בחייהם ובמותם לא נפרדו
חברים מספרים..
פורסם בתאריך:
לעולם לא אשכח אותך / אורין כהן
ארי שלי, אני לא מאמינה שאני כותבת עליך בלשון עבר. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שהכרנו, בכיתה ז׳, ישבנו אחד ליד השנייה בכיתה, ומשם הכל התחיל.
משני ילדים שבקושי מכירים הפכנו לחברים הכי טובים, החיבור הכל כך מדויק הזה שהיה בינינו אף אחד לא יבין.
כשאני נזכרת בחטיבה ובתיכון, אתה נמצא בכל רגע וחוויה שלי, חלק בלתי נפרד.
כולם ידעו שאורין, אביה ואריאל זה צוות שלא ייפרד לעולם. מרוב שלא יכולנו לשחרר אחד את השנייה בשיעורים, כבר היו מעבירים אותנו מקום, וגם אז היינו מוצאים את הדרך לחזור להיות ביחד.
היית מלא בטוב לב, בשמחת חיים כל כך גדולה ומיוחדת שרק מי שהכיר אותך יבין כמה זה היה חלק בלתי נפרד ממך, כל מקום שהגעת אליו הוספת אור.
כמה הייתי נותנת כדי לחזור לאותה התקופה. אני עד עכשיו לא מאמינה ולא אאמין שאתה כבר לא פה יותר. רק לפני שבועיים דיברתי עם אביה ואמרתי לה כמה שאני מתגעגעת אליך ושחייב שניפגש שלושתנו.
כשבישרו לי על מה שקרה הרגשתי שאני בחלום רע שאני רק מחכה להתעורר ממנו.
ארי שלי, תודה על כל רגע ורגע איתך, על החוויות והזיכרונות שלא אשכח לעולם. הצחוקים, האור שהכנסת לחיים שלי, השמחת חיים המיוחדת שהייתה לך, החיוך הגדול והטהור שלך חקוק עמוק בתוך בראש שלי.
זכיתי להיות חברה שלך והיית חלק גדול בפרקים מאוד משמעותיים בחיים שלי. אני אוהבת ואתגעגע אליך אהוב שלי.
תשמור עלינו מלמעלה, החבר הכי טוב שלי / אביה אילוק
"אריאל שלי, מלאך שלי, מי היה מאמין שדבר כזה יקרה? החבר הכי טוב שלי. בגיל 13 הכרתי אותך, כשהגעתי לאותה כיתה שבה למדת, ומהרגע הראשון התחברנו בשנייה, כאילו תמיד הכרנו. פשוט השלמת אותי. שלוש שנים בהן ישבנו אחד ליד השני בכיתה, הפסקות שלמות שהיינו יחד, שיעורים ביחד. תמיד אריאל ואביה ביחד, לא היה ילד שמצחיק אותי יותר ממך, שגרם לי לצחוק עד שכואבת לי הבטן כל יום מחדש, עם השטויות שרק אני ואתה היינו מבינים.
קיקוק, אתה זוכר? כולם ידעו כמה אני ואתה זה חיבור שלא היה כמוהו בחיים. ארי שלי, כל דבר שהיה קורה לי ישר הייתי באה להתייעץ איתך, מה לעשות? ואין פעם אחת שלא עזרת לי, תמיד היית הכתף שלי. אני כותבת עם דמעות בעיניים. ידענו במבט לדבר. תמיד ידעת לשמח את כולם עם הלב הענק הזה שלך שלא יכול היה לראות אותי לרגע עצובה. ועכשיו אני שבורה מעצב. אין דקה שאני לא נזכרת בך, איפה אתה?
אני זוכרת רק לפני שנה, כשהתגייסת והגעתי לגיוס שלך, דיברנו איך עברנו את כל הילדות ביחד, את כל החטיבה, ופתאום ראיתי אותך מתגייס. כמה הייתי גאה בך. כמה המשפחה הטובה שלך הסתכלה עליך בהערצה. היה הרבה מה להעריץ בך, ילד טהור, ילד שכולו לב אחד ענק. בכל מקום שהייתי נמצאת הייתי יודעת שאם אריאל נמצא יהיה הכי מצחיק וכיף בעולם, כי זה הילד שהיית. תמיד הארת את המקום שאליו הגעת.
אני לא מאמינה שכל מה שנשאר לי ממך זה זיכרונות, תמונות שלנו, מיליון סרטונים שלנו מהשולחן בכיתה שבה ישבנו אחד ליד השני במשך שלוש שנים, סרטונים מהיום הולדת שלך שאנחנו שרים ואני מחבקת אותך ואנחנו רק צוחקים. אני קוראת שיחות ישנות שלנו ונזכרת איך מאחורי כל הודעה יש לי את הזיכרון ממך. הלוואי שהכל היה חלום.
בהודעה האחרונה שלך כתבת שאתה מתגעגע אליי, כתבתי לך שאני יותר. ועכשיו, מלאך שלי, אני אתגעגע אליך הרבה יותר, ולכל החיים. אני מבטיחה לך, מלאך טהור שלי, שאיפה שלא אלך אזכיר אותך תמיד. תשמור עלינו מלמעלה, החבר הכי טוב שלי".
