גם המתנחלים מוחים
כך אומרים מארגני הקבוצה מגוש אדומים שיוצאת למחאה נגד הרפורמה המשפטית מדי חמישי ומוצ"ש • בין חברי הקבוצה: דתיים, חילוניים, ימניים ומצביעי מרכז, כולם תושבי גוש אדומים, שאומרים כי "דווקא בגלל שאנחנו מעבר לקו הירוק, יש לנו צורך בבג"צ אפילו יותר מאחרים"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בשבועות האחרונים המחאה נגד הרפורמה חצתה מגזרים והגיעה גם לכאן. בגוש אדומים התגבשה קבוצה שיוצאת למחאה מדי חמישי ומוצאי שבת. "גם המתנחלים מוחים", הם אומרים. בקבוצה ניתן לפגוש מצבעי ימין, דתיים, חילוניים ומצביעי מרכז שאומרים כי "זאת לא מחאה חילונית וזאת אינה מחאה של השמאל, זאת דאגה אמיתית להמשך קיומה של המדינה".
הקבוצה כוללת בתוכה תושבי מעלה אדומים, כפר אדומים, אלון, יישובי הבקעה ומגילות. "דווקא בגלל שאנחנו מעבר לקו הירוק, יש לנו צורך בבג"צ אפילו יותר מאחרים", מסביר פרופ' בני פורת, תושב שכונת מצפה נבו, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.
"המוני הפגנות ומחאות מתקיימות היום ברחבי הארץ. אך ההפגנה כאן, בגוש אדומים, היא אחת ומיוחדת במינה. אמנם יש גדולות ורעשניות ממנה, אבל ההפגנה הזו נעשית בנקודת החיבור שבין יהודה ובין שומרון. מכאן יוצאת הקריאה כי ההתנגדות להפיכה המשטרית המאיימת עלינו היא חוצת מגזרים, מפלגות ומחנות. גם אנשי ימין, מתנחלים, מחויבים לשמירה על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כדמוקרטיה ליברלית בעלת שלוש רשויות, ובתוכן רשות שיפוטית חזקה ועצמאית. מן המקום שבו אנו עומדים נאמר לח"כ שמחה רוטמן, ההפגנה כאן היום היא לא רק בגוש אדומים, אלא היא של אנשי גוש אדומים. אנו גאים לגור כאן בגבול נחלת בנימין, ובד בבד להיות מחויבים לגמרי לשמירת עצמאותה של מערכת המשפט של מדינת ישראל. לא שהמצב הנוכחי של מערכת המשפט הוא מושלם. רחוק מכך. יש דברים הדורשים תיקון, חלקם תיקון עמוק, אבל אנו זקוקים לחברת בנייה שתחזק את המבנה, ולא לקבלני הריסות שיעלו עליו עם D9. אנו חשים כמו אדם הנמצא על שולחן הניתוחים, ולחרדתו מגלה כי הרופא נכנס לחדר ובידיו גרזן במקום איזמל מנתחים עדין".
אחת ממקימי הקבוצה היא עו"ד צילי אליצור נאה, בעברה עבדה בפרקליטות במשרד המשפטים תושבת כפר אדומים ומשתייכת למגזר הדתי. "דווקא כאדם דתי חשוב לי לזעוק נגד המהפכה, זה לא רק יפגע בדמוקרטיה, זה יפגע גם בערכים היהודים שלנו", אומרת עו"ד צילי, "לפני שהחלו ההפגנות באזור הקמנו בקהילה בכפר אירוע פאנל שבו השמיעו את קולם התושבים. היו שם כל הקצוות, מאלו שתומכים ועד המתנגדים, אירוע הפאנל נתן אפשרות לשמוע זה את זה בנחת. יש המנסים לומר שהמאבק הוא בין שמאל וימין, בין דתיים וחילוניים, ובעצם לא מדובר בכלל בהשקפה פוליטית, מדובר בסוגייה אמיתית. כשאני רואה את הרפורמה קשה לי התוכן וקשה לי האופן שבו נעשו הדברים, יש כאן ניסיון קיצוני לרמוס את המערכת".
על היציאה למחות כאן בבנימין, היא אומרת "אני מעולם לא הייתי אדם שיוצא להפגנות, אך הפעם אמרתי לעצמי שאני חייבת לקום מהספה. המארגנים והמשתתפים באים מהלב, חשוב להם להצטרף למחאה. אני יודעת שיש עוד רבים שחושבים כמונו המתגוררים באזור. הקבוצה כל הזמן מתרחבת, יש גם שחוששים לצאת מתיוג ותגובות השכנים, זה הזמן להתגבר על מחסומים ולעשות בכל זאת, ולראייה כבר בכל נקודה בארץ נראים אזרחים שיוצאים למחאה. אני פונה לכל תושבי הסביבה שלנו, מי שמזדהה עם החששות והדאגה בואו תצטרפו תשמיעו את קולכם".
לצדה של עו"ד צילי, גם גילת גולדברג, ממקימי הקבוצה, מספרת כי הוריה מתגוררים בישוב אפרת שבגוש עציון, שם היא גדלה. גם שם ישנה קבוצה עם מספר מכובד של מוחים. גילת משתפת כיצד קרה שהתאחדו מכל האזור, החלו לצאת עם דגלים והצטרפו למחאה יחד עם שאר המוחים ברחבי הארץ. "לפני כשלוש שנים, בתקופת הבחירות, פתחנו קבוצה שעסקה בשחיתות שלטונית. אז היו 50 תושבים, קבוצה קטנה. כשהחלו לדבר על הרפורמה חזרתי לאותה הקבוצה, שלא הייתה פעילה, ושאלתי מי כמוני מוטרד ממה שקורה. הסתבר שזה בער בכולם, ותוך שבועיים הפכנו לקבוצה של 200 איש. הקבוצה לא מפסיקה לגדול, השבוע הצטרפו מיישובי מגילות, ויש לנו תושבים ממעלה אדומים. אם חס וחלילה הרפורמה תעבור ואיתה גם שאר החוקים, לא אומר שהייתי אדישה למצב".
אחת הדמויות הבולטות במחאה של גוש אדומים הוא פרופ' בני פורת, פרופ' למשפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, עטור פרסים, בין היתר במשפט העברי, בוגר ישיבת הסדר ומתגורר במצפה נבו כבר 22 שנה. "חשוב כעיר ליכודניקית כמו מעלה אדומים
פרופ' פורת מתייחס כאדם דתי לערך היהודי ואומר כי "מי שמכירים את דברי ימי עמנו, ובעיקר את המסורת המשפטית היהודית, יודע כי חכמי המשפט העברי עמדו כנגדם והבהירו כי אין חיה כזו של סמכויות חקיקה ללא ביקורת שיפוטית. אין מקום למחוקק כל-יכול. ההפיכה המשטרית מבית מדרשם של לוין ורוטמן מסכנת לא רק את אופייה הדמוקרטי של ישראל, אלא לא פחות מכך גם את אופייה היהודי. מדינה יהודית היא מדינה שבה מנהיגי הרוב מכירים בגבולות הכוח ומקבלים על עצמם ביקורת שיפוטית, כדי לוודא שהשלטון יהיה למען כל העם ולא רק למען הרוב".
עוד הוא מוסיף כי "עבריינים ונאשמים בפלילים לא יכולים להוביל מהלך של תיקון מערכת המשפט. הממשלה הנוכחית ספוגה בכל כך הרבה אנשים הנגועים בשחיתות ובעבריינות, שהיא האחרונה שיש לה הזכות המוסרית לבצע כשהמושכים בחוטי המהפכה המשפטית שקועים עד צוואר בהליכים פליליים. בצדק אנו חושדים שכל מטרתה של המהפכה אינה אלא קידום שחיתות. המוטיבציה של מקדמי ההפיכה המשטרית. כל מי ששומע את אדריכלי המהפכה לא יכול להימלט מהרושם שהם ניזונים מרגשות עמוקים של שנאה, נקמה ורגשי נחיתות. כדי לתקן את מערכת המשפט דרושות מוטיבציות שונות לגמרי. בראש ובראשונה, כבוד וענווה כלפי ההישגים שמערכת המשפט הישראלית הצליחה להשיג עד כה, והבנה כי מדינת ישראל לא הייתה מצליחה להגיע לאן שהגיעה אילולא הייתה לה מערכת משפט טובה ואיכותית. רק על גבי זה, אפשר להתחיל לדבר תיקונים שיקדמו את מערכת המשפט לפסגות חדשות".
נועה לוי מקדם ערבה אומרת "יש הרבה מהאזור עמוק בתוך הקו הירוק. אני מתגוררת במגילות, חברנו למפגינים, ומצטרפים אלינו עוד. אני סולדת מחיבור ימין, שמאל ומרכז, יש תופעה בארץ, אין תנועתיות אנשים מתנהגים כמו אוהדי קבוצת כדורגל שמסוגלים לומר: 'גם אם תשרפו את המדינה אני אתכם'. מהצד הכאוב אנחנו משלמים מחיר חברתי, התפוצץ כאן משהו שהיה מתחת לפני השטח ולא דובר, ועכשיו הכל צף. בתור סולדת 'אוהדי כדורגל', בתחום הפוליטיקה נכנסתי ללמוד את הכל, הרגשתי מחויבות לאור הרגישות של שני הצדדים ולאור אמירות קשות כמו מלחמת אחים. ראיתי שכשמגבשים דעה יש לעמוד מאחוריה, לכן הייתי חשופה לתקשורת ימנית, שמאל ומתון יותר. קראתי את כל הרפורמה עם כל הפרשנויות משני צדי המפה, המון שיעורי בית, ולא נתתי לעצמי להיגרר אחרי הכרטיס שהנחתי בקלפי. אחרי שנכנסתי לעומקם של דברים הבנתי עד כמה אני נגד הרפורמה, לכן חשוב לי לצאת למחאה. אני בת של מהגרים, ההורים שלי עלו מצרפת והיו פליטים של מרוקו ואלג'יריה בשנים קשות, הם עזבו מדינה נוחה והגיעו בתקופה של אינפלציה בשמים. הם עבדו קשה כדי שיהיה לחם על השולחן, בשלב מסוים אבא שלי עשה את הדוקטורט בצרפת, אז עברנו לגור שם, גדלתי שם וחזרנו חזרה לארץ ללא עברית. חוויית ילדותי הייתה של מהגרת, נישקתי את האדמה וברקע 'הבאנו שלום עליכם'. הלב שלי התפוצץ, וזה מוטיב שהולך איתי עד היום. אני חרדה ומחזיקה בהבנה שהמקום שאליו התחייבנו, פתאום משתנה. יש כאן נתח מהאוכלוסייה שירגיש באופן מידי את האיום, וחלק אחר שכרגע בעד הרפורמה לאט לאט בהפיכה שלטונית, ואז גם הם יבינו שנכנסים להם לבחירות הבסיסיות בחיים. אני לא בוטחת במקבלי ההחלטות שיש היום, המניעים לא טהורים, יש שם המון פרנויה שבגללה הופכים את המדינה. צריך רפורמה, השאלה איזו, איך, באיזה קצב ומי שותף להחלטות, ולא בהחלטות בזק שיובילו אותנו לנקודת אל חזור. היו שהתווכחו איתי מתומכי הרפורמה ואמרו: 'אל תדאגי, לא יאכפו את החוקים האלה', ואני אומרת: 'חברים יקרים, זאת הפעם היחידה שאני לא יכולה לוותר ולהגיד בסדר, נראה מי צודק'. אסור לנו לבדוק, כי אם אני צודקת אנחנו מדברים על שיחה שלא תהיה ממנה דרך חזרה, ולכן אין פריבילגיה לבדוק מי צודק, רק לעצור ולראות איך עושים דברים באופן אחראי. אם הרשות המחוקקת תיקח לעצמה את כל המושכות שום דבר לא יוכל להתנהל ביציבות לא יחסי חוץ, לא כלכלה ולא ביטחון. נכון לעכשיו יש לנו נציגות מעבר לקו הירוק בין המוחים, מקווה מאוד שיצטרפו אלינו כל מי שמודאג כמונו וקורא את הכתבה".
