ממעלה אדומים לקניון TLV
הוא נכנס לתפקיד לפני קצת יותר משנתיים וחצי, במהלכן נרשם שיפור ענק בתחומי הניקיון, הביטחון והחנייה בקניון "עופר אדומים" • אורי סמיט, שבסוף החודש פורש ומתחיל את תפקידו הבא כמנכ"ל קניון TLV בתל אביב, מסכם את התקופה ומספר על האתגרים, ההצלחות והתוכניות שקידם להרחבת הקניון • וגם, על הכעס שחש כשהתחיל לקבל תלונות על המאבטחים הערבים בקניון
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
אחרי שנתיים ושמונה חודשים שבהם אורי סמיט מכהן כמנכ"ל קניון אדומים, בסוף החודש הקרוב הוא יפרוש מתפקידו וימשיך הלאה - לתפקיד מאתגר במיוחד: מנכ"ל קניון TLV בתל אביב. בפגישת סיכום שערכנו במשרדו השבוע הוא סיפר על השינויים הרבים שהכניס לקניון למרות ועל אף הקורונה ששיבשה את שגרת הקניונים, סיפר מדוע לדעתו קניון עופר אדומים צלח את התקופה המאתגרת הזו ונזכר בחזון שאיתו הגיע בכניסתו לתפקיד ובמטרות שהציב לעצמו אז, בכולן עמד בהצלחה רבה. סמיט מספר גם על השינויים שעתידים להתרחש בקניון ממש בקרוב, ומבטיח שייתן את כל הליווי והחפיפה הנדרשת למחליפו בתפקיד. ריאיון פרידה.
נכנסת לתפקידך לפני כשנתיים וחצי, כעורך דין צעיר, ללא ניסיון בניהול קניונים, והגעת לקניון שנמצא בתהליכי בנייה. איך התמודדת בתחילת הדרך?
"נכנסתי לתפקיד לפני קצת יותר משנתיים וחצי, בעיצומה של תקופת בנייה של הקומה השלישית בקניון, שלא הייתה מאוכלסת עדיין. בינתיים, בתקופה שלי, אכלסנו את הקומה, שהיום יש בה: קופת חולים, חדר כושר, משרדים פרטיים, סניפים של ביטוח לאומי ומשרד התעסוקה ועוד. קיבלתי לידי את הקניון ממנהל מצוין שהתקדם בחברה ולכן עזב, ובתקופה ההיא הייתה התעסקות גדולה עם הליכי סיום הבנייה ואכלוס הקומה השלישית. לזכות הקניון ולזכותה של העיר מעלה אדומים ייאמר שהם משמשים עבור המנהלים כאן מדרגה ומקפצה. כקצין המשרת במילואים, רק עכשיו שבתי מחודש מילואים, אני מדמה את התופעה הזאת לצבא. כמו שמפקד הפלוגה ישים רק את המפקד שעליו הוא סומך בקצה השטח, במקום שלא מחובר למרכז הארץ, כך בחרו לשים אותנו, את המנהלים הקודמים של הקניון ואותי. בחרו במי שסומכים עליו שיוכל להסתדר במקום כזה שהוא לא מרכזי. יש משהו מאוד נעים בכך שנתנו בי אמון ושהרגישו שניתן לסמוך עליי שאסתדר, ולכן גם הניהול במעלה אדומים הוא מבחן שבו בוחנים האם ניתן להעניק למנכ"ל תפקיד אחר, מאתגר יותר. מי שידע למנף את המקום הזה לגבהים חדשים ולקח אחריות, בסופו של דבר קודם בתפקידו. כך היה עם קודמיי בתפקיד, ואני שמח שאני ממשיך את המגמה. הגעתי חסר ניסיון בניהול קניון, הייתי עורך דין שבעיקר עוסק בתחום הנדל"ן ובמימון עסקאות. במסגרת העבודה שלי ייצגתי את קניוני עופר בצד המשפטי בכל מיני חוזי עסקאות שכירות, כך שהצד המשפטי בקניון היה מוכר לי היטב, אך כאמור, מעולם לא ניהלתי קניון קודם ולכן זה היה אתגר גדול עבורי".
זמן קצר לאחר כניסתך לתפקיד הגיעה מגפה עולמית, ובכל זאת הקניון שרד ואפילו הייתה כאן פריחה של בנייה. כיצד בכל זאת הצלחתם?
"הקניון במעלה אדומים נמצא בשיח היום, הוא מרכז העיר ומרכז העסקים. הקורונה גרמה לקשיים כלכליים רבים לעסקים ברחבי הארץ, ואיש לא חזה שתפרוץ מגפה, זה דבר שלא מתכוננים אליו. גם כאן היו עסקים שחוו את אותם קשיים, אבל בשנתיים וחצי הללו, בזכות הצוות המעולה שעוטף אותי, הקהל המצוין, התושבים הנהדרים, וגם, בזכות העירייה המופלאה שיש פה, הצלחנו לשרוד עם הישגים מעוררי השראה וחריגים מאוד בנוף של הקניונים בארץ. עברנו שנתיים וחצי של סחרור כלכלי בענפים מהותיים ומשמעותיים במשק הישראלי. הייתה הפריחה לסופרים, למרכולים ולרשתות הפארם, ואילו עסקים אחרים בארץ נפגעו.
עם זאת, כשמרבית קניוני הארץ היו סגורים בסורג ובריח ולא הייתה לתושבים אפשרות לצאת ולצרוך מוצרי צריכה בסיסיים בתוך קניונים, אלא ולגשת ולערוך קניות רק בחנויות רחוב, קניון עופר מעלה אדומים שמר על דלתות פתוחות גם כשחלק מהחנויות היו סגורות לחלוטין. לדעתי, מה שהיה חשוב והציל אותנו היה גם העובדה שהמשכנו לנקות את הקניון, דאגנו להמשיך לתפעל אותו ולשמור עליו, כי ידענו שיש את היום שלמחרת. זה היה צעד חזק מאוד, כי כל מי שישן בזמן הזה לא ידע אחרי סוף הסגרים לצאת בזמן אמת החוצה. מי שלא נערך, הרגיש התמוטטות. כאן הקניון תוכנן באופן חכם, מרבית השירותים העירוניים נמצאים בתוך הקניון הזה - קופות החולים, בנקים, משרדי ממשלה, בית מרקחת, סלולר, סופר מרקט, פארם ועוד. מי שלא רוצה ללכת לסופר מרקט יכול לקנות במילק, הכל בתוך מתחם אחד. זאת עצירה אחת - one stop shop, ואצלנו בקניון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר בכל הארץ. בזמן שהקורונה סגרה בארץ את כל הקניונים, אצלנו הכל המשיך להתגלגל, נשארנו פתוחים, למעט חנויות האופנה, וזאת כי סיפקנו את השירותים החיוניים והחשובים כיאה למרכז העיר. התושבים ראו שהמכונה ממשיכה להתגלגל, זה הראה להם שיש אור בקצה המנהרה, זה נתן תחושה שאנחנו ממשיכים כרגיל, ובסופו של דבר זה עבד".
בריאיון היכרות שקיימת אצלנו ב"זמן מעלה" כשרק הגעת לעיר, הצבת מטרות ואמרת שתפעל לשפר את הניקיון, את מצב הביטחון ואת מערך החנייה. האם את שבע רצון ממה שעשית בתחומים אלו?
"בהחלט, לפני כשנתיים ושמונה חודשיים ישבתי איתך לריאיון פתיחה והיכרות. רק הגעתי לעיר, ואני זוכר שסיפרתי לך שמציק לי שהקניון לא נקי, שאין מספיק תאורה עם אווירה מזמינה, שנושא הביטחון לא מהודק מספיק ושיש לשפר גם את מערך החנייה של הקניון. אם נביט על השנתיים וחצי שחלפו, כל הנושאים האלה השתפרו פלאים. אנחנו מקבלים בסקרי דעת קהל ציונים גבוהים מאוד על הניקיון בקניון, ואני רוצה לציין שאנחנו מאוד מחמירים בנושא הזה. הכנסתי מדבקות של ברקוד ברחבי הקניון, כדי שכל לקוח יוכל לבוא ולסרוק את הברקוד כשהוא רואה שירותים לא נקיים או מעבר מלוכלך, וכך לדווח לנו. אנחנו מקבלים את הדיווחים מהברקודים בזמן אמת, ולכן גם מגיבים באופן מידי. הברקודים שפזורים ברחבי הקניון הם חלק מהותי מהחיבור שלנו לצרכי הקהל.
התגובות למאבטחים הערבים הכעיסו אותי
מבחינת האבטחה והביטחון, גם שם ביצעתי שינוי כך שהיום האבטחה מהודקת יותר. השינוי הזה יצר שיח חדש בעיר ואפילו עורר גלים עם תגובות שונות, חלקן תגובות נעימות וחלקן פחות. מאוד חשוב לי לנצל את הבמה הזאת רגע לפני פרישתי ולהתייחס לסוגיה הזאת של הביטחון בקניון".
כשאורי מדבר על סוגיית הביטחון והעסקת המאבטחים שאינם יהודים, אשר גרמה לתגובות רבות מצד התושבים, קולו משתנה והוא נעשה דרוך. הוא מגיב בלהט ובכעס על ההתלהמות שנוצרה כאן בעיר, ומבקש לציין שהוא מעולם לא הצביע לצד השמאלי של המפה הפוליטית. להיפך, לדבריו, הוא מוגדר בצד הימני של המפה, ולמרות זאת, התגובות לאנשי הביטחון, "בני דודנו", הכעיסו אותו מאוד. "מעלה אדומים היא חלק מהמדינה שלנו, והיא יושבת במקום כזה שמתוקף הנסיבות גם בני דודנו נמצאים כאן סביבנו. זאת עיר עם היסטוריה ועבר שיצר ריחוק וחוסר אמון בבני דודנו, ועל זה אין לי ביקורת ואני גם לא מתכוון לשנות מחשבה או אמונה של אף אחד, אבל מפה ועד התגובות שקיבלו המאבטחים הלא יהודים שלנו, המרחק הוא עצום.
לא מוכן שילדיי יתחנכו לגזענות
קיבלנו המון פניות מתושבים שהיו מודאגים מכך שערבי בודק אותם בכניסה לקניון. כל פניה שקיבלנו נבדקה על ידי באופן אישי, הקדשתי את מירב זמני לשיח אישי עם כל מתלונן ומתלונן. כל פניה עברה דרכי, והקפדתי לקיים שיח ישיר עם המתלוננים ולשמוע את הפניות כולן. בין כל הפניות זיהיתי חוט שני שאפיין את כולם, וזה מקומם אותי היום בדיוק כמו שזה קומם אותי בזמן אמת. הפניות לא היו על טיב הבדיקה של המאבטח, אלא על מוצאו. השאלה שחזרה על עצמה הייתה: למה ערבי בודק אותי? והתשובה שלי לכולם הייתה, ואמשיך לתת את אותה התשובה גם אחרי שאסיים כאן את תפקידי, שכל עובד ברמה הפורמאלית שעובד בחברת ביטחון, עובר אישורים של כל הגורמים המוסמכים של מדינת ישראל - של המשטרה, המודיעין, הביטחון ועוד. אין אחד שלא עובר את המבדקים האלה, ולא משנה אם מדובר במאבטח יהודי, ערבי, צ'רקסי או נוצרי.
חשוב לי לומר שעכשיו, בזמן שאנחנו משוחחים על התלונות הללו, בחוץ, על גבולות המדינה, בין אלו שמתרוצצים ומגנים על חיינו יש לא מעט ערבים. הם עושים זאת במשטרה, בבית החולים וביחידות מיוחדות של צה"ל. איתי באופן אישי שכבו במארבים ובשיחים ערבים, שאפילו חילצו אותי ואת חבריי באופן אישי ממצבים קיצוניים בארץ ובחוץ לארץ. לא מקובל עליי, ואני לא מוכן לקבל אמירה גזענית, דווקא בהיותנו יהודים. זה מקומם אותי לשמוע: 'אני לא מוכנה שערבי יבדוק אותי'. אני אומר את זה לכל אחד שפונה אליי. זה מראה על הערכים שלנו כיהודים, על הערכים שלנו כישראלים. דבר נוסף וחשוב לא פחות שאמרתי בכל אותן השיחות לאלו שפנו אליי הוא שהם מבקשים ממני לעשות משהו לא חוקי. הם מבקשים ממני שאפטר אדם ממקום עבודתו אך ורק על רקע מוצאו. זה לא חוקי. למעשה, הם מבקשים ממני לבצע עבירה. חשוב לי לחדד את זה. היו לצדי ערבים שנלחמו איתי כתף לכתף, וסייעו לחלץ אותי. הם אזרח המדינה שלנו, ולא הייתי רוצה שילדיי יתחנכו לגזענות, אלא שיידעו לקבל גם את השונה ממני. דרך ארץ קדמה לתורה, ועלינו לנהוג בסובלנות ולא בגזענות".
מהלך החנייה בתשלום זה מהלך שמצריך אומץ
"גם בתחום החנייה עשינו מהפך אמיתי. רבים וטובים שישבו על הכסא שאני יושב בו כרגע, החליטו לא ללכת למהלך הזה של החנייה בתשלום. זה מהלך שמצריך אומץ. בכל הצניעות, העובדה שהפכתי את החנייה לחנייה בתשלום הייתה הזרז והקטליזטור לתנופת הבנייה, התרחבות העירייה, רכישת המלון ופתיחת הקניון. המהלך הזה בהתחלה הטריף את העיר, אנשים תלשו שיער ולא הבינו איך ידרשו מהם לשלם פה בעיר חנייה. לאחר מכן, הם הבינו ששעתיים או שלוש שעות הן מספיק זמן 'לחרוש' את הקניון. נכון, צעד כזה לא מתאים למי שמתכון להחנות בקניון וללכת לעבודה, להשאיר את הרכב בחניון המקורה ולעלות על אוטובוס לירושלים, אלו האנשים שכעסו מאוד. בתחילה ניסו לדחות את הזמן שבו נתחיל, העירייה אפילו הציעה תווי חנייה, אך בזכות הצעד הזה העירייה המכובדת הבינה שלא חייבים שטחים נרחבים של צמחייה ופרחים ושאפשר גם ליצור חנייה גדולה ומכובדת, כך שבמקום שתילת פרחים הם בנו חנייה נוספת לרווחת התושבים ליד העירייה. חשוב לי להבהיר שאנחנו לא מרוויחים כסף מהחנייה בתשלום. ההיפך, באופן ישיר אנחנו מפסידים. מדובר בעלות של הקמה ותחזוקה. להקים חנייה בתשלום זה לא עסק רווחי בקניון, אבל זה כן מעלה פלאים את איכות החיים וחוויית הקנייה של הלקוחות שלנו. היום, כשלקוח מגיע לקניון, למעט מספר דקות בימי שישי, הוא תמיד ימצא חנייה. היה חשוב לי להיטיב את החוויה של הצרכנים בקניון, ואני מאוד שמח שעשיתי זאת".
את מעלה אדומים פגשת לראשונה כשהגעת לעבוד כאן, עד כמה היה פער בין מה שחשבת על הפריפריה לבין מה שגילית?
"כשנסעתי לראשונה למעלה אדומים, לא נכנסתי מיד לעיר, המשכתי למקום בו עשיתי טירונות, בנבי מוסא. הרגשתי מוצף בזיכרונות. מעלה אדומים זאת עיר יפהפייה, פרח במדבר, גם בנראות וגם באוכלוסייה שלה, שהיא מאוד מגוונת ומבחינתי היא תמצית של עם ישראל. יש במעלה אדומים קהילה מחבקת וחמה, ללא פילטרים. דברים נאמרים מהלב מיד אל החוץ, אין כאן אחד בפה ואחד בלב. עם זאת, למדתי שמתחילה פה מגמה שקיימת כבר מספר שנים במרכז הארץ, גם כאן כבר למדו שעל איכות משלמים. כך למשל, במקום לקנות בורקס או לחם זול שעשוי ממרגרינה, סוכר וחומרים משמרים, גם פה היום התושבים יעדיפו לקנות בורקס או לחם יקר יותר ועם חומרי גלם איכותיים. זאת מגמה שהחלה להיכנס למרכז, והיא חלחלה גם כאן. אנחנו רואים זאת דרך תמהיל העסקים שנפתחו בקניון ובאמצעות אופי הקנייה כאן, גם במודעות למכון הכושר, וכל זה עוד ימשיך ויתפוס תאוצה עד שיהפוך לאורח חיים".
רגע לפני שאתה עוזב אתה משאיר אחריך את התחלת תכנון הרחבת הקניון שכל כך הרבה שנים נגררה, ספר על כך.
"הפפיון, או בשמו המוכר יותר: הבייגלה, זה המתחם שבין הקניון לעירייה ובו מתוכננת ההרחבה. קודמיי בתפקיד ניסו להביט על אותו הבייגלה ולתכנן אין סוף של תוכניות שבסופו של דבר לא יצאו לפועל. אני ראיתי לפניי שלושה מגרשים שנמצאים בבעלותנו, כמקשה אחת. זה עתיד להיות פרויקט ענק שיענה על צרכי הקהילה ויציע מרחב גדול של מסחר ומשרדים. הקורונה חידדה להרבה מאוד אנשים שנקלעו בבתים ומשם עבדו, את הצורך לצאת ולעבוד במשרדים. לא היה שום היצע בעיר לנושא הזה, ולכן חשבנו ליצור שטחי משרדים של שני בניינים ומסחר, פנאי ובילוי שיעטפו את הקניון. כמובן שתהיה גם תוספת של כ-500 חניות, תיבנה במקום גינה קהילתית שתשרת את הציבור, הילדים, המשפחות והעובדים, כך שאנשים יוכלו לצאת מהמשרד לארוחת צהריים באוויר הפתוח, בין הצמחייה היפה והמטופחת שתהיה בגינה. קיבלנו אור ירוק להתחיל, ותחילת הבנייה תלויה בעירייה, התוכנית שלנו היא שתוך שנתיים וחצי הפרויקט יסתיים".
האם כבר ידוע מי ישב על כיסא המנכ"ל בעוד חודש?
"עדיין לא ידוע מי מחליף אותי, אבל אני בטוח שמי שיחליף או תחליף אותי יהיה ראוי לכך ואין לי ספק שהאדם הנכון ביותר ייכנס לתפקיד. כל מי שייכנס לתפקיד יקבל ממני את מלוא הסיוע, הליווי והחפיפה, גם לאחר שאסיים את תפקידי וכמה זמן שיידרש לכך. אני אהיה כאן בשבילם".
לאן פניך מועדות?
"אני עוזב את רשת קניוני עופר, ובתפקידי הבא אהיה מנכ"ל של מרכזTLV . זה כואב לעזוב אנשים שהתחברתי אליהם ושאני מאוד אוהב אותם, ויחד עם זאת, אני מרגיש גאווה גדולה להיכנס לתפקיד החדש ולהיות עם מבט לעתיד. רכשתי כלים רבים, צברתי ניסיון והבאתי ביצועים שהרשימו את הבעלים, ולכן הם בחרו בי. הצדדים מבינים זאת ומפרגנים לי. אני נכנס לנהל מרכז ענק ששטחו 40 אלף מטר של מסחר, והוא כולל פרויקט עם מגדלי מגורים ענקיים מעל הקניון ועם תחנת רכבת מתחת לקניון. יש במרכז הזה תנועה של 200 אלף איש ביום, ואת כל זה אני עומד לנהל, מדובר באתגר עצום, ואני איש של אתגרים. אני תמיד אומר לעצמי: אם לא עכשיו, אז מתי? אני בהחלט מרגיש מוכן לאתגר הבא של חיי".
