נולדה לרקוד
היא רוקדת מגיל ארבע, אבל דווקא ה"לא" הראשון שקיבלה באודישן היה זה שנתן לה את הדרייב להמשיך ולהתמקצע • לפני כמה שנים החליטה מטעמי צניעות שהיא מפסיקה לרקוד מול הציבור הרחב, ומצאה את מקומה כרקדנית בלהקת 'הללו' לנשים חוזרות בתשובה • "זמן מעלה" מביא לכם את סיפורה של ספיר רבקה זוהר בן שמחון, הרקדנית הדתייה שגדלה במחול 'מדבר' והיום מגדלת דור צעיר של רקדניות מהמגזר הדתי
פורסם בתאריך:
ספיר רבקה זוהר בן שמחון, בת 28, נולדה וגדלה במעלה אדומים. היא רוקדת מאז שהיא זוכרת את עצמה, "עוד כעוברית קטנה ברחם של אמא ייעדו אותי להיות רקדנית", היא מספרת, "יעל טהר, מנהלת מחול 'מדבר', פגשה את אמי כשהייתה בהיריון ואמרה לה שיש לה רקדנית בבטן ושהיא חייבת לשלוח אותי לסטודיו, וכך היה. בגיל ארבע נחתי בסטודיו עם אמא צמודה שהשקיפה מהצד, והשתתפתי בשיעורי בלט עם יעל טהר בכבודה ובעצמה". מאז אותו יום התחילה התאהבות אינסופית לריקוד, שהלכה והתרחבה לשלל סגנונות המחול - ג'אז, מודרני, הורה, היפ-הופ ועוד. כיום ספיר מלמדת מחול במגוון סגנונות לציבור הדתי, דרך מחול 'מדבר' במתנ"ס.
מה זה אומר להיות רקדנית דתייה? האם זה מייצר קונפליקטים?
"אם היית שואלת אותי בעבר הייתי עונה לך שזה לא אפשרי או שזה מאוד מורכב. כיום אני חושבת ומרגישה שזה חיבור כל כך טהור כשרוקדים מתוך אמונה ובטחון בבורא עולם, זו יכולה להיות התפילה הכי זכה ומחברת. אפשר להודות, לשתף, לבכות, לשמוח ולבקש מהבורא באמצעות התנועה שבגוף, שהוא השותף העיקרי ביצירתו בנוסף להורים שלנו, מה שיוצר צינור שפע אינסופי".
"את מוכשרת מאוד, אבל צעירה מדי"
עד גיל 18 ספיר רקדה בחוגים לאחר בית ספר והשתתפה בסדנאות וקורסים שונים שכללו מורים גברים ומופעים מול המגזר הפתוח. "אני אפילו זוכרת שבהיותי נערה אחד מהמורים שלי שאל אותנו בשיעור מי רואה את עצמה בתור רקדנית מקצועית לאחר התיכון, ואני היחידה שהצביעה. במקביל אין ספק שלא ויתרתי על תיכון שמשלב מגמת מחול, ואמי החכמה לא ויתרה על כך שהמוסד יהיה דתי. שם לחלוטין פרחתי מתוך עולם הדת והצניעות".
לאחר השירות הלאומי הלכה ספיר למספר אודישנים ללהקות המחול הכי טובות בארץ. מנהלת הלהקה אמרה לספיר באודישן: "את מוכשרת מאוד, אבל צעירה מדי. תמשיכי להתמקצע ולהשקיע ותחזרי אליי, אל תפסיקי לרקוד". ספיר מספרת שזה דווקא מה שנתן לה מוטיבציה מטורפת להמשיך בכל הכוח.
"ידעתי שאני צריכה להפסיק להופיע מול גברים"
"התגלגלתי ללהקת אנגלה", מספרת ספיר, "ובמהלך השנים הכרתי את בעלי שיחיה. כשהקשר כבר ממש התהדק הוא פנה אליי ואמר לי: 'באמת שאני מרגיש שאת מתאימה לי, אבל אני רוצה לבנות בית טהור בישראל, בית שבו האמא של הילדים שלי מייצגת את הדת, האמונה וההלכה'. הבנתי שאני צריכה להפסיק להופיע מול גברים. פה נשברתי, זה היה אחד המשברים הגדולים בחיי. תמיד ידעתי שיגיע הרגע הזה שאצטרך להחליט זאת, אבל פה זה הפתיע ונגע בנקודה כל כך רגישה שהדחקתי במשך שנים. ידעתי שהוא צודק, וידעתי שהוא הייעוד שלי. הפסקתי לרקוד בעצבות גדולה אבל בלב שלם וצמא לחזור לרקוד, אבל כמו שבורא עולם רוצה, לטובתי", מספרת ספיר.
להיות רקדנית דתיה ולהיות אמא
לפני ארבע שנים הגיעה ספיר לאודישן ללהקת "הללו" – נשים חוזרות בתשובה שרקדו בלהקות הכי טובות בארץ ובחו"ל. לאחר האודישן ספיר קיבלה שתי בשורות משמחות. הראשונה, שהיא התקבלה ללהקה, והשנייה, שהיא בהיריון לאחר תקופה ממושכת של ציפייה. "הרגשתי שסופסוף אני מגשימה את שני חלומותיי הגדולים ביותר: להיות רקדנית דתייה ולהיות אמא".
איך התחברת לבית הספר למחול 'מדבר'?
"יעל טהר, מנהלת בית הספר למחול 'מדבר', ייעדה אותי עוד מהבטן של אמא להיות רקדנית, והיא היוותה את אבן הפינה של המסע המרתק הזה. משם עליתי ופרחתי עם מגוון מורים וסגנונות במתנ"ס, לקחתי חלק במסלול למצוינות של להקות 'מדבר' בהדרכת מיטל אגיב, ובגיל 14התחלתי להיות עוזרת מורה של אלרון ראובני שלימד ב'מדבר', הוא היה זה שהגדיר אותי כמורה לטכניקה שאחראית על החימום והדיוקים של הריקודים שהוא יוצר ומלמד. לכל הצוות היה ברור שלאחר השירות הלאומי אני מתחילה ללמד ב'מדבר' ולהפוך למורה למחול עצמאית, וכך היה. בעזרת השם, התחלתי לפתח קבוצות עם תלמידים נהדרים, ועם השנים ההורים והבנות ביקשו קבוצות למגזר הדתי. היום אני גאה לספר שיש לנו להקות המיועדות לבנות דתיות שפועלות על פי הדת וההלכה ברמה גבוהה ולא מתפשרת".
איך מגייסים הורים שבתפיסת העולם התורנית שלהם רחוקים מתחום המחול?
"בעיניי זו תפיסה מוטעית וישנה. אני חושבת שהורים למשפחות דתיות שמאמינים בחשיבות החיבור שבין הגוף לנפש ובהעצמת הילד, צריכים לדעת שיש מורות מהמגזר שמייצגות או לפחות עושות את ההשתדלות המרבית לייצג את בורא עולם, מתוך שמחה בו ובתורה שנתן לנו במתנה ומתוך שמירה על קווי ההלכה. אין לי ספק שאם ההורים יידעו זאת הם ירוצו לשלוח את הבנות שלהם לרקוד, במיוחד בדור המסכים של ימינו ועם כל הניסיונות מסביב".
עבודת המחול היא מאוד סיזיפית. יש רגעים שמלווים אותך?
"בכל פעם שיש לי תלמידה שהיא משוכנעת שהיא לא מצליחה ולא יכולה, ולאחר עידוד ותמיכה ממני, יחד עם התמדה שלה, היא מצליחה, אז עולה לה האור לפנים, העיניים שלה מבריקות וחיוך של אושר עולה מבפנים. אלו הרגעים הכי משמעותיים שיש, רגעים שנותנים לי דחיפה להמשיך ולעסוק במה שאני עושה. כל רגע כזה מעצים גם את התלמידה וגם את הרגשת השליחות שיש לי במקצוע שלי".
למה דווקא מחול?
"נוכחתי לראות ולדעת שההשתתפות של בנות בחוג למחול יכולה להעניק להן בטחון קודם כל בעצמן ובגוף שבורא עולם נתן להן. בנוסף, כמובן פיתוח הגוף והיכולות שלו מתוך משמעת, התמדה ורצינות שאני דורשת מהן, מתוך השתדלות להארת פנים, יחס אישי וחיוך שמסייע להן לגדול ולפרוח. אימהות רבות מספרות לי כמה זה עוזר להן ומפקס בלימודים, בקשרים החברתיים ובהעצמה האישית שלהן. מלבד זאת אני חושבת, מרגישה ויודעת על עצמי שהמחול הוא כלי לשחרור מחסומים נפשיים, הוא מסייע בהתמודדויות חברתיות ובמשברים למיניהם מתוך פורקן, שחרור ודיבור עם בורא עולם".
