בגובה העיניים
מזכיר הוועד הארצי של עובדי אגד, משה סלמי, תושב מעלה אדומים, מספר על ההתמודדות לבחירות באגד מול מזכיר מוסלמי ומציין כי העובדה שיש מספר רב של נהגים מהמגזר הביא לכך שההתמודדות נראתה מהצד ככמעט בלתי אפשרית. את הסוד סלמי מכיר היטב - יותר עשייה ופחות דיבורים, ובעיקר קשר אישי והקשבה בגובה העיניים; ויש לו גם מה לומר על הבחירות המוניציפליות הקרבות
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
כמה מילות הקדמה על סלמי
משה סלמי, תושב מעלה אדומים מאז 1983, נשוי 25 שנה לשלומית, תקציבנית במטה הארצי במשטרה, ואב לשלושה ילדים: עידן, שחזר לפני שבועיים מטיול ארוך בדרום אמריקה לאחר שירות בגדוד 12 של גולני, נועה, חיילת בקבע בבסיס ענתות, ועדי, תלמידת תיכון.
כדורגל
"לפני כמעט שלוש עונות סיימתי תקופה בת 15 שנים כמאמן קבוצות בוגרים, יותר מעשור מתוכן כמאמן בית"ר עירוני מעלה אדומים. הצלחנו, והדגש על הצלחנו, להפוך תוך זמן קצר אבל עם הרבה זיעה, מקבוצה קטנה ולא נחשבת שנלחמת על חייה בליגה - למועדון גדול שהפך להיות מודל לחיקוי בפריפריה.
עם תקציבים נמוכים מאוד בנינו קבוצות צעירות, שאפתניות והכי חשוב הוגנות, שמשחקות כדורגל שמח ומהנה ושהעניקו המון רגעי שמחה ונחת לאוהבי הכדורגל בעיר שלנו. מצד אחד אני שמח שנפל בחלקי לאמן עשרות רבות של שחקנים שידעו לעבוד קשה מאוד בסטנדרטים אחרים שלא מתאימים לליגות נמוכות, ושעזרתי במעט לעצב אותם קודם כל כבני אדם ואחר כך כספורטאים. מאידך, עצוב לי מאוד שענף הכדורגל בעיר, בכול הקשור לספורט תחרותי, נמצא בשפל המדרגה עם קבוצת בוגרים בליגה האחרונה בישראל".
יש תוכנית עתידית לשוב לכדורגל?
"הכדורגל הקנה לי המון והפך אותי הלכה למעשה למה שאני היום. בעטתי הכדור במגרש בבית וגן כבר בגיל 9, שמרתי על אורח חיים ספורטיבי במשך עשרות שנים והשתדלתי להעביר באופן מדויק את כל מה שלמדתי גם לדור העתיד. אני בהחלט אסיר תודה על כל מה שהכדורגל העניק לי, אבל, וזה אבל גדול, אני מעדיף לעשות דברים אחרים והרבה יותר משמעותיים, אין לי שום כוונה לחזור ולעמוד על הקווים.
תמיד ובכל צומת מרכזי הקשבתי לאינטואיציה הפנימית שלי והלכתי עם הלב. הצלחתי להבין ולהפנים כבר לפני יותר משנתיים שאין בי שום תשוקה או אנרגיה, ולמרות שלהפתעתי הרבה ההצעות לאמן קבוצות בוגרים בליגות הנמוכות המשיכו להגיע גם השנה, זה הזמן והמקום לומר עד כאן.
מעמד המאמן נמצא בשפל חסר תקדים, בעיקר באשמתם הישירה של המאמנים שממלאים את פיהם מים ומוכנים לעשות הכל כדי להמשיך ולהתפרנס גם אם זה כרוך בוויתור על עקרונות בסיסיים ואיבוד ערכים. חבל שבמדינת ישראל, ככול שמאמנים מצליחים להגיע לאמן בליגות גבוהות יותר כך הם גם הופכים להיות בובות על חוטים של בעלי ממון".
ההתמודדות מול מזכיר מוסלמי
"התחלתי מאפס, כמעט בלי מועמדים מטעמי לוועד, עם עובדים ששמעו את השם שלי בירושלים ככותרת אבל לא ידעו איך אני נראה בכלל, ומול אדם שהצבתי בפרונט והעצמתי אותו בכל הזדמנות על מנת לחזק אותו ולהפוך אותו לרלוונטי באזור.
סימנתי כמזכיר הבא בירושלים את האדם הכי מנוסה בוועד ירושלים, שהוא גם החבר הכי טוב שלי ויד ימיני, שלומי פדידה, ויחד איתו, עקב לצד אגודל ולאחר מאות פגישות עם מועמדים שקיימתי במשרדי בבית דגן, בנינו נבחרת של אנשים צנועים, לויאליים, איכותיים וכאלה שבכוחם להיות שם עבור העובדים גם ביום שאחרי, בסניפים ובמתקנים, ולהוביל את האזור למקום בו הוא ראוי להיות, המקום הראשון.
היה מי שדאג לתייג את המוסלמים כשבט, אמרו לי שהסיכויים לא קיימים באזור שבו קיימים 850 נהגים מוסלמים מתוך 1,300 נהגים בסך הכול. אם זה לא מספיק, חודשיים לפני הבחירות החל מבצע שומר חומות בעזה, והיו מי שניצלו את המצב והפכו את הבחירות למלחמת דתות על ידי מסע הסתה ברשתות, דרשות עם קריאה שלא לבחור במתנחל ואיום מפורש על בני הדת המוסלמית שאללה יבוא חשבון עם כל מוסלמי אשר ימליך יהודי במקום מוסלמי.
תוסיפו לזה את אותם עשרים אחוז ממורמרים, או אופוזיציה תמידית וחברי ועד שכשלו והודחו, ותבינו מה נקודת הפתיחה עמה התחלתי את ההתמודדות בבחירות.
השתדלתי לא להיגרר למסע ההסתה הזה, התמקדתי בעשייה ובאסיפות הסברה קצרות וממוקדות במוקדי כוח ובקבוצות קטנות, בעיקר במגזר הערבי. נכחתי בשכונות שלא ידעתי על קיומן, וגם אם ידעתי לא חלמתי שאתארח בהן על בסיס שבועי, כמו בית צפפה, אום טובה, עיסאוויה, ג'בר מכבר, סילוואן ועין נקובה. עסקתי בעיקר ולא בתפל. גיליתי שהעובדים מחפשים יחס, שידברו אליהם בגובה העיניים, שייגעו בהם ובעיקר, שישמעו אותם ואת המצוקות שלהם. ניהלנו קמפיין נקי מהכפשות ומהבטחות סרק. כפי שציינתי, היו מי שניסו להפוך את הבחירות בתקופת מבצע בעזה למלחמת דתות. הזמנתי את חבריי לנבחרת אליי הביתה לערב גיבוש, ושמתי דגש על שני דברים עיקריים – אנחנו קבוצה אחת גדולה עם מגוון רחב של דעות ודתות".
סמל לדו קיום
"אגד בכלל, ואגד ירושלים בפרט, תמיד היו סמל לדו קיום. מי שינסה לדרדר את השיח לתהומות של שנאה על רקע דתי לא יוכל להיות חלק ממני. אנחנו יחד לאורך כל הדרך, בשמחות, חלילה באבל, ובכלל, משפחה אחת גדולה וחזקה. אני יכול לספר שעם סיום דבריי ביקשו חמישה חברים מוסלמים מהקבוצה להתפלל, המקום הכי שקט היה חדר השינה שלי בבייסמנט, שם הם באמת התפללו לבורא".
בלי הבטחות סרק
לסלמי יש "טיפים" חשובים למועמדים הרצים לבחירות, אותם הוא נוהג ליישם בכל תקופתו בוועד העובדים, "אל תבטיחו לעובדים דבר מלבד לשמר את ההסכמים הקיבוציים ולשמור על מעמדם כעובדים בעלי התנאים הטובים ביותר בתחבורה הציבורית. ביום שאחרי אנחנו נצטרך לעמוד בפני אותם עובדים ולקיים כל הבטחה, וגם אם עובד כזה או אחר יעדיף ללכת שבי אחרי הבטחות שווא של המתחרים הפוליטיים שלנו ונאבד קולות, זה עדיף על הבטחות סרק.
דרך אגב, את כל הבטחות היריבים הפוליטיים שלנו, שדרך אגב לא היו מסוגלים ליישם, הצלחנו להגשים הלכה למעשה. מבנים או תחנות ריענון לנהגים בעשרות תחנות קצה ובעלות של מיליוני שקלים, תוספות שכר מדהימות, מכרזים והקצאות של בעלי תפקידים לשכירים כמו סגני מנהלי סניפים, מנהלי מוסכים ועוד, תעודות חופשיות לעובדים בדור ב' שיוצאים לגמלת חובה, קרן השתלמות מהיום הראשון ועוד.
עובדתית, ניצחנו את הבחירות כמעט על האפס גם במעוז של היריבים הפוליטיים שלנו, ומי שהיה צריך את ההוכחה שדרך שקרים, לכלוך והכפשות ברשתות החברתיות משיגים את ההיפך, קיבל אותה ובאופן ישיר לפרצוף".
תביעה נגד לשון הרע הסתיימה בתרומה לילדי המחלקה אונקולוגית. לצערנו אנו נתקלים לא מעט בהכפשות בתקופת התמודדות לבחירות, ולעיתים גם אחרי. גם סלמי נפגש עם התופעה, וכאיש עקרונות של יושר ואהבת אדם הוא הגיש תביעה על לשון הרע וזכה בה. את הסכום שקיבל בסך 37,000 שקלים, תרם למחלקת ילדים אונקולוגית בבית החולים שערי צדק ואף הוציא מכתב לכלל העובדים ושיתף אותם בכל אשר קרה. שם הוא כתב בין היתר: "אין בליבי שמחה על פסק הדין הזה, שכן הייתי מעדיף כי השיח ברשתות יהיה מכובד ורגוע, ושלא נצטרך להתמודד שוב ושוב עם אותם אנשים, תובעים ונתבעים סדרתיים, אשר בוחרים להשתמש בלשון גסה, משפילה ושקרית כדי להשיג מטרות אישיות עבור עצמם. חשוב להבהיר, על מנת שלא ישתמע אחרת, אנחנו בוועד העובדים בעד ביקורת והשמעת דעות מגוונות, ולכן פתוחים תמיד לשמוע ביקורת. מבחינתנו ביקורת היא דבר מקובל וחשוב, גם כשהיא לא עולה בקנה אחד עם הדרך שנראית בעינינו כדרך הנכונה. עם זאת, יש הבדל גדול בין השמעת ביקורת לגיטימית ובין הכפשות, דברי נאצה ופגיעה בכבוד האדם והמשפחה. את הפיצוי אתרום כמובן לעמותת חיינו מרכז סיוע לילדים חולי סרטן, שכן מטרת התביעה מעולם לא הייתה כספית, ואני רק מקווה שמר אסור ואחרים, יבינו שהדרך לייצוג עובדים עוברת בקלפי, ולא באמצעות אלימות מילולית ברשתות החברתיות".
מחובר לדת ולמסורת
סלמי מספר על משפחתו הדתית, בחלקה אף חרדית, ואומר כי גם הוא איש אמונה הקרוב לדת למרות שאינו מתהלך עם סממנים חיצוניים, "אני פותח את הבוקר בתפילה, ומאז תחילת הקורונה אני מתפלל גם מנחה וערבית של יום שישי לבד. יש עוצמה לתפילה ביחידות, אני משוחח עם הקב"ה ומצליח לקבל כל פעם מחדש תשובות ותובנות. הדת היהודית היא הדבר הכי יפה שיש. לא בכדי אנחנו נקראים אור לגויים. הדברים הכי יפים שיש בדת הם קירוב לבבות, ואהבת לרעך כמוך, כבד את אביך ואת אמך, ובכלל כפועל יוצא מכך, להיות יהודי בעיני זה להיות מודל לחיקוי. אני לא מאמין בסממנים חיצוניים, הציצית שלי תמיד מתחת לבגד ובתוך המכנס, לא תראי אותי עם כיפה למעט בניחום אבלים או בבית הכנסת, ולעניות דעתי הקב"ה רוצה אותנו עוזרים לזולת, ערבים זה לזה, מאירי פנים ופשוט, בני אדם טובים עם לב נקי.
אני מכיר לא מעט 'דתיים' שהולכים לבתי כנסת כמעט כל יום, לובשים חליפה שחורה, ציצית ומגבעת, שומרים שבת, צמים את כל הצומות והם רשעים גמורים שכל קשר בינם לבין היהדות מקרי בהחלט. הם מלאי שנאה, ללא אהבת חינם, והם לא יכבדו מבוגר או אפילו את הוריהם. כפי שציינתי, מאמין גדול בקירוב לבבות, שאהבת לרעך כמוך וכבד את אביך ואת אימך חשובים הרבה יותר מגלימה שחורה ומגבעת".
מזל אריה
"אני מזל אריה, יש לנו האריות את הנטייה לתפוס את כל תשומת לב ולא להשאיר בחדר אוויר גם לאחרים. מצד אחד יש לא מעט תכונות חיוביות כמו מנהיגות, ביטחון עצמי גבוה, נוכחות חזקה וכריזמטית, אנרגיה מטורפת ויכולת להבחין בצרכי הזולת. מאידך, אנחנו נוטים לגאווה ורדיפת אחר כבוד. אפשר לקחת את התכונה הזו, לייעץ ולהוביל את בני עדתנו למקומות טובים, ואפשר להפוך את זה לשתלטנות, לנהל את חייהם של אחרים מבלי להתחשב ברצונם, לתפוס את כל תשומת הלב מבלי להשאיר אוויר גם לאחרים, לא להקשיב לאף אחד ופשוט לכפות את דעותיך על האחר.
אני משתדל וגם חייב להודות שזה כרוך במאמץ לא מבוטל, לקחת את הטוב, להקרין רוגע, נעימות, אופטימיות ושמחה על הסביבה, לתעל את העשייה כדי להעניק לזולת מבלי להיות במרכז העניינים ולהאדיר את שמי. הבנתי ששום דבר חיצוני לא באמת גורם לי סיפוק אמיתי אלא רק החיבור הפנימי לרוחניות ולרצון בורא עולם".
התפקיד לא מעיד על מי שאתה
למרות ההתרגשות מתפקידו כמזכיר ארצי, לאורך כל השיחה מבהיר סלמי שהגדרת התפקיד אינה מעידה על מי שאתה, ומה שחשוב זו הצניעות, "טייטל מקנה מעמד בלבד, ואינו מקנה הערכה. בסופו של יום אנשים מתחברים לכנות ולאינטליגנציה, וכפי שנאמר כבר בתקופת התנאים: 'מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך'. אני חושב שהשימוש בטייטל שלך מעיד על חוסר ביטחון, וכפי שלעולם לא השתמשתי בו כדי לפתוח איזו שהיא דלת, כך גם אנהג בעתיד.
ממרומי גילי למדתי שהצד שמנגד חושש משקט והבנתי שדיבורים מיותרים, צעקות ולדרדר את השיח לא מוביל לתוצאות ובטח שאינו יוצר הרתעה. אין הנחתום מעיד על עיסתו ובטח שאיני האדם הנכון והאובייקטיבי בכול מה שקשור להתנהלותי. כן אני יכול לומר שאת ההערכה אתה מקבל בסופו של יום בקלפי מעובדי החברה ואם אני זוכה להערכה ממקבלי ההחלטות בהסתדרות, בחברה ומחבריי לוועד עובדי אגד כנראה שאני פועל בדרך כלל נכון".
ועד חזק ומאוחד
"אני מאמין שלעולם לא צריך לשכוח, או חלילה להפקיר את אותם אנשים שהיו איתנו ולצידנו בדרך למעלה, גם אם הדרך למטה לא תגיע כל כך מהר. יש לפעול בשינוי תפיסה שעשויה לעזור לכל אחד מאיתנו להתמקד באחר במקום בעצמנו, להפוך אותנו למודעים הרבה יותר לצרכי האחר ובטח שיהפכו אותנו למנהיגים טובים יותר. היום ועד עובדי אגד הוא ועד מאוחד וחזק, ולא בכדי. לא ניתן לנהל אופרציה של 61 חברי מועצה ויותר מ 5,450 עובדים אם אין שיתוף פעולה מלא מצד אלה שלצידך. לצד לא מעט חילוקי דעות, בעיקר על הדרך, למדנו לעבוד יחד מבלי לדרוך האחד לשני על האצבעות או היבלות ואני עובד בשיתוף פעולה מלא עם יו"ר הוועד, קובי ואחניש, חבריי המזכירים האזוריים בירושלים, דרום וצפון ועם כלל חברי מועצת העובדים שעושים עבודת קודש בסניפים ובמוסכים".
במקום הראשון בארץ
"לכל אורך הדרך הצהרתי מעל כל במה אפשרית שהפעלת כוח, קרי עיצומים או שביתה, הם אמצעי לחץ בלבד ובטח שאינה מטרה. במשך תקופה לא קצרה הרגשנו שהנהלת החברה הנכנסת יחד עם השותף החדש מנותקים מהנעשה בשטח, שהתקשורת היחידה בינינו נעשית באמצעות מיילים והחמור מכול, נעשות פעולות חד צדדיות שבקצה שלהם נפגעים עובדים.
כינסנו ישיבת פורום מצומצם מאוד בראשות יו"ר איגוד עובדי התחבורה, אייל ידין, ותוך 24 שעות קיימנו יחד עם המרחבים האזוריים של ההסתדרות וראשיה שלוש אסיפות הסברה בנות שלוש שעות בשלושה סניפים גדולים ברחבי הארץ, תלפיות בירושלים, רחובות בדרום ונווה שאנן בצפון, שמשמעותן אחת: 'בעל הבית השתגע'. המסר לראשי החברה היה חד וברור, אם לא נתכנס לתוך משא ומתן ענייני ותכליתי לא נשב בחיבוק ידיים, נקודה.
אנחנו עובדים בחברה מקצועית ומשגשגת שנמצאת בכל מדד אפשרי במקום הראשון, גם בזכות ניהול מקצועי, ובעיקר בזכות הון אנושי שאין דומה לו בשום חברה אחרת בתחבורה הציבורית. על אותו הון אנושי בדמות עובדים מקצועיים ומסורים עלינו לשמור מכול משמר. זו לא רק אג'נדה, אנחנו בשליחות של ציבור ענק שהביע בנו אמון ומחובתנו לדאוג להבטיח את עתידם ועתיד בני משפחתם".
המבקרים מהיציע
כשסלמי מדבר על "המבקרים" שאינם באים מתוך ביקורת בונה, הוא מדבר על הפער בין "לעשות ולקדם" לבין הקלות בלשבת בצד ולהעביר ביקורת, "את המבקרים שלנו לא מעניינות העובדות. הפלטפורמות ברשתות החברתיות מונעות על ידי שלושה או ארבעה אנשים , שהודחו בבושת פנים לאחר שדרדרו את מעמד העובדים לשפל המדרגה, חיים במציאות מדומה שלה אין כל אחיזה במציאות ואם פעם עוד ייחסתי להם
חשיבות כלשהיא אני יכול לומר שהם בעיקר משעשעים אותי ואת חבריי.
מאז שנבחרנו שכר העובדים עלה ביותר מחמישים אחוז, הייתה תוספת של אלפי שקלים לשכר היסוד, אלפי שקלים לטובת הפנסיה, עשרות אלפי שקלים רבים לקרנות ההשתלמות וקופות הגמל, תנאי עבודה נוחים, הסעדה במסעדות חוץ עם עלויות מטורפות, אוטובוסים חדשים, סידור עבודה נוח והכול מהכול, ובכל זאת יש תמיד את המעט האנשים שלא הצליחו ולכן יתלוננו, ולי קשה לראות אנשים המונעים מקנאה ושנאה, כאלה שקמים כל בוקר לעוד יום של הכפשות, שקרים ומציאות מדומה. למרות שאף אחד לא אוהב ביקורת, אתה יכול להיבנות מאותה ביקורת אם היא עניינית ולא נובעת מאינטרס צר או מבורות".
גיבורי המקלדת
סלמי מעביר מסר גם מניסיונו האישי בתור אדם הנמצא בעשייה ובעמדת כוח, שנאלץ להתמודד עם קיצוניים מכפישים. הוא מתייחס לתקופה הסובבת את כולנו בחודשים האחרונים, על כל אלו הסופגים ביקורת שאינה מגיעה מתוך טוב, "תקופה כזו מעצבת אותך כאדם, כמוביל דעת, כמנהיג. אתה מנסה, ולעתים קרובות גם מצליח, לנתב ביקורת ארסית למקומות בונים ומעצימים. לא תמיד אתה מצליח להסביר לילדים שלך, ולפעמים גם להורים שלך, על עולם שלם של רוע ובריונות במדיה וברשתות החברתיות. אני מקווה שיום אחד יתפכחו כאן גם אותם גיבורי מקלדת, חלקם מתחזים תחת זהות מזויפת, ויבינו שהמילים הנוראיות שלהם פוצעות נפשות תמימות שלא תמיד הבשילו ולא צריכות להיות חלק מאותו משחק מכוער ונבזי".
קשה לי עם יהירות
"מתוקף תפקידי אני נתקל לא מעט באנשים ש'עפים על עצמם' ונוהגים בבוטות ויהירות, כאלה שחושבים שהם יודעים הכול ומגיע להם הכול. גם אם יש לך על מה, אף פעם לא תזיק קצת צניעות.
תמיד הייתי בגישה של: לא לעולם חוסן, תהיה צנוע, שירותי, תבין שהעולם והנסיבות הרבה יותר גדולים ממך, תעשה טוב ותפזר אהבה, תהיה נדיב, דע שהשכלה לא עושה ממך בן אדם ומכל אחד יש מה ללמוד, גם מילדים.
קשה לי עם יהירות, במיוחד מאנשים שמחזיקים בתפקידי מפתח או השפעה, אם אתה גדול בתפקיד ומוערך אל תגדל על ידי התעלמות או רמיסת דעת האחר. תגדיל את הזולת ותגדל אתו".
ההסתדרות ואני
"גדלתי בבית ימני עם הורים ליכודניקים ואחים שהם ימינה משם. ההסתדרות נתפסה בעינינו כשלוחה של השמאל, כגוף מיותר שמדבר הרבה ועושה מעט ועם הסטיגמה הזו הלכתי לא מעט שנים. אני בן אדם שאוהב לבחון ולבדוק, ועם בחירתי לוועד עובדי אגד, כמו גם העשייה והעבודה המשותפת עם ראשי ההסתדרות, התגלה לי עולם ומלואו.
ההסתדרות זה הגוף המשמעותי והחזק ביותר במשק הישראלי, דואג לקדם עובדים מוחלשים, עוזר למשפחות נזקקות במצוקה והאחראי הישיר על ההסכמים הקיבוציים הטובים ביותר במשק הישראלי.
מטבע הדברים, ועד עובדי אגד הוא חלק מאיגוד עובדי התחבורה. מדובר באיגוד המקצועי ביותר בהסתדרות שעובד סביב השעון כדי לשמר ולשפר את שכרם ותנאיהם של העובדים בתחבורה הציבורית.
עבדתי עד לפני מספר שבועות עם מנהל אגף שהפך להיות חלק בלתי נפרד ממועצת העובדים שלנו, דורון עזרא, והיום אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם יו"ר איגוד צעיר ומוכשר מאוד בשם, אייל ידין. אייל עבר מסלול סופר מחשל ומקצועי ובחר להוביל את הארגון המורכב הזה מתוך תחושת שליחות אמיתית. הייתה בינינו הכרות מוקדמת כשהוא היה בכובע אחר לגמרי של עזרה לזולת ותרומה לקהילה, ויחד עם יו"ר המרחב הכי חזק בהסתדרות, דני בונפיל, שעל פועלו, נחישותו ומנהיגותו צריכים לכתוב פרק מיוחד בספרי ההיסטוריה, אנחנו מצליחים לייצר הישגים משמעותיים ולשפר בעשרות אחוזים את שכרם של עובדי אגד. אגב סטיגמות, לא הכרתי עד לפני קצת יותר משנה את יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד, ולצערי כל מיני בעלי אינטרס צר ניסו לצייר לי אותו בצבעים לא מחמיאים. זכיתי, והדגש על זכיתי, להכיר אדם מדהים, צנוע, איש של מעט מאוד דיבורים והמון מעשים וזו זכות גדולה להיות חלק משמעותי בעשייה בארגון אותו מוביל ארנון במקצועיות רבה.
אנקדוטה קטנה, הציעו לי בעבר הלא רחוק תפקידים בכירים באותה הסתדרות, והסיבה היחידה שלא נעניתי להן היא המחויבות לחבריי לוועד ולעובדים המסורים שלנו. אני מאמין שלויאליות ונאמנות הם ערך עליון ואין לי ספק שבעתיד אהיה חלק בלתי נפרד גם מהנהגת ההסתדרות, כל דבר בעתו".
הפוליטיקה המקומית והרצון להתמודד
למרות התפקיד השואב באגד, סלמי רוצה לעשות גם למען העיר בה הוא מתגורר ומגדל את ילדיו - מעלה אדומים. הוא מספר שזה בוער בעצמותיו להיות שותף ולקדם תהליכים למען התושבים, "אני מעריך ומקווה שאחרי הבחירות הקרובות אהיה חבר מועצה. פנו אליי לא מעט גורמים בעיר, ניסו לשכנע אותי להתמודד על ראשות העיר, אך כמובן שסירבתי בנימוס. אני מאמין גדול בתהליכים לצד עשייה בלתי נגמרת שמצריכה התעסקות יומיומית בבעיות אישיות ומערכתיות של עובדי החברה, ואין לי את הרזומה בעבודה המוניציפלית בעיר. יש אחרים שחושבים אחרת ורואים בפרישתו של בני מקפצה לכיסא ראש העיר.
את דעתי הבעתי יותר מפעם אחת, ילד שנכנס בפעם הראשונה לבריכה מצטייד במצופים, הוא לא קופץ ראש מהמקפצה, קצת צניעות לא תזיק פה. לדעתי, בכול עיר ומקום עבודה קיימים לפחות עשרים אחוזים שהם ממורמרים, דעתניים, ביקורתיים וסביר להניח שאת אותם תושבים, פלוס חמישה עד עשרה אחוז נוספים של בני משפחה ומקורבים, יקבל כל מועמד שיציע אלטרנטיבה למערכת הקיימת.
יש פה לא מעט מה לשפר ולתקן, ואין ספק שאנשים רוצים לראות פרצופים חדשים ושינויים מרחיקי לכת גם ברשימות הקיימות, ובאותה נשימה העיר הזו זקוקה למנהיג עם כריזמה, ולא פחות חשוב מכך, כפי שכבר אמרתי, ניסיון. לא נותר לי לאחל להם בהצלחה מצד אחד ולומר להם שזה גדול עליהם בכמה מידות.
בימים הקרובים אשב עם יו"ר מרחב ירושלים בהסתדרות, מורי ורבי דני בונפיל, ועם מחזיק תיק אגד בהסתדרות ותושב העיר, דודו מור יוסף, ונקבל יחד החלטה מושכלת איזו רשימה היא הטובה ביותר עבור תושבי העיר, אליה אצטרף עם כול הכוח, העוצמה והניסיון שצברתי במהלך השנים האחרונות".
מבין בחירות ויודע לנצח בהן
"אנשים שמבושמים מלייק בפייסבוק או מחיבוק צבוע בקניון בטוחים שעומד מאחוריהם צבא שלם וחזק. שמעתי לא מעט מאותם מועמדים שיש להם תמיכה של אלפי בתי אב. תנסי רגע לספור מאחד עד אלף בקצב איטי, ואחרי שסיימת לספור תחשבי איך את גורמת להם להפסיד יום עבודה, צפייה במשחק כדורגל או בתוכנית הישרדות כדי להגיע לקלפי ולשלשל את הפתק עם השם הנכון.
עם כל הצניעות, והשם עדי שאין פה גרם של התרברבות, יש לי לא מעט ניסיון באיך מתארגנים לקראת בחירות, והכי חשוב איך לנצח בהן. דוגמא חיה לאותה התארגנות היו הבחירות להסתדרות בחודש מאי 2022. קיימנו בירושלים ישיבות בפורום של 40 נציגים ותומכים עם קבצים של בוחרים וירידה לפרטים ולעומקם של דברים על מנת שברגע האמת יגיעו כל העובדים לקלפי כדי להצביע. ביום הבחירות הפעילים התייצבו בסניפים ובמתקנים בשלוש וחצי לפנות בוקר, עם שלטי תמיכה, קבצי אקסל ורשימות המצביעים, הם ליוו כל בוחר ובוחר עם הסבר מפורט לקלפי. אני לא יכול לשכוח את הרגע בו פורסמו אחוזי ההצבעה הכלליים בכל מקומות העבודה (42%) ובמדינת אגד (46%). כבר באותו הרגע ביקשתי שיבצעו תחקיר עומק על אחוזי ההצבעה באגד ירושלים. טענתי שלא ייתכן כי באזור בו דאגה הנציגות לקלפיות נגישות, בעבודה מאומצת על כל פרט או שם וקלפיות עמוסות בעובדים, גם כאלה שפרשו או בגלל מוגבלות כזו או אחרת שקלו לא להגיע להצביע, הגיעו בסופו של דבר לקלפי בעקבות נחישות הנציגות. קיימים אחוזי הצבעה שלא משקפים את המציאות. לאחר התערבות מרחב ירושלים וספירה מדויקת של הקולות בקרב כלל מקומות העבודה באזור ירושלים נמצא כי אחוזי ההצבעה באגד ירושלים היו 93.8%. איך אמר לי יו"ר ההסתדרות במרחב ירושלים דני בונפיל? 'גם בבית ההסתדרות לא היו אחוזי הצבעה כאלה'.
אדאג ביום הבחירות יחד עם חבריי היקרים להביא חלק נכבד מתושבי מעלה אדומים לקלפיות, והכי חשוב, אשכנע אותם לבחור באנשים הנכונים ובמנהיגות ראויה להוביל עיר נהדרת כמו מעלה אדומים לשיאים חדשים, אין לי צל של ספק בכך".
