נושאים תפילה להחלמתו
עידו נחום נפצע קשה לפני שבוע בשאג'עיה שבעזה, ומאז הוא מורדם ומונשם בטיפול נמרץ בבית החולים סורוקה; אימו אילת מספרת על הרגע בו קיבלה את ההודעה על הפציעה, על הנסיעה הארוכה לבית החולים, על השיחה המרגשת שקיבלה ממשפחות הלוחמים שנהרגו בטנק ועל החיבוק החם שהיא מקבלת מתושבי העיר ומעם ישראל כולו
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
שבוע עבר מאז שעידו נחום נפצע קשה בשאג'עיה שבעזה, ומאז הוא מונשם ומורדם בטיפול נמרץ בבית החולים סורוקה. הטנק שבו היה עידו, לוחם בשריון, נפגע מפגיעת נ"ט. שני חיילים וקצין נהרגו במקום - סמל יקיר ידידיה שנקולבסקי ז"ל, סרן איתן פיש ז"ל וסמ"ר תובל יעקב צנעני ז"ל. עידו, נהג הטנק, נפצע קשה וחולץ.
הוריו ושלוש אחיותיו לא עוזבים את מיטתו בבית החולים מאז האירוע, ומבקשים להתפלל לשלומו. אימו אילת סיפרה ל"זמן מעלה" על מצבו של בנה, על הדאגה האין סופית וגם על נקודות אור אופטימיות. "הפגיעה הקשה של עידו היא בריאות, ולכן הוא מונשם ומורדם. הוא ספג מעבר לכוויה גם המון רעלים. יש לו גם כוויות בפנים ובידיים, אבל מזה אנחנו פחות מוטרדים, אלו הם דברים שניתן להתגבר עליהם. כרגע הבעיה היא שהוא אינו מסוגל לנשום באופן עצמאי".
אילת מספרת על הטלפון שבישר לה על הפציעה, ועל הדרך הארוכה לסורוקה. "כשיש פציעה, בכוונה לא מגיעים פיזית לדלת כפי שמודיעים לא עלינו על חלל. במקרה הזה צה"ל מחכה למטה. קיבלתי טלפון, נשאלתי אם אני אמא של עידו, וכבר בשלב הזה צנח לי הלב, זאת הייתה שיחת טלפון מאוד קשה ומלחיצה. אמרו לי שהוא פצוע קשה ושהוא נמצא בסורוקה, ושהם ממתינים לי למטה כדי לקחת אותי לשם. את אותה שיחת טלפון עשו גם לאחיות שלו ולאבא שלו.
עידו הוא הבן צעיר של המשפחה, הילד הקטן שלנו. כל הדרך לא הודיעו לי מהי הפציעה, וזו הייתה דרך שלא נגמרת, הכל רץ בראש. מהרגע שהגענו לשם, אנחנו לא עוזבים אותו לרגע, ארגנו לנו מקום לינה במלון הצמוד. אני והבנות, אבא שלו ובת הזוג שלו כל הזמן לצידו".
אילת ממשיכה ומספרת כי "לאמא יש תחושות, והרגשתי את זה חזק, במיוחד בלילה השני של הפציעה. התעוררתי בארבע בבוקר בצרחות, אמרתי לבת שלי שאני מרגישה כאבים איומים ותחושת חנק, אני והבת שלי הגענו במהירות לטיפול נמרץ. כשהגענו הרופא סיפר לנו שכל הלילה היה בסדר עד ארבע בבוקר, שאז החלה ההידרדרות".
אילת מספרת כי בשבוע האחרון מדי פעם הרופאים מורידים ומחלישים את רמת ההרדמה, ומעלים מחדש לפי הצורך. באותם הרגעים הוא מצליח להגיב בהנהון ראש ואף הזיל דמעה כשהשמיעו לו פעמיים את שירו החדש של עמיר בניון, הזמר האהוב עליו. "הדרך עוד כל כך ארוכה, שיקום ארוך וקשה לפנינו, אבל מנחם מאוד שאין פגיעה מוחית", אומרת אילת, "אנחנו נתקלים כאן בפציעות קשות כל כך, נקרע הלב. חייבים להתפלל לרפואת כל החיילים.
הצוות בסורוקה מדהים, עובדים קשה מאוד ללא הפסקה מה-7.10, והם נתקלים בפציעות קשות מאוד. הם מקסימים ומלאי אמפטיה וסבלנות לכולם. נשבר לי הלב לשמוע עוד שם ועוד שם של חלל.
לפני יומיים, שבוע לאחר הפציעה הקשה, החלו הרופאים להוריד לעידו את מינון חומרי ההרדמה, כדי לנסות להעירו ולבדוק כיצד הוא נושם בכוחות עצמו. "עידו התעורר, אמר שידע שהוא מורדם ואף שאל איך מתקדמים במלחמה. הוא ביקש שלא יספרו לו מה קרה לצוות שלו. הוא שמח ואמר שאיזה מזל שהתעורר לפני היומולדת של אבא, ואפילו שיתף שהוא רעב ושאל מתי הולכים הביתה. הוא לא הפסיק לדבר", מספרת אימו. השמחה הייתה מוקדמת, זמן קצר לאחר מכן, שוב התקשה לנשום והורדם מחדש.
אילת מוסיפה כי "משפחות ההרוגים מהטנק של עידו יצרו איתנו קשר ואמרו שאחרי השבעה הם יגיעו לבקר, אנשים מיוחדים ואצלים. הלכנו להלוויה של אחד מההרוגים שהיו בטנק עם עידו, הם קרובים לבאר שבע ולבית החולים. היה לי קשה להתקרב להורים השבורים, איך אביט עליהם שהילד שלי שרד את התופת?
אבל הם היו מדהימים אלינו. בנוסף אנחנו מקבלים המון הודעות תומכות ומעודדות. יום לפני שהם נכנסו לעזה הזמינו את המשפחות להפוגה, והכרנו אותם. בערב הם התארחו בית צבי, המשפחה יצרה קשר ואמרה שהם זכו להכיר את הבן שלנו, גם המילואימניקים מגולני שהיו צמודים אליהם והתייחסו אליהם כאילו הם הבנים שלהם סיפרו איזה ילדים מדהימים הם היו.
אנחנו מרגישים חזק מאוד איזה עם מדהים יש לנו, והלוואי ונישאר ככה מלוכדים וחזקים. תמשיכו לשאת תפילות לרפואת עידו ולרפואת כל הפצועים שלנו".
