זווית אישית / אחים אנחנו
ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה, כמו שיוסף התאחד עם אחיו למרות השבר והקרע, כך עלינו למצוא את הדרך, להתאחד ולהרבות באהבת חינם – כי אחים אנחנו
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
בילדותי, מנהג קבוע היה בבית הורי ז"ל, כאשר כל ערב שבת אבי דניאל היה קורא עמנו בקול את פרשת השבוע. אני, ברוב המקרים, "ישבתי על קוצים" וחיכיתי שנסיים את הקריאה על מנת שאוכל לברוח להיות עם חברים.
השבת קראנו את הפרשה אשר ריתקה אותי מכל, פרשת "וייגש", פרשה אשר מביאה את הסיפור המרתק אודות יוסף ואחיו לשיא אדיר של חום, אהבה וגעגוע ל"אב זקן", המלווה בהמון רגש ודמעות ופיוס. אבי היה קורא את הפרשה הזו בקול חנוק מדמעות, ואנו היינו מנסים לחלץ מילה מפינו, להצטרף אליו, ולא בהצלחה יתרה, כי עינינו היו שטופות בדמעה וגרוננו נחנק.
סיפור יוסף אשר נרדף על ידי אחיו מגיע לשיא כאשר אחיו הגיעו אליו כמושל על כל מצרים לשבור שבר, ולקחת עמם מזון לאביהם הזקן ולמשפחותיהם בארץ ישראל השחונה ומוכת הרעב. יוסף, אשר ניסה בתחילה לא לחשוף רגשותיו, נשבר ומבקש להישאר לבד עם אחיו כשהוא מתייפח לעברם ושואל אותם: "אני יוסף אחיכם, העוד אבינו חי?". גם השבוע כשקראתי פסוקים אלה זלגו עיניי מדמעה, שוב לא יכולתי לעמוד ולהתגבר על הרגשות. זו הפרשה שאבי כל כך אהב, זו הייתה הפרשה אשר הוא גם נפטר בה.
פרשה זו באה להזכיר לנו כי אחים אנחנו, למרות מחלוקות או שנאה עד כדי רצון לחסל את אחד האחים, בכל זאת קשר הדם של בני יעקוב גבר והביא לגשר פיוס ואהבה.
השנים האחרונות היו לנו לרועץ. רוח רעה נכנסה בנו, שנאה עזה ומחלוקות אשר קרעו את העם. בתחילה אלו היו מחלוקות אידיאולוגיות אשר עד מהרה הפכו למחלוקות אישיות, שאף התפתחו לשנאה גלויה ועזה אשר קרעה את העם. אלו היו שנים של שבר גדול, כאשר אנו השלכנו אחד את אחיו אל הבור. מלחמת הכל בכל, תוך שימוש בכל הכלים האפשריים ועל כל הבמות הקיימות.
אני מפנה אצבע מאשימה למנהיגות של שני הצדדים, אשר בציניות רבה שפכו שמן על המדורה. למעשה, הרחבת הקרע והעמקת הפערים היו חלק מהאסטרטגיה של כל צד במלחמתו נגד הצד השני. המפתח לניצחון היה בחידוד הקרע כמה שיותר.
בבחירות העם ניצח ונתן לימין את היכולת להוביל, וכעת חובת ההוכחה על הימין. המשימה הראשונה והחשובה ביותר היא הבאת הפיוס בעם וחיבור בין קרעי העם. אויבינו מחכים בשער איראן, הפלשתינאים, האו"ם שחזר שוב להיות אויב גלוי שלנו, ומבית, יוקר המחיה הקשה, האלימות וכל מיני מרעין בישין. אין לנו כל ברירה, אנו בשבר ועלינו לפעול יחדיו לצאת ממנו, לא בקיצוניות ולא במעשים חפוזים אשר הוכיחו גם בעבר שהם מסבים נזק. רבים שלמו בחייהם כאשר אריק שרון פעל בחופזה וללא רגישות כאשר עלה להר הבית. הר הבית יהיה שלנו, לא ברעש ובפזיזות, אלא בשקט וחוכמה.
רק הימין יכול וצריך לאחד את העם מחדש, זו משימת הדור הזה, ויש לי תחושה כי כך יהיה. ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה, וכמו שיוסף התאחד עם אחיו למרות השבר הגדול ביניהם, כך מחובתנו להתפייס, לחדד ולהרחיב המשותף, כי אחים אנחנו, בני אותו אב ואם.
