הקמפיין שנגדע
היא הייתה יכולה להיות בקלות ראשת המועצה הבאה של המועצה אזורית אשכול, עשיתי לה את הקמפיין ונחשפתי לאישה רק בת 35, אבל עם תוכניות מטורפות ועם מוטיבציה ושאפתנות כובשת • ב-7 באוקטובר אירע הטבח בקיבוץ ניר עוז, ותמר, ג'ון בעלה, שלושת ילדיהם ואימו של ג'ון שהתארחה אצלם בחג, נרצחו באכזריות • יהי זכרם ברוך
פורסם בתאריך:
נמרוד סבח | יועץ אסטרטגי
היא הייתה יכולה להיות בקלות ראשת המועצה הבאה של המועצה אזורית אשכול. בשנייה הראשונה שפגשתי אותה ידעתי שזה בול בשבילה.
זה אולי לא היה קורה בקדנציה הזאת, אבל כל מי שפגש את תמר במסלול החיים הקצרים מדי שלה, ידע שתמר היא נודניקית. תמר ידעה שזה הכוח שלה, היא לא תוותר לך לרגע, היא תגייס את כל מי שצריך עד שהמטרה שהיא תאמין בה תושג. ותמר האמינה בליצור עתיד משותף, תמר רצתה לשנות את דרך החשיבה של האנשים. היא לא אהבה לשמוע: ״אין מה לעשות!״, היא כל הזמן חזרה על זה, אם משהו מפריע לך אל תחכה למדינה או למועצה, כי ״תמיד יש מה לעשות״. תמר רצתה לראות תושבים מעורבים, היא האמינה שכל אחד ואחת הם מומחים בתחומם, ושאנחנו יכולים לפתור את הבעיות שמטרידות אותנו, ואני חושב על תמר, אם רק הייתה רואה את כל היוזמות המדהימות שעוטפות את הארץ, איך אזרחים פתחו חמ״לים של תרומות וציוד למען הדרום והחיילים, אנשים שמארחים בבתים שלהם מפונים, מבשלים עבורם, מלווים פצועים ומחזקים את החיילים. מגשימים את החזון שלה.
את תמר הכרתי בהרצאה שהעברתי לנשים מעמותת כ"ן לקידום מנהיגות בישראל בנושא אסטרטגיה לבחירות ברשויות המקומיות. למחרת היא התקשרה ושאלה אותי אם אני מוכן לעשות קמפיין לקיבוצניקית שרוצה להיות ראש מועצה. צחקתי ואמרתי לה שידעתי כבר מראש שהיא תתקשר, אז יאללה, בואי ננסה.
היא הייתה רק בת 35, לא ישבה מעולם בישיבת מועצה, אבל את מה שהיה לתמר לא היה לשום ראש מועצה גם עם ותק של חמש קדנציות מלאות. שאפתנות כובשת, מוטיבציה וכוח רצון מעוררי השראה, חכמה, מחודדת ומצוידת באג'נדה פורצת דרך של תנועת תושבים שהצליחה להזיז את התנועה במועצה בקצב מדוד שהתחיל בעצלתיים, אבל הפך לסוחף בטירוף. זו תמר, רצה למרחקים ארוכים.
היו לה תוכניות מפורטות וחדשניות בכל נושא, בחינוך שהיה הכי יקר לליבה, בכלכלה, בחקלאות, היא אפילו הספיקה תוך כדי קמפיין להקים מיזם של תחבורה באשכול שמחבר בין אנשים שנוסעים מחוץ ובתוך אשכול. מי עוד בעולם מספיק דבר כזה תוך כדי קמפיין? רק תמר. היו לה אפילו תוכניות בנושא בטחון, היא רצתה שכל משפחה באשכול תדע לאן היא מפונה במקרה חירום, וכמה אנחנו צריכים אותך פה איתנו עכשיו.
בחודש האחרון דיברנו כמעט כל יום בענייני הקמפיין, היא לא ויתרה לי לרגע למרות שמעיין מהמשרד שלנו ליוותה אותה צמוד צמוד ועשתה איתה היסטוריה. אבל תמר זו תמר, היא רצתה להספיק הכל מהכל ולנצח. היו לה חושים טובים, היא התחילה להרגיש שמשהו טוב קורה עם הקמפיין אבל זה כנראה לא מספיק כדי לנצח, היא רצתה עוד ועוד, חיכתה וציפתה לסקר, וכשהתוצאה הגיעה שאלה אותי: "נו, מה הלאה? איזו פסגה צריך עכשיו לכבוש?". אמרתי לה חיבורים פוליטיים, זה האירוע שלנו עכשיו. ותמר כמו תמר, מועמדת מושלמת ותלמידה חרוצה, הפכה כל אבן במועצה כדי לפגוש את כל מי שצריך כדי לעבור עוד שלב בדרך להשגת היעד.
בערב החג כתבתי לה שאני פשוט גאה בה על הישג עצום שהיא עשתה בפרק זמן כל כך קצר. קבענו לדבר עוד על החיבורים והשלב האחרון בקמפיין, ואז נכנסנו לחג שמחת תורה.
מאז הכל התהפך. בשבת בבוקר, מוקדם, יום חג שמחת תורה, הטלפון שלי כבוי, אבל של אשתי מיכל לא מפסיק לצלצל. על הקו ראש עיר שמבקש לדבר איתי, ומיכל מנסה להדוף אותו ולהזכיר לו שאני לא מדבר בשבתות ובחגים, ואני שומע אותו ברקע אומר לה שמה שקורה עכשיו בדרום דוחה שבת וחג, תני לי אותו. ואז נחשפנו כולנו לאירוע האיום ונורא הזה, אבל עדיין לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים. משהבנתי שאין ברירה וצריך להדליק את הנייד ולהרגיע את ראשי הערים והמתמודדים האחרים, נכנסתי מיד לקבוצת הוואטסאפ הכי רגישה במתקפת טילים - ״תמר קדם סימן טוב לראשות מועצה אזורית אשכול״.
תמר, כמו תמיד, כבר הקדימה את כולנו ודאגה לכולנו, "היי, אנחנו בממ"ד. מתקפת טילים רצינית. כולנו בטוחים, מקווה שגם אתם באשר אתם". הרגענו אותה שאנחנו בסדר וביקשנו שישמרו על עצמם, נתעדכן בהמשך וזהו.
אחר כך התחלנו להבין את ממדי האסון שפקד את כולנו, 11 בספטמבר הישראלי, מראות קשים, תמונות בלתי נתפסות, הלם מוחלט.
אבל לא היה רגע אחד שערער אותי בעניין של תמר. לא דאגתי לה, תמר תמיד בסדר, היא יודעת להסתדר. סובלת את הסבב הזה בשקט ותצא ממנו עם תובנות חדשות לגבי מה אפשר לעשות.
עד לרגע שמעיין התקשרה. אני אפילו כבר לא זוכר מתי זה היה, בקול קרוע מכאב וחנוק מבכי ואמרה לי שקרה משהו חמור לתמר, "כנראה ירו עליה" וזהו. היינו בשוק, לא מאמינים שזה נכון, אבל עדיין נאחזנו באופטימיות, חיכינו לשמוע עוד משהו, עוד פיסת מידע. וכלום, כלום.
ואז מעיין סיפרה לי שהבית של המשפחה נשרף אבל יש סיכוי שהם לא היו שם. כנראה חטפו אותם. חשבתי שזה יותר טוב, אפילו נשמתי לרווחה, ואז התקשרתי לגדי אבא שלה, עליו צריך לכתוב טור שלם בפני עצמו, האבא הכי מושלם שהכרתי. הוא בעצם זה שהניע את כל הקמפיין הזה ויצר לתמר מה שעשר מטות לא יצליחו לעשות. גדי אמר לי: הכל נגמר. עשו טבח בקיבוץ ניר עוז. תמר, ג'ון בעלה ושלושת ילדיהם, שחר, ארבל ועומר, וגם אימו של ג'ון שהתארחה אצלם בחג, נרצחו באכזריות פושעת בהתקפת המחבלים על הקיבוץ. מפלצות הגיהנום שרפו עליהם את הבית, ולא נותרו להם הרבה ברירות, הם היו חייבים לפתוח את חלון הממ"ד כדי לנשום, וכשעשו זאת, המחבלים ארבו להם בחוץ וטבחו בהם באכזריות. זהו. ככה זה נגמר.
משפחה שלמה נמחקה. הורים צעירים ושאפתנים, ילדים קטנים ומתוקים שלא הספיקו לראות כמעט שום דבר, וסבתא שרצתה רק להיות עוד ועוד עם הנכדים. הם הלכו יחד עם החלומות והשאירו פה חלל עצום.
החיוך של תמר וג׳ון והמשפחה היפה הזו הגיע לכל מקום בעולם, סמל לזוועות שעברנו פה.
ועכשיו זהו. הקמפיין של תמר כבר לא יגיע ליעדו. הורידו לנו את הקטר מהפסים. אבל המורשת שלה חייבת להמשיך, הכל כתוב, הכל מתועד וכל מי שייבחר וירצה לממש את התוכניות המדהימות שלה, יצליח! היה לה קמפיין חלום, וכנראה החלום הזה גדול יותר מכולנו וכך יישאר לעולם, חלום.
ואם יש עוד משהו קטן שמספר הכל על תמר זה שהיא לא אהבה להשתמש במילה ניצחון בפוסטים או בכל פרסום אחר, היא כל הזמן הזכירה לי: ״אם יש מנצחים, אז יש גם מפסידים״. אז תרשי לי תמר, פעם אחת אחרונה להגיד שבשבילי את ניצחת תמר, ניצחת את השיטה! ככה אזכור אותך לעולם.
יהי זכרך וזכר כל משפחתך המקסימה והמיוחדת ברוך.
