שליחנו לטנזניה
נועם אשש, מאיה אלקובי וסהר שטיין, תלמידי חטיבת הביניים "עמל דקל וילנאי", זכו להיות חלק מהמשלחת של בני הנוער שיצאה למסע בטנזניה במסגרת תוכנית "פיקו קידס"; את המשלחת הוביל מידן אלקובי, מנהל התוכנית ותושב מעלה אדומים בעצמו; חברי המשלחת הקימו ספרייה על שמם של שני אזרחים טנזנים שנרצחו בארץ ב- 7 באוקטוב; נועם, מאיה וסהר מספרים על החוויה החד פעמית והמיוחדת שזכו לחוות
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
14 בני נוער צעירים נסעו עד לטנזניה במסגרת תוכנית "פיקו קידס", למסע מרגש לאפריקה בין תרבויות. המסע המיוחד כלל הקמת ספרייה לזכר שני נרצחים מהשבעה באוקטובר, אזרחי טנזניה, שהגיעו לארץ ללמוד חקלאות. בנוסף כלל המסע בניית מיזם חקלאי עם ילדי הכפרים.
תוכנית "פיקו קידס" היא תוכנית חינוכית המקדמת חינוך מדעי טכנולוגי ופועלת ב-60 בתי ספר ברחבי הארץ. תוכנית העלית בפיקו קידס היא משלחות בעולם מתוך קבוצת הנערים הנבחרת, ממעלה אדומים נבחרו שלושה תלמידים מחטיבת הביניים "עמל דקל וילנאי": נועם אשש, מאיה אלקובי וסהר שטיין, כאשר מנהל התוכנית הוא מידן אלקובי, אף הוא תושב מעלה אדומים. המשלחת יצאה לעשרה ימים של חוויה בלתי נשכחת עם תלמידי בית ספר האפריקאי.
הספרייה הוקמה על שמם של קלמנס פליקס וג'ושע מולל שנרצחו בשבעה באוקטובר. קלמנס מטנגה, טנזני בן 22, הגיע להשתלמות בחקלאות בקיבוץ ניר עוז. הוא אהב את ישראל מהשנייה הראשונה שדרך בה, סיפרו בני משפחתו. הוא הגיע לישראל באמצע ספטמבר, הספיק להיות מעט מדי זמן כאן בארץ עד שמצא את מותו באופן אכזרי ביותר. הוא שיתף את משפחתו בחוויות שאסף וסיפר להם על האנשים הטובים שפגש. הוא עבד ברפת בימים וטייל בקיבוצים בלילות, וחי כאן עם חלומות גדולים וכסף קטן מהבית שנמצא בתרמילו, לצד דרכון ומחברות לימוד לאחר שנרצח באכזריות. ב־18 בנובמבר, דגימת דנ"א מטנזניה אישרה שמטנגה נמצא בין הגופות שהובאו למחנה שורה. אחיותיו, שגורל משותף נקשר בינינו לבינן, הגיעו לטקס הקמת הספרייה לזכרם של הנרצחים ונפגשו עם בני הנוער שלנו. גופתו של הסטודנט השני, ג'ושוע מולל, עדיין מוחזקת בעזה. משפחתו, שלא זכתה לנחמה שמשפחת מטנגה קיבלה, הסבירה למשלחת שלא יגיעו לטקס ההנצחה עד שגופתו תגיע לקבורה.
מידן אלקובי, תושב מעלה אדומים מגיל 6 ומי שמנהל את תוכנית פיקו קידס, אומר כי "מדובר בארגון ללא מטרות רווחה, מיזם חינוכי שנועד לקדם חינוך מדעי טכנולוגי מבוסס ערכים בירושלים, ארגון של 2000-3000 ילדים מ-60 בתי ספר ירושלמים, מתוכם מגיעים לתוכנית מספר תלמידים ממעלה אדומים, ויש לנו שיתוף פעולה עם חטיבת הביניים "עמל דקל וילנאי". תוכנית העילית שלהם היא המשלחות. כשסיפרתי למנהלת חטיבת הביניים, בר מעוז, על המשלחת היא אמרה שהיא חייבת לשלוח גם תלמידים ממעלה אדומים. היינו בעבר בארצות שונות, והשנה היינו אמורים להשתתף בוועדה של האום בנושא האקלים בדובאי, יצאתי למילואים של שלושה חודשים וחצי, והתוכניות השתנו. תוך ארבעה שבועות בלבד ארגנו את הנסיעה לטנזניה. עבורי זה גם היה סוג של ריפוי, כמנחה התוכנית והמשלחת".
אחרי מסע של 24 שעות הם הגיעו ליעד בעונה הגשומה ביותר, 14 בני הנוער הישראלים הגיעו לבית ספר מרוחק, ללא חשמל, עם 60 תלמידים בכיתה ו-800 ילדים בבית הספר, והפכו למנטורים לילדים המקומיים. "הקבוצה שלנו התחלקה לשניים, וכל קבוצה קיבלה אתגר שאותו היו צריכים לסיים ביומיים וחצי. הקבוצה הראשונה טיפלה בנושא הקשור לאפריקה בקיימות חקלאות קהילתית ואגירת מים, כאשר יחד עם המקומיים הם היו צריכים למצוא פתרונות וליישם אותם. מדובר בילדים שרגילים להקשיב ופחות להיות אקטיביים, ולשמחתי השתחררו כבר בתחילת היום השני. הקבוצה השנייה בנתה ספרייה. הבאנו לצורך זה מכולה עם 500 ספרים, צבענו, בנינו שולחנות ומדפים, הקמנו רחבת עץ גדולה והצללה. הספרייה הוקדשה לשני הנרצחים בטבח הנורא, תושבי טנזניה. יצרתי עם שתי המשפחות קשר, המשפחה של הנרצח שגופתו עדיין מוחזקת בעזה העדיפה לא להגיע עד שהוא לא ייקבר. שתי אחיותיו של הנרצח קלמנס הגיעו. בתחילה היה מפגש שלהן עם המשלחת, הייתה שיחה מאוד מרגשת, הן שאלו שאלות וסיפרו על אחיהם. אחרי האירוע וטקס חניכת הספרייה האחיות סיפרו לכולם בהתרגשות על חיבור ושותפות גורל שנכפו עליהם בעקבות כך ששני חברים רצו ללמוד חקלאות בארץ ומצאו את עצמם בלב התופת, הן אמרו שהחיבור לארץ יימשך לעד. המשלחת יצאה גם לשלושה ימים לספארי לטבע, כאשר בעשרה ימים הללו הם עברו חוויה משנת חיים".
נועם אשש מספר על המפגש הייחודי עם ילדים מקומיים ואומר כי "זכינו להזדמנות להשפיע, יצאנו למסע מרתק שבו נוצר בינינו לבין הילדים חיבור מדהים. אני התחברתי במיוחד לילד בשם דיויד שממש לא רצה שנלך משם. היה מורגש שהשארנו חותם ושיזכרו אותנו ואת מה שעשינו, אני מאוד מקווה שנוכל לחזור. טלטל אותי במיוחד שהתלמידים הולכים שעתיים כל בוקר לבית ספר".
גם מאיה אלקובי התייחסה לפער עם מפגש התרבותי, "מוזר לחיות בתנאים שלהם, ומרגש שהם אומרים תודה על דברים קטנים. הם כל יום לובשים אותם בגדים, ללא טלפונים ולא תקועים מול המסך. הם יותר פתוחים, הם משחקים ביניהם וזה יפה לראות את זה, יש לנו מה ללמוד מהם".
סהר שטיין אומר שחווה חוויה מטלטלת ומעצימה, "יש שם תנאי מזג אוויר קיצוניים, גשמים חזקים. קור בלילה וחום ביום, והילדים הקטנטנים יוצאים מהכפרים בבוקר וצועדים עשרה קילומטרים מדי בוקר לבית הספר. יש להם את הכרת הטוב, הם מסתפקים במה שיש והרבה יותר שמחים מאיתנו, על כל דבר הם אומרים תודה ומתרגשים".
על הקמת הספרייה, האירוע המרגש במיוחד במסע, אומר נועם: "התרגשתי מאוד מהמפגש עם האחיות אחרי שבנינו את הספרייה על שם הנרצחים. למרות המרחק בין שתי המדינות, יש לנו גורל וסיפור משותף. למדתי כל כך הרבה מנהיגות וחשיבה יצירתית, והתרומה שלנו השפיעה עליי מאוד. אני מאחל לכל נער ממעלה אדומים לעבור את החוויה הזאת ולדעת שהשפעת במשהו. יש לאבא שלי השפעה גדולה על החיים שלי, הוא מתנדב ביחידת חילוץ מגילות, מוקפץ גם בארבע בבוקר, מציל אנשים ומשלב הכל עם עבודה, הוא מודל לחיקוי עבורי".
מאיה אלקובי אמרה כי "זה הדבר הכי כיף שעשיתי בחיים, חזרתי עם חברים חדשים. התרגשתי במיוחד כשבנינו ספריה על שם הנרצחים ומהפגישה עם המשפחה. זאת חוויה של פעם בחיים".
סהר מסכם ואומר כי "להגיע למקום כל כך מרוחק פיזית ועם סגנון חיים שונה לגמרי, ולראות עד כמה הם התרגשו שבאנו ואפילו ערכו לנו טקס קבלת פנים, זאת הייתה חוויה משמעותי מאוד. זכינו להיות שליחים ולייצג את המדינה".
