנו הרבה שיחות סביב הנושא עם סגן ומ"מ ראש העיר, גיא יפרח, ועם מנהל אגף שפ"ע, רון צרפתי. דיברנו על הקמות רעש בפארקים וחשבנו יחד איך מצמצמים אותם. בהתחלה עשינו מיפוי בפארקים, רשמנו באלו מקומות הנמצאים סמוך לבתים יש רעש, וגם באלו מקומות שלא סמוכים לאזורי מגורים. החלטנו שמהשעה תשע בערב נחשיך את הפארקים הקרובים לבתים, ובני הנוער היו עוברים לפארקים המוארים. כתוצאה מכך הקמות הרעש בפארקים ירדו כמעט לחלוטין. השיטה הוכיחה את עצמה. בבתי הספר הקצינים היו מגיעים לדבר עם בני הנוער על הקמות רעש, על אלכוהול ועל ונדליזם, והם דיברו על כך בבתים. יש לנו בעיר ילדים חכמים ומבריקים, ורואים את זה בתוצאות של הבגרויות ובהישגים שהם מגיעים אליהם. הם הפנימו את השיח עם הקצינים, והתוצאות מדברות בעד עצמן - חל שיפור משמעותי וירידה חדה מאוד בכל הקשור להקמות רעש".
לפי הנתונים הייתה ירידה מכובדת גם בתחומים נוספים, כמו: ונדליזם, תאונות דרכים, פריצות לבתים. מה נעשה שלא נעשה בעבר?
"הפשיעה בתוך העיר ירדה בשנים האחרונות משמעותית. אירועי הפריצות לבתים ירדו, הצלחנו לעצור את הגנבים בשיתוף פעולה מצוין עם אגף הביטחון והעירייה שדאגו ליותר שומרים ברחבי העיר. כשמכפילים כוח בעיר ובמישור וכאשר יש נוכחות בולטת בשטח, זה משפיע. הדרך לטיפול בוונדליזם הייתה שבכל אירוע כזה איתרנו מי המקור של הביצוע, ואת תיק החקירה העברנו ליועצת המשפטית של המשטרה. את הנתונים האלה העברנו לעירייה, שהגישה תביעה אזרחית על הנזק שנגרם. בעקבות זה חלה ירידה בתופעה. בעבר הייתה גם בעיה של תאונות דרכים בעיר, ויחד עם מנהל אגף לתכנון אסטרטגי, גרשון לוקיי, צבענו את המקומות הבעייתיים ביותר ואיתרנו את המקור לתאונות. במעברי חצייה הצמודים למעגלי תנועה הבנו שצריך לבצע שינויים, הקמה או הורדת במפרים, שינוי תאורה ועוד, ואכן מספר תאונות הדרכים ירד באופן משמעותי ביותר בתוך העיר".
אזור התעשייה עובר שינויים עצומים, כיצד המשטרה מתמודדת איתם?
"אזור התעשייה מישור אדומים הוא אתגר משטרתי גדול גם בהיבט של תנועה וחניות, וככל שהוא גדל כך גם האתגר גדל בהיבטים נוספים כמו פשיעה וגניבות כלי רכב. האזור הולך ומתפתח באופן משמעותי עם בניית המג'יק קאס, מתחם DCITY, מתחם הקרטינג למכוניות, סניף של יוחננוף, סניף נוסף של רמי לוי, אולם חתונות, גן אירועים גדול, ובכלל, בשנים הקרובות כל אזור התעשייה של תלפיות יעבור למישור אדומים. המקום יהפוך לכל כך אטרקטיבי, שייכנסו אליו בכל יום עשרות אלפי אנשים. בחול המועד סוכות האחרון הגיעו בכל יום לאזור התעשייה 80 אלף מבקרים. מצד אחד מדובר על התמודדות עצומה, וזה אתגר. מצד שני זאת התפתחות מצוינת עבור מעלה אדומים, ובעיקר בנושא התעסוקה לתושבי העיר והסביבה".
מעריכים מאוד את מה שעשה עבורנו
אבי אלקיים, אחד התעשיינים הוותיקים והמוכרים ביותר באזור התעשייה, מספר על הקשר של לוגסי עם תעשייני המישור, "זה לא מובן מאליו שיש ערוץ תקשורת פתוח עם מפקד תחנה. את לוגסי ראיתי באופן פיזי מסתובב באזור התעשייה ובעיר עצמה. הוא אישיות דומיננטית שמכירה כל בעיה. הוא נתן לנו את כל הכלים לביטחון, והוא הציב את קצין המודיעין, אלון כהן, כפרויקטור לאזור התעשייה. רמת הפריצות ירדה ביותר מ-70 אחוז, הפרוטקשן, שהיה בעיה קשה שהתמודדנו איתה, מוגרה בפעולה שלו יחד עם הימ"ר. בכל תקופת הקורונה הוא היה אוזן לכל העסקים, והוא היה עם רגישות מדהימה. אהבתי במיוחד את אופן העבודה שלו, עבודה שהיא מושכלת ונכונה ולא פזיזה. אנחנו מאוד מעריכים את מה שהוא עשה עבורנו, וזאת הזדמנות לומר תודה ענקית".
האחריות שלכם היא גם על חופי ים המלח, מה בנושא הזה הצריך תשומת לב?
"בתקופה האחרונה, כשהקורונה הלכה והתפוגגה, חופי ים המלח הפכו לאטרקציה מטורפת. כל שישי שבת מתקיימות שם מסיבות ענק, כולן כמובן באישור, וכך מגיעים לנווה מדבר 1700 איש. מצידנו זאת היערכות למעטפת מקצועית, הגברת כוח אדם לשמור על הסדר הציבורי ושלום הציבור גם בתחום התנועה וגם כדי לעמוד במשימה כל כך מורכבת. הממ"ז סייע רבות לצורך זה. בתקופה האחרונה גם רואים ריבוי מטיילים. המונים יוצאים לטייל במעיינות ובסנט ג'ורג', יש גם הרבה מאוד אופנוענים וטרקטורונים במדבר, ובכל סוף שבוע יחידת החילוץ והמשטרה עוסקים בחילוצים. ליחידות החילוץ מגילות אני קורא 'המלאכים בכתום'. זה כל כך לא ברור מאליו שאנשים מוכנים להקריב את עצמם באופן שכזה, הם נדירים. בכל שעה ביום ובלילה, בשישי שבת, בקיץ לוהט ובגשם זלעפות וקור מקפיא, כל פעם שזקוקים לחילוץ, מבחינתם אין דילמה והם יוצאים לשטח בסיכון עצמי שלהם. כל חילוץ לוקח המון שעות, זו עבודה פיזית לא פשוטה. הם עוזבים בהתנדבות את העבודה והבית. הם מלח הארץ, ואני מצדיע להם. מתחילת השנה היו לנו 90 חילוצים, חלקם הסתיימו באסון. לא מזמן הייתה טביעה בנחל פרת. הם בקשר צמוד איתנו חלק בלתי נפרד".
במבט לאחור במה אתה גאה במיוחד?
"בתקופה הזו יצרתי משפחה נוספת, זכיתי בהרבה חברים טובים להמשך הדרך. לא יכולתי להגיע לשום הישג בלי השוטרים, המש"קים והקצינים, שהיה להם חלק משמעותי בעשייה. הם תמכו, נתנו רעיונות להצליח ועשו המון למען העיר, ואני זכיתי. כשאירחתי ערב סגל בבית, אשתי ואני הרגשנו שנמצאים איתנו בבית חלק מהמשפחה. כשאני מביט בשוטרים שבכל בוקר מגיעים בחיוך לתחנה, ברור שכל היום ייראה טוב יותר. השוטרים עושים רבות להצלחת העיר, הם המגדלור של העיר. שם נמצא השכל, הם רואים הכל בשטח, ומתוך אכפתיות מציפים בעיות. זכיתי במזכירה מדהימה, שרון אשכנזי, ובסגן מדהים, משה אייזן, שהם עזר כנגדי.
מעלה אדומים זאת קהילה מיוחדת. היו כאן שיתופי פעולה מוצלחים ביותר עם העירייה, שדלתות כולם פתוחות בפנינו. ראש העיר, בני כשריאל, מעודד כל מהלך, וסגנו ומ"מ, גיא יפרח, היה איתי צמוד לאורך כל הדרך. הייתה לי עבודה פורייה עם כולם, וזה לא מובן מאליו. הייתה פה הרבה עבודה משותפת וחיבור עם כל ראשי האגפים, מנהלי בתי הספר והמתנ"ס. הממ"ז נתן לי רוח גבית ושמרתי גם על קשר מעולה עם מגילות. כל אלו יחד סייעו מאוד להצלחה.
אני מאחל למחליפי, אורי יפתח, שיצליח. אני בטוח שכך יהיה, הוא מגיע עם ניסיון עשיר ועם המון מקצועיות. אני עדיין נשאר בתמונה כסגן מפקד המרחב שאחראי גם על הגזרה הזו, ואני אעמוד לרשותו ואעניק לו את כל הסיוע שיידרש".
מספרים על יגאל
לוגסי אכן קיים שיתופי פעולה רבים וטובים עם גורמים שונים בעיר, וכל אלו ששיתפו אותו פעולה למען בני הנוער ולמען הקהילה האתיופית, מפרגנים לו על היוזמה ומספרים על אדם מיוחד עם לב ענק.
כך למשל, אבישי זיגדון, מבעלי מועדון הכדורגל של בית"ר מעלה אדומים, מספר כי "לוגסי הוא אדם משכמו ומעלה, הוא מאוד קשוב לכל צרכי הילדים ותמיד מנסה לסייע להם ולרתום את כולנו. הייתה לנו עבודה משותפת ומאוד פורייה, הוא דאג שכל נער וילד שמתמודד עם קושי או חיפוש עצמי, יכול ועדיף שימצא את המפלט בכדורגל. הוא מיד קישר אלינו את אותם נערים, סיפר את הסיפור המורכב שלהם ורתם אותנו עבורם. זאת תופעה נדירה שמפקד תחנה נוגע בתחומים כאלה".
גם חבר המועצה, מחזיק תיק הספורט ואיש עסקים, דודו מתתיהו, שהפך לחבר קרוב של לוגסי, מספר כי "יגאל הוא אדם נדיר, מעלה אדומים זכתה באיש מדהים, איש שכולו למען הקהילה, איש שעובד עם רגש ונשמה. הוא היה מעורב בכל דבר ודבר, וכל החלטה שקיבל תמיד הייתה עם הרבה מחשבה ועומק. מעולם הוא לא פעל בפזיזות. אני שמח עבורו שהוא מתקדם בתפקיד, מעלה אדומים נפרדת ממפקד, שוטר וחבר".
יפרח: "עם הפנים לקהילה, בלי פוזה וגינונים"
סגן ומ"מ ראש העיר, גיא יפרח, נפרד מלוגסי ומספר כי "יגאל לוגסי הוא מפקד תחנה מיוחד. הוא אנטי תזה לסטראוטיפ של השוטר בעל שכרון הכוח. ביום הראשון שהוא נכנס לתפקיד הוא הביא רוח של משטרה עם הפנים לקהילה. בלי פוזה וגינונים, ועם רצון כנה לשים על השולחן את הבעיות האמיתיות כדי לפתור אותן. זה היה כל כך מרענן לראות מפקד תחנה שמפסיק להסתכל רק על הנתונים הסטטיסטיים ומבקש להקשיב באופן אמיתי ובלתי אמצעי לצרכים של העיר ושל התושבים. הוא הקים יחידת נוער לתפארת, וטיפל בנוער כמו אבא לילדים. הוא לא חסך מהם אכיפה, אבל בד בבד לא מיהר להכתים אותם עם תיקים פליליים לכל החיים. הרבה לפני המחאה הארצית של יהדות יוצאי אתיופיה בישראל הוא כבר הרים את הכפפה וביקש להכיר את הקהילה, לפעול איתה בשיתוף פעולה ולהוות עבורה משטרה קשובה, נגישה ולא מתעמרת. יגאל גם דאג לפעול ביד קשה ונחרצת מול תופעות של בריונות ברשת ובכלל, ועצר פה גל של פריצות שהטרידו את תושבי העיר. לא סתם הסקר האחרון של המשרד לביטחון הפנים קבע שאמון התושבים במשטרה הוא מהגבוהים בארץ, וכך גם תחושת הביטחון האישי. הוא קצין מקצוען עם לב ונשמה, והוא ושוטרי התחנה שלו תרמו רבות למרקם החיים האיכותי של העיר שלנו".
ד''ר זילברמן ולדימיר | 08:44 29.10.21