ראיתי את האקדח שלו, חשבתי על העובר שלי ואמרתי "שמע ישראל"
עדי זוהר, בת 30, תושבת העיר הנמצאת בחודש החמישי להריונה, משחזרת בריאיון ממיטת בית החולים את רגעי האימה שחוותה כשנפצעה בפיגוע הטרור בכביש לירושלים 2 "המחבל יצא מהרכב כמו משוגע, ראיתי את האקדח שלו, חשבתי על העובר שלי ואמרתי שמע ישראל"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
עדי זוהר, בת ה-30, תושבת העיר הנמצאת בחודש החמישי להריונה, נפצעה בפיגוע הטרור שאירע בכביש בשבוע שעבר. בתחילת השבוע שחזרה עדי את רגעי האימה: "קרה לי נס גדול, עטפו אותי כל כך הרבה אנשים, משפחות ותושבים שאני מכירה ולא מכירה, והצוות המדהים בבית החולים גם הוא חיבק ועטף, זו הזדמנות עבורי לנצל את ההזדמנות ולהודות לכולם".
המחבל יצא מהרכב כמו משוגע
עדי מספרת כי "זו דרך שאני נוסעת בה על בסיס יומי לעבודה. עמדתי בפקק בוקר שגרתי, דיברתי בטלפון ושמתי לב שכל הנתיבים מלאים, ולכן היה מוזר שהרכב שלפניי, שהיה עם לוחית זיהוי פלסטינאית, פתאום נכנס ברכב שלפניו. אמרתי לדודה שלי, שאיתה דיברתי בטלפון, שהייתה תאונה מוזרה. תוך שניות המחבל יצא מהרכב כמו משוגע, ראיתי ישר את האקדח שלו. התחלתי לצעוק לדודה שלי שעומדים לירות עליי ואין לי דרך להתחמק מזה".
אמרתי שמע ישראל
"המחבל הסתכל עליי, ואני עליו. ניסיתי לנזול מהכיסא ולהתחמק מפגיעה, ותוך כדי חשבתי על העובר ואמרתי שמע ישראל. תוך שניות ראיתי שהחולצה התמלאה בדם, לא הרגשתי את הכדור שנורה עליי, כנראה מהלחץ. יצאתי וניסיתי לברוח. אחר כך, בסרטונים, ראיתי שהוא היה קרוב אליי. זחלתי על הרצפה, ניסיתי להגיע לרכבים. בגלל שהלכתי על ארבע, לא פתחו לי, כנראה היו מבוהלים".
אני והעובר בחיים
"בסופו של דבר אישה מקסימה פתחה לי את הדלת, ודיברתי בקור רוח כשאמרתי לה: 'היה פיגוע, אני בהיריון'. לקח לאמבולנס הרבה זמן להגיע בגלל הפקקים, ובינתיים עטפו אותי המון אנשים מדהימים. התקשרתי לבעלי כדי לעדכן אותו, שאם חס וחלילה קורה משהו, יש לי ילד בבית, שידאג לו. מה שאני זוכרת אחר כך זה את בית החולים. אני פה, אני מדברת אתכם, הרסיס היה במקום מאוד מסוכן, אבל אני והעובר בחיים - וזה מה שחשוב".
חשבתי על הבן שלי שיצטרך להמשיך בלעדיי
"חד משמעית, קרה לי נס. קודם כל, אני פה. אנחנו ברוך ה' ארבעה ימים אחרי האירוע. כולם מדברים על הרגעים שלפני המוות במקרים כאלו, וזה קרה גם לי. הרגשתי שזה באמת הרגע האחרון שלי. חשבתי על הבן שלי ועל זה שהוא רק בן שנתיים ויצטרך להמשיך בלעדיי. זה הנס, שאמא שלו חוזרת לחיים. אלוהים היה איתי. בדיעבד, אחד הרופאים אמר לי שעצם זה שלא איבדתי את ההכרה, עזר לי. ביום-יום שלי אני בן אדם מאוד היסטרי, אבל ברגע הזה הייתי בקור רוח. אני משתתפת בצער המשפחה של הנרצח ומודה לכולם".
הצליח להם הפעם
על הכביש הפקוק בכל בוקר, הכביש שהפך למלכודת מוות, אמרה עדי: "הצליח להם הפעם. אני כל בוקר נוסעת בכביש הזה, לא פחדתי לפני כן כי תמיד יש סיכון ורק בשבוע שעבר היה פיגוע במקום אחר. זה יכול לקרות בכל מקום".
צילום: מהפייסבוק
