חיה את חייה למען ילדיה
זה המשפט שנכתב על המצבה של דליה יונה ז"ל, שנפטרה באופן מפתיע לפני חודש • רובי, בנה הבכור, מספר על ההתמודדות שלה עם ארבעה ילדים קטנים שנאלצה לגדל לבדה לאחר שבעלה יונתן נפטר ממחלת האלצהיימר, על האמא "הנמרה" שהייתה עבורם, על המוות הפתאומי שהתרחש מול עיניו ועל האהבה הגדולה שקיבלו מהמנחמים בימי השבעה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
השבוע חלף חודש מלכתה הפתאומי של תושבת העיר, דליה יונה ז"ל, שהשאירה משפחה, חברים ומכרים רבים המומים וכואבים. "ידעתי שיש לנו אמא מיוחדת ואהובה, לא הבנו עד כמה. הגיעו המונים אלינו הביתה במהלך השבעה, היו לה קשרים רבים עם הרבה מאוד אנשים כאן בעיר", מספר בנה רובי בכאב.
היא הגיעה להתגורר במעלה אדומים לפני 35 שנה, כשהעיר עוד הייתה קטנה ומשפחתית, ונולדו לה ולבעלה יונה ז"ל ארבעה ילדים – רובי, שלאחר גירושיו חזר למעלה אדומים ובשנתיים האחרונות התגורר בדירתה של אימו דליה והיה גם זה שנאלץ להיות עד למוות הפתאומי והנורא שלה, עמית, נשוי, אב לילד ובימים הקרובים הוא ורעייתו אלה עומדים לחבוק ילד שני, מתגוררים בבאר שבע, עדי, תושבת מעלה אדומים ואם לילדה, ובת הזקונים, מור שגרה בראשל"צ.
הייתה אמא ואישה נמרה
רבים בעיר הכירו את דליה. במשך שנים היא עבדה בחנות הבגדים "גולף קידס" שבקניון, לבעלה הייתה ספריית וידאו במרכז המסחרי בצמח השדה. כשהיה בעלה בן 52, הוא חלה במחלה הקשה אלצהיימר, ובגיל 61 נפטר ממנה. "גם שם אמא הוכיחה אצילות ונתינה אין סופית, היא טיפלה באבא כל השנים", מספר רובי, "אנחנו היינו צעירים, אחותי הקטנה הייתה רק בת 12, והיא תמרנה בין הטיפול המאוד קשה באבא לבין התחזוקה השוטפת בבית. עד שאבא חלה הוא היה אחראי על כל הדברים השוטפים בבית, ומותו המוקדם אילץ אותה לקחת את כל המושכות אליה. פתאום היא הפכה להיות כמו רואת חשבון שמנהלת את כל החשבונות בבית. מעולם לא שמעתי אותה מתלוננת, היא הייתה אמא ואישה "נמרה".
ניסו להחזיר אותה לחיים עם מכות חשמל
זה היה בוקר שגרתי למדי, דליה נכנסה לחדרו של רובי כדי לוודא שהוא התעורר, היא שיתפה אותו בכך שהיא לא כל כך מרגישה טוב, אך לא שידרה משהו חריג. באותו הבוקר, בשעה תשע, הייתה אמורה להגיע לביקורת אצל רופא השיניים. כשתי דקות לאחר שדיברה עם רובי, זה קרה. רובי פתאום ראה את אימו שוכבת ללא נוע, עם עיניים ופה פתוח, ללא שום סימן מקדים.
"חשבתי שהיא התעלפה, מהר מאוד הבנתי שקרה משהו נורא. התקשרתי למד"א והתחלתי בהחייאה, והם הגיעו וניסו בכל דרך להחזיר אותה, גם עם מכות חשמל. אחנו לא מבינים מה קרה, לא היה שום סימן מקדים. זה לא נתפס שלפני מספר שניות היא דיברה איתי ופתאום היא כבר לא כאן".
יומיים קודם לכן, בחג שבועות, המשפחה נפגשה כדי לחגוג יחד. "כולם היו כאן בשבת, כולל חברה של אמא ובעלה. ביום ראשון כולם חזרו הביתה, ויום למחרת שוב כולנו נפגשנו כדי לקבור אותה", מספר רובי בקול רועד וחנוק מדמעות.
כולם הכירו ואהבו אותה
"בשבעה הבנו שהיא לא רק נגעה בליבם של בני המשפחה והייתה לדמות מלכדת, מפשרת ומשכינת שלום, אלא גם לכל מי שהכיר אותה. מסתבר שאחוז עצום מתושבי העיר הכירו ואהבו אותה. היה בה משהו מיוחד, הכמות של המנחמים הייתה בלתי נתפסת, ובמהלך הימים האלה שמענו סיפורים מרגשים שלא הכרנו. אחד הסיפורים שריגשו אותי היה על הימים שאחרי תאונת הדרכים הקשה שעברתי. לפני עשרים שנה, כשהייתי בן 17 וחצי, נפצעתי אנושות בתאונת דרכים כשחבר שלי נהג ונכנס לבטונדת בטון. בהתחלה חשבו שמדובר בפיגוע. עברתי החייאה, הייתי בטיפול נמרץ ואמרו בזמנו להורים שלי שאשאר צמח, אבל שרדתי ואני בריא למרות שאני עם פלטינות בגולגולת ומזכרות נוספות מאותו היום. לשבעה הגיע הפראמדיק שפיקד על האירוע של התאונה, והוא סיפר לי שאחרי התאונה הוא הגיע לבית החולים, ואמא שלי ניגשה אליו ואמרה לו: 'אתה הצלת את הבן שלי'. היו לה אינטואיציות חזקות של אם".
תוכניות שכבר לא תממש לעולם
דליה נקברה לצד בעלה, ועל המצבה שלה נרשם: "חייה את חייה למען ילדיה". רובי אומר כי "היא ביטלה את עצמה בשביל כולם, ובעיקר בשביל הילדים שלה. קשה לנו להשתחרר מההחמצה האיומה הזאת. המוות היה כל כך פתאומי, והתמונה הזאת של הרגע האחרון מלווה אותי ושוברת לי את הלב. אנחנו רוצים שיזכרו אותה ושדרכה ילמדו שכלום לא ידוע מראש, היו לה באותו הבוקר עוד תוכניות שהיא לא תממש לעולם. כדאי שנזכור ונעריך את מה שחשוב לנו באמת בחיים".
cohendavid | 15:34 03.09.22