העין הכחולה של מאיה
מאיה, תלמידת בית הספר תומר רחל ובתה של אלינה אייזנברג, חברת מועצת העיר, נחבלה בבית הספר בעינה, שהתנפחה והכחילה • יום למחרת, כשהייתה בגלידריה, פגשה זוג, תושבי העיר, שהביעו דאגה למראה העין שלה, שאלו אותה כיצד זה קרה, נתנו לה את מספר הטלפון שלהם ואף עקבו אחריה כדי לברר היכן היא גרה • הזוג דיווח למשטרה, ואלו הגיעו לביתה כדי לוודא שמדובר בחבלה בבית ספר ולא באלימות או התעללות בקטין
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
זהו סיפור מופלא, עם מסר חשוב של ערנות ואכפתיות שגילה זוג צעיר מהעיר כלפי האחר. בשבוע שעבר שיחקה מאיה, תלמידת בית הספר תומר רחל ובתה של חברת מועצת העיר אלינה אייזנברג, עם חברה באחת מהפסקות בית הספר. תוך כדי ריצה החברה שינתה כיוון ונגחה בטעות בחלקה העדין של העין של מאיה. תוך מספר רגעים העין התנפחה מאוד, שינתה צבע ומאיה התלוננה שהיא רואה נמלים, שזה סימן להתפרדות הרשתית. מנהלת בית הספר, שרי בן חמו, פעלה בזריזות ושלחה תמונה למד"א, ואלו הגיעו עם אמבולנס לבית הספר והעלו חשד גם לשבר בארובות העין. אלינה, אמה של מאיה, הגיעה במהירות לבית הספר, ובבית החולים, לאחר סדרת בדיקות, נאמר שהכל תקין ושמדובר במכה באזור בו יש הרבה כלי דם ועל כן הנפיחות והצבע הכחול. כבר למחרת מאיה הגיעה לבית הספר ואף הופיעה בטקס יום השואה, שם היא שרה "בואי אמא", כשהיא מרכיבה את משקפי השמש של אמה כדי להסתיר את החבלה בעודה מופיעה מול תלמידי בית הספר.
באותו יום, בשעות אחר הצהריים, מאיה הלכה לגלידריה החדשה 'קצפת', שנפתחה סמוך לביתם, וכעבור חצי שעה שבה לביתה וסיפרה לאמה אלינה כי "נכנסתי וכולם הסתכלו עליי ועל העין שלי באופן ממש מוזר. חלק ניגשו לשאול אותי איך אני מרגישה ואיחלו לי רפואה שלמה, וזוג צעיר אחד הזמינו אותי לשבת לידם ושאלו אותי המון שאלות. הם חקרו איך זה קרה, סיפרתי להם על מה שקרה בבית ספר, ובכל זאת שאלו אם אני מרגישה מאוימת או מפוחדת. גם כשאמרתי שהכל בסדר הם אמרו לי שאם פעם ארגיש מצוקה אתקשר אליהם, הם נתנו לי את מספר הטלפון שלהם".
מסתבר שאחרי שמאיה יצאה מהגלידריה הזוג עקב אחריה כדי לדעת באיזה כתובת היא מתגוררת, ומיד התקשרו למשטרה שתגיע לבדוק כדי לברר האם באמת הכל בסדר.
"אחרי חצי שעה נשמעות דפיקות בדלת, מאיה פותחת ושוטרת מקסימה בשם מורן מזרחי עומדת בדלת", מספרת אלינה, "היא שאלה אותה מה קרה לה בפנים, ומאיה סיפרה לה על שאירע. השוטרת שאלה אם אף אחד לא הרביץ או פגע בה, ובשלב הזה אני ומארק בעלי הגענו גם לדלת. השוטרת שאלה גם אותנו שאלות דקדקניות, לקחה פרטים והלכה".
כעבור דקה או שתיים, מורן השוטרת דפקה בשנית והסבירה לאלינה ומארק שמכיוון שמדובר בחבלה חמורה של חסר ישע היא תשמח לראות אסמכתא המאששת את דבריהם. "הראינו לה את הדו"ח של מנהלת בית הספר ושל מד"א. השוטרת כתבה הכל והסבירה ששבה כדי לראות אסמכתא כי לרוב אם ילד חווה התעללות הוא לא יספר וישתף".
אלינה התרגשה מאוד מהתנהלות הזוג בגלידריה, מהשוטרת לינוי יעיש שקיבלה את הדיווח ודאגה לשלוח ניידת ומהשוטרת מורן הדקדקנית שהגיעה לבדוק שהכל בסדר. אלינה אמרה כי "כשסיפרתי על האירוע לאנשים היו שהגיבו שזאת חדירה לפרטיות, ואני עניתי שאף אחד לא מכיר אותי ואת הילדה או את מה שקורה בכותלי הבית, ואם רואים ילדה שנראית במצוקה, חובה לשלול מעשה התעללות ועדיף שידפקו עשר פעמים על הדלת מלפספס ילד, אישה או כל חסר ישע שעובר התעללות ולאיש לא אכפת".
אלינה ממשיכה ואומרת כי "הרי בדיעבד תמיד שומעים אנשים שאומרים: חשדנו או היו סימנים, ובפועל לא עושים כלום. אחר כך אנחנו שומעים בחדשות על רצח אישה. הזוג מהגלידריה, שלצערי הרב אני לא יודעת מי הם, הם אנשים מדהימים שלא פחדו ועשו מאמץ, לא ויתרו, שלחו שוטרים ומבחינתם הם הצילו ילדה. אני מאוד התרגשתי, לרגע לא הרגשתי שנעשה כאן מעשה של חדירה לפרטיות, אלא ההפך. ביקשתי לפרסם את הסיפור הזה כדי להעלות את המודעות, וחשוב שאנשים שרואים משהו שמרגיש חשוד ינהגו כך. עדיף לעשות מעשה כדי שלא נתחרט בדיעבד ונאמר 'חשדנו ולא עשינו כלום".
