צעקתי: פיגוע, פיגוע תזמינו אמבולנס
נועם הרוש נזכר בפיגוע באריאל שבו מחבל מתאבד התפוצץ ופצע קשה אותו ואל חברו שי • עברתי טיפולים ארוכים ואסור לי בשום אופן להיחשף לשמש
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
נועם הרוש בעצמו היה מעורב בפיגוע לפני 20 שנה באריאל, בו נפצע תוך חתירה למגע עם המחבל, "באותה התקופה, כשהייתי קצין, הייתי חייל בפו"מ וסטודנט ללימודים תואר ראשון באוניברסיטה העברית. הזאת הייתה תקופה לפני מבצע חומת מגן. בגלל שהייתי בלימודים הרגשתי געגוע לצבא וביקשתי להגיע לשלושה ימים, נסעתי עם החבר הכי טוב שלי שי, שגם שירת איתי ביחידה וגם למד איתי. באותה התקופה היו פיגועים בערים מרכזיות, אריאל לא היה מקום שצפוי לפיגוע. ניגש אלינו אדם שאמר לנו שיש מישהו שנראה חשוד מסתובב עם ג'ריקן צהוב. התחלנו לחפש את החשוד, תחקרנו אנשים בסופר הקרוב אך לא היה לו זכר, חשבתי שאולי מדובר בכלל בגנן עם ג'ריקן. סמוך למקום היה בית מלון שהיה ריק. בזמן שחיפשתי ראיתי את הג'ריקן זרוק ליד הדלת כניסה, פתחתי להריח, הוא היה ריק וללא ריח. עמדתי ליד הדלתות, ומההשתקפות לא ניתן היה לראות מה קורה בפנים. בגלל שעמדתי קרוב לדלתות פתאום הדלתות נפתחו, זה הפתיע אותי כי הייתי בטוח שהמלון סגור. שי ואני נכנסנו, הוא הלך לצד השמאלי ואני לימיני. ממולי ראיתי גרם מדרגות, ומאחוריו את המחבל עומד. יצרתי איתו קשר עין, ובשבריר של שנייה קלטתי שהוא לובש וסט של צלמים ושחומר נפץ בולט לו בדופן. הבנתי שאני הולך להיפגע והבנתי שאין לי גם מה לעשות. ואז פיצוץ, עפתי 20 מטר החוצה, הבנתי שנפצעתי בפנים ובחלק העליון של הגוף. מיששתי את החלק התחתון לוודא שהכל נשאר ולא איבדתי איברים. קמתי מיד, ראיתי גיהינום מולי, בדיעבד ידעתי שזה היה עשרה קילוגרם של חומר נפץ, התחלתי לצעוק: 'פיגוע, פיגוע, תזמינו אמבולנס', ורצתי לשי. הראש של שי שכב על הרגל הכרותה של המחבל, הוא נפצע קשה ממני ועבר 15 ניתוחים. בגלל הפציעה שלי עברתי טיפולים ארוכים ואסור לי בשום אופן להיחשף לשמש, לכן אני תמיד עם כובע מצחייה ומשקפי שמש. לא יצאתי עם איזו טראומה מהפיגוע, אבל בסוף זה משפיע למרות שנלחמתי במלחמת לבנון הראשונה ובצוק איתן, שם ראיתי לוחמה שהשאירה בי דברים".
"נולדתי וגדלתי בעיר, להיות מנהל אגף ביטחון כאן זו עבורי זכות גדולה"
הרוש גדל במעלה אדומים, הוא בוגר יחידת עילית בצה"ל, כאשר את שירותו סיים לאחר 12 שנות שירות קבע במגלן. לדבריו, למרות הפעילות הרבה בצבא, התפקיד הנוכחי כמנהל אגף ביטחון בעיר הוא פרויקט חייו. "הגעתי לעבודה בהבנה גבוהה ללחימה בעקבות תפקידי בצבא, גם הבנתי שאני חייב ללמוד אבטחה כי אבטחה זה מקצוע. לקחתי איתי יועצים, אנשי שב"כ שמלווים אותי, ובמשך השנה הראשונה זיהינו את כל נקודות התורפה בעיר וקיבלנו המלצות שבעקבותיהן נעשו ונעשים הרבה שינויים. עומד להיבנות טרמינל עצום בכניסה לאזור התעשיה לבידוק, יש גדר וירטואלית עם מצלמות ומכ"מים, יש מאות מצלמות בעיר ובחוץ ויש גם רחפן אוטונומי ותקציב גדול להכשרות. המאבטחים שלנו באימונים יורים הרבה יותר בשנה מהשוטרים. התחלנו לעבוד עם מערכת תוכנה הטובה ביותר בארץ, היינו לקוחות מספר 2 בארץ, והיום בזכותנו הרבה מאוד יישובים כבר החלו לעבוד איתם. כל פניה שמגיעה אלינו נכנסת כדו"ח ביומן אירועים ומתועדת באופן דיגיטלי. יש גם תמונות. עם נתונים אי אפשר להתווכח, לכן היה כל כך חשוב לי להכניס את זה. כל תפיסות השב"חים מתועדות עם וידאו", אומר נועם ומראה לי סרטון של שני מסתננים שניסו להיכנס לשכונת צמח השדה דרך ההרים, ובזכות המצלמות המצוינות ועבודת המוקדנים, תוך דקות נראה רכב סיור סוגר עליהם. בסרטון אחר נראים במצלמות שב"חים המנסים להסתנן ליד בית העלמין לאזור התעשיה כשרכב אוסף אותם, גם באירוע זה התצפית והתגובה המהירה של הביטחון מונעות מהם להיכנס. "יש הרבה אירועים כאלה שמסתיימים כך בזכות כל המערכות. תוך חודש וחצי כבר יהיה מוקד חדש עם שליטה ובקרה הטובה ביותר בארץ. יש לנו 9000 עובדים פלסטינאים, מספר עצום, מאות שב"חים בשנה ו-5000 בדוקים של ערבים ישראלים בעיר, הכל מתועד. לזכות המשטרה כמות הפשיעה אצלנו מאוד נמוכה, מספר האירועים השנתי שווה ליום אחד בירושלים. להיות מנהל האגף זה פולש להמון תחומי עבודה, זה גם לאמן צוותים ואגפי עירייה לחירום, להכיר כל מתקן בעיר, כולל את מכונת הסליקה וכיצד היא עובדת, את כל צוותי החירום מכל האגפים - שפ"ע, חינוך, רווחה, הנדסה ועוד. זאת עבודה מאוד אינטנסיבית. אני נולדתי כאן בעיר ואני אוהב את האנשים, זאת עבורי זכות גדולה".
