זווית אישית / מדינת היהודים
בישראל קיימת תחושה כי הטרור הוא האיום הקיומי שלנו, ערביי ישראל חיים במדינה שלנו, נהנים מכל הזכויות, אך נאמנים לאויבינו. רק השבוע ראינו אלפים עם דגלי פלסטין וקריאות שנאה בהלווייתה של כתבת הטלוויזיה מאל ג'זירה. רק השבוע ראינו סטודנטים ערבים מפגינים עם דגלי פלסטין באוניברסיטאות שלנו . די להפקרות!
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
עם ישראל עובר ימים קשים והרי גורל. אנו בתקופה בה כל תוצאות טעויות העבר של ממשלות ישראל מאז 1967 צצות ועולות עכשיו. זה ממש מעיק, כואב ומאוד מדאיג.
אני נולדתי באיראן בתקופה בה שלט השאה, שהיה ידיד קרוב של ישראל. ליהודים היה טוב מכל הבחינות למרות החשש מהקיצוניות הדתית המוסלמית אשר הייתה תמיד מתחת לפני השטח.
אבי ז"ל לקח אותי עמו לערוך קניות בחנות מכולת סמוכה לביתנו. הוא התקבל כתמיד עם המון כבוד והערכה, אני שובב בן חמש שלחתי ידי לטעום מהגבינה שהייתה על הדוכן למכירה.
בעל המכולת ראה אותי נוגע בגבינה והחל לזעוק זעקות שבר נוראיות "נאז'ס נאז'ס". קרי, טמא טמא, יד יהודית נגעה בגבינה והפכה אותה לטמאה למאכל המוסלמים. הוא מיד זרק את כל הגבינה לפח, ואנו, בבושת פנים, עזבנו את המקום.
אבא, אשר היה רופא שיניים מאוד מקובל היה בהלם גמור. בהגיענו הביתה הוא אמר לאמי: אנו עולים לישראל, ילדיי יגדלו ויחיו רק בקרב יהודים. ב-1957 עלינו ארצה למדינת היהודים.
היום אנו בשנת 2022, האם אנו עדיין מדינת היהודים?
השבוע ראינו את ההלוויה של כתבת הטלוויזיה מאל ג'זירה אשר הייתה תושבת ירושלים.
אלפים השתתפו בהלוויה, כאשר דגלי פלשתין מונפים עם קריאות שנאה נגד ישראל תוך כדי השלכת אבנים, ברזלים וכל הבא ליד על שוטרים.
כל המפגינים ונושאי הדגלים היו תושבי ירושלים בעלי תעודת זהות ישראליות, בעלי תעודות קופת חולים מקבלי ביטוח לאומי, מקבלי דמי אבטלה מחלה ועוד, כאשר הם למעשה חלק מוביל מבין שונאינו הקמים לחסלנו.
זו טעות אסטרטגית נוראה לאפשר למפלצת זו להמשיך ולגדול. חייבים מיד לגדוע תופעה זו, ואת תעודות הזהות הישראליות פשוט לשלול, ומצדי אין לי בעיה שילכו באופן מעשי אחר הדגל שלהם ויהיו חלק מהרשות הפלסטינית.
במצב זה בעוד 15 שנה תושביה הערבים של מזרח ירושלים וסובב ירושלים. קרי, שועפט, בית חנינה, ראס אל עמוד, עיסאוויה, עטרות ועוד - ישתמשו בזכותם הדמוקרטית לבחור ולהיבחר ויבחרו בבחירות לעירייה בראש עיר פלסטיני נציג החמאס. זה ממש איום קיומי עלינו. מי שאינו רואה ומתעלם, חוטא.
קיימת תחושה בישראל כי הטרור הוא האיום הקיומי שלנו. לא כך הדבר, הטרור אינו מאיים על קיומנו. הפיכת ישראל למדינה דו לאומית מהווה את האיום העיקרי שחייבים לטפל בו בעדיפות עליונה.
השבוע ראיתי בפייסבוק הפגנה של סטודנטים ערביים באוניברסיטה תל אביב. מאות דגלים פלסטינים הונפו שם לזכר יום הנקבה. קרי, יום האבל והצער על הקמת מדינה ישראל, מדינת העם היהודי. אל מול אזרחי מדינת ישראל, אלה המבכים על קיום מדינתם בהניפם את דגלי האויב, עמדה סטודנטית יהודייה אחת עם דגל המדינה דגל ישראל.
אזרח ישראלי אשר נאמנותו היא לאויבי המדינה בה הוא חי, אחד דינו - שלילת אזרחותו והעמדתו לדין על בגידה. זאת צריכים לדעת כל הערבים אזרחי ישראל, בצפון, בוואדי ערה, בלוד, ברמלה ובכל יישובי הבדווים בנגב.
די להפקרות. למי שלא טוב מבחינה לאומית במדינת היהודים, מוזמן לעבור לאמא פלסטין, הרשות הפלשתינית, שם ילמד עד מהרה את סודות הדמוקרטיה של אחיו הפלסטינים.
בילדותי היה מושג עבודה עברית לכל המקצועות. היום קשה למצוא יהודים בעבודות כפיים. לצערי גם אנשי הביטחון בכניסה לקניונים אינם תמיד יהודים. מה יהיה? אותי זה מדאיג! (גם אני כמו כל האחרים חוטאים בחטא זה)
לנהג אוטובוס באגד היה פעם מעמד חברתי גבוה, חלק חשוב מעבודה העברית. היום לא תמצא הרבה יהודים כנהגי אוטובוס.
זוכרים את השיר של שלישיית גשר הירקון "אהבת פועלי הבניין", המביע ערגה ואהבה למקצוע הבנייה? גם משם התנדפנו לטובת אחרים.
עם ישראל הופך תלותי יותר ויותר בגורמים אשר למעשה הם אויביו. ממשלות ישראל ממשיכות להתעלם מהבעיה הנוראה הזו.
עלינו להקים מיד גוף ציבורי אשר יבחן סוגיות אלה ויכין מצע החלטות לביצוע, כאשר המטרה היא המשך קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית. ללא מורא מה יאמרו הגויים, ללא מורא מהדמוקרטיה הצבועה של השמאל, ללא פחד מהימין הקיצוני. בשיקול דעת ממוקד מטרה. המשך קיום מלא של המדינה כמדינה יהודית.
תמונה מהרשתות החברתיות
