גן דרדסים סוגר את שעריו
דינה בראנץ, ממקימות העיר ומנהלת גן "דרדסים", אחד הגנים הראשונים שנפתחו בעיר, יצאה לפנסיה; הראל הורוביץ, מנהל אגף החינוך, שארבעת ילדיו גדלו בגן, הגיע למסיבת הפרישה שלה ונפרד ממנה בחום
פורסם בתאריך:
ביום רביעי שעבר נערכה מסיבת הפרישה והיציאה לגמלאות של דינה בראנץ, הגננת המיתולוגית של מעלה אדומים. כ-30 חברים, הורים ובני משפחה הגיעו להיפרד מדינה. מנהל אגף החינוך בעירייה, הראל הורוביץ, ואשתו, אשר גידלו את ארבעת ילדיהם בגן דרדסים, הגיעו לברך, להודות ולהיפרד מהגננת, שכל כך עשתה טוב לילדיהם.
חדוה פייר, אמה של קארין, סיפרה שהיא מכירה את דינה כבר 32 שנים, כשהייתה אמא צעירה, ועכשיו היא סבתא שעדיין מנסה עדיין את הטיפים של דינה עם נכדיה.
שרי כהן, שהייתה גם היא ילדה בגן "דרדסים" בשנות ה-80, התחתנה, ואת הבן שלה הביאה לגננת שהייתה שלה, לגן הדרדסים.
במסיבת הפרישה היו גם מורות מתומר רחל, מרי ואורית, שאמרו לכולם שהן נציגות של בית הספר, כי רוב המורות רשמו את ילדיהן אצל דינה.
רונית יצקן, ששלושה מילדיה היו בגן "דרדסים", חיבקה את דינה חיבוק ארוך והודתה לה בדמעות מרגשות.
הבנות של דינה בירכו אותה וסיפרו שכל חייהן היו במקביל לילדים של אחרים, ושתמיד דינה אמרה שעבודה עם ילדים או שאת 100% או שאת פורשת. "עכשיו זה הזמן בשבילך לטייל לנוח ללמוד ולחשוב רק על עצמך", אמרו הבנות.
הראל הורוביץ סיפר שהיה מנהל התיכון כאבא צעיר, ודינה ממש ״חינכה״ אותו ולימדה אותו מה ואיך עושים עם ילדים קטנים, ועל זה הוא חייב לה אלפי תודות. הורוביץ סיפר שהיה הולך בביה״ס ומחייך לעצמו איך דינה מצליחה לרכז את השובבים הקטנים האלה בשיר אחד, ומאוד רצה לדעת מה השיטה כדי ללמד את המורים.
תודה לדינה
דינה היקרה, לפני 14 שנה עמדתי בחצר של גן הדרדסים עם דפיקות לב מואצות וחיכיתי. הייתי אמא צעירה ודואגת שמחפשת גן לגפן, הבכורה שלי. עמדתי בחצר, מנסה לשמוע קולות מהגן ולראות מה קורה. שני ילדים רבו או התווכחו, ואז שמעתי את הקול שלך, דינה, בנועם ובשירה: "אמר ר' עקיבא ואהבת לרעך כמוך". הילדים הפסיקו לריב והצטרפו אלייך. כשאזרתי אומץ ונכנסתי לגן, ראיתי ילדה שרצה אלייך מחבקת אותך ואומרת לך: "דינה אני אוהבת אותך". דפיקות הלב קצת נרגעו, ומאז התחילה אהבה גדולה.
כשגפן נכנסה לגן ולקח לה קצת זמן להסתגל למסגרת אחרי שהייתה שנתיים בבית, אמרת לי בוקר אחד: "את יודעת? חשבתי כל הלילה איך לעזור לגפן להסתגל, והגעתי למסקנה ש...". את ההמשך אני לא ממש זוכרת, אני רק יודעת שהוא היה חכם ומדויק, ואני רק זוכרת שבאותו הרגע חשבתי: גננת שחושבת כל הלילה על טובת הילדה שלי היא הגננת המושלמת עבורה.
מאז, באמת ראינו אותך חושבת, עושה ופועלת בצורה הכי טובה למען הילדים. קודם גפן, אחר כך רועי, ושירה ואיתן. שבע שנים נפלאות של גן עדן לילדים ובית ספר להורים עבורנו.
ברטולד ברכט כתב: "יהי הכל שייך לכל שיוכל להיטיב עמו. הילד לאישה האימהית, למען יגדל, העגלה לעגלון הטוב למען ינהג בה היטב והאדמה, למשקים אותה מים למען תתן פריה בעיתו".
זכינו וילדינו גדלו בגן אצל מי שהיטיב עמם בצורה הכי טובה שאפשר. אהבת אותם מכל הלב, טיפלת, האכלת, דאגת, הראית להם את העולם מתוך עיניים טובות ואוהבות, לימדת אותם ערכים וידע עולם, גיבשת אותם בתוך קבוצת הילדים והראית להם מהי חברות , אמפתיה ואהבה.
את התודות האלה בוודאי שמעת מההורים במשך השנים, בסוף מסלול הגן, אבל זכינו עכשיו לומר לך תודה גם במבט רחב יותר, בהסתכלות ובפרספקטיבה של שנים.
הילדים גדלים כל אחד בדרכו, ומתעצבים כל אחד באישיותו ובאופיו אבל בכולם אנחנו רואים את טביעת היד האוהבת שלך. הם למדו ממך מהי אהבה, איך להיות אנשים טובים ורגישים לסביבה, איך לדעת להוקיר תודה, להרגיש, לחבק. הילדים הקטנים שאותם הכוונת והדרכת לחבק את כל מי שהגיש להם מתנת יום הולדת, גדלו להיות מתבגרים אוהבים ורגישים.
כי "ילד החי עם סובלנות לומד להיות סבלן. ילד החי עם עידוד לומד לבטוח בעצמו. ילד החי עם שבחים לומד להעריך. ילד החי באווירת יושר לומד צדק. ילד החי בביטחון לומד לתת אמון. וילד החי בסביבה חיובית לומד לאהוב את עצמו".
אנחנו רואים עכשיו את הפירות גם במבט של שנים, ומודים לך על כך.
כמונו הורים רבים, מאות הורים, מאות ילדים, בכולם נגעת. על כולם השפעת טוב.
אנחנו מאחלים לך שכל הטוב הזה יחזור אלייך. מאחלים שנים רבות וטובות של אושר ונחת מהמשפחה המקסימה שלך שהיא חלק בלתי נפרד מגן הדרדסים, בריאות איתנה, רוגע, שלווה ורק טוב. אוהבים אותך מאוד מאוד, משפחת הורוביץ.
