"אני לא רוצה שהבת שלי תהיה מיכל סלה הבאה"
אומרת אמה של ענבל (שם בדוי), אשר סבלה מאלימות מבעלה לשעבר ואף הגיעה עם בתה התינוקת למעון לנשים מוכות פעמיים • לדבריה, בית הדין הרבני מתעלם ממקרי האלימות ומחוות הדעת של שירותי הרווחה בעיר, שקבעו מסוכנות גבוהה, ומאלץ אותה לאפשר לו להיפגש עם בתו פעם בשבוע ללא השגחה ופיקוח מקצועיים • בית הדין הרבני: "הדיונים נערכים בדלתיים סגורות, כך שלא נוכל לפרט בעניין. אנו דוחים את הניסיון להפעיל לכאורה לחץ על הליך שיפוטי באמצעות התקשורת"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
"אני לא רוצה שהבת שלי תהיה מיכל סלה הבאה או לילך שם טוב ששלושת ילדיה נרצחו על ידי אביהם. אנחנו מתריעים ללא הפסקה, אנשי המקצוע איתנו, אז איך ייתכן שדורשים מאיתנו לתת לגרוש של בתי את הילדה, להעביר אותה כמו 'שק תפוחי אדמה' לאדם אלים ומסוכן בלי השגחה, וזאת למרות כל הדו"חות המעידים שהוא מהווה סכנה ממשית? אנחנו לא רגועות, ובית הדין הרבני מתעלם מכל הדו"חות ודורש שהוא ייקח את הילדה פעם בשבוע", כך אומרת אמה של ענבל בכאב, כעס ובעיקר הרבה מאוד פחד שניבט מעיניה (כל השמות בדויים, השמות האמיתיים שמורים במערכת).
חוששת לחיי בתי
המפגשים בין האב לבתו התקיימו עד כה תחת פיקוח במרכז קשר במעלה אדומים, אך הופסקו לאחר שהאב נהג בהתפרצויות זעם כלפי העובדות במקום. ענבל, הנמצאת בימים אלו במקלט לנשים נפגעות אלימות יחד עם בתה הפעוטה, אומרת בפחד: "אני רוצה שהילדה תכיר את אביה, אני לא מעוניינת למנוע ממנה להכיר את אבא שלה, אבל אני לא אסכים שהוא ייקח אותה אליו בלי שאדם סמכותי יפקח על המפגש. אני חוששת לחייה".
גרות במקלט לנשים מוכות
ענבל, תושבת מעלה אדומים, בת 30, אם לפעוטה בת שנתיים. כאמור, היום שתיהן נמצאות במקלט לנשים מוכות, זו הפעם השנייה שלהן שם. הן הוכנסו לשם ביוזמת המשטרה ושירותי הרווחה לאחר שענבר הוגדרה ברמת סיכון גבוהה. הסיפור שלהן הוא סיפור שמעורר המון סימני שאלה, כזה שעלול להיות בין הסיפורים שכבר סופרו לא מעט לצערנו רק אחרי אסונות, אפיזודה ידועה מראש. מסביב כולם מתריעים, אך מצד שני יש אדישות של המערכת הקובעת, הפעם זה בית הדין הרבני.
האלימות החלה כשהבת נולדה
את בעלה לשעבר הכירה ענבל עוד בנעוריה, שניהם תושבי העיר שעם השנים נרקם ביניהם קשר ידידות חזק. הקשר התהדק לאחר שירותה הצבאי, והזוג התחתן. בתחילת נישואיהם לא נראו סימני האלימות, ההתפרצויות והאיומים. הורי החתן קיבלו את ענבר בחום ובחיבוק, וכך גם הוריה של ענבל. הזוג אף התגורר במשך מספר חודשים בבית הוריה של ענבר.
הסימנים החלו להתעורר לאחר הולדת בתם, היום בת שנתיים. כלפי הילדה הוא נהג ועדיין נוהג באדישות מופגנת, דבר שאף הוזכר מאוחר יותר לאחר הגירושין גם במרכז הקשר במעלה אדומים על ידי העובדות הסוציאליות, שאמרו כי "בהתנהלות במפגשים הוא נראה חסר אנרגיה, מגיב באיטיות למתרחש ואינו עירני למצבים בהם התינוקת יכולה לסכן את עצמה וצריך להגן עליה". לציטוט זה מלוות דוגמאות רבות של העובדות הסוציאליות ושל ענבר עצמה, המעידות על אדישות של האב כלפי בתו, אדישות העלולה אף לסכן אותה.
"תזוזי ממני, אני אהרוג אותך"
מקרי האלימות והתפרצויות הזעם הגיעו זמן קצר לאחר הולדת הבת, למרות שרק בדיעבד התברר שעוד בעברו הרחוק הוגשו נגדו תלונות על מקרי הטרדה ואיומים. האירוע הראשון התרחש ימים ספורים לאחר שהם עזבו את בית הוריה של ענבר ועברו לדירה שכורה במעלה אדומים. לענבל היה ויכוח עם אחותה הצעירה, כפי שקורה לעיתים בין אחיות, והיא שיתפה את בעלה. זמן קצר לאחר מכן הוא הגיע לביתם ישירות מהעבודה, כאשר באותה העת שהו בבית האחות והאח הקטין. הוא החל להתפרע, להשליך חפצים, ניפץ כלי מטבח, עציצים, צעצועים ואת מכונת הקפה. האחות והאח הסתגרו באחד החדרים בבית מחשש לחייהם, לאחר שצעק כלפי האחות: 'תזוזי ממני, אני אהרוג אותך'. האירוע נמשך וכלל צעקות רמות מצדו, השכנים שמעו את הרעש החריג והזעיקו את המשטרה. השוטרים, שהגיעו לבית ההורים, צילמו ותיעדו את הזירה. נוכחותם של השוטרים הרגיעה את הרוחות, אך אחותה הצעירה של ענבל, שנתקלה לראשונה בהתנהגותו האלימה, סירבה להגיש תלונה מתוך רצון להשכין שלום בבית אחותה.
"או שנגדל את הילדה יחד, או שאף אחד לא יגדל אותה"
מכאן, המדרון כבר היה חלקלק. באותו שבוע, כשהם סועדים במסעדה, הוא הבחין באחד הסועדים שנעץ בו מבט, ובתגובה אמר לענבל: 'אני ארצח אותו, מה הוא מסתכל עליי?'. ענבל מיהרה להרגיע אותו, אך לצד זה שיתפה את אימה ואמרה לה: 'אנחנו המון שנים יחד, נסענו לטייל ומעולם לא הייתה בעיה, משהו קורה כאן, וזה מדאיג'.
זמן קצר לאחר האירוע, כשהם התארחו בבית הוריו בסוף השבוע, היה לילה חם וענבר הדליקה מזגן. הדלקת המזגן גרמה לו להתפרצות זעם, והוא החל לצעוק ולבעוט בה בבטן, באזור הצלקת הטרייה של הניתוח הקיסרי, תוך שהוא צועק עליה: 'את חולת נפש, איך את מעיזה להדליק מזגן?'. באותו לילה הוא ישן בסלון, ובבוקר למחרת האב הדליק מזגן, וגם עליו הוא התפרץ בצעקות רמות. האב אמר לענבר: 'את מבינה ממה אני סובל 33 שנה?'. בשלב זה ענבל לקחה את התינוקת כדי להתאוורר מחוץ לבית, והוא החל לרוץ אחריה ואמר לה משפט שנשמע כאיום לרצח: 'או שנגדל את הילדה ביחד, או שאף אחד לא יגדל אותה'.
אמא של ענבל הגיעה לבית עם המשטרה
לאירועים הללו מצטרפים אירועים נוספים כמו נעילת הבית בפניה בזמן שהוא והתינוקת בתוך הבית כדי לא לאפשר לה להיכנס, או בקשה שלה שלא יעשן גראס בנוכחות התינוקת, מה שגרם להתפרצות אלימה מצידו ואף להגשת תלונה מצדה במשטרה, אשר כתוצאה ממנה הוא הורחק מהדירה למספר ימים. כך או אחרת, האלימות הפיזית והמילולית לא הופסקה.
באחד הלילות, בעקבות אלימות שכללה גם צעקות וניפוץ חפצים בדירה, בעוד ענבר מסתתרת בחדר של התינוקת, היא חייגה לאימה, הסתירה את המכשיר הנייד בין שמיכות והשאירה את הקו פתוח. אמה של ענבר מספרת כי "בכל אותו הזמן אני שומעת אותו ברקע מתפרע, טורק דלתות, משליך חפצים, צועק ולא מצליח להרגיע את עצמו. רצתי למשטרה וביקשתי ליווי כדי להוציא את הבת והנכדה שלי מהדירה. בשתיים בלילה השוטרים עמדו בפתח הדלת ואני עמדתי מאחוריהם, כשענבר פתחה את הדלת וראתה את המשטרה ואותי היא תפסה את התינוקת ורצה החוצה יחפה ללא נעליים, אפילו לא לקחה בקבוק לתינוקת, פשוט נמלטה על נפשה".
נשלחה למעון לנשים מוכות
במסמך שהוכן על ידי אגף הרווחה של עיריית מעלה אדומים נרשם כי בעקבות האירועים הללו נקבעה הערכת מסוכנות גבוהה, וענבר נשלחה למקלט לנשים מוכות בפעם הראשונה בחייה - למשך חצי שנה. בדו"ח נרשם שבכל התקופה שבה ענבר שהתה עם בתה במקלט לנשים מוכות, הוא סירב בתוקף להיפגש עם בתו התינוקת. בית הדין ויחידת הסיוע ניסו לתת להם מרכז קשר זמין למפגשים, אך ללא הצלחה. באותו הזמן התינוקת הייתה בת שמונה חודשים.
"ביום שהלכתי לפתוח תיק גירושין בבית משפט, גם הוא הלך לבית דין רבני, הוא היה זריז יותר במספר שעות, ולכן התיק מטופל מלכתחילה ולאורך כל הדרך בבית הדין הרבני", מספרת ענבר.
איומים וקללות הפסיקו את המפגשים בין האב לבתו
כשענבל ובתה יצאו מהמקלט, לאחר חצי שנה, המפגשים בינו לבין בתו התקיימו במרכז קשר. בדו"ח המפורט של העובדת הסוציאלית המתארת את המפגשים נרשם כי "הוא דיבר בבוטות ובגסות אל ענבר ואל משפחתה, והיה צורך להציב גבולות כדי לא לחשוף את הילדה לנאמר. הוא התבטא גם כלפי העובדת הסוציאלית במרכז בקיצוניות רבה במיוחד". עדויות כאלה נרשמו בכל סיכום מפגש שהתקיים ואשר תמיד הופסק לפני הזמן בגלל כעסים וקללות מצידו. העובדת הבהירה לו שעליו לשוחח עם מנהלת המרכז, שגם עליה הוא איים, ולכן הוחלט שהמפגשים יופסקו. גם הוא מצידו סירב להגיע למפגשים ואמר במרכז הקשר כי "פמיניסטיות מנהלות את העולם". בסיכום נרשם על ידי הרווחה בעירייה כי גם הוריו, שהיו עדים לחלק מהאירועים האלימים וליחס הצונן שלו כלפי התינוקת, "מייחסים חשיבות מזערית לדברים, אם בכלל. הם לא מצליחים לראות את קשייו ומגבים את התנהלותו". הרווחה ביקשה הערכה פסיכיאטרית על מנת לאפשר לאב לפגוש את בתו, וגם זה עם ליווי והכוונה של הצוות ותחת פיקוח.
מתחנת המשטרה למעון לנשים מוכות בפעם השנייה
למרות הדברים הללו, באופן מסוכן, בבית הדין הרבני בחרו להתעלם מכלל הדיווחים המפורטים והורו לענבל לתת את בתה פעם בשבוע לאביה. זמן קצר לאחר החלטת בית הדין הרבני החל הגרוש לעקוב אחריה ואחרי משפחתה במקומות העבודה, ליד הבית ואף הגיע למעון של הפעוטה. ענבר המבוהלת הגיעה לפני כשבועיים לתחנת משטרת מעלה אדומים כדי לדווח על החששות המלווים אותה, ובתחנת המשטרה, בה כבר מכירים את הנפשות הפועלות, הזעיקו מידית את גורמי הרווחה. בעצה אחת הוחלט שמשם ענבר יוצאת בליווי מונית שוב למקלט לנשים נפגעות אלימות. במקביל ענבר הגישה ערעור לבית הדין הרבני על ההחלטה ההזויה, אשר מתעלמת לחלוטין מהדיווחים המקצועיים, מאירועי האלימות, מההתפרצויות ומהשימוש בסמים. היא מוחה על כך שבבית הדין הרבני בחרו לא לאמץ את המלצות הגורמים המקצועיים ולאפשר לאב להיפגש עם בתו ללא פיקוח וליווי, תוך מסווה כי מדובר בניכור הורי. בית הדין כתב בהחלטה כי "לשכת הרווחה החמירה עם האב יתר על המידה".
בית הדין הרבני מתעלם מתמרורי האזהרה
במקום לקבל זימון לדיון על הערעור ועל עיכוב ביצוע ההחלטה, ולמרות שכיבדה את ההחלטה, האב כלל לא הגיע לקחת את הילדה. תשובת בית הדין לא איחרה להגיע, ולתדהמתה ענבר זומנה לבית הדין הרבני שהעדיף להתעלם מכל תמרורי האזהרה. היא זומנה לדיון משום שהיא מבזה את בית הדין בכך שהיא מונעת מהאב לפגוש את בתו ומשום כך שיצאה 'להתגורר' מחוץ לעיר, מבלי שהוא יידע את המיקום. כאמור, היא נמצאת במקלט לנשים נפגעות אלימות. בהחלטת בית הדין הרבני, היא תצטרך לשלם קנס בכל פעם שהמפגש יבוטל. על פי ההחלטה, במפגש ישתפו אביה של הפעוטה ואמו אשר יפגשו את הילדה מדי שבוע.
הכתובת הייתה על הקיר
ענבל שואלת בפחד גדול: "איך אפשר יהיה לפקח שאכן הסבתא תהיה תמיד באותן הפגישות? זאת הרגשה שהם מתייחסים לילדה שלי כמו שק תפוחי אדמה. אני חוששת לחייה, ואשמח שהפגישות יתקיימו תחת עיניים מפקחות ומקצועיות ולא באופן הזה. זאת החלטה אבסורדית, אני זאת שצריכה לשלם קנס ומבזה את בית הדין?".
תגובת בית הדין הרבני: "הדיונים נערכים בדלתיים סגורות, כך שלא נוכל לפרט בעניין. אנו דוחים את הניסיון להפעיל לכאורה לחץ על הליך שיפוטי באמצעות התקשורת".
אנו ב"זמן מעלה" נמשיך לעקוב אחרי הסיפור ונקווה שחלילה לא נצטרך לומר כפי שקרה באירועי האלימות הקודמים במדינה כי "הכתובת הייתה על הקיר".
