האתגרים האסטרטגיים של העיר - הטור של עו"ד רפאל בן חור
למעלה אדומים יש שלושה אתגרים אסטרטגיים שהממשלה חייבת להתמודד איתם ולמצוא להם פתרונות באופן מידי • הפקקים היום יומיים אינם דומים לפקקים בכבישי ישראל האחרים, ומסכנים את חיינו • אין כמעט דור ממשיך המתגורר במעלה אדומים • רוב רובם של התושבים, מקור תעסוקתם הוא בירושלים ולא במעלה אדומים
פורסם בתאריך:
השבוע אני רוצה להתייחס לשלושה אתגרים אסטרטגיים אשר על מעלה אדומים להתמודד איתם. ההחלטה על הקמת מעלה אדומים הייתה של מפלגת העבודה, כאשר בחודש מרץ 1972 אמר השר יגאל אלון ז"ל מעל בימת הכנסת את הדברים הבאים, כאשר נשאל אודות חשיבותה של מעלה אדומים: "במבואותיה המזרחיים של ירושלים משתרע מרחב מדברי. הדרך היחידה לקיים נוכחות יהודית מרשימה באזור זה הוא באמצעות התיישבות עירונית, אשר תתפרנס בחלקה מתעשייה ושירותים שיפותחו במקום וחלקה מתעסוקה בירושלים. ישוב יהודי איתן, בעל חשיבות אסטרטגית כזאת, יבטיח את ערפה של ירושלים ממזרח וישמש חוליית חיבור עם יישובי חוף ים המלח ומדבר יהודה, וים המלח מזה ויישובי בקעת הירדן מזה".
בשנת 1979 הניח שר השיכון האגדי, דוד לוי, את אבן הפינה, והוא כמובן היה שם גם בשנת 1982, עת החל תהליך האכלוס.
יגאל אלון ראה חשיבות אסטרטגית רבה למעלה אדומים, אך במהלך השנים נשארו אתגרים אשר אין להם עדיין פתרון ומהווים בעיה קשה שיש להתמודד עמה ומהר. מעלה אדומים נבנתה על ידי ממשלות ישראל, ותמיד היינו במרכז הקונצנזוס. יגאל אלון ודוד לוי הפעילו את כל כוחם להקים כאן לדבריהם: "יישוב איתן שיהווה עורף לירושלים".
האומנם? מעלה אדומים הינה עיר אשר נגישות אליה היא רק מאחד מכיווני השמים, הצד הצפוני! אין היום לא גישה למזרח ומערב, שהם הכפר הפלשתיני עזריה, אלא אך ורק לצפון. הדרך לירושלים היא נסיעה צפונה ופנייה מערבה, ולא ישירות מערבה.
הפקקים היום יומיים הינם אתגר אסטרטגי ראשון במעלה, אין הם דומים כלל לפקקים בכבישי ישראל האחרים, לא דרך איילון לא כביש החוף ולא כביש 6.
חלילה, במקרה של מלחמה, מתיחות ביטחונית או התפרעויות המוניות, כולנו לכודים במכוניות כאשר אנו חשופים להתקפות, אם זה מעל מנהרת נעמי שמר ואם בכביש לגבעה צרפתית.
קשה להתעלם מהבניה הפלשתינית המאסיבית ורבת הקומות על אם הדרך לירושלים.
היום זורקים אבנים בטפטוף, ומה יהיה כאשר יהא עימות כללי ואנו נהיה בחזית?
בעיה אסטרטגית שנייה אני רואה בעובדה כי אין כמעט דור ממשיך המתגורר בעיר. אף לא אחד מחמשת ילדיי מתגורר לצערי כאן. אנא ראו מסביבכם משפחות רבות נוספות אשר ילדיהן נולדו וגדלו בעיר ואוהבים את העיר, אך אין הם מקימים את משפחותיהם כאן עמנו. על המדינה להקצות שטחים ותקציבים לבנית דירות לזוגות הצעירים, בנינו ובנותינו, על מנת שיישארו כבנים ממשיכים. בעבר המדינה בנתה שכונות מיוחדות ליוצאי צבא ואף סייעה להם לרכוש את הדירות, היום יש לעשות כך גם כאן, תוך העדפת ילידי המקום, כולל סבסוד והקלה במחירי הדירות. העיר מזדקנת, וחלק מהמזדקנים, מקימי העיר וותיקיה אשר חפצים להיות קרוב לילדים ונכדיהם, מעתיקים את מגוריהם מחוץ למעלה אדומים.
בדברי יגאל אלון הייתה התייחסות להקמת התיישבות עירונית אשר תתפרנס בחלקה מתעשייה ושירותים שיפותחו במקום, ובחלקה מתעסוקה בירושלים. זו משימה מאוד קשה, ונראה כי החזון לא מתגשם. רוב רובם של העובדים באזור התעשייה הינם פלשתינים המתגוררים ביישובי הרשות הפלשתינית. מתחם ה-DCITY מציע מקומות תעסוקה רבים בתקווה כי כך ניתן יהיה לקיים נוכחות יהודית מרשימה. אלא שהמציאות היום כי רוב רובם של התושבים, מקור תעסוקתם הוא בירושלים ולא במעלה אדומים. וחבל.
על הממשלה לפתור בעיות אסטרטגיות אלה. זה חזון שחייב להתגשם, זו אחריות ממשלתית אשר עברה מממשלה לממשלה, אך אין מענה ואין פתרונות. אנו בפקק נוראי, תוך סכנת חיים תרתי משמע.
