לב ענק שנדם
עוזי מור, עוזי מ"החי בר" בכיכר יהלום, נפטר לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן; עוזי, שהתמודד עם פוסט טראומה ממלחמת לבנון השנייה, היה דמות מוכרת ואהובה מאוד בעיר; אחייניתו מעין מור, חברת מועצת העיר, מספרת על החנות שהקים ושהייתה חנות החיות הראשונה בעיר, על המאבק העיקש שלו במחלה, על אהבתו לחיים ולמשפחה, על הדאגה והמסירות לאמו ועל טוב הלב הענק שלו; יהי זכרו ברוך
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
השבוע מעלה אדומים נפרדה מעוזי מור, שכולם הכירו אותו מחנות החיות המיתולוגית בכיכר יהלום "חי בר", אשר פעלה יותר משלושה עשורים והייתה החנות החיות הראשונה בעיר. כל מי שגידל בעל חיים בעיר, ידע שמעוזי לא רק קונים אוכל, צעצועים וכלובים, מעוזי מקבלים גם הדרכה ועצות כי הוא לא רק אהב בעלי חיים, הוא גם הכיר אותם והפך סוג של גורו המומחה בתחום.
הכלב פדרו יילל כל השבוע
עוזי היה אדם עם לב ענק, איש שמעולם לא נשמעה מפיו מילה רעה על איש. הרבה זוכרים ומכירים לו תודה על העזרה שנהג להושיט להם ועל "יום הכלב" שנהג להוביל במעלה אדומים, יום שהוא כל כולו למען הכלבים. "הכלב עשה עבורי כל כך הרבה ועזר לי להשתקם, אני רוצה להחזיר לכלבים טובה", כך אמר עוזי לפני יום הכלב הראשון שהתקיים בעיר. כל חייו היו לו כלבים, והמשפחה מספרת כי פדרו, הכלב שאיתו כבר מספר שנים, בכה ויילל כל השבוע שקדם למותו של עוזי.
הקטיושה שנפלה ושינתה את חייו
ב-6.8.2006, מלחמת לבנון השנייה, הוא היה חייל מילואים שגויס בצו 8 עם חבריו לצנחנים. הם הגיעו להתכנסות בכפר גלעדי, ובעודם מתארגנים ויושבים יחד בצפיפות עם כוס הקפה, קרה האסון - קטיושה נפלה ביניהם, 12 חיילים וקצינים נהרגו במקום, והשאר נפצעו, חלקם בגוף ורובם המכריע בנפש, כשחזו במחזה הקשה וניסו לסייע לחבריהם ולהבין מי קיפח את חייו ומי נפצע. זה היה אירוע שהפך לאחד האירועים הטראומטיים של אותה מלחמה. במשך 17 שנה עוזי נשא בנפשו את המראות של חבריו ההרוגים, וזה היה הרגע בו השתנו חייו.
תאריך מצמרר
השבוע, בדיוק באותו יום, 6.8.2023, הוא נטמן בבית העלמין במישור אדומים אחרי שש שנים בהן התמודד עם מחלת הסרטן. "לא יכול להיות שזה נופל בדיוק באותו היום. הדבר שהיה הכי דומיננטי אצל עוזי עד למחלה זה אסון כפר גלעדי, זה בטוח אומר משהו. אולי המסר ש-17 שנים הוא נשאר איתנו, וזה היה הנס שלו, שהוא לא נהרג שם", אומרת האחיינית שלו, חברת המועצה מעין מור.
ראיתי חברים נשרפים
לפני מספר שנים ראיינתי את עוזי לרגל יום הזיכרון על ההתמודדות שלו עם פוסט טראומה. הוא דיבר באותו ריאיון באופן החשוף ביותר שנתקלתי בו עד אז, הוא תיאר את ההתמודדות היום יומית שלו עם המראות הקשים והזיכרון מהקטיושה, הוא סיפר שהכלב שלו לא עוזב אותו לרגע ונמצא איתו בחנות ובבית, שיתף בכך שאפילו רעש של גרירת כיסא מבהיל אותו, כך גם מחיאת כף או טריקת דלת, ואמר שבכל שנה ביום העצמאות הוא חסר אונים ומחפש כל דרך אפשרית לברוח מהזיקוקים שגורמים לו להתקפי חרדה קשים, שרק מי שמצולק בנפשו יוכל להבין את מהותם. "ראיתי חברים נשרפים, גררתי אותם כי פחדתי שתהיה עוד נפילה, ולא ידעתי אם גורר חברים מתים או פצועים", הוא סיפר אז, כשהמסר שביקש להעביר היה להיות ערניים לכלל הפוסט טראומטיים במדינה, להיות יותר בחמלה.
לב ענק
כל המנחמים מתארים את אישיותו המיוחדת ואת הלב הענק שהיה לו. שימי מזרחי, הכלבן העירוני, סיפר כי "נדיר למצוא אדם כל כך טוב וצנוע, הוא נהג לשלוח לכלביה אוכל והמון פינוקים לכלבים, ואם שמע ממני על כלב שאומץ הוא היה מבקש שאומר למשפחה המאמצת להגיע לחי בר כי הוא רוצה לתת להם דברים לכלב כאות תודה על טוב לבם. הוא היה שולח לנו אוכל, שמפו וכל הפינוקים, רק תבואו ותקחו".
דאגו אחד לשנייה
הקשר שלו עם אמו, שאיתה התגורר, היה קשר מיוחד במינו. למרות מחלתו הוא דאג לרווחתה עד לפרטים הקטנים. הוא דאג שתהיה מאושרת, שתגיע אליה עד לבית מישהי שתעשה לה פדיקור ומניקור, שהציפורניים שלה יהיו מטופחות ויפות ושיגיע אליה ספר שיצבע את שיערה. בימים הקשים שלו עם מחלת הסרטן, היא ישבה לצדו ואחזה בידו.
משפחה מגובשת
בני המשפחה של עוזי, כולם תושבי מעלה אדומים, הם משפחה חמה ומגובשת שנהנים מארוחות שבת משותפות, טיולים בארץ ובחו"ל ביחד וקשר טוב ויומיומי. "בשנים האחרונות עוזי יצא לפעמים לחופשה לבדו בארץ, ובזמן שהוא נפש למשל באילת, נהגתי להגיע אליו בטיסה ליום אחד בלבד, כדי לצלול, לטייל ולבלות", סיפרה אחייניתו מעין מור, חברת מועצת העיר, "בלי קשר נסענו המון יחד לחופשות, כל המשפחה המורחבת יחד עם סבתא. באופן אישי הוא צבר חוויות, הוא מעולם לא התעיין בחומר, הוא טייל המון ואהב נופים. למרות שכוחו אזל בתקופת המחלה, הוא המשיך לנסוע ולא ויתר. גם כשחלה הוא נשאר אותו האדם והמשיך להגיע לחנות כל עוד הוא היה יכול".
מעין מוסיפה ומספרת כי עבורה כילדה החנות של עוזי הייתה מקום הבילוי המועדף, "ילדים הולכים לשחק בפארק, ואני הייתי הולכת לעוזי ומשחקת עם החיות. אהבתי להיות שם, גדלתי שם, אני זוכרת המון ילדים שהגיעו לחנות כדי לשחק עם החיות, והוא תמיד אפשר להם כי הוא רצה שיהיה נחמד לילדים ולחיות, ואולי זה גם יגרום לילד רצון לאמץ חיה".
שרד מעבר לתחזיות הרופאים
במשך שש שנים הוא התמודד עם מחלת הסרטן, היו לו גם גרורות בכל הגוף, ולמרות זאת הוא שרד הרבה מעבר לתחזיות של הרופאים. "הפרופסור שלו אמר שהוא כבר לא יודע אך לטפל בו, אבל הוא לא איבד תקווה. גם כשהמצב הדרדר, וזה נאמר לו, הוא היה מופתע, הוא נאחז בחיים ולא ויתר", סיפרה מעין.
לפני שש שנים נפגשו כרגיל כל המשפחה ביום שישי, ואז עוזי שיתף שהרופאים אמרו לו שהכל תקין. כולם שמחו מאוד, אך הוא המשיך להיות מודאג. לאחר זמן מסוים התברר כי הכאבים נובעים מסרטן וכי המצב חמור ובלתי ניתן לריפוי. התקווה של המשפחה ושלו הייתה שאולי עוד ניתן יהיה למצוא תרופה שתתאים, ואולי זאת הסיבה שהצליח להילחם במחלה כל כך הרבה שנים כנגד כל התחזיות של הרופאים.
טוב לב שלא ניתן לתיאור
כשאני שואלת את בני המשפחה מה הם לוקחים ממנו ומה ירצו שיזכרו ממנו, הם עונים במקהלה: "את טוב הלב שלו, זה היה טוב לב שלא ניתן לתיאור.
מעולם לא פגשנו אדם שיש בו כל כך הרבה טוב, אדם שלא אמר כל חייו מילה אחת רעה על איש, שתמיד עזר ורצה לשמח את מי שהכיר, תרם המון גם כשלא היה לו ועשה כל מה שיכול היה כדי לעזור לאחרים".
עוזי | 10:33 02.06.24