זווית אישית / אנחנו האויב של עצמנו
ערב בחירות, ושוב השיח צפוי להיות אלים, מתלהם ותוקפני • "פייק ניוז" נגד היריב הפך להיות לגיטימי • בעבר מנהיגים עזבו את השלטון מרצונם כשהרגישו שחרגו מהנורמה הציבורית או המוסרית, היום הם נאחזים בקרנות המזבח • השנאה בעם הולכת וגדלה, וזו הצרה והקללה הגדולה ביותר שלנו • ממשלת אחדות היא צו השעה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
בשבת קראנו את פרשת בלק, אשר ירא מהתעצמותה של ישראל ורצה להחלישה ולמגרה. הוא מגייס לכך את בלעם על מנת שיבוא ויקלל את ישראל, "ועתה לכה ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני, אולי נכה בו ואגרשנו מן הארץ". אלא שכל ניסיונותיהם עלו בתוהו, ה' לא אפשר לו להוציא מפיו מילת קללה על ישראל. הוא בא לקלל ויצא מברך, "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
עם ישראל הוא עם מבורך, אף עם לא יכול להזיק לנו. היחידים שיכולים זה אנו לעצמנו, אנו בתוך עצמנו, אנו נגד אחינו, עם ישראל. אנו מחוסנים מכל האויבים, אך ממש לא מעצמנו. עלינו להגן על עצמנו מתכונותינו הרעות. זה שנים אנו לא מצליחים לעבור בחירות פשוטות בשלום, אנחנו לא מצליחים לבנות תשתית שלטונית ראויה, נראה כי אנשי הציבור עסוקים מדי בכבודם מעמדם ונוחותם.
באיזה שהוא מקום נעלמה הנשמה, התמימות האהבה וההתלהבות. את מקום כל אלה תפסו שיטות שיווק ציניות שנועדו למכור פוליטיקאים בכל מחיר בשיטות "מתקדמות", ללא חשש, תוך התעלמות שיטתית מעובדות ואמת. ידם קלה על ההדק והכל לגיטימי, "פייק ניוז" נגד היריב הפך להיות לגיטימי לחלוטין. העיקר להיבחר. השיטות האלה טובות אולי לממכר מוצרי צריכה כי בכך אין סכנה קיומית, אך אינן ראויות כשמדובר בהתנהלות של מנהיגים ובבחירת מנהיגים אשר מוטל עליהם להוביל את עם ישראל ולקבוע את דרכה של המדינה.
חלק מהעם מאוד נחרץ לכאן או לכאן, וחלק לא מבוטל מבולבל ולא יודע מה באמת האמת, הוא לא יודע האם מנהיגיו אכן דוברי אמת או לא. קשה לעכל את ההפרה השיטתית של הבטחות המנהיגים, קביעת דעה ועמדה נחרצת לנושאים חשובים ועקרוניים רלוונטיים, כל עוד האינטרסים לא משתנים ועם השתנותם משתנה גם הדעה העמדה והמדיניות. כך באותה הנחרצות הם אומרים דברים הפוכים ותוקפים ללא רחם את יריביהם המחזיקים בעובדות ודעות שבהן הם עצמם צדדו לא מזמן.
הרצון להיבחר לשלטון ולהיאחז בו קיבל בשנים האחרונות פנים נחרצות יותר ושונות בעוצמתן. בעבר ידענו מנהיגים אשר מרצונם עזבו את השלטון והשררה כאשר היה להם ספק, ולו הקטן ביותר, שהם חרגו ולו במעט מהנורמה הציבורית או הנורמה המוסרית. הם חששו מההשלכות על הציבור במידה ולא ינהגו כך. יצחק רבין התפטר מראשות הממשלה כאשר התברר כי לאשתו יש חשבון דולרים בחו"ל. מנחם בגין התפטר ברגע שלא יכול היה לשאת עוד את האחריות על נפילת חיילנו בלבנון. אהוד אולמרט התפטר מראשות הממשלה כשהוגש נגדו כתב אישום.
פעולות אלה חידדו בעבר את הרף היכן מושהה ואובד כוחו של איש השלטון והשררה. היום נראה כי גבולות הרף טושטשו או חלילה נמחקו. איש ציבור יכול לסרב לשמור על נורמת הרף שקוימה עד כה, להיאבק בכל כוחו וכישרונותיו ולהיאחז בכל מרצו בקרנות המזבח. התנהלות זו מביאה עמה המון עימות, כעס הדדי, שנאה הדדית, הפערים בעם גדלים והאיחוד נפרם.
השנאה בעם גברה וגדלה מיום ליום. אותי זה מפחיד. זו הקללה הגדולה ביותר שישראל לא יכולה לשאת. לצורך זה לא צריך את בלעם, אנו מביאים זאת על עצמנו.
אנו לפני בחירות גורליות ולא נראה כי התמונה תשתנה, ובמידה ותוקם ממשלה היא תהא על חודו של קול. שוב עם כעס מדון והעמקת השנאה. והגרוע מכל, הזדקקות למפלגות אנטי ציוניות.
חייבים לסכם מראש על ידי אמנה כתובה כי הפעם עם ישראל מתאחד תחת ממשלה אחת שבה יורכבו כל המפלגות הציוניות, תוך ביטול החרמות מראש ופתיחת דף חדש ביחסים הבין מפלגתיים.
כל מי שיצליח להרכיב ממשלה ציונית, כל המפלגות האחרות יצטרפו אליו לממשלת אחדות, זה יכול להיות ביבי או נציג אחר של הליכוד או אולי גנץ או לפיד. ממשלת אחדות היום היא צו השעה.
הציבור ער למתרחש, הציבור למד דברים רבים אודות ההתנהלות של המנהיגים ולא נראה כי הוא ישתוק במידה ותופר אמנה זו. איחוד בתוך העם זו הברכה לה אנו זקוקים, המשך הפירוד הינה קללה וסכנה לקיומנו.
