זווית אישית / מעשים, לא הצהרות
הצהרות על שליטתנו בירושלים, כדוגמת בן גביר שמכריז שהר הבית הוא שלנו, לא יהפכו אותנו לבעלי הבית • אנו זקוקים ממנהיגינו למעשים, לא להצהרות • עלינו להתנתק מהכפרים הערביים, להשאיר רק את תושבי ירושלים העתיקה כתושבי ירושלים בעלי תעודת זיהוי כחולה, וכל האחרים יועברו לרשות הפלשתינית
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
השבוע חגגנו את יום ירושלים. אני זוכר לפני 56 שנה, במלחמת ששת הימים, בהיותי תלמיד בית ספר העממי, הכריז הקריין האגדי של קול ישראל, משה חובב, על פריצת צה"ל לעיר העתיקה בירושלים ושחרורה. אלו היו מהרגעים המרגשים ביותר בחיי, אם לא המרגש ביותר. "הר הבית בידנו", זה היה חלום של כולם חלום שהתגשם.
חלפו 56 שנה, ואני רוצה לשאול בקול רם: האומנם העיר העתיקה בידנו? האומנם ירושלים תישאר בירתנו באופן מעשי לדורות רבים? האם קיימת עוד מדינה בעולם אשר זקוקה ל-3000 שוטרים על מנת לאבטח מצעד דגלי האומה ברחובותיה? פרשנים רבים צפו ירי מעזה , חידוש המלחמה עם החמאס מהומות ופעולות חבלה. השליטה שלנו בירושלים הינה על קרעי תרגולת.
בשנת 67 היה לנו תיאבון ענק, סיפחנו לירושלים עשרות כפרים המקיפים אותה – שועפט, עטרות, אבו דיס, אל זעים, עיסאוויה ועוד. מדובר במאות אלפי איש, שכולם קבלו תעודות זיהוי כחולות, נחשבים לתושבי ירושלים ובעלי זכות הצבעה לעיריית ירושלים. הם זכאים לביטוח לאומי, קופת חולים, דמי אבטלה, פנסיה, קצבת זקנה ועוד, האם הם נאמנים למדינת ישראל? האם הם מכירים בירושלים כבירת מדינת ישראל? האם הם בכלל מכירים במדינת ישראל? אפשר לומר בוודאות כי הם מייחלים בכל לבם להקמת מדינה ערבית מוסלמית בישראל, אין לי ספק זו דתם וזו אמונתם.
אני מנסה לתאר לעצמי מה היה קורה אם היינו עורכים מצעד דגלי ישראל ברחובות עיסאוויה, אבו דיס או אולי בשועפט או עטרות? דמנו בראשנו. מחד, אנו נעסיק אותם, נתחזק אותם והם יפעלו נגדנו תמיד. כלומר, לנו אין כל סיכוי לחיות עמם בשלום, גם אם עסקינן בשכונות ירושלמיות, אז נו באמת על מה אנחנו חוגגים את יום ירושלים?
מחקרים קובעים בוודאות כי היום 40 אחוז מתושבי ירושלים הם ערבים מוסלמים. עוד עשור שנים הם יהיו רוב, ואז תחליט ההנהגה בחסות המדינות הדמוקרטיות של אירופה להתמודד לראשות העיר, ולנצח ללא כל בעיה. כל ניסיון שלנו לטרפד או להגביל או לשנות את התוצאות ייענו בלאו מוחלט של כל העולם. הדמוקרטיה תנצח ואנחנו נרד ביגון שאולה. ראש עיר ערבי מוסלמי בירושלים ישים מיידית קץ לחזון הציוני.
היום הפוליטיקה מבוססת על הצהרות. אתה לא צריך לעשות, אתה צריך להצהיר. האדון בן גביר חי כל חייו מהצהרות, במיוחד כאשר הן מדליקות חלק מהציבור בישראל ורבים ממנהיגי העולם. העיקר להגיע לתקשורת. אנחנו ממש לא צריכים אותו על הר הבית מכריז ומצהיר כי הר הבית הוא בבעלותנו וכי אנו בעלי הבית. מדיבורים לא הופכים לבעלי בית, מדיבורים לא פותרים בעיות.
אני רוצה לראות את המנהיגות, כולל בן גביר, יושבים וחושבים בקול רם איך מחזירים את הרוב היהודי לירושלים. לדעתי יש דרך אחת, והיא להתנתק ארגונית ושלטונית מהכפרים הערביים אותם ציינו לעיל. להשאיר רק את תושבי ירושלים העתיקה כתושבי ירושלים בעלי תעודת זיהוי כחולה. כל האחרים יועברו לרשות הפלשתינית. אנו נשמח לסייע להם, נשמח להעסיק אותם כשכנים תושבי הרשות הפלשתינית, על פי הנהלים הקבועים בחוק. תחשבו על זה לפני שנאחר את הרכבת!
