יום שני, 24 בינואר 2022, כ"ב שבט ה' תשפ"ב
לפרסום חייגו: 02-5900070

חדשות במעלהנט

החדשות המקומיות

חמש שנים בלי שיר

חמש שנים חלפו מאז הפיגוע הקשה בארמון הנציב שבו נרצחה סרן שיר חג'אג' ז"ל, יחד עם שלושה מחבריה לקורס קצינים • אמה של שיר ז"ל, מירב, מספרת בכאב על ההחלטה שלה ושל הרצל בעלה להיאבק לגירוש משפחות המחבלים מהארץ, על הניתוק מבנט ושקד, על עמותת שיר שהקימה לזכרה, על חשיפת הסוהרות שהוטרדו בכלא המחבלים ועל ההספד שקברה עם שיר ז"ל • "היא הייתה אמורה להיות כמעט בת 28, בטח כבר נשואה עם ילד אחד לפחות. עוד כשהייתה בחיים אהבתי לדמיין איך שיר אומרת לי: 'תכיני קוסקוס, אני בדרך עם הנכדים"

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

מאז הפיגוע הקשה בארמון הנציב, שבו נרצחה סרן שיר חג'אג' ז"ל יחד עם שלושה מחבריה לקורס קצינים, חלפו חמש שנים. השבוע, בפגישה עם אמה מירב, היא מספרת בדמעות על הגעגועים, על הילדה המצטיינת שהמתין לה עתיד מזהיר שנגדע ברגע אחד ועל החלל הגדול שנפער בלבם, "היא כל הזמן איתנו, אנשים שומעים על פיגוע, מזדעזעים ולמחרת שוכחים וממשיכים בחייהם, ככה זה העולם. עבורנו זה לחוות את החוסר הזה כל דקה, אנחנו חיים את זה. חשובה לי ההנצחה שלה, שלא תישכח, המחשבה ששיר הייתה ואיננה ושאולי תישכח – מבהילה אותי". 

תכיני קוסקוס, אני בדרך עם הנכדים

פיגוע הדריסה התרחש ב-8 בינואר 2017. המחבל, שהתגורר בג'אבל מוכבר, נהג משאית, הבחין בחיילים יורדים מהאוטובוס וביצע פיגוע דריסה. ארבעה חיילים נרצחו ו-13 נפגעו. בין הרוגים – סגן שיר חג'אג' ז"ל, בת 22 במותה. בבית המשפחה שבשכונת נופי הסלע מופיעה תמונתה של שיר עם חיוכה הזוהר על כל קיר בבית - פעם על מדים, פעם אחרת בחופשה כשהיא אוחזת בידה ספל קפה, או לצד אמה מירב במהלך אירוע חגיגי כשהן נראות מאושרות. "כולם יאמרו שהילדים שלהם מיוחדים, וכולם צודקים. בשיר היה משהו מיוחד. בכל תחום שנגעה היא הצליחה, הייתה בה אישיות של מצליחנית. היום היא הייתה אמורה להיות כמעט בת 28, בטח כבר נשואה עם ילד אחד לפחות. עוד כשהייתה בחיים אהבתי לדמיין איך שיר אומרת לי: 'תכיני קוסקוס, אני בדרך עם הנכדים", אומרת מירב בדמעות.

 לוחמי צדק

במהלך השבעה הוריה של שיר ז"ל, מירב והרצל, הגיעו להחלטה שהם יילחמו למען בתם שיר ולמען אזרחי המדינה ויפעלו לכך שמשפחות מחבלים לא יקבלו את הזכות להתגורר בארץ ולא יקבלו את התנאים הטובים שמקבלים המחבלים העצורים. הם עמדו בהבטחתם והם נראים בבתי משפט ובדיונים שעוסקים בנושא, הם יזמו והשתתפו בהפגנות רבות והם ממשיכים להיות לוחמי המאבק הצודק הזה. במקביל הקימה המשפחה את "עמותת שיר" למען משפחות קשות יום, שהולכת ומתעצמת ואף שולחת גלים מעבר למעלה אדומים. "תמיד הייתי לוחמת צדק, אבל זה התעצם מאז האסון", מספרת מירב, "יש משפחות שכולות שמתכנסות בתוך עצמן, אנחנו זועקים את הזעקה החוצה".

 חשפנו את הסוהרות שהוטרדו בכלא המחבלים

"תמיד הייתי אדם פוליטי שלא באמת התעסק בפוליטיקה, אבל החיים משכו אותנו לשם. עוד כששיר הייתה בחיים אמרתי תמיד שאני רוצה שיכתבו לי על הקבר שפעלתי למען הקהילה, ובאמת הקמתי את 'שכן טוב' במעלה אדומים. הדגש על הפוליטיקה הגיע אחרי הרצח. אנחנו לא שותקים ומבטאים את עצמנו כל הזמן. כל דבר שקורה במדינה ונראה לנו לא תקין, מבחינתנו הוא סוף העולם. אנחנו מפגינים על דברים שאולי אחרים יעברו עליהם הלאה. כשגנץ הזמין לביתו את אבו מאזן, לא הצלחתי לישון בלילה ויצאנו להפגין מול הבית שלו. לא ייתכן שהרשות מעבירה כספים למשפחות מחבלים כדי שיחיו ברווחה כלכלית, לא יעלה על הדעת שגנץ מארח בביתו אדם שבסופו של דבר מעודד רצח של יהודים. היום, בניגוד לעבר, אני מרגישה שיש לי זכות לדבר כאם שכולה. אני אומרת מה שאנשים חושבים, אני משמשת עבורם פה, והרצל ואני זוכים לגלי אהדה ענקים. ברחובות ירושלים פונים אלינו אפילו בבית מלון, מזהים אותנו וניגשים ללחוץ יד. אנחנו עטופים מאוד מהצד הימני של המפה, וגם מהשמאל יש רבים שמסכימים שאסור לתמוך במחבלים ובמשפחות שלהם. אנחנו היינו אלו שחשפו את הסוהרות שהוטרדו בכלא המחבלים, וכמובן שמאל וימין תמכו. זה קרה כשהכתב לירן לוי, שהפך כבר לחבר שלנו מיום השבעה והיה כתב YNET, הבין שיש סרסור של סוהרות אבל הן לא שיתפו איתו פעולה. הוא פנה אליי כדי שאדבר איתן כאם שכולה, וכשהן סיפרו לי את הסיפור, אני העברתי את ההקלטות שלהן אליו". 

ניתקנו קשר עם בנט ושקד

בזמן הריאיון מירב מקבלת שיחת טלפון מעורך דין שמיידע אותה כי בשבוע הבא מתקיים שוב דיון בנוגע למשפחת המחבל, "המשפחה הם לא אזרחים אלא תושבים, חמש שנים אנחנו דורשים לגרש אותם, אין להם אפילו אזרחות, זה הזוי שלא מגרשים אותם. יש להם עורכי דין תותחים. אנחנו נגיע לדיון שבוע הבא למרות שאני לא מאמינה שיחול שינוי". 

עם ראש הממשלה בנט ואיילת שקד הם היו בעבר בקשר הדוק, עוד כשהיה שר הביטחון, "היינו ממש חברים, היינו מסתמסים בווצאפ, הוא תמך בנו מאוד. היום קשה לנו איתם, וניתקנו קשר. קשה לנו שהם יושבים עם אדם שהוכחנו שהוא מעביר כסף דרך עמותת 48 למחבל שרצח לנו את הילדה. במשך ארבעה חודשים ביצענו תחקיר בנושא והבאנו הוכחות שאיילה חסון הורידה ואמרה שהן מזויפות. הם לא מכחישים שמעבירים כסף, ואם בעבר היה כתוב שהעברת הכסף היא לשהידים, אז היום זה נרשם שזה עבור אלמנות ויתומים. מי עוד במדינה היה מסכים שמחבל שרצח לו את הילד יקבל כסף?".

איך אפשר לא להנציח ילדה כזאת?

"המשפחות הנוספות שקטות, וזאת החלטה שהם לקחו לעצמן, הם החליטו להתמודד עם האבל באופן מכונס. בעיתונים של יום הרצח המשפחות לא שיתפו פעולה, ואנחנו קיבלנו החלטה שכן. בערב הרצח הגיע הכתב לירן לוי, שאמר לנו: 'אם תחליטו להנציח אותה, עכשיו זה הזמן, כי אם תתעוררו עוד חמש שנים כבר איש לא יזכור וזה כבר לא יעניין אף אחד'. הוא צדק, מיד הוצאנו תמונות ודיברנו עליה. איך אפשר לא להנציח ילדה כזאת? איך אפשר לומר שהייתה פעם שיר ונגמר? נכון שההתעסקות הבלתי פוסקת משאירה כל הזמן את הפצע פתוח, ולכן אני מבינה את אלה שבוחרים שלא. החלטה נוספת שהרצל ואני הגענו אליה כבר בליל הרצח הייתה שלא נשתוק על הרצח הזה ונעשה הכל כי הדם של שיר לא הפקר. אנחנו באמת הופכים את העולם, הרבה אומרים לנו שהיא בטח היא גאה בנו, ואני לא יודעת ולפעמים מבקשת ממנה סליחה ומקווה שאני לא מביכה אותה". 

עמותת שיר הפכה למשהו עצום

"עמותת שיר שהוקמה לזכרה ועל שמה הפכה למשהו עצום, הגדלנו מאוד את הסל ל-110 המשפחות במעלה אדומים. אם בעבר משפחה קיבלה מזון יבש, היום היא מקבלת עופות, תבניות ביצים וירקות. זה בזכות הקהילה שתורמת, ולא רק במעלה אדומים אלא גם בבית אל ובגזר יש חלוקה ל-90 משפחות. אמנם בתדירות נמוכה יותר כי אני לא גרה שם וזה יותר קשה טכנית, אבל שם גם הקימו את מועדון שיר לנוער במושב עזריה, ומאוד כיבדו אותנו. אנחנו גם דואגים לדירות לחיילים בודדים בירושלים ובארץ, הסכום שהמדינה מעניקה להם לא מספיק. אנחנו מארגנים להם אוכל, וקנינו להם בהתגייסות גדולה כמות מכובדת של שמיכות וכריות פוך, שמיכות צמר ומצעים בוורדינון. גם עם נערות במצוקה במסילה אנחנו בקשר, ורכשנו להן שמיכות ופינוקים נוספים כמו: טרינינגים, מעדנים ועוד דברים מתמנון שתרמו לנו.  

אנחנו מגיעים למשפחות, לאימהות חד הוריות במעלה אדומים שחיות בעוני מחפיר, וזה מזעזע. אנחנו מקבלים הרבה פניות מבתי ספר כאשר צוות המורים מבחין בילד שחי בעוני. השבוע נכנסנו לבית שחשכו עינינו. מרינה, שהיא פעילה אצלנו ונכנסת לדירות, סיפרה שהיא נכנסה לאותה דירה וגילתה שאין שם אפילו מקרר. כבר למחרת הייתה התגייסות וקנינו לה מקרר חדש, הפכנו לכוח מטורף, וזה היה החלום שלי - שהפעילים יפעלו ולא שאני אצטרך לרוץ על כל דבר. זה מה שרצינו, שהפעילים ייקחו אחריות. שלומי ירוחם הוא יד ימיני בעמותה, והוא עושה המון. התחלנו לתגבר מספר משפחות חד הוריות שנמצאות במצוקה נוראית, ומעבר לסל הקבוע, פעם בשבועיים אנחנו קונים להם מעדנים, בננות וקורנפלקס לילדים. העמותה מתקיימת בזכות איסוף מזון ותרומות כסף כדי לרכוש עופות, ביצים ודברים נוספים. מאפיית נחמה בכל ערב מעבירה לנו את המאפים שנשארו להם, ואנחנו מחלקים אותם למשפחות. היום הרבה מתגייסים כדי לעזור ולהיות חלק מהעמותה. אנחנו מתכננים לצאת לגיוס המונים נוסף לעמותה".

ההספד שכתבתי נקבר לצד שיר

"שיר הייתה המשענת שלי, יש לי בנות מדהימות ויש לי נחת עצומה מהן. שיר הייתה הבכורה, היא זאת שסללה את הדרך לאחיותיה והיא יצאה בדיוק כמו שרציתי - דתיה, מלומדת, שאפתנית, אחת שיודעת מה היא רוצה. היום כבר הייתי יכולה להיות בזכותה סבתא לנכדים, היא הייתה כבר בשלה לחתונה, היא הייתה אחרי התואר, מאוד בוגרת. כשראתה איך אני תמיד שומרת על האחיינים שלי, היא אמרה לי: 'אמא, את חייבת לשמור על הילדים שלי', ואני אמרתי לה: 'רק תביאי כבר'. ביום שנרצחה ישבתי בלילה וכתבתי לה מכתב, כתבתי שנשארתי חייבת לה. לפני ההלוויה, כשהלכנו לראות אותה, היה לי ביד המכתב שכתבתי ואותו תכננתי לקרוא בהלוויה. האדם שהיה שם ראה שיש לי ביד מכתב, והוא שאל אם כתבתי משהו ואם אני רוצה לשים את המכתב בקבר. כמובן שאמרתי כן, ולכן בהלוויה גם לא הספדתי אותה. המכתב שלי כבר היה איתה בתוך הקבר. אחיות שלה אמרו: 'אם היינו יודעים שאפשר לשים דברים בקבר היינו שמות את הזהב שלנו וקוברים אותה, כמו קליאופטרה", אומרת מירב בבכי.

תגובות