זמן אחדות
"הרגע בו לא החזקתי מעמד והתפרקתי היה כאשר ראיתי את כל תושבי דולב עומדים בשולי הדרך, מהכניסה ליישוב עד בית העלמין, עם דגלי האומה", כך מתאר רב העיר, הרב נגארי שליט"א, את הרגע הראשון בו פרץ בבכי ולא הצליח לבלום את רגשותיו לאחר שאיבד את נכדו – החייל נריה אהרון נגארי הי"ד • האחדות והסולידריות של העם ניחמו את הרב וגרמו לו להבין שקורבנו לא היה לשווא
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
אחד מהקורבנות הראשונים אשר מסרו נפשם במלחמה נוראה זו הוא החייל נריה אהרון נגארי הי"ד. הוא נפל ביום הראשון למלחמה, כאשר יצא יחד עם מפקדו להדוף אנשי חמאס שחדרו לעוטף עזה. חייל צעיר, מספר חודשים בלבד בצה"ל, לוחם ללא חת, באומץ רב ובתושייה רבה, שם נפשו מנגד, על מנת להגן על חבריו ותושבי האזור.
נריה אהרון היה נכדו של רב העיר מעלה אדומים, כבוד הרב מרדכי נגארי שליט"א, רבנו האהוב. הוא נטמן ברגבי ארץ בנימין, על גבעה רמה במושב דולב, שם נמצאת החלקה הצבאית של ארץ בנימין. מהכניסה למושב ועד לבית העלמין עמדו בצידי הדרך כל אנשי מושב דולב, כולם עם דגלי הלאום שלנו, עומדים ומצדיעים בחום לחייל נריה בדרכו האחרונה. מחזה מרהיב מחזה מרגש מאוד!
הרב, כהרגלו, היה מאוד ענייני וערך יחד עם אנשי צה"ל את טקס הקבורה. הרב נגארי הוא איש אמונה, אין לו לרגע כל תהייה או שאלה, הכל מבחינתו נגזר מהקדוש ברוך. באנו לנחם, ויצאנו מנוחמים על ידו.
כאיש קרוב אליו, תמיד שאלתי אותו במצבים דומים איך ומהיכן הכוחות להחזיק את כל רגשותיו בקרבו, כאשר הוא משדר חוזק רוח ונחמה לכל מנחמיו. השבוע שאלתי אותו שוב את אותה השאלה, וביקשתי ממנו לשמוע היכן הוא בכל זאת התפרק, היכן בכל זאת הוא כבר היה ללא כוחות על אנושיים המסוגלים לבלום את הרגשות שלו. הוא חשב לרגע ואמר עם דמעות בעיניו: "הרגע בו לא החזקתי מעמד והתפרקתי היה כאשר ראיתי את כל תושבי דולב עומדים בשולי הדרך, מהכניסה ליישוב עד בית העלמין, עם דגלי האומה". לדבריו זו הייתה הפעם הראשונה בה פרץ בבכי ולא הצליח לבלום את רגשותיו. חיבקתי ונשקתי אותו, את האיש הגדול הזה.
תחושת האהבה, האיחוד, הערבות ההדדית והסולידריות אשר חזרה לפעום בלב עם ישראל, ריגשה אותו, ניחמה אותו ונטעה בו את ההבנה כי קורבנו לא היה לשווא. זו אכן התחושה הקיימת היום בעם - תחושה של ערבות הדדית, הקרבה הדדית, אהבה ונתינה, ללא קשר לימין או שמאל, או לדעה זו או אחרת. בידי העם לקבוע את גורלו. כאשר העם ביחד, תבוא עליו הברכה. כאשר העם מפורד ומשוסע, לא תסור ממנו הקללה. גילויי אהבה ואיחוד אלה פתחו עולם חדש, שבו נשברו מוסכמות ואקסיומות שלא היו בחודש שעבר. חרדים אשר סירבו להתגייס החלו לנהור באלפים למרכזי הגיוס, זה נשמע הזוי אך זה הוא הנס הטמון בכוח האיחוד. ראו את מתנדבי זק"א אשר עושים את מלאכת הקודש הנוראה והקשה ביותר שניתן לדמיין, כל זאת מתוך אהבה וכבוד לכל הנופלים והנרצחים. חיילי צה"ל התגייסו בהמוניהם, מעל ומעבר למספרים הנדרשים, הם חזרו לימים של אהבה בין דתי לחילוני, בין קיבוצניק לעירוני, כולם בני עם אחד שהחליט לחזור לחיות שוב בשלום ואהבה יחדיו. האמא העברית חשה שוב כי כל חייל הוא בנה יחידה, האימהות שלנו בישלו, אפו והכינו מטעמים לחיילים כדי שיאכלו אותם בחזית. יהודים מכל העולם תרמו כספים ומתנות שנשלחו לחיילי צה"ל. אנשים רבים מכל הדתות – יהודים, נוצרים וערבים, התמסרו להסביר את עצם קיומנו ולהבהיר לכל העולם את המציאות ואת צדקת דרכנו. במדינות רבות בעולם חזרה האנטישמיות ושנאת היהודים, והפעם מבינים מנהיגי העולם כי אין זו בעיה של עם ישראל בלבד אלא של האנושות כולה. נקודות אלה מוסברות כראוי וחודרות ללב כל העולם הלא מוסלמי ערבי.
אנחנו נשמור על אחדות העם. על מנהיגינו לסייע בכך למרות שאנו חזקים ממנהיגינו. האחדות הפעם תביא אותנו לניצחון אדיר במלחמה בעזה, וכל הקשיים הצפויים והנחזים ייעלמו אי"ה כלא היו. אחדות זו תבוא גם לידי ביטוי במאבקנו באויב רשע אחר אשר השתלט על הגבול הצפוני שלנו בלבנון. אני ממש חש אופטימי ומאמין כי עם ישראל יידע להשיב מלחמה שערה, תוך אחדות ואהבה בין כל חלקי העם הנבחר!
