חודשיים אחרי החתונה
לוחם סיירת גבעתי, יונדב לוינשטיין ז"ל, נפל בקרב בעזה חודשיים לאחר חתונתו עם הדר את אלבום החתונה קיבלה הדר במהלך השבעה אימו ליאורה מספרת על החשש הגדול שהיה לה מהדפיקה בדלת, אפילו כששליח הגיע לבית בריאיון מלא געגוע מספרות השתיים על התחושות הרעות והחלומות הקשים שהיו להן שניים מששת אחיו – אלנתן ואביאל, מספרים על הבחור המיוחד שהיה ועל היכולת שלו לאהוב ולהתחבר לכל אדם "לכתו זה הפסד גדול לכולנו". צילומי החתונה: רועי ביתן
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
כשהסתיים השלושים אחרי נפילתו של לוחם סיירת גבעתי, יונדב לוינשטיין ז"ל, נפגשתי עם משפחתו בביתם שבשכונת מצפה נבו במעלה אדומים. ישבתי עם אימו ליאורה, אלמנתו הדר ושני אחיו - אלנתן ואביאל, כדי לשמוע על הבן, הבעל והאח שנפל, ועל החלל העצום שהותיר אחריו.
הצעיר מבין ששת האחים
יונדב ז"ל היה הצעיר מבין ששת האחים. לפני כשלוש שנים נפטר אביו, ד"ר מרדכי לוינשטיין ז"ל, ממחלה קשה. הסיפורים ואלבומי התמונות מספרים את סיפורו של בחור צעיר ומלא חיות, בן 23 בלבד, שהצליח בחייו הקצרים לגעת בהמון תחומים. הוא היה בעל ידע עולם נרחב, אהב היסטוריה ומוזיקה, היה נוהג לתור את הארץ, שיחק כדורסל ובעיקר, נגע באנשים רבים. כולם מספרים על חוכמתו העצומה ועל היכולת המופלאה שלו להתחבר לכל אדם.
נהרג חודשיים לאחר החתונה
הדר ויונדב נישאו בחתונה שמחה וייחודית בשומרון ימים ספורים לפני ראש השנה, וזמן קצר לאחר מכן, בבוקר שמחת תורה, הוא כבר יצא למלחמה בדרום. חודשיים בלבד מיום חתונתם הוא נהרג. "במקום לחגוג את החודשיים האלו, אני קוברת אותך באדמה", אמרה בבכי הדר בהלווייתו שנערכה בהר הרצל.
אלבום החתונה הגיע באמצעות שליח באמצע השבעה, אלבום מלא בתמונות המנציחות רגעים מאושרים של התחלה של חיים חדשים, אלבום שאותו יונדב לא ראה ולא יזכה לראות לעולם. לצד אלבום החתונה מונח אלבום יפהפה של הטיול המשותף שעשו הדר ויונדב בשביל ישראל, התמונות מראות זוג מאושר ואוהב, המבלה בנקבות מים, במדבר ואל מול הנוף הירוק בנופיה הקסומים של הארץ. זיכרונות מימים יפים יותר.
האמא ליאורה: "הוא היה נגן מחונן"
"הוא היה בן הזקונים שלנו, בחרנו את השם שלו כי הוא היה מתנה – יונדב, ועכשיו הוא נידב את חייו למדינה", אומרת האם ליאורה בקול רועד ועצוב. היא מספרת שכילד היה יונדב שובב ומצחיק, ולאורך כל השיחה היא מדברת עם חיוך גאה ומלא געגוע לבחור שהיה ואיננו עוד.
"הוא היה ילד מאוד מתוק ומצחיק, הוא הרעיש המון, וכשגדל הפך ליותר שקול. היה לו המון ידע על כל דבר. מצד אחד הייתה השובבות שלו, ומצד שני מעידים עליו גם המורים שהגיעו לשבעה על הבנה עמוקה מאוד בהיסטוריה, על המון סקרנות שהביאה אותו לשאול שאלות פילוסופיות ועל רצון עז ללמוד ולדעת. מה שעניין אותו, פשוט ריתק אותו ושאב אותו, הוא מאוד אהב את עבודתו בעיר דוד בארכיאולוגיה לפני הגיוס. הוא היה בתוכנית מנהיגות 'מיכאל', והמורה שלו בתוכנית, שזיהה את שמו בין הנופלים, הגיע לנחם אותנו ודיבר על כשרונו הרב במוזיקה. הוא היה ילד שתמיד ביקש לנגן שירי ארץ ישראל. הוא היה נגן מחונן בכל כלי, אמנם למד חלילית וגיטרה, אבל כשהיה יושב ליד הפסנתר היה מנגן כמו קסם, וכך גם על מערכת התופים שיש לו עד היום אצלנו בבית".
חנוך דאום העלה בדף הפייסבוק שלו את ההודעה על מותו עם סרטון שבו נראה יונדב ז"ל כשהוא מנגן בגיטרה ושר את השיר הללויה לחבריו בצבא.
האח אלנתן: "היה ברור שהוא ילך לסיירת"
אחיו אלנתן, הבוגר ממנו בתשע שנים, מספר על האח הקטן שעם השנים צמצם את הפער ביניהם. "הוא היה אישיות מיוחדת ומרשימה מאוד, פיזית ורוחנית. כילד הייתה בו שובבות מתוקה, כשחזרתי מבית הספר או כחייל מהצבא, הוא היה נתפס ברגל שלי ונגרר, זה היה כיף לחזור הביתה לקבלת פנים כזו. כשהוא גדל הפער הצטמצם, גם פיזית. הוא היה הגבוה והחסון מכולם, וגם אינטלקטואלית, היו לנו המון שיחות עומק. הוא היה מאוד חכם ואינטליגנט, התעניין וידע להביע דעה על חדשות, כלכלה, ספרים והיסטוריה. עשינו המון דברים יחד, יצאנו לטיולים בעין פורר, הוא שיחק כדורסל במכבי מעלה אדומים ונהגנו לשחק פינג פונג בגינה של הבית, יש לי כל כך הרבה זיכרונות ממנו. היה ברור שהוא ילך לסיירת, כשהייתי חייל בסיירת רימון, הוא היה בן עשר בלבד וכבר אז אהב ללכת עם החולצות שלי".
האח אביאל: "אישיות ענקית עם חיוך ענק"
אביאל, האח הגדול מיונדב בשנתיים בלבד, הוא בוגר לימודי קולנוע. חודשיים קודם לכן הוא היה זה שצילם, ערך והקרין בחתונה של הדר ויונדב קליפ מושקע ומשעשע במיוחד, שמראה במספר דקות את יונדב, איש מלא חיים, ואת הקשר המיוחד בין הדר לבינו. "בגלל קרבת הגיל כילדים היינו צוות וגם עשינו הרבה צרות, יותר נכון הוא היה עושה ואני הייתי מצטרף", אומר אביאל בחיוך שובב ועצוב, "בליל הסדר נהגנו להתחפש לאליהו הנביא בשביל כל הילדים הקטנים במשפחה. למרות שיונדב היה הקטן, הוא היה רחב כתפיים ולכן אני הייתי עולה על הכתפיים שלו והיינו מכסים את עצמנו בטלית כדי שייראה כאילו מדובר באליהו גדול במיוחד וכדי שהילדים יאמינו שבאמת אליהו הנביא הגיע. עם השנים הוא היה כל כך גבוה, שתמיד הראש שלי נתקע במשקוף או נדפק בקיר. היו בו אנרגיות סוחפות גם בנושאים חשיבתיים, הוא היה עשיר ברעיונות וחידודי חשיבה".
שני האחים מסכימים ואומרים: "הוא היה האח הקטן, אבל האח הענק - אישיות ענקית עם חיוך ענק, הוא היה מפיץ שמחה ואהבה".
הדר: "הוא היה החבר הכי טוב שלי"
אשתו הטרייה הדר סיפרה על הקשר שהחל ונרקם ביניהם, ושהפך לאהבה גדולה. "הוא ואני נפגשנו בעיר דוד לפני חמש שנים, הוא עבד שם לפני והצבא, ואני הייתי שם בעבודה מועדפת אחרי צבא ולפני הטיול הגדול. היו לנו המון שיחות, הוא היה כל כך בוגר וחכם, והיה לנו הומור משותף, אבל הוא היה צעיר ממני ולא ראיתי איך זה יכול לעבוד בינינו. הייתי בכלל במקום אחר בחיים, לפני נסיעה. הוא רצה אותי, ולי היה מחסום בגלל הגיל. טסתי לחו"ל, והמשכנו קשר סביב חבורה משותפת של עיר דוד. הקשר בינינו נרקם לאט לאט, שיתפתי את החברות בכך שהוא צעיר ממני, וכשהן שאלו האם אני מרגישה את זה כשאני מדברת איתו, עניתי ב'לא' מוחלט. אחרי שנתיים הפכנו לזוג. מיד אחרי זה יצאנו למסע אינטנסיבי של חודשיים לשביל ישראל, הכרנו את השביל ובעיקר מיסדנו את הזוגיות. הוא היה החבר הכי טוב שלי. היינו נשואים רק חודשיים והוא לא התרגל לקרוא לי אשתי, הייתי אומרת לו: 'תקרא לי אשתי, אני אשתך', והוא היה עונה לי: 'אני קודם כל חבר שלך'. גם החברות שלי מאוד אהבו אותו ונהגו להתייעץ איתו בכל דבר, לפעמים אמרתי שהן קודם כל חברות שלו ואני רק התרוץ, כולם נשבו בקסמו".
הדר: "במשך חודש חלמתי על ההלוויה שלו"
הדר מספרת על בוקר שמחת תורה ועל ימי הלחימה עד לקבלת ההודעה הקשה מכל, "בשמחת תורה הוא יצא בבוקר מוקדם לבית כנסת של סבא שלו בירושלים יחד עם בן דוד שלו.
הוא היה מאוד קשור לסבא וסבתא שלו. כשהתחילו אזעקות בירושלים, בן דוד שלו, לוחם שלדג, הבין מיד שהוא צריך ללכת. אני הייתי בדירה בירושלים, והטלפון לא הפסיק לצפצף. הבנתי שצריכים אותו. החברים שלו הגיעו לאסוף אותו מבית הכנסת, ואני ממש הרגשתי סצנה של מלחמת יום כיפור, זה היה מבהיל. הוא וחבריו הגיעו לשדרות בהתחלה, ואחר כך המשיכו דרומית יותר. הם חיסלו מחבלים וחילצו משפחות מקיבוץ נחל עוז במשך מספר ימים. הוא היה במורל גבוה, ולפני הכניסה הוא הרגיש שזה הזמן כבר להיכנס. הספקתי פעם אחת לנסוע אליו עם חברה, הגענו באחת בלילה, ולפני הכניסה לעזה המפקד שלו הסכים לו לצאת לאפטר כשהוא אמר לו שלאשתו הטריה קשה. זה קרה שבוע לפני שהוא נהרג. יומיים לפני כן הוא הצליח להשיג טלפון לשלוח הודעה שהכל בסדר ושאשמור על עצמי. אני כל הזמן הרגשתי פחד, היו לי מחשבות לא טובות, ידעתי שסיירת גבעתי הם אלו שנמצאים קדימה, בפנים. במשך חודש חלמתי חלומות על ההלוויה שלו, ואפילו הקלטתי את השיחות בינינו".
האמא ליאורה: "כל דפיקה בדלת הקפיצה אותי"
האמא ליאורה מספרת גם היא על תחושות בטן קשות שליוו אותה, "יש לי שני בנים ושני חתנים במלחמה, אבל ידעתי שיונדב בעזה. הכוח הראשון. הם היו בנמר במשך 17 שעות, הם היו הכוח הראשון שכבש בתים. כל דפיקה בדלת הקפיצה אותי, גם כשהגיע חבילה עם שליח פחדתי לפתוח את הדלת. מרגע הכניסה לעזה היה לי כאב בכל הגוף. הוא נהרג ביום שישי בשעה 11 בבוקר, והגיעו אליי רק בשעה ארבע, קצת לפני כניסת שבת. רציתי מיד להתקשר להדר, אבל הם מנעו ממני ואמרו שהם מאתרים אותה ומודיעים פנים מול פנים לכולם - לאחותו בקריית מלאכי, לאלנתן בגבול הצפון, הם הגיעו לכולם. הדר הייתה אצל אחותה ברמת ישי ולכן היה קצת קשה לאתר אותה, היא קיבלה את ההודעה רק בשבע בערב".
האח אלנתן: "סירבתי להאמין ולהקשיב"
אלנתן, האח הגדול, היה באותו הזמן במילואים בצפון, "הייתי במילואים ודאגתי לו מאוד, כל הזמן הקפדתי להיות בקשר עם חבר'ה שלי ושאלתי את כולם אם שמעו ממנו. סיירת גבעתי היא זאת שמושכת קדימה, הבנתי מצוין את המשמעות. חשבתי על זה שהוא רק התחתן עכשיו עם הדר המדהימה ושהוא מלא בחלומות. דווקא ביום שישי, כשהוא נהרג, שחררתי את עצמי קצת מהמחשבות המפחידות. לשנייה הורדתי מעצמי קצת את הדאגה, ואז הגיעו אליי כדי להודיע לי. למרות החשש שהיה בי, הייתי כל כך מופתע וסירבתי להאמין ולהקשיב".
מכל מה ששמעתם על יונדב מאז שנהרג, מה היו הדברים הבולטים?
משפחתו אומרת שהתכונה הבולטת בעיקר שכל המנחמים הזכירו וחידדו הייתה היכולת שלו להתחבר לכל אדם ולדבר עם כולם בגובה העיניים.
הדר אומרת: "ידענו שזאת התכונה המאפיינת שלו, זה רק התחדד. המון אנשים ממקומות שונים בחייו הגיעו אלינו, וכולם אמרו אותו דבר, כולם סיפרו שהייתה בו מנהיגות שקטה שבלטה בכל מקום שאליו הגיע. מיד זיהו את היכולות שלו. כולם סיפרו שהוא היה איש של אנשים. למרות שהוא היה מאוד חכם, הוא מעולם לא התנשא על איש, וכל אחד הרגיש שהוא מיוחד לידו. הוא נתן תחושה לכולם שהוא החבר הכי טוב שלהם, וכך גם הרגיש כלפי כולם. היו לו דעות על כל דבר, אבל הוא מעולם לא התווכח, הוא היה נכנס לדיונים מכבדים".
אימו ליאורה מחזקת את דבריה של הדר ומספרת שהמורה מבית ספר 'מעלה התורה' סיפר שכאשר הגיע עולה חדש לכיתה, יונדב היה הראשון שחיבק אותו וגרם לו להרגיש רצוי ולהיות חלק מכולם. "שמענו את זה שוב ושוב. החיבוק שתמיד נתן לכולם עוד כילד, נמשך גם כבוגר. כך היה בכל נקודה בחיים". גם אלנתן ואביאל מחזקים ואומרים שזאת "המנגינה" שנשמעה ללא הפסק מכלל המנחמים, הוא ידע לגרום לכל אדם לידו להרגיש מיוחד.
מה חשוב לכם שכולנו ניקח מיונדב?
אימו ליאורה: "את היכולת שלו לדבר עם כל אדם ולשדר חום אנושי".
הדר אומרת: "הייתה לו כל סיבה להתנשא, היה מוכשר בהמון תחומים ומאוד חכם, כדאי לקחת ממנו את זה שהוא הגיע תמיד לאנשים ממקום פשוט, מקום של אהבה. הוא ידע לנהל דיון ללא התלהמות. היו לי שלוש שנים הכי יפות בחיי לצידו, וזאת זכות גדולה".
האחים מוסיפים: "את היכולת שלו לאהוב את החיים וליהנות מהם. חשוב שידעו איזה לב ענק היה לו ואיזו יכולת מופלאה לחיבור עם אנשים, ואולי יקבלו השראה. הוא נהרג כגיבור במלחמה על קיומנו. לכתו זה הפסד גדול לכולנו.
".
צילמי החתונה: רועי ביתן
