זווית אישית / אורין שטרית עובדיה / השנה הקשה בחיי
בדיוק שנה חלפה מאז פרשת הגננות האלימות במעון אמלי, ואורין שטרית עובדיה, אמא של ארי, משתפת בשנה הקשה בחייה, מספרת שהכאב לא חולף ושהזיכרון חי ובועט, ובוחרת להודות על הטוב • "החיים חזקים מהכל, ואף בת שטן לא תנצח ילד קטן וטהור"
פורסם בתאריך:
בפעמים בהן ניצלתי את במת הפייסבוק לציון תאריך מסוים, היו אלה מועדים של ימי הולדת או שמחות. בכלל, אני בצד של אלה שפחות כותבים ומשתפים ברשת. נכון יותר יהיה לכתוב שהייתי בצד ההוא. מי שיציץ בפיד האישי שלי יתקשה לפספס את השנה שעברה עליי. והנה ה-6 במרץ 2023, אני ״חוגגת״ שנה לשנה הקשה בחיי.
בדיוק לפני שנה עולמי חרב עליי, בדיוק לפני שנה ״זכיתי״ בתואר ״אמא לנפגע עבירה״, התואר הכי ארור שנכפה עליי.
אם אנסה להביט לשנה שמאחוריי ולכתוב על שהיה, סביר להניח שמעטות המילים שיוכלו לתאר את מה שעבר עליי, את מה שעבר על ארי שלי, את מה שעבר על המשפחה הפרטית שלי.
הפעם אני בוחרת לשתף, אבל לא להרחיב מדי. זה גם ככה קשה, ויסלח לי מי שמכבד אותי, מקדיש מזמנו וקורא, אבל רק מי שחווה את זה יכול יהיה באמת להבין. עם זאת, כן חשוב לי לכתוב ולציין שלא תאמינו לזה שאומר שהזמן מרפא, כי הזמן בהחלט עובר, אבל הקושי גדל, האמת הקשה מתבהרת והלב כל-כך כואב. עדיין כואב, וממשיך לכאוב אפילו הרבה יותר.
אבוי למי שהעז אי פעם לומר לי: ״הוא קטן, הוא לא יזכור״. עברה כבר שנה, וארי שלי זוכר יום יום, דקה דקה, מה אתי וציונה עשו לו. הוא לא מפסיק לדבר על זה, והוא עדיין חרד ומתכווץ כשנזכר בזה.
לפני שנה, ב-6 במרץ, הפכתי לאורין אחרת. לעולם לא אחזור להיות האדם שהייתי קודם.
עם כל הקושי והכאב, הפעם אני בוחרת לנסות למצוא את הטוב, בעיקר להודות על כל הטוב שיש לי.
איציק, בעלי האהוב, שהיו ימים בהם כעסתי כל כך על הקושי שלו להתמודד עם האמת הקשה, והיום אני מבינה שהוא זה שהציל אותנו כשהצליח להיות המתון והשפוי בינינו.
אמור שלי, ילד אהבה שנולד כמה שבועות בודדים לפני שהכל התפוצץ. סליחה שלא הייתי שם בחודשים הראשונים, חזקה מספיק בשבילך. תודה שאתה כזה קטן, חזק ומיוחד, תודה שכל פעם אתה גורם לנו להתרגש, כמה מהר למדת להבין את המצב, גדלת להיות ילד שהוא מתנה.
אמא שלי, תודה שעמדת איתנה ועשית הכל למצוא את הכוחות לטפל באמור ובארי בזמן שאני הייתי שבורה לרסיסים, מתרוצצת בין תחנת משטרה, לבית משפט ולעוד הפגנה, כשאת בעצמך היית מרוסקת ושבורה.
תודה לקדוש ברוך הוא על הכוחות האינסופיים שנדרשים כדי להתרומם, ולו במעט, מכזה משבר.
וכמובן, התודה העיקרית - לגיבור של חיי, לילד הפלא שלי שהוא הכוח שלי, האוויר והנשמה שלי. הלב הפועם שלי! תודה שבחרת בי להיות אמא שלך.
ארי שלי, הגאווה שלי. סליחה שלא שמרתי עליך מספיק. סליחה על הגיהנום שעברת במשך חצי שנה. אני נשבעת לך שלרגע לא דמיינתי שמדי בוקר אני מפקירה אותך בידי השטן.
תודה שבשנה הזאת בחרת להיוולד מחדש, ולאט לאט בצעדים קטנים, יחד עם אבא ואיתי, הוכחת כמה אתה גיבור ואלוף. תודה שעזרת לנו, ולו במעט, להתגבר, ובעיקר לצמוח יחד איתך מהמשבר.
ה-6 במרץ כנראה לנצח ייחתם בי כיום ארור וקשה, אבל החיים חזקים מהכל ואף בת שטן לא תנצח ילד קטן וטהור!!!
