מנציחים את עידו
כשעידו אביטבול חלה במחלת הסרטן, הוא עשה הכל כדי לשדר אופטימיות ולתת לאשתו ולשלושת ילדיו את התחושה שהחיים נמשכים • הוא יצא איתם לטיולים עם בלון חמצן, הוא עשה איתם מסעות על כיסא גלגלים והוא היה בטוח, בדיוק כמותם, שהוא ינצח את המחלה • השבוע, חודש וחצי לאחר פטירתו, נערך במעבר ביתוניא, שם עבד, טקס הנצחה מרגש לזכרו
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
כחודש וחצי אחרי לכתו של עידו אביטבול ז"ל, תושב העיר, התקיים השבוע טקס הנצחה מרגש במעבר ביתוניא, שם עבד כחוקר ביחידת הפיצוח של משרד החקלאות לאחר שעבד כתשע שנים באגף הביטחון במעלה אדומים.
עידו הגיע להתגורר במעלה אדומים עוד לפני נישואיו לסיגל, כאשר אז עבד עם ח"כ ליברמן עת היה שר התשתיות. לאחר מכן עבר לעבוד באגף הביטחון במעלה אדומים, שם עבד במשך תשע שנים.
סיגל מספרת בגעגוע כי זאת הייתה תקופה יפה, "הוא היה חבר של חיים בן חור ז"ל ושל דוד חייט ודורון יצחק. לאחר תשע שנים הוא הפך לחוקר יחידת פיצוח במשרד החקלאות, השייכת גם למשרד לביטחון פנים, ושם עסק בכל הנושאים הנוגעים להברחות. הוא מאוד אהב את העבודה שלו, וכולם העריכו ואהבו אותו".
בינואר 2018 הם שבו מטיול עם חברים בתאילנד, אז התברר כי חלה במחלת הסרטן שאצלו החלה בגרון, זה היה סרטן אלים במיוחד, "לא רציתי להאמין כשאמרו לי שסיכויי ההחלמה הם נמוכים", מספרת סיגל בכאב, "הדחקתי את העובדה הזאת ונלחמתי איתו במשך ארבע שנים. במשך כל השנים היו עליות וזמנים מאושרים שבהם חשבנו שהכל מאחור, והיו גם ירידות. לאורך כל התקופה הוא התעקש לתת לשלושת הילדים שלנו תחושה טובה, הוא יצא איתנו לטיולים עם חמצן ואפילו בכיסא גלגלים. בשנה האחרונה המחלה התפרצה באופן מחריד, והוא היה מאושפז בהוספיס בית. לא הסכמתי שהוא יהיה בהוספיס בחוץ, אבל זה מאוד לא פשוט בבית, כמעט ולא עבדתי בעבודתי במשרד הבינוי והשיכון, כל כולי הייתי למענו וטיפלתי בו, האמנתי שנציל אותו ושהוא יצא מזה. הוספיס בית זה בית חולים בבית, והיה חשוב לנו להיות סביבו ושהוא יהיה איתנו. מאור, הבן הבכור שלנו, מתגייס במרץ, אוהד לומד בכיתה ט' בחטיבת הביניים דקל וילנאי, וזאת ההזמנות להודות למנהלת ולצוות המדהים שבמשך כל השנים עטפו, חיבקו ותמכו בו ובנו באופן מדהים, ואיתי הקטן שלנו, הוא בן שמונה וחצי, תלמיד בית ספר אלמוג. הם זכו להיות איתו".
בתחילת חודש נובמבר המשפחה תכננה טיול משפחתי, אלא שיומיים אחר כך חלה הדרדרות קשה במצבו והוא אושפז במכון שרת בהדסה עין כרם. "זה כל כך קשה, הוא כבר לא תקשר, רק הביט בעיניים. המוות היכה בנו, ועד לרגע האחרון לא האמנו. אנחנו מחפשים אותו בבית וכל כך מתגעגעים. יש לנו זיכרונות מדהימים ממנו, הוא היה בעל ואבא מושלם. אני חוזרת אחרי שנתיים השבוע לעבודה, המחשבה לא קלה לשוב לשגרה", אומרת סיגל.
השבוע ערכו מפקד מרחב מעבר ביטוניא, דוד בן הרוש, שהיה חברו של עידו, יחד עם שאר חבריו לעבודה, טקס הנצחה מרגש לכבודו. "במקום שבו עידו אהב לשבת עם החברים הם בנו פינה מיוחד, הם ריגשו אותנו עד דמעות, זה מקום שינציח אותו לעד. הוא היה אהוב על כולם וכל כך יחסר לנו", אומרת סיגל, שלא מצליחה לעצור את הדמעות.
