זו היתה השנה שחלפה
זו הייתה שנה קשה במיוחד שבה איבדנו כ-2000 חיילים ואזרחים מאז השבעה באוקטובר; "זמן מעלה" מביא לכם את סיכום השנה הקשה והמטלטלת ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל; חווינו הרבה מאוד עצב ושכול ברמה הלאומית, וגם כאן אצלנו במעלה אדומים; לצד זאת היו כאן גם כמה אירועים מחממי לב, התגייסות של התושבים הנפלאים שלנו בתקופה של המלחמה ואפילו; הנה לפניכם, אירועי השנה; תכלה שנה וקיללותיה, תחל שנה וברכותיה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
מנהרת ידין נפתחה
אחרי מספר שנים של ציפייה, סוף סוף זכינו - והשנה נפתחה מנהרת ידין לתנועה, שהביאה איתה שיפור נסיעה משמעותי מאוד. הנסיעה במנהרה החדשה מאפשרת לתושבי העיר נסיעה מהירה ובטוחה יותר. המנהרה היא בעלת שני נתיבים, 1.5 קילומטר לכל כיוון, האחד לכיוון מעלה אדומים, ים המלח, יישובי גוש אדומים והבקעה, והשני הוא למנהרת הארזים, כביש בגין ו-443 למודיעין. פתיחת מנהרת ידין השלימה את פרויקט ההפרדה המפלסית בצומת הגבעה הצרפתית, כאשר חלקו הראשון של הפרויקט כלל שתי מנהרות לכיוון פסגת זאב, שנפתחו לתנועה כבר בשנת 2023.
פתיחת המנהרה, כאמור, מקלה במיוחד על הנוסעים, מקצרת את זמן הנסיעה ומשדרגת אותה בכך שאנו למעשה "חוסכים" את עומס התנועה של צומת גבעה הצרפתית, שכולנו זוכרים כמה היה מתסכל לעמוד בו ולהמתין זמן רב לחילוף הרמזור הקצר מדי.
המנהרה נפתחה בחגיגה גדולה ובטקס רשמי עם שרת התחבורה, מירי רגב, ועם שני ראשי הערים – ראש העיר של ירושלים, משה ליאון, וראש העיר של מעלה אדומים, גיא יפרח.
הפיגוע בכביש
את חלום הבלהות של בוקר 22.2.24 שהתרחש בפקק הקבוע בשעות הבוקר בכביש 1 לפני מחסום א-זעים – לא נשכח הרבה זמן. שלושה מחבלים, תושבי בית לחם, ניצלו את עומס התנועה הכבד, יצאו מהרכבים שלהם עם נשקים שלופים והחלו ליריות ירי אוטומטי לעבר הרכבים שהיו לכודים בתוך עומס התנועה, ללא יכולת לברוח. מתן אלמליח ז"ל, תושב מעלה אדומים, בן 26, נרצח בפיגוע הזה, שבו 13 נפצעו, אחת מהן הייתה בהריון. הפיגוע המשולב יכול היה להסתיים באסון מחריד וגדול הרבה יותר מכפי שהסתיים, אילולא עוז רוחם ואומץ ליבם של תושבי העיר, שחתרו למגע. תוך דקות ספורות מתחילת האירוע, יניב לוי, חנניה בן שמעון, יניב מזרחי והשוטר כ', גיבורי היום, בלמו בגופם את המחבלים, יצאו מרכבם והחלו לירות לעבר המחבלים.
בחילופי היריות בינם לבין המחבלים, יניב לוי וחנניה בן שמעון נפצעו. יניב איבד את אצבעות ידיו, וחנניה נורה בבטנו. המחבלים נפצעו מחילופי היריות, ובאותן השניות הגיע למקום השוטר כ', שירה וסיים את האירוע. מחבל אחד נוטרל על ידי השוטר כ', השני נפצע אנוש ועדיין מאושפז בהדסה, והמחבל השלישי שהיה בזירה ניסה להימלט ונוטרל על ידי כוחות הביטחון. רק לאחר סיום האירוע התברר גודל האסון שנמנע והתוכנית המקורית והאכזרית של המחבלים, כשהתגלה הציוד הרב שהיה ברשותם, כאשר בנוסף לנשקים היו להלם גם עשרות רימוני יד.
מאות פלסטינים פרצו את מחסום הבידוק
בסוף חודש ינואר, בשל תקלה בבידוק של הטרמינל החדש באזור התעשייה, מאות הפלסטינים שהגיעו לעבודה במישור אדומים התפרצו דרך המחסום ונכנסו לאזור התעשייה, חלקם בלי לעבור בידוק. בעקבות עומס שנוצר מתקלה בחשמל, כוחות הביטחון שהיו במקום לא הצליחו להשתלט על מספר הרב של הפלסטינים שעברו במקום. המשטרה, מג"ב וכוחות אגף הביטחון הוקפצו והגיעו למקום כדי לבצע בידוק ידני, ואלו שכבר עברו את המחסום נבלמו על ידי כוחות הביטחון.
האירוע הזכיר לרבים את מה שקרה בשבעה באוקטובר, כשהעזתים פרצו את שערי יישובי העוטף ונכנסו אליהם, ויצר בהלה גדולה וסיקור עיתונאי רחב היקף בכל הרשתות וערוצי הטלוויזיה
מעלה אדומים נפרדה בכאב
מלחמת "חרבות ברזל" גבתה קורבנות רבים, בהם גם ממעלה אדומים. תושבי העיר נפרדו במסדרי כבוד ספונטניים ומרגשים שהתקיימו ברחובות העיר כדי ללוות את הנופלים בדרכם האחרונה. תושבים רבים יצאו למדרכות ולכיכרות, הניפו דגלי ישראל, מחו דמעה והצדיעו לעבר רכבי משפחות הנופלים שיצאו מביתן בדרכן להיפרד לעולמים מיקיריהן בבית העלמין.
סמל נתיב קוצרו ז"ל, בוגר בית הספר התיכון עמל תעופה וחלל, סיים כיתות יג'-יד' והתגייס לחיל האוויר, שם היה טכנאי המשגרים בכיפת ברזל, בגדוד 947 שבמערך ההגנה האווירית. ביום שבת, 7.10.23, יירט כמעט 200 טילים, וכאשר התחמושת נגמרה לו הוא יצא עם חבריו לשטח בידיעה שיש מחבלים באזור, על מנת להמשיך ולהתחמש. בדרכם, נתקלו במחבלים שפתחו באש לעבר רכבם. נתיב מצא את מותו בשבת השחורה, ורק אחרי חמישה ימים של מתח מורט עצבים שעברו משפחתו וחבריו, הגיעה הבשורה המרה. הסטטוס בוואטסאפ של נתיב, בחור צעיר עם אמרה כל כך עוצמתית, רגישה וחכמה נשמע עבור כולנו כצוואה מצמררת, נכתב במקומות שונים כהנצחה: "להותיר לדורות הבאים עולם טוב יותר מזה שמצאנו". הוא היה בן 21 בנופלו.
פקד אברהם הנקין ז"ל, לוחם ביחידה המיוחדת ללוחמה בטרור (ימ"מ). במרץ 2003 התגייס אברהם לסיירת הצנחנים, שם עבר את מסלול ההכשרה כלוחם. לאחר סיום המסלול יצא אברהם לקורס ימ"ס, ולאחר מספר חודשים של הכשרה נוספת חזר לסיירת ושימש במקביל להיותו לוחם חוד גם כמש"ק טרור המכשיר את חיילי המסלול בסיירת. כבר אז התבלט ביכולותיו ואומץ ליבו, בכושרו הגופני הגבוה, במשמעת העצמית ובנחישותו. לאחר השחרור החליט אברהם להמשיך את שליחותו המיוחדת בהגנה על עם ישראל וארץ ישראל, ובחר להתגייס לשירות במסגרת הימ"מ. בשנת 2008 התגייס לימ"מ, שם שירת כלוחם במשך כ-15.5 שנים. אברהם ראה בשירות ביחידה שליחות, והשתתף במהלך שירותו בימ"מ במאות מבצעים חשאיים לסיכול טרור, שבזכותם ניצלו חייהם של אזרחים רבים. הוא נפל בקרב מול מחבלים בשבת ה-7.10, היה אב לארבעה, בן 35 בנופלו.
סמ״ר יונדב רז לוינשטיין ז"ל, היה לוחם בסיירת גבעתי ונפל בקרב בצפון רצועת עזה. למד במעלה התורה, שיחק כדורסל במחלקת הנוער של מכבי מעלה אדומים, אהב את החיים, אהב אנשים ואהב מאוד את ארץ ישראל. הוא התעניין במיוחד בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של עם ישראל, בפוליטיקה, בכלכלה ובפילוסופיה. הוא היה נגן מחונן שניגן בכלי נגינה רבים, ואהב במיוחד שירי ארץ ישראל. לפני הצבא עבד בחפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד, שם הכיר את אהבתו הגדולה, הדר. הוא והדר כבשו את שביל ישראל, חלמו בגדול ותכננו את עתידם המשותף. הם נישאו לפני ראש השנה, חודש לפני שמחת תודה וחודשיים לפני שנפל בקרב. בן 23 בנופלו.
ארי יחיאל זנילמן ז"ל, לוחם בגדוד 8111, חטיבה 5, נולד בארצות הברית וגדל בניו יורק. בגיל 14 עלה עם הוריו לישראל, ומטעמי ציונות בחרה המשפחה להתגורר במעלה אדומים. כשבוע לפני השבת השחורה של ה-7/10 נולדה בתם השלישית שלו ושל חווה, מעין נחמה. ועדיין – בצהרי השבת השחורה, הוא חבר לחבריו לגדוד במילואים. הכוח של ארי נכנס לחאן יונס, ולאחר שביצעו פעולות יזומות חיסלו מספר גדול של מחבלים וחשפו פיר גדול, שבדיעבד התברר שבתוכו מערכת פירים ענקית שמרכזו בבית הספר. הם יצאו לסריקות כשארי היה בחפ"ק מ"פ. במהלך הסריקות, תצפיתן של החמאס פוצץ את החצר הממולכדת מתוך בית הספר, שני מחבלים נוספים יצאו מתוך פיר וניהלו קרב עם החיילים. ארי נהרג ביחד עם ארבעה לוחמים נוספים. הוא אמר שהוא נלחם כדי להחזיר את הכבוד למדינת ישראל והיה גאה שהוא לוחם. בן 32 בנופלו.
רס"ל יקיר שמואל טייטלבוים ז"ל, תושב מעלה אדומים, לוחם בגדוד 77, עוצבת 'סער מגולן'. בחדרו של יקיר ז"ל, מעל מיטתו תלויים תמונות ומשפטים שנאמרו על ידי גיבורים שאינם עוד - אלירז פרץ, דרור ויינברג, בנייה ריין, יוחאי קלנגל ועוד. בין המשפטים שהיו תלויים בחדרו ניתן היה לקרוא את המשפט "הזמן קצר והאהבה מרובה", אימרה של אלה אור ז"ל שנספתה באסון נחל צפית, מכתב מילדה בת 10 ששלחה ללוחמים, משפט קצר של הרב משה צבי נריה ז"ל: ״אדם השואל מה חובתי ולא מה זכותי - עולמו לגמרי שונה״. עוד בחדרו, גיטרה, תמונת ארץ ישראל ותעודת הוקרה מגדוד שריון. החדר מעיד על אישיותו המיוחדת של יקיר ז"ל, שהיה כל כך מחובר לעם ולארץ. חבריו אמרו: "אומרים שאלוהים לוקח רק את הטובים, אבל הפעם הגזמת". הוא נפל ברצועת עזה ונקבר ביום הולדתו, 30.6. בן 21 היה בנופלו. הוא היה בוגר תיכון אמי"ת איתן, תלמידו של המחנך רס"ב אילון וייס ז"ל, שנפל שבועיים לפניו.
כאמור, שבועיים קודם לכן, בית הספר אמי"ת איתן נפרד בכאב עצום מהמורה אילון ויס ז"ל, שנפל גם הוא בקרבות בעזה. יקיר נפרד מהמורה האהוב בפוסט שכתב לפני שבועיים, בלי לתאר לעצמו שהגורל שלהם תוך זמן קצר יהיה משותף. באותו פוסט כתב יקיר כי "המורה אילון, מחנך דגול שיצא לי להכיר - כל כך נעים ונכון לתלמידיו ולסובבים אותו, מורה אהוב על כולם ללא יוצא מן הכלל". הוא הוסיף שהוא בטוח עוד ישמע גם על האבא, סבא ואיש קהילה שהוא היה. "בדיוק השבוע חשבתי עליך", כתב יקיר והזכיר שיחה שקיים איתו המורה אילון בעקבות קטטה בבית הספר, "לא היית מחויב לזה, אבל היינו קרובים ואתה איש חינוך אמיתי. הרגעת אותי, הכנסת אותי לפרופורציות ונתת עצות. לא חשבתי שכמה ימים אחרי הזיכרון היפה הזה נקבל הודעה כזאת. ברוך דיין האמת, אדם יקר".
סמל עילאי צעיר ז"ל, תושב יישוב קידר, לוחם בהכשרה של בית ספר של חטיבת הקומנדו, נהרג בקרב בחאן יונס. עילאי הוא בוגר הישיבה התיכונית במעלה אדומים, תלמיד מצטיין, שהתגייס לאחר שנתיים במכינה, אהב את הארץ והרבה לטייל בה. ב-7.10 היה בטירונות ארוכה בסיירת אגוז והמשיך להכשרה. שבועיים לפני שנפל הופסקה ההכשרה, והם נשלחו לחאן יונס. התקרית הקשה התרחשה ליד הציר הלוגיסטי בשטח רצועת עזה, שדרכו מוכנסים לפעילות בדרום הרצועה כוחות אוגדה 98. כשכוח חי"ר מבית הספר לקומנדו של זרוע היבשה, המרחיב מעת לעת את מרחב האבטחה בציר, ערך פטרול בקרבת בתים הרוסים באזור. הכוח נתן מכת אש מקדימה לעבר המרחב, ואז התקדם. מחבלים שהגיחו מפיר של מנהרה הפתיעו את החיילים וירו עליהם מקרוב, שהשיבו אש וחתרו למגע. לפחות מחבל אחד נהרג בקרב. בן 20 היה בנופלו.
עמית מזרחי ז"ל, למד כשוחר בבית הספר התיכון "תעופה וחלל", התגייס לחיל האוויר ושירת בבסיס פלמחים. ב-6.10 הוא בילה במסיבת נובה ברעים, ושב לביתו במעלה אדומים לארוחת שישי כי מעולם לא החמיץ ארוחת שבת עם משפחתו. עמית תכנן לחזור בבוקר למחרת למסיבה, ובכך ניצלו חייו, אלא שהגורל האכזר רדף אחריו, ושלושה וחצי חודשים לאחר מכן מצא את מותו בתאונת דרכים חזיתית סמוך לבסיס בו שירת. שעות ספורות לאחר שהגיע לבסיס אחרי סוף שבוע בביתו, הוא יצא מהבסיס עם רכב של חברו כדי לקנות כמה דברים ליום ההולדת של אחד מחבריו לבסיס, ולמשוך כסף מכספומט. ביום גשום במיוחד הוא ביצע עקיפה והתנגש חזיתית ברכב שהגיע מולו. על המצבה הצבאית של עמית, הילד עם החיוך הנצחי, הוסיפו הוריו: "בחיוך קסום נגעת בכולם והארת עולם, מלאך שלנו שנשק לנו והלך". בן 19 היה בנופלו.
סמל יונתן לויט ז"ל, גויס ב-10/10/23 למילואים, לחיל המודיעין, עם פרוץ המלחמה. בחודש מרץ השנה, בעת שירותו במילואים, נהרג כתוצאה מתאונת דרכים קטלנית. הוא למד בתיכון לאומנויות בירושלים, שם סיפרו עליו כי היה בעל לב זהב, רואה, עוזר, דואג ונעים. לאחר מכן היה לסטודנט מצוין שעוזר לחבריו לספסל הלימודים. חבריו לשירות הצבאי מעידים כי הוא אהב את החיים וכי חי ומימש את שאהב ורצה לעשות, כאן ועכשיו. כך מעידות גם התמונות, בהן הוא נראה מלא שמחה. בבית הספר סיפרו כי אימו אמרה למורה שלו בתיכון כשהתלוננה שאינו משקיע: "רק תאהבי אותו. הכל יהיה בסדר. רק לאהוב, כמה שיותר". הוא הותיר אחריו הורים ואח, בן 22 היה בנופלו. יהי זכרו ברוך
מעלה אדומים מתגייסת
אין איש במדינה שלא נחשף לסיפורו הכואב של אלירן מזרחי ז"ל, נשוי ואב לארבעה, שנלחם בעזה מאז השבעה באוקטובר. אלירן ז"ל נחשף למראות קשים, פינה פצועים והרוגים, התמודד עם ירי, מטענים ומוקשים, סילק מטעני חבלה, השמיד מבנים ממולכדים ופירי מנהרות יחד עם חבריו לפלוגה, וכל אלה הביאו אותו לסבול מפוסט טראומה. הוא סופח לרם, והוכר ע"י משרד הביטחון. למרות מה שעבר, ביקש לשוב ללחימה עם חבריו, קיבל צו 8 והיה אמור להיכנס לרפיח, אלא שיומיים לפני חזרתו למילואים נפשו לא עמדה בזה, והוא שם קץ לחייו. משפחתו דרשה שייקבר בקבורה צבאית כפי שמגיע לו, אך משרד הביטחון סירב. אלפים מתושבי העיר, אזרחי המדינה, אנשי תקשורת, חברי כנסת ומשפיענים התגייסו למען משפחתו ולמען אלירן. ראש העיר, גיא יפרח, שוחח עם שר הביטחון, פנה לחבריו שרי הממשלה והפעיל גם הוא לחץ בנושא. אחרי ימים של מאבק, הצדק יצא לאור, ואלירן מזרחי ז"ל, גיבור ישראל, נקבר בהלוויה צבאית, בארון, כשהוא עטוף בדגל ישראל, בדיוק כפי שמשפחתו דרשה וכפי שהיה מגיע לו.
האיש השמח, עם החיוך המאיר והקבוע, זה שסחף חברים רבים אחריו, לא יכול היה עוד לשאת עוד את הכאב שבנפשו. זאת הייתה הלוויה המונית במיוחד, מעורבבת בכאב הטרגדיה ובהקלה של ניצחון במאבק. להר הרצל הגיעו המונים שהתוודעו לסיפור ורצו לחבק את המשפחה ולחלוק כבוד לאלירן, בהם גם אנשי תקשורת רבים וחברי כנסת. עם סיום ההלוויה חבריו שבו לעזה, ושעות ספורות לאחר מכן שלחו תמונת גרפיטי עם שמו של אלירן והמילים: "באנו לנקום".
תם עידן כשריאל, גיא יפרח ראש העיר
זה היה רגע היסטורי לעיר. אחרי יותר מ-32 שנים, בני כשריאל הודיע באירוע ערב העצמאות על החלטתו שלא להתמודד לראשות העיר. למרוץ לראשות העיר נכנסו גיא יפרח, סגן ומ"מ ראש העיר, ושלומי ירוחם, יו"ר ועד ההורים לשעבר.
המרוץ לראשות העיר נפתח ונקטע 23 ימים לפני מועד הבחירות שנקבע ל-30 באוקטובר. מלחמת חרבות ברזל השפיעה על כל המדינה, ושר הפנים, משה ארבל, החליט לדחות את הבחירות לרשויות המקומית, שנקבעו בסופו של דבר ל-27 בפברואר.
גיא יפרח גויס בצו 8 למילואים, שירת במשך חמישה חודשים מלאים בשירות מילואים בצפון, כשהוא מתמרן בין פקודיו בצבא ובין העשייה למען העיר. יפרח הודיע מיד לכל פעיליו כי תופסק כל פעילות פוליטית, מטה הבחירות בכיכר יהלום נסגר וכולם התגייסו לסיוע בעורף.
שלומי ירוחם לא גויס למילואים, וגם הוא החל בפעילות התנדבותית ופוליטית, אלא שהוא עשה זאת מתוך העיר, כשהזירה נשארה שלו בלבד.
בסיום הבחירות נבחר יפרח ברוב של 57% קולות מול 43% אחוז של שלומי ירוחם. רשימת לב של יפרח קיבלה 6 מנדטים, רשימת התושבים של ירוחם קיבלה ארבעה מנדטים, ש"ס שני מנדטים, עוצמה יהודית מנדט אחד, והציונות הדתית מנדט אחד בלבד.
הניצול היחידי מאסון הנמר
דניאל מזביץ, תושב מעלה אדומים, היה הניצול היחידי מאסון הנמר שבו נהרגו 11 לוחמים מתוך 12 לוחמים שהיו בנמר. דניאל היה היחיד שניצל, אך הוא נפצע באופן אנוש והיה מורדם ומונשם. תושבי מעלה אדומים התפללו למענו, ובנס גדול, חודש אחרי האסון, הוא התאושש. לאחר מכן ביקש לראות את הנמר, ותמונתו יושב מול הנמר ההרוס, נגעה בלב כולם. הוא הצטלם ליד הנמר וכתב: "איך נאמר, תמונה אחת - אלף מילים. למי שלא מכיר אותי, אני דניאל, הניצול או שורד (תקראו לזה איך שתרצו) היחיד מאסון הנמר, אותו אסון שאירע ב-31 לאוקטובר, ביום החמישי שלנו לכניסה, ובו נהרגו 11 מתוך 12 לוחמים גיבורים שהיו באותו נמר, ונשארתי רק אני. מה שאתם רואים בתמונה זה הנמר שלי, או לפחות מה שנשאר ממנו אחרי האסון. אותו כלי שישנתי בו יותר משישנתי בבית שלי בשנה האחרונה, אותו כלי שדאגתי לו יותר משדאגתי לעצמי וטיפלתי בו יום יום כאילו היה הילד שלי, כדי שיחזיר לי וישמור עליי באותה מידה בשדה הקרב, והנה הוא שמר עליי. כשיצאנו למלחמה היה לנו ברור שבמלחמה כמו במלחמה, יהיו פצועים, יהיו הרוגים, אולי אפילו מהצוות שלנו, אבל זה לא הזיז לנו כי מול העיניים שלנו הייתה מטרה יותר נעלה מהכל והיא לשמור על הבית שלנו, על הארץ שלנו שאין לנו אחרת ממנה, ועל המשפחות שלנו, שיוכלו לחזור לחיות בשלום ובאין פחד. אבל את זה? את זה לא דמיינו בחיים, גם לא בסיוטים הכי גרועים שלנו, שככה 11 לוחמים, גיבורים, אגדות ואנשים זהב אחד אחד, ילכו לנו במכה אחת, באותו כלי, באותה שנייה".
קהילת מעלה אדומים במיטבה
זאת הייתה שעתנו היפה, שהוכיחה כי כוחנו באחדותנו. כבר במוצאי שמחת תורה החלו להיפתח קבוצות לסיוע בכל מה שנדרש. ההירתמות, הנתינה והעזרה נמשכו שבועות ארוכים לתוך המלחמה. תושבים בכל הגילאים, בהם גם בני הנוער שלנו, עסקו בכל שעות היום בהתנדבויות ויוזמות. במקביל למוקדים הרבים שנפתחו, בהם המוני מתנדבים בגילאים השונים, היו גם לא מעט יוזמות פרטיות שחיממו את הלב. כולם רצו לתרום ולקחת חלק. המוקד הגדול ביותר שהוקם בעיר היה בבית הספר אלמוג, כאשר כבר בבוקר ה-8.10 מאות תושבים הגיעו למוקד כדי לתרום, לארוז ולשנע ציוד לשורדים מקיבוצי העוטף שהתאכסנו במלונות ים המלח, רובם חולצו מביתם מוכי הלם, שכול ומבט של אימה בעיניים, יחפים ולבושים בפיג'מות בלבד. התושבים דאגו להם לבגדים, משחקים, חבילות מזון ועוד. במקביל נאספו ציודים לחיילים, אוכל, בגדים לבנים ואפילו ציוד צה"לי. תושבים רבים עסקו בפינוי וניקוי מקלטים בשכונות הוותיקות בעיר, וכל העמותות בעיר נרתמו במשך חודשים רבים למען חיילים, משפחות מילואים וחיבוק למפונים. מתוך אין סוף סיפורים מחממי לב ומרגשים שקרו כאן במעלה אדומים היה גם סיוע בסופרים ברחבי העיר ובמישור בהעדר עובדים מהמגזר, לשם הגיעו מתנדבים מבוגרים וצעירים, ואפילו משפחות עם ילדים. אין ספק שזו הייתה שעתה היפה של העיר שלנו. שתמיד נישאר בצד הנותן ונשאר קהילה מאוחדת וחזקה.
פסטיבל הבירה הראשון
למעלה מ-10,000 איש חגגו את סוף הקיץ בפסטיבל הבירה הראשון של העיר, שהתקיים באווירה טובה, חגיגית וצעירה במיוחד. הקהל נהנה מלמעלה ממאה סוגי של בירות ישראליות ובינלאומיות שהגיעו ממגוון מבשלות, מדוכני אוכל, מופעי מוסיקה ומופע של הזמר אושר כהן.
על האירוע ניצחה סגנית ומ"מ ראש העיר, מחזיקת תיק התרבות, רחל הר זהב, שאמרה כי "התחדשנו בפסטיבל בירה גדול באווירה המיוחדת של מעלה אדומים, שיהפוך למסורת עירונית ושם דבר בכל מטרופולין ירושלים". ראש העיר, גיא יפרח, סיכם את האירוע כ"אחד מאירועי התרבות הטובים והגדולים שידעה העיר", והבטיח להפוך אותו למסורת.
על הבמה העולמית
גאווה מקומית. מתוך חמשת הרקדנים שרקדו על במת האירוויזיון במאלמו שבשבדיה, היה גם רכס יצחקי, (24), תושב היישוב קדר. מול מיליוני צופים ברחבי העולם, הוא הופיע והביא כבוד רב למדינה בשנה הקשה שעברנו, מול אנטישמיות זועקת ברחבי אירופה. רכס הוא בנו של מי שהקים וניהל את הסטודיו לריקוד "פעימה", איתן יצחקי ז"ל.
כיתת כוננות
מתוך הרצון העז של האזרחים לקחת חלק במערך המלחמה, גם במעלה אדומים, כמו בכל היישובים בארץ, הוקמה כיתת כוננות שמטרתה לעבות את צוותי הביטחון ולסייע להם. מי שלקחה על עצמה את הריכוז של כיתת הכוננות היא תושבת העיר, חברת מועצת העיר ומחזיקת תיק המשטרה, שירן מירזאי, שיוצאת מדי לילה לשטח עם עשרות תושבים נוספים.
"עם פרוץ המלחמה הרגשתי שחייב לתת כוח משמעותי לביטחון העיר. בקבוצות הוואטסאפ שלי 'מחזירים את הביטחון לעיר', קראתי לכל נושאי הנשק להצטרף. כבר במוצאי שבת, 7.10, עמדנו יותר מ-100 איש, מוכנים לצאת ולהגן על העיר, וכך זה נמשך במשך חודשיים רצופים, יום ולילה. כיום היחידה עדיין קיימת, היא קיבלה סמכויות של מאבטחים ויוצאת להתנדב בלילות יחד עם גורמי הביטחון של העיר".
