צו 8
חברת מועצת העיר, ברנדה הורוביץ פרוור, נקראה לצו 8 ולשליחות ציונית כשהתבקשה להקים בית ספר למפונים; בריאיון ראשון כמנהלת בית ספר "קדם" לזכרה של משפחת קדם שנטבחה בניר עוז, היא מספרת על המשימה הקשה, על התלמידים שחוו את הנורא מכל וזקוקים לשגרה בריאה ועל המתנדבים שהתגייסו לסייע ולהקים בית ספר בשבוע אחד בלבד
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
עד לפני כשבוע וחצי עסקה חברת המועצה, ברנדה הורוביץ פרוור, בתרגום התואר השלישי שלה למאמר למגזין עולמי ובהקמת קבוצת סיוע לנשים ממעלה אדומים שבעליהן התגייסו למלחמה. טלפון אחד ממפקח במשרד החינוך שינה את הכל. "צריכים אותך לצו 8, אנחנו צריכים שתקימי ותנהלי בית ספר למפונים", נאמר לה. ברנדה, שהבינה שהיא עומדת בפני אתגר, אומרת כי "הבטתי בעיניים של בעלי, ועניתי כן".
משימה מאתגרת
"נאלצתי להקים בית ספר בשבוע אחד בלבד, דבר שלוקח חודשים רבים, כולל הכשרת מקום, גיוס צוות שאני לא מכירה, בניית מערכת, הבנת הצרכים של התלמידים, שבאים עם חרדות ועם סימני שאלות, ישנים בצפיפות בבתי מלון ונמצאים בסיטואציה שונה מתלמיד רגיל. בפועל, לא באמת הבנתי עד כמה זה מורכב. היום, שבוע וחצי אחרי, אני מודה שזאת משימה קשה ומאתגרת במיוחד".
לזכרה של משפחת קדם
שבוע לפני כן פונתה הספרייה הלאומית למבנה החדש שלה, ובמבנה הישן הוקם בית הספר החדש למפונים. בית הספר החדש נקרא בית ספר "קדם" לזכרה של משפחת קדם סמן טוב מקיבוץ ניר עוז, משפחה שלמה שנרצחה בטבח המחריד - הורים, תאומות בנות 6 וילד בן 4.
"בסוף שבוע הוחלט על הקמת בית הספר, וביום ראשון כבר נפגשתי עם צוות הספרייה שהתגייס לעזור. גייסתי גם את צוות הפנסיונריות של בית הספר אמי"ת שניהלתי, ניקינו וארגנו ביחד את המבנה. קיבלתי עזרה מהמון מתנדבים ואנשים טובים, כולל מנהלים. בהתחלה לא ידעו מי המפונים שיגיעו, ובסוף הוחלט על תלמידי כיתות ז'-י"ב משלומי, יחד עם עוד כמה מהסביבה שמתאכסנים בירושלים. הגעתי לבתי המלון כדי לפגוש את התלמידים. היו לי מחשבות שאולי הם לא ירצו להגיע. מנהל בית הספר שלהם, אופיר גליק, נמצא בקשר רציף איתי".
צו 8 לשליחות ציונית
ברנדה, שיצאה לשליחות ציונית, ממש צו 8, אינה מסתירה את הקושי במשימה. "אני לא מכירה את הצוות שגובש, המתנדבים מלאי רצון טוב אבל לא תמיד מרגישים מחויבים, למשל הייתה מישהי ששובצה כמחנכת אבל אז היא הודיעה שהיא טסה ליוון. היה צריך לאסוף את התלמידים ללמידה, וזה היה לא פשוט, והיו עוד המון משימות לא פשוטות. קראתי מחקרים מהעולם על ילדים מפונים בשעת מלחמה כדי להכיר ולהבין טוב יותר את התמונה. יש קושי בסמכות, בריכוז, בלמידה, בבניית הקבצות, במגמות, זה המון עבודה בזמן קצר. כולם טובי לב ומתנדבים, אבל אני לא יודעת בכמה חודשים מדובר ומה יקרה עם חלק מהצוות כשהלימודים באוניברסיטאות למשל יחזרו, כי הרבה מהצוות הם סטודנטים. כולם מחפשים פתרונות, והכי חשוב, כולם מניחים את האגו בצד ומגויסים למשימה".
צו השעה: שגרה בריאה לתלמידים
ברנדה מבינה את גודל השעה והמשימה, וכבר בימים אלו היא מגבשת מבין 75 התלמידים את חברי מועצת התלמידים, כדי ליצור שייכות. "יש המון רגעים מחממי לב, בעיקר כשאני פוגשת כל כך הרבה אנשים שפונים אליי ומציעים לי עזרה. אני מבינה שהכי חשוב בין כל המשימות זה לדעת להפריד בין עיקר לטפל כדי שהדברים יתבצעו כפי שצריך. בכל בוקר מגיעים התלמידים בהסעות בליווי מג"ב, כי ההורים חוששים מאוד, גם כאן בירושלים. הילדים אמנם מחוברים לנייד, אבל הם גם מאוד אוהבים משחקי קופסא, וכייף לראות את זה.
היום שלי מתחיל בבוקר ומסתיים בלילה, זה ניהול שונה מאוד מניהול בית ספר רגיל.
מבחינתי זה צו השעה ליצור שגרה לבריאות הנפשית של התלמידים. לשמחתי, יש לי בעל שמאוד תומך בכל זה".
