גיא יפרח שלא הכרתם
גיא יפרח, בן 41, נשוי למאי ואב לבניה, נולד, גדל והתחנך בעיר; בשיחה עם אנשי החינוך שחינכו אותו, עם חברי הילדות שגדלו איתו ועם אמא שלו חדווה, עולה דמותו של מנהיג עם תכונות וכישורים שבלטו כבר מילדותו; מי שמכיר אותו מספר על חוכמתו, חריפותו, צניעותו, היחסים הבין אישיים המצוינים שלו, הוורבאליות שלו והכריזמה הסוחפת שיש בו ; מי שפחות מכיר, לא יודע שהוא גם שחקן וחקיין מצוין; מסלול חייו של ראש העיר החדש של מעלה אדומים, מהיותו התינוק התשיעי של העיר ועד לראשות העיר
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בשיחה עם מי שהיו ועודנו בחייו, אנשי חינוך, חברים, בני משפחה ואמו של גיא - חדווה, אפשר לזהות בגיא יפרח, מינקותו ועד בגרותו, תכונות דומיננטיות וקווים מובילים בדמותו, אשר הובילו אותו להיות מנהיג. כל מי שמכיר אותו אומר שהיה ברור שזה ייעודו בחיים, ואכן, בסופו של דבר, רוב תושבי העיר בחרו בו ונתנו בו את האמון להוביל את העיר.
מסלול חייו של גיא יפרח, מהיותו התינוק התשיעי של העיר מעלה אדומים ועד לראשות העיר.
נעים להכיר
גיא, בן 41, נשוי למאי ואב לבניה, נולד במעלה אדומים ב-1982, כשהעיר עוד הייתה בחיתוליה, בן בכור לחדווה ושלמה, אח ללי ותומר. הוא גדל בעיר, התחנך בה, למד בבית הספר "תומר רחל", בחטיבת הביניים "דקל וילנאי" ולאחר מכן בתיכון "דקל וילנאי". במהלך לימודיו בחטיבת הביניים ובתיכון הפך ליו"ר מועצת התלמידים והנוער, וכבר אז הראה ניצנים על עשייה ציבורית ומנהיגות. לאחר התיכון התגייס לצבא, שם שירת שמונה שנים והשתחרר כקצין. עד היום הוא משרת במילואים כמג"ד, כאשר לאחרונה, בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", קיבל את דרגת סגן האלוף. עם שחרורו עבד כשדרן ברדיו "גלי ישראל" ואף פתח עסק עם חברו הטוב, עומרי פניאל. הוא למד תואר ראשון במשפטים ותואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. לפני 15 שנה הצטרף לפוליטיקה המקומית והפך לחבר מועצה ומחזיק תיק הנוער והצעירים, תיק בו עשה מהפכה של ממש. לפני עשור החל לשמש כסגן ומ"מ ראש העיר, החזיק בתיקי הנוער והצעירים, התרבות והכספים. בנוסף, הוא מכהן כמנכ"ל קרן מעלה אדומים המסייעת למשפחות מעוטות יכולת, אזרחים ותיקים וניצולי שואה, תפקיד אותו הוא עושה בהתנדבות מלאה.
נאמן לעקרונותיו, חריף וצנוע
כל מכריו מילדות ועד היום מדברים על חוכמתו, חריפותו, צניעותו, היחסים הבין אישיים המצוינים שלו והכריזמה הסוחפת שיש בו. כולם מספרים על אדם שתמיד היה צמוד לעקרונותיו ולערכיו בלי להיות שבוי לסחף ולחצים חברתיים, גם אם הוא היה היחיד שהלך נגד הזרם. כולם מדברים על חבר טוב ואמיתי, אדם שהיושרה היא נר לרגליו, ואפילו, באופן מפתיע, איש של במה עם תכונה אחת שאותה הסתיר מרובנו ושהופכת אותו למה שחבריו מספרים: חקיין מחונן.
מחובר לעיר
בכל הזדמנות יפרח נוהג לומר עד כמה הוא אוהב את העיר ומחובר אליה. מעלה אדומים עבורו היא לא רק המקום בו נולד וגדל, היא המקום בו התחנך ובו עיצב את אישיותו. הוא נולד במעלה אדומים בשנה הראשונה להיווסדה, גדל והתחנך בעיר, שירת את העיר והתושבים כחבר מועצה וכסגן ומ"מ ראש העיר, ונישא למאי, תושבת מעלה אדומים אף היא, כשהחתונה התקיימה ממש פה בעיר, לאחר שתאריך החתונה "נפל" על הימים הראשונים של הסגר הראשון של מגפת הקורונה. גם את הברית לבנם בניה הם חגגו פה במעלה אדומים. כאן זה נוף ילדותו, נעוריו ובגרותו.
חבר מועצה בגיל 27
יפרח היה דמות מובילה וסוחפת עוד כנער צעיר, אז כיהן כיו"ר מועצת התלמידים של חטיבת הביניים, השפיע רבות על תהליכים בבית הספר והמשיך את העשייה בתחום הנוער גם כיו"ר מועצת הנוער העירונית.
אל הקדנציה הראשונה שלו כחבר מועצה הגיע כשהיה בן 27 בלבד, חבר המועצה הצעיר ביותר שהיה לנו בעיר. הוא החזיק את תיק הנוער והצעירים, ועשה מהפך בתחום כשהביא לנוער של מעלה אדומים אירועים, מסיבות רחוב, פעילויות ואטרקציות, מועדון נוער וייצוג מכובד של כל תנועות הנוער כאן אצלנו בעיר. כאמור, איש מבין מכריו הוותיקים לא הופתע שהוא היום ראש העיר.
מסמן מטרות וכובש אותן
נפגשנו עם מכריו וחבריו כדי לשמוע מהם על האיש שהפך בשבוע שעבר לראש העיר מעלה אדומים. אחד מחבריו הקרובים אומר לנו בביטחון: "מהיכרותי איתו אני יכול לומר בבטחה שזה לא ייעצר כאן, הוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. גיא נולד להנהיג, הוא סוחף אחריו ואני מאמין שעוד ישמעו עליו ברמה הארצית". חבר נוסף אמר לנו: "כבר בגיל עשר היה ברור שהוא יהיה מנהיג. גיא הוא איש של חזון שמסמן מטרות וכובש אותן, הוא לעולם לא מפסיד, הוא נלחם עד הסוף ומנצח, ולכן, כשאמר שיהפוך את העיר לעצמאית כלכלית, אני יכול לחתום שזה בוודאות יקרה".
נולד להיות מנהיג
אימו של גיא, חדווה יפרח, מספרת בגאווה ובנחת: "הגענו למעלה אדומים כשהיא הוקמה, בשנת 1982, והוא נולד ב-13 לספטמבר באותה השנה. הוא הבן הבכור שלנו, מהתינוקות הראשונים של העיר. ליתר דיוק, התינוק התשיעי שנרשם בטיפת חלב.
גיא היה מנהיג מגיל קטן, זיהינו את זה כבר בגנים ובבתי הספר, הוא מאוד חברותי ותמיד בלט. מאז ומתמיד הוא היה לוחם צודק, הוביל נושאים חברתיים, דאג לילדים עם בעיות חברתיות ותמיד חיפש את הילד או הילדה שזקוקים לעזרה, לתשומת לב, לחברה. הבית שלנו היה תמיד פתוח לילדים ולפעילויות, אנחנו נתנו לו את האוויר לכך. בבתי הספר הוא היה תלמיד המחזור השני בתומר רחל, לאחר מכן למד בחטיבת הביניים דקל וילנאי ומשם המשיך לתיכון דקל וילנאי. כשהיה יו"ר מועצת התלמידים והנוער, הוא עשה מהפך של ממש בתחום, הוא מיד הבין את התפקיד, הגיע אליו עם דרישות ועם תוכנית מפורטת, וביצע שינויים. הוא ידע מה הוא רוצה להשיג, וכמו תמיד, השיג את זה".
תמיד מנצח
חדווה ממשיכה ומספרת כי "מאז ומתמיד הוא היה ספורטאי, הוא שיחק כמעט בכל ענף ספורט אפשרי: טניס, כדורגל, ג'ודו וכדורסל. בגלל שהעיר הייתה צעירה ועדיין לא היה מענה לחוגים, הייתי מסיעה אותו להר הצופים מספר פעמים בשבוע, כדי ללמוד טניס. הוא הצטיין בכל מה שעשה, תמיד בלט לטובה וקצר הישגים. גם כילד הוא היה כזה שלא יודע להפסיד, הוא היה חייב לנצח בכל דבר שהוא עושה, אפילו בדוקים. הוא היה גם ילד של במה, בתיכון הוא היה במגמת תיאטרון, הופיע בהצגות והנחה בבתי הספר את הטקסים והמסיבות".
חבר לחיים
חדווה מתייחסת לאישיות המיוחדת של גיא כחבר אמיתי, "יש לו חברי ילדות שהולכים איתו מהגן עד היום, הם קבוצת חברים גדולה שנשארו יחד, וזה מרגש לראות את זה. הבנו כמה הוא מוערך ואהוב על חבריו מהילדות כשראינו איך כמעט כל החברים במערכת הבחירות נרתמו למשימה. מדובר באנשים שחלקם כבר לא מתגוררים בעיר, כולם בני 41, בעלי מקצועות ומשפחות, שלא היססו לרגע, הגיעו מכל קצוות הארץ והתייצבו לסייע לו להגשים את החלום ולהיות ראש העיר של מעלה אדומים. גם ביום הבחירות עצמו, כבר משעה חמש בבוקר ועד 2 לפנות בוקר למחרת הם לא עזבו אותו. זה מדהים ובכלל לא מובן מאליו, זה קרה בכל שלוש הקדנציות שגיא רץ בהן, וזה גם המקום שלי להודות להם על כך. זה ממש ריגש אותנו".
אוהב את מה שהוא עושה
חדווה מספרת על כך שזאת לא הפתעה עבורם שהוא מצא את עצמו דווקא בתחום הפוליטיקה, "הוא ספג שיחות פוליטיות עוד כילד. תמיד בבית דיברנו על פוליטיקה, גם אצל ההורים שלי, סבא וסבתא שלו, שהוא היה כל כך מחובר אליהם. כשהוא למד משפטים חשבתי ביני לבין עצמי שזה אכן מתאים לו כי הוא רודף צדק, ובכל זאת, בתוכי חלפה המחשבה שהמקום שלו הוא איפה שמשנים חיים ומשפיעים על חיים של אחרים, וזו העשייה הפוליטית. לפני 15 שנה הוא נכנס לפוליטיקה המקומית, ולכולנו היה ברור שזה הכיוון שלו ושדווקא שם הוא מגשים את עצמו. כסגן ומ"מ ראש העיר הוא היה עובד מסביב לשעון, וזו עבודה קשה ולעתים כפויית טובה, ובכל זאת תמיד ראינו את הסיפוק שהוא מרגיש כשהוא עוזר לאנשים, את הניצוץ שיש לו בעיניים כשהוא מצליח לגייס תקציבים לעיר. הוא פשוט אוהב את מה שהוא עושה, וזה סוד הקסם".
אמא גאה
על תקופת הבחירות המתוחה והארוכה ועל התוצאות בסופו של דבר אומרת חדווה כי "אני אמא גאה מאוד. ראינו את המסע שהוא עשה, והכל בצניעות, ביושרה ובלי להיגרר להכפשות ולכל מיני שקרים שהופצו. זה לא היה פשוט, רבים מהפעילים ביקשו ממנו להגיב, אבל הוא עצר את כולם ותמיד אמר שאנחנו נדבר רק על עצמנו. כל המשפחה תמכנו בו, קיימנו חוגי בית, עזרנו במטה שלו וסבבנו סביב הבחירות בכל החודשים האחרונים. זה לא היה פשוט ששלושה שבועות לפני המועד הראשון של הבחירות, 31 באוקטובר, פרצה המלחמה והכל נעצר. כאמא, גם דאגתי לו מאוד שהוא גויס, וזה יחד עם עצירת המרוץ כשהוא בשיא שלו ועם נתונים מדהימים, זה לא היה דבר פשוט. עברנו תקופה מאוד אינטנסיבית, וב"ה היום אנחנו אחרי וזה בהחלט אושר גדול להיות ביום שאחרי עם התוצאה הזו".
בלט כבר בגן ובבית הספר
הגננת של יפרח בגן סנונית, אביגיל בן חמו, מספרת עליו כי "גיא היה בשנה הראשונה שלי כגננת, זאת הייתה קבוצה מאוד איכותית של ילדים, וגיא היה מהילדים שלא שוכחים. זכור לי היטב שהוא היה תמיד שם לב לפרטים הקטנים, ילד מאוד שמח, ילד שטוב לו ושבכל בוקר היה מגיע לגן בשמחה ובדילוגים. אני זוכרת את מסיבת יום ההולדת שלו. בגלל שהייתי גננת בתחילת דרכה, ויום ההולדת שלו חל בספטמבר, שזה ממש בהתחלה, הוא היה הילד הראשון שחגג בגן יום הולדת. עבורי זו הייתה הפעם הראשונה שאני עושה בגן מסיבה, וגיא קיבל המון אהבה מכולם, הוא תמיד היה הילד שכולם הולכים אחריו. גיא אהב לעבוד בגינה של הגן, ביצירה ועשייה. הוא היה ילד בכור, מאוד רהוט, אדיב, ישיר ומעולם לא היו איתו היתקלויות בין חברים, הוא היה מאוד חברותי ומקובל על כולם. את כל מה שאנו רואים היום, הניצנים הללו כבר נראו בגן".
זהבה מיג'אן, מורתו של גיא בכיתה א' בבית הספר תומר רחל, מספרת כי "גיא היה ילד מקסים, אינטליגנטי, נעים הליכות. מצד אחד מאוד עדין, ומצד שני כזה שסוחף אחריו חברים רבים. כבר מגיל צעיר הייתה בו כריזמה שמשכה את החברים להיות בחברתו, הוא מעולם לא נראה לבד בהפסקות, תמיד היה מוקף בחברים ותמיד נהג לכולם בכבוד. הוא היה חבר מופת שעזר לכולם. בלימודים הוא היה תלמיד מצטיין, ונהג להגיע תמיד מסודר ומאורגן ליום הלימודים. חלומה של כל מורה שיהיה לה ילד כזה בכיתה".
בני אדרי: אם אכתוב ספר, אקדיש לו פרק
בחטיבת הביניים הוא למד בדקל וילנאי, ורכז השכבה שלו אז, בני אדרי, מנהל החטיבה היום, נזכר בילד שהיה, "כבר אז הייתה בו מנהיגות בולטת מאוד. החל מההשתתפות במועצת תלמידים וייצוג של כל תלמידי בית הספר, והמשיך מסיבת הסיום שהייתה כמעט כולה עליו. אפילו בארגון טיולים הוא עסק והוביל. המנהיגות שלו המשיכה לבלוט גם בתיכון, הייתה לו השפעה על כל השכבה, כריזמה שסוחפת אחריה את כולם. את מסיבת הסיום עשינו בתיאטרון ירושלים, וגם בה הוא היה הכוכב והוביל מהלכים. הוא היה דמות מיוחדת ומשפיעה מאוד בבית הספר. אני זוכר בעיקר את הטיולים שיצאנו אליהם, הוא קבע מדיניות ולא קיבל דברים כמות שהם. כשכולם תכננו לצבוע את הפנים של החברים שכבר נרדמו, דבר שהיה אז מאוד מקובל, גיא דרש שזה לא יקרה בטענה שזה לא בסדר להרוס ולקלקל לילד אחר את הטיול על חשבון הנאה של אחרים. מצד שני, אנחנו, המורים, אהבנו להעיר תלמידים מוקדם בדרכים שונות, אבל גיא הפתיע אותנו כשהוא ארגן מראש שכולם כבר יקומו כדי לראות את הזריחה. הוא הוביל וסחף אחריו תלמידים, תמיד ביקש להיות חלק מקובעי המדיניות בבית הספר ואף קידם נושאים חברתיים רבים, וזה דבר שבאותן השנים היה מאוד לא מקובל, בזמנו הצוות היה קובע וזהו. אם אכתוב פעם ספר על שנותיי בבית הספר, אקדיש לו פרק".
ידענו שהוא יגיע רחוק
רותי כהן, מחנכת כיתה י' של גיא בבית הספר התיכון, מספרת על תלמיד שהיה שונה בנוף התלמידים, "הייתה לו אישיות בולטת, הוא היה מאוד חברתי וחכם. הייתה לו דמות של מנהיג שיודע לשלב מצד אחד כבוד לאחרים ודיבור בגובה העיניים, ומצד שני אסרטיביות מדהימה. הוא מעולם לא פגע באיש. היה לנו תלמיד שהיה חולה בניוון שרירים, וגיא ממש דאג לו וריכז את התלמידים כדי לסייע לו ולארח לו חברה. גם במגמת התיאטרון הוא בלט מאוד והיה שחקן ראשי ומוכשר. במועצת התלמידים הוא הציב הרבה מאוד מטרות, והגשים אותן. כולנו ידענו שהוא יגיע רחוק, אני עד היום מאוד אוהבת אותו, הוא נשאר בליבי".
חברי הילדות
קבוצת החברים שמלווה את גיא מהגן וכיתה א' ועד היום, היא קבוצה מגובשת מאוד, חלקם הגדול כבר עזבו את העיר, אך מעולם לא נפרדו. בשלוש הקדנציות בהן גיא התמודד לבחירות בעיר, הם היו הראשונים להגיע בהתנדבות וללוות אותו, לסייע לו במרוץ ולחזק את ידו. הם הגיעו ערב לפני הבחירות ונשארו עד היום שלמחרת, הם היו באשכולות כפעילים משולהבים, הם עזרו במטה והם התגייסו לתלות שלטים ולהסיע בוחרים. החברים של גיא היו חדורי מטרה לסייע ולהביא אותו לתפקיד שהכי מתאים לו – ראש העיר של מעלה אדומים, אותה הגדיר כמשימת חייו, ולא בכדי.
זה היה ברור מגיל 10
אמיר כהן, אחד מהקבוצה, היום מתגורר במושב רינתיה, מעלה זיכרונות ילדות ומספר כי "כשהוא זכה בבחירות אשתי אמרה לי שהיא מתרגשת, ואני עניתי לה: 'זה היה ברור מגיל עשר, רק סימנו V על משהו שאמור היה לקרות'. יש אנשים גדולים שהעולם לא שואל אותם, הטבע לוקח אותם לאן שצריך, והוא מהזן הזה. אנחנו יחד מכיתה א', וכבר אז ראינו את האישיות שלו ומסלול החיים שלו.
כשהיינו בני 12, בשנת 95, ביבי נתניהו היה אז בחור צעיר ונמרץ שהגיע מהאום. הוא היה אז כוכב עולה, וכולנו בקבוצה שינינו את השם של גיא בטלפון לביבי. ללכת לטייל איתו בפארק זאת הייתה משימה, הוא תמיד היה כל כך חברותי שכולם עצרו אותו ודיברו איתו, נדמה היה שכולם הכירו אותו. לפעמים היינו אומרים לו: 'לך לבד, נחכה לך', אבל בפועל תמיד הלכנו איתו. הוא מאוד בלט בחבורה. אני זוכר שהוא העריץ את אלי אוחנה, לא רק ככדורגלן אלא גם כמנהיג, איש שצמח מלמטה, איש שגיא אהב את הנחישות והאמת שלו. בכיתה ד' הייתה לו אפילו תספורת של אלי אוחנה".
לא נתון ללחצים
אמיר ממשיך ומספר כי "התכונות המאוד בולטות שלו הן העמידה שלו אחרי עקרונות, היושרה שלו וההבנה שלו את המצבים השונים. גם אם זה היה אומר לעמוד מול כולם, הוא היה מסביר את דעתו במקום להיסחף אחרי העדר. אספר לך סיפור על יום שזכור לי במיוחד. קרה איזה אירוע בתיכון, וכולם מאוד כעסו על המנהלת. הוחלט באותו הלילה להגיע לבית הספר כדי למחות על האירוע, ואני זוכר שכל השכבה נעמדה ליד השער. הרכז של השכבה הגיע למקום כדי לנסות להרגיע את הרוחות, אבל הוא קיבל צעקות מכל הילדים שממש צרחו עליו שיפתח את שער בית הספר. כולם היו משולהבים, אבל גיא עמד מולו ואמר לו: 'אם תפתח את השער, תעשה את טעות חייך, אל תפתח את השער'. היה לו אומץ ויושרה לעמוד איתן מול המורה עם השפם ולומר את זה, למרות שכל התלמידים צעקו אחרת. הוא ידע והבין מה יהיו ההשלכות של הדבר הזה. התוצאה הייתה שהמורה כן פתח את השער, כל התלמידים נכנסו פנימה כמו נחיל והיה שם ונדליזם שסוקר בתקשורת ולא עשה כבוד, בלשון המעטה, לבית הספר ולתלמידים. כזה הוא היה, נער שפועל בלי לחצים חברתיים ועם האמת שלו".
מנהיג בגובה העיניים
אמיר מספר כי "מאז ומתמיד ראינו שילוב מנצח של מנהיג שיודע להסתכל לאנשים בגובה העיניים ולהבין את הצרכים שלהם, ומצד שני מנהיג בעל יכולת להביא חזון, להסתכל גם 10 שנים קדימה, לנתח איך מערכות עובדות, ועם כישרון וורבלי לומר את הדברים כך שיהיו לכולם מובנים וברורים וחדים. הוא לקח הרבה מסבא שלו שהיה איש ציבור, וכשאיש לא דיבר בזמנו על קיפוח הוא דיבר על זה המון, אבל עשה זאת ללא רגשי נחיתות. הוא תמיד נהג לומר שהוא גאה בהיותו מרוקאי. כיו"ר מועצת תלמידים הוא הביא לנו חסויות, וזאת יוזמה שאיש לא חשב עליה לפני כן, כי מי בכלל התעסק עם כספים? ומי חשב לגייס כסף עבור התלמידים באותה התקופה? אחרי בית הספר היינו בבה"ד 1 יחד, שנינו יצאנו לקצונה, שירתנו במקביל גם בסדיר ובקורס קצינים, וגם אז מאוד בלטה העובדה שהוא מעולם לא פחד לעמוד על העקרונות שהוא מאמין בהם, הוא לא יס-מן של המערכת".
איש של מילה וכבוד
כשביקשתי מאמיר לספר קצת ממה שקורה בחבר'ה, הוא אמר: "אשמח לספר דברים שאולי לא כולם יודעים. למשל, יש לנו בדיחה בחבר'ה על גיא שתמיד הוא זה שימצא את החנייה במקומות הכי מורכבים, כמו ליד מסעדה או פאב, ורק כי הוא אמר שימצא. הוא היה כזה, אומר משהו ונלחם עד שהוא משיג אותו, גם אם זה לא תלוי בו. לכן ברור לי שאם הוא אמר שיהפוך את מעלה אדומים לעצמאית כלכלית, זה יקרה. אולי עוד חמש שנים, אולי עוד עשר שנים – אבל זה יקרה. יש עוד משהו שלא כולם יודעים, בעולם מקביל, אם לא היה הולך למסלול הזה של חייו הוא בטוח היה כוכב טלוויזיה ובמאי. בחטיבה ובתיכון הוא ביים את ההצגה של סיום השנה וגם היה השחקן הראשי בה. הוא גם אלוף בחיקויים, ממש שחקן ברמות מטורפות. בכיתה ג' עשיתי חיקוי לפרס, וגם גיא עשה חיקוי כזה. אני זוכר שהמורה שלנו, מירי ויטמן, אמרה לי: 'אמיר, גיא לא רואה אותך ממטר'. בערבים היה שופך אותנו מצחוק, היה יודע לדקלם מערכונים בחיקוי מושלם. יותר מכל, הוא חבר אמיתי. יש לו המון חברים טובים, והוא יודע להיות חבר של אמת לכל אחד מהם. כל דבר שיבקשו ממנו הוא יהיה שם עבור אחרים. הוא איש של מילה ושל כבוד. עכשיו, כשהוא מאוד עסוק ולא תמיד יכול לחזור לכולם, זה מטריד אותו כי זה לא האופי שלו. הסברנו לו שטכנית זה בלתי אפשרי ושאנחנו מבינים, אבל הוא אמר שגם אם יחזור בשתיים בלילה, הוא יחזור. תמיד. ההוכחה עד כמה הוא אהוב היא עצם העובדה שכולנו, כולל חברים מהצבא, הגענו מכל קצוות הארץ ביום החופש שלנו, יום הבחירות, כדי להיות איתו ביום החשוב הזה. היינו שם כולם מהבוקר ועד הלילה, עזרנו בהתנדבות מלאה, ורק מהאהבה לאדם שהוא. יש בו אותנטיות ויושרה שקשה מאוד למצוא היום לצערי, בטח בפוליטיקה, ואנשים מתחברים לזה ויודעים להעריך את זה. כשהוא חלה בסרטן היה ברור לנו שאם יש בן אדם שינצח את המחלה הארורה הזאת - זה גיא. הוא מהסוג של המנצחים".
עדיין לא אמר את המילה האחרונה
גם אייל כהן, חבר ילדות של גיא, מעלה זיכרונות ומספר על גיא, "אחד הדברים שזכורים לי היטב הוא כשהיינו ילדים בני 12 או 13, הגענו אליו הביתה וראינו שהוא קורא ספרי אוטוביוגרפיה של מנהיגים. ממש צחקנו על זה, אבל זה רק מעיד על כך שמאז ומתמיד הוא היה מנהיג. כשהיה יו"ר מועצת תלמידים הוא לקח על עצמו פרויקטים שהיו נראים בלתי אפשריים, והיה מוביל את כולם אחריו ומשיג אותם. הוא תמיד דבק בצדקת הדרך, תמיד היה מאוד דומיננטי, התעניין בפוליטיקה ומאוד מאוד מצחיק. הוא זה שמספר סיפורים וכולם מרותקים אליו ומתגלגלים מצחוק. כבר בתיכון היה ברור שיום יבוא והוא יהיה ראש העיר ואפילו יותר מזה.
אני זוכר שבגיל הנעורים חיפשנו עבודה. אני עבדתי בקולנוע שנפתח בעיר, אחרים עבדו בפיצרייה, ורק גיא, שידע ליזום והיה מוכשר בכתיבה ודיבור באופן מעורר הערצה, הלך להיות כתב. אחד מהחבר'ה שהיה טוב במחשבים עסק בתיקון מחשבים, הוא לקח איתו את גיא שממש לא הבין בתחום, אבל בגלל שגיא הוא איש של אנשים הוא הביא את הלקוחות לעסק באופן מפתיע ממש. הוא דיבר איתם מבלי שיש לו מושג במחשבים, תמיד חשב מחוץ לקופסה.
כנערים היינו מאמני כדורסל בליגת בתי ספר במעלה אדומים, אנחנו קיבלנו את ממלכתי ב'. זו הייתה קבוצה גדולה שהיו בה כמה ילדים שהם ממש כוכבים בכדורסל. לימים העפלנו למשחק מכריע שקבע את הקבוצה שתנצח את העונה. היה די הרבה קהל, שהורכב בעיקר מהמשפחות של הילדים. המשחק היה צמוד מאוד, ואני, כאדם תחרותי מאוד, רציתי שהשחקנים הכי טובים ישחקו כמה שיותר, אבל גיא התעקש לשתף את כולם. הוא אמר לי שהניצחון לא יהיה שווה כלום אם חצי מהקבוצה יתאכזבו מכך שלא ישתתפו בכלל. בזמנו היה לי קשה להבין את זה, אבל בסוף המשחק למדנו כולנו שיעור חשוב לחיים. זה משהו שמאוד מאפיין אותו, הוא רודף צדק ושואף לשוויון, תמיד יחפש את מי שקצת יותר קשה לו, את מי שצריך עזרה, ודווקא לו ייתן את הבמה".
אדם עם עקרונות
אייל ממשיך ומספר כי "כשהפך למ"פ בצבא חשבנו שיש תפנית בעלילה, פתאום קריירה צבאית, בהמשך חשבנו שיהיה סגן שר ואחר כך שר, ובכל מקרה לי ברור שהוא לא אמר עדיין את המילה האחרונה. אי אפשר לומר עליו 'עוד פוליטיקאי', הוא ממש חריג בנוף של הפוליטיקה. הוא יהיה מוכן לשלם מחיר, אפילו אישי, כדי לעשות את הדבר הנכון, בלי קומבינות ובלי לחצים חברתיים. אדם מאוד ערכי שלא ייגרר ולא נגרר, ובטח לא יפעל כנגד העקרונות שלו. אני זוכר שכילדים היינו, כל ילדי מעלה אדומים, הולכים לקצה ההר מעל הכביש הישן ביום כיפור, וזורקים אבנים למכוניות של הערבים. גיא היה אומר לנו: 'זה לא מתאים לי, אני לא הולך אתכם'. הוא עמד על שלו ולא שיתף איתנו פעולה. זה מתכתב גם עם זה שהוא הכניס את בני כשריאל להיות מספר 15 ברשימה שלו, הוא עשה זאת מתוך כבוד ואולי אפילו למרות שידע שזה יעורר הדים, אבל לא אוכפת לו מה אומרים. הוא לא יפגע לעולם באדם שנתן שנים לעיר הזאת, הוא ערכי מדי מכדי לעשות זאת. אני מניח שגיא אמר לעצמו שבני היה ראש עיר טוב ועשה דרך, ובין אם יש המעריכים אותו יותר או יש שפחות, בני שירת תקופה ארוכה את העיר. הוא ידע שמקום 15 הוא לא ריאלי ועשה זאת כאקט של כבוד ותודה. וזה מראה מי הוא. בכל שלוש מערכות הבחירות האחרונות הגענו, כל החברים הטובים, לעזור לו. הגיעו גם כאלה שהיו איתנו בשכבה ולא ממש בתוך החבורה, זה האפקט שיש לגיא על אחרים, הוא אחד כזה שרוצים ויודעים שאפשר לצעוד איתו".
חולם ומגשים חלומות
אורי מסיל, מנכ"ל המתנ"ס לשעבר וחברו הטוב של גיא ב-25 שנה האחרונות, מספר כיצד פגש אותו כשהוא מאמן כדורסל וגיא תלמיד כיתה י' בבית ספר התיכון. הוא זיהה כבר אז נער שיודע ליזום, עומד על שלו, מתעקש, חולם ומגשים חלומות. "אימנתי את נבחרת בית ספר דקל וילנאי, ואחרי אחד המשחקים הוא ניגש אליי ואמר לי: 'אורי, אני רוצה לאמן אצלך'. עכשיו, הוא לא הגיע מעולם הכדורסל, הוא היה שחקן טניס וכדורגל במקור, ולכן לא באמת התייחסתי אליו. הוא רדף אחריי בלי הפסקה, שיגע אותי ממש, ובסוף זה הצליח לו ולקחתי אותו. הוא אימן ילדים בכיתות ד', ואמנם הוא לא הגיע מהתחום ולא ידע הכל, אבל בלט מאוד בכישורי ההדרכה והמנהיגות שלו, ידע להחזיק את הקבוצה, לסחוף אותה ולגרום לה להאמין שהיא מסוגלת לנצח. הוא המשיך להתאמן עם החברים, הדרכנו קייטנות יחד, והוא היה מדריך מצוין. לימים גם בכדורסל הוא הפך להיות עוזר מאמן בקבוצות תחרותיות ובליגת בית הספר, ועשה קריירה בהדרכת אימון כדורסל. שלוש שנים של תיכון, החברות בינינו התרחבה גם מחוץ למגרשים. למרות פערי הגיל, מצאתי בו אדם מעניין, מרתק, יוזם, כזה שעושה ולא יושב ומקטר, כזה שאם משהו מפריע לו, הוא יפעל. היינו מדברים הרבה גם פוליטיקה".
מנהיג מזן אחר
אורי ממשיך ומספר כי "כשהיה נער הוא החל לכתוב בעיתון אינדקס, עיתון שהיה בזמנו של סימון אזולאי, וכך הוא גרר גם אותי לכתיבה. אני כתבתי טורי ספורט בעיקר. כשהתחלתי לאמן מחוץ לעיר הוא נהג ללוות אותי. בשנים שבהן שירת בצבא הקשר התרופף, אני כבר התחתנתי עם רויטל, עזבתי את אגף הספורט ועברתי לתפקיד מטה במתנ"ס. כשגיא אמר שהוא מחפש עבודה, הצעתי לו להחליף אותי, הוא התחיל בחודש אוגוסט את העבודה, וחודש לאחר מכן פנה אליו בני כשריאל והציע לו להיות מספר 4 ברשימה שלו. כשריאל באותן הבחירות הכניס ארבעה מנדטים, וכך גיא הפך לחבר המועצה הצעיר ביותר, והחזיק את תיק הנוער. ליוויתי אותו באותה הקדנציה, עשינו המון דברים יחד למען העיר. מאז ועד היום אנחנו חברים טובים. לשנינו היה אז תחביב משותף, קריאת עיתונים. שנינו היינו מנויים כמעט לכל העיתונים, ונהגנו לשוחח סביב נושאים פוליטיים. מההתחלה, כשהיה נער בכיתה י', ראיתי מולי מנהיג ערכי, אדם שיודע להעביר מסרים ולסחוף אנשים. לא מפתיע שהוא ראש העיר, בכלל, כאדם שתמיד עסק בספורט, גיא שונא להפסיד. אני בטוח ויודע שהעיר שלנו הרוויחה בענק. גיא הוא מנהיג מזן אחר".
