הבקשות החצופות של גיא שפירא, שרצח את אשתו רחל: לקבל אפוטרופסות על איתי, בנם המשותף, בן ה-16, ולקבל א
הרצחת וגם ירשת? גיא שפירא, תושב מעלה אדומים, בן 51, המואשם ברצח אשתו רחל אייזנשטדט ז"ל, העיד לראשונה בבית המשפט המחוזי • בקור רוח ולפרטי פרטים תיאר שפירא כיצד חנק את אשתו למוות, גרר אותה לאמבטיה וביים את התאבדותה • הוא תכנן להתאבד ביום הלוויה, בחר לעשות זאת במצפה רמון, אך כשנעצר במחסום של המשטרה ירה לעצמו בראש ונפצע • דלית מור בראיון עם אריאל בר, בתה של רחל על העדות המטלטלת של הרוצח בבית המשפט
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בשבוע שעבר העיד לראשונה בבית המשפט המחוזי בירושלים - גיא שפירא, תושב מעלה אדומים, בן 51, המואשם ברצח אשתו רחל אייזנשטדט בספטמבר 2021 בדירה ברחוב השיטה בעיר. על פי כתב האישום, לאחר הרצח ניסה שפירא לביים את התאבדותה של אשתו, איתה היה בהליך גירושין.
בפתח עדותו, לעיני בנותיה של אייזנשטדט, אמר שפירא כי "שנה וחצי אני מחכה להתנצל מכל מי שנפגע ומכל מי שמכיר את רחל. אני יודע שפגעתי בהרבה אנשים, אני יודע שההתנצלות הזאת לא תעזור לאף אחד".
תיאר בפרטי פרטים כיצד חנק את רחל למוות
במשך שעות ארוכות עמד שפירא בבית המשפט והעיד. הוא תיאר בפרטים ובקור רוח כיצד חנק את רחל למוות, וסיפר על השתלשלות אותו היום ועל הניסיון הכושל להתאבד. בבוקר שלאחר עדותו הקשה של שפירא שוחחתי עם בתה של רחל ז"ל, אריאל בר, שתיארה את החוויה הקשה שבעדותו. "הוא עמד שם ודיבר על אוטומט. זה היה כל כך קשה, אני עדיין מנסה לאסוף את עצמי, כולנו. הוא דיבר ואנחנו בכינו. התכתבנו עכשיו בקבוצה המשפחתית, ואף אחד מאיתנו לא היה מסוגל ללכת היום לעבודה", מספרת אריאל ומשחזרת את השעות הקשות בבית המשפט, מול הרוצח האכזר של אמה, "הוא גם הגיע פתאום עם כיפה גדולה וציציות בחוץ. זה התחיל עם כיפה קטנה אחרי הרצח, ומדיון לדיון הכיפה שלו גדלה, מגוחך".
ניסה להכחיש
"הוא נראה כאילו הוא נהנה לדבר. הוא דיבר בלי הפסקה, בעיקר על עצמו. הוא לא דיבר כל ה-20 שנה שאני מכירה אותו כל כך הרבה, הוא תמיד שקט, ופתאום הוא עומד זחוח ומדבר בלי הפסקה, היינו בשוק".
אריאל מספרת כי היה לה קשה כשהוא לפתע ניסה להכחיש, "הכי קשה היה שכל החקירות מצולמות, ושם הוא פירט את המעשים דקה אחר דקה, ופתאום הוא אומר שזה לא נכון. הוא אמר שרחל באותו הבוקר ביקשה ממנו את הנשק, והוא נעלב מזה. הפרקליטה בתגובה אמרה לו: 'מעליב? אתה מבין איפה אנחנו נמצאים ובמה אתה מואשם?'".
זוכר שהיא ניסתה לדבר בזמן שחנק אותה
בעדותו סיפר שפירא על היכרותו עם רחל ז"ל ועל היחסים שהיו ביניהם לאורך חייהם המשותפים, אשר לדבריו חלה בהם נסיגה לאורך השנים עד ההחלטה להיפרד, סמוך לרצח. שפירא העיד כי ביום הרצח התנפלה עליו אייזנשטדט בצעקות והאשמות על כך שרימה אותה ו"בזבז לה את כל החיים". הוא אמר בעדותו כי "משהו נשבר אצלי, אני לא יכול להסביר את זה. כל כך רציתי שקט, כל כך רציתי לא לשמוע אותה".
הוא המשיך וסיפר כיצד לפת אותה בגרונה וחנק אותה למוות. אריאל מוסיפה כי "הוא גם אמר שהוא הבין שאחד מהם צריך למות כדי שיהיה שקט, וכשהפרקליטה שאלה אותו למה לא התאבדת הוא ענה לה שלא רצה למות. הוא אמר שהייתה לו תחושה שזה לא הוא, שזה מישהו אחר עושה את זה, שהוא לא שולט בעצמו. הוא סיפר שלא שמע את החרחורים שלה כשניסע לחנוק אותה, אבל הוא זוכר שהיא ניסתה לדבר בזמן שהוא חנק אותה".
החליט לביים את התאבדותה של אשתו
כשהבין שפירא שרחל מתה, הוא סיפר כי החליט להתאבד אך במחשבה על בנם החליט לדחות את המעשה, ובמקום זאת לביים את התאבדותה של אשתו. "ידעתי שיש לה סימנים על הידיים, שהיא ניסתה לחתוך את עצמה בעבר. הנחתי שבשלב הראשון זה ייראה אמין וזה ייתן לי קצת זמן לסיים את ענייניי, אז סחבתי אותה לאמבטיה. עשיתי הכל על אוטומט".
בעדותו סיפר שפירא כי החליט להתאבד יום אחרי ההלוויה. "החלטתי שזה יהיה יום נחמד, עשיתי חיפוש באינטרנט של הנוף הכי יפה בארץ. המקום הראשון היה בצפון, בגמלא. המקום השני היה מצפה רמון, אבל בגמלא הייתי כבר, אז החלטתי לעשות את זה במצפה רמון".
חיפש מקום יפה להתאבד בו
שפירא העיד כי בדרכו למצפה רמון קיבל טלפונים מהמשטרה, בהם התבקש להגיע לתחנה לצורכי חקירה. הוא סיפר כי החליט לא לענות ולהמשיך ליעד בו ישים קץ לחייו, אלא שבדרך למצפה רמון הציבה המשטרה מחסומים ועצרה אותו, שם ירה לעצמו בפה ונפצע קשה. "החלטתי לירות בעצמי מחוץ לרכב כדי לא ללכלך אותו".
אריאל מוסיפה ואומרת בכאב "הוא סיפר איך תכנן את ההתאבדות שלו, וסיפר שחיפש מקום יפה בגוגל. בין הרצח ועד אותו הזמן שרצה להתאבד הוא היה עסוק בסידורים ושלח מיילים, הוא לא תכנן לשבת בכלא. הפרקליטה אמרה לו: 'יש משהו שאתה משמיט', ואז הוא צחק ואמר: 'כן, לפני זה נסעתי להירגע בים, וגם הלכתי לנערת ליווי, זו הייתה משאלה אחרונה ככה לסיים את החיים'. כשהיא שאלה אותו למה כשתיאר הכול לא סיפר שהלך גם לנערת ליווי, הוא ענה שזה מביך".
משיכת זמן בהכרעת הדין
אריאל מפרגנת לפרקליטה ואומרת כי "אילה גלברט יעקב, עורכת הדין מהפרקליטות, הייתה מדהימה ועשתה עבודה מטורפת, היא לא ויתרה, שאלה שאלות וניכר שזה בוער בה להוכיח סעיף רצח עם תכנון, הבנה, הבשלה והחלטה, שזה אומר שהוא יכול היה לחזור בו ושכלום לא נעשה בקלות דעת, על מנת שיקבל את העונש המרבי. עבודה מטורפת".
אבל לא לכולם סביב היא יכולה לומר מילה טובה ומפרגנת, יש לה גם ביקורת נוקבת. "אנחנו עוברים במקביל עינוי של ממש, משיכת זמן. הוא עדיין לא הורשע, מתי יעשו לזה סוף? זה מזעזע, אנחנו לגמרי שקופים. יש תחושה שבית המשפט חושש לקבל החלטה בגלל שהוא נמצא תחת ביקורת. בינתיים כבר נוספו מקרה רצח נוספים. אני בקשר עם המשפחות ברמה האישית, כולנו קרובים מאוד, כולנו חווים את אותה החוויה. לא רק שעברנו כזאת טרגדיה, לא רואים אותנו במערכת, גם ככה קשה לנו בהתמודדות היום יומית להרים את עצמנו בעבודה ובבית".
מבקש לקבל את הירושה
הילדים של רחל ז"ל נאלצים להתמודד עם שתי בקשות מכעיסות במיוחד של שפירא. הראשונה היא קבלת אפוטרופוס על איתי, בנם המשותף שלו ושל רחל, בן 16, שאריאל לקחה על עצמה לטפל בו, והיא דורשת בצדק להמשיך להיות אפוטרופסית שלו. הבקשה החוצפה הנוספת של שפירא היא לקבל את הירושה, "מאיפה התעוזה והחוצפה לעמוד ככה ולהתנשא מעל כולם? רצחת וגם ירשת? לגבי הבקשה לאפוטרופוס אנחנו לא זוכים לעזרה בעניין ממחלקת הרווחה. ההיפך, הם מערימים עלינו קשיים. במקביל, השר לביטחון לאומי, בן גביר, הוא בושה וחרפה, שום חוקה לא מקודמת, לא אזיק אלקטרוני ולא חוק הירושות. כשאני רואה את התנהלות הממשלה והמערכת אני מתביישת להיות ישראלית", אומרת אריאל בזעם, "אני מבינה שאנחנו צריכים לצאת לבדנו להילחם, במקום שיעמדו לצידנו. אם אין אני לי מי לי, למדתי שאם למות, אז רק בדרך שלא תצטרך אף אחד. האבסורד הוא שלא המערכת ולא הממשלה לצידנו, רק אנשים מדהימים מסביב, הישראלים היפים שלא שוכחים מהי אחווה ואהבת חינם, אנשים פרטיים ועמותות".
כולנו פצועים
לסיום אומרת אריאל בעצב כי "אחותי ואני דיברנו על זה שכל כך כואב המאבק הזה שאנחנו עוברים, שאי אפשר להתקשר לספר לאמא מה קורה. אנחנו יודעות שאם זאת הייתה אחת מאיתנו היא הייתה נלחמת עד זוב דם, וזה היה הופך למשימת חייה. חשוב לנו שהיא לא תישכח ושהצדק ייעשה, ורק אז נוכל סוף סוף להתאבל בשקט. אני מחכה לרגע שנתחיל לטפל בנפשות הפצועות שלנו - בנו, בילדים שלנו, בבני הזוג שלנו, כולנו פצועים".
