חוקר, מורה וג'נטלמן
במשך 30 שנה חיים גז היה חוקר שפענח תיקי שוד, רצח, אלימות והונאה. לאחר שיצא לגמלאות הוציא לאור סיפורים מתיקי החקירות הנבחרים, הגשים חלום ישן ובימים אלה הוא עובד על ספרו השלישי ועוסק כבר 15 שנה בחינוך ונתינה. היום הוא מלמד כבר 15 שנה באופק ברנקו וייס ומתנדב עם קבוצת ילדים אוטיסטיים שהקים בעצמו
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
חיים גז (71), גמלאי של משטרת ישראל, במשך 30 שנה היה חוקר בכיר שפיצח פרשיות פשע רבות. תחת ידיו עברו אין ספור תיקי שוד, רצח, אלימות והונאה.
אחרי שיצא לגמלאות העלה על הכתב חלק מתיקי החקירות הנבחרים. בסיפוריו "מי האיש" ו"מחוץ לקופסה" הוא לוקח את הקורא אל תוך חדרי החקירות ולזירות הפשע. בימים אלה מתכונן גז לכתוב את ספרו השלישי.
כשגז יצא לגמלאות לפני 15 שנה, הוא החליט להגשים חלום ישן ולמד ספורט במכון וינגייט. בימים אלה, למרות שעבר את גיל 70, הוא ממשיך ללמד ספורט בבית ספר אופק ברנקו וייס לנוער בסיכון ובכל יום שישי הוא מלווה ארבעה נערים הלוקים באוטיזם בהתנדבות בבריכת השחייה, זה 15 שנה. "זה מחייה אותי, אני לא מתכנן להפסיק", מעיד גז על הקשר הייחודי שנרקם עם בני הנוער.
גז נולד וגדל בשכונת נחלאות בירושלים, "באתי מבית דל אמצעים", מספר גז. בשירותו הצבאי בתקופת מלחמת יום כיפור היה מכונאי טנקים, בתום השירות, בעקבות בקשה מיוחדת מהמג"ד, חתם קבע לעוד שנה וחצי, "היה לי שירות משמעותי ומאתגר". השנה האחרונה הציפה בו זיכרונות מהמלחמה ההיא "אין לי פוסט טראומה, אבל זה מציף והתמונות עולות. כשהחלה המלחמה הייתי בסדיר, בן 19. המצרים היו 300 מטר מאיתנו, יורים ומתקדמים לעברנו. היינו מבוהלים, בטוחים שאנחנו עומדים להיות שבויים. המג"ד, שאול שלו, נכנס לבונקר שהייתי בו עם עוד אנשי סגל והורה לנו לצאת. ברחנו מהמקום. לימים נודע שהמצרים בזזו הכול מהבונקרים. שבועיים קודם לכן, אמא שלי נתנה לי במתנה מכונת גילוח, כדי לקנות לי אותה היא חסכה כסף במשך שנה שלמה ואני השארתי אותה למצרים". חיים גז מספר על המלחמה וחבריו שנהרגו לנגד עיניו- סגן אלון אילת, כרמי ניסים שנהרג סמוך אליו מכדור תועה של חבר תוך כדי לחימה ועוד. "השבעה באוקטובר מציף הכול. היינו באופוריה של ניצחון 67', של מלחמת ששת הימים ומי האמין שתפרוץ מלחמה ממש כמו אצלנו בשמחת תורה? הכול חזר על עצמו והפעם קשה ונורא הרבה יותר. חיילים מצריים לא רצחו ילדים ולא אנסו אישה ליד בן הזוג שלה, זה עומד להיות הספר הבא שלי".
מחוקר למורה לספורט בברנקו וייס
כשחיים גז יצא לגמלאות הוא החליט שזה הזמן להגשים חלום ישן. בעבר הוא לא יכול היה לממן את לימודיו במכון וינגייט, אך החלום לא נגוז. "התקשרתי למכון וינגייט, סיפרתי להם שהייתי קצין בכיר בירושלים, הם ויתרו לי על קורסים רבים, אך אמרו לי שעליי ללמוד פיזיותרפיה, אנטומיה ופיזיולוגיה. בכל יום נסעתי באוטובוסים ללימודים. הרגשתי חופש, אחרי שנים ללא שינה ועבודה קשה, לקבל החלטות לא פשוטות, להיות זמין גם בלילות, פתאום אני לומד.
יום אחד, עוד בזמן הלימודים פתחתי עיתון "זמן מעלה" וראיתי שמחפשים שומר בבית הספר אופק ברנקו וייס. הגעתי למנהל, היה אז ברנע, הוא אמר לי שמתאים לו מאוד שאדם כמוני יהיה שומר בבית הספר הזה. למוחרת כבר התחלתי לעבוד. היה לי חיבור מדהים לתלמידים. מצד אחד, אני יד חזקה, יודע לאפס אותם ומצד שני, קשוב. אחרי שנה וחצי, שאלו אותי למה אני לא מורה לספורט, כשפניתי לברנע מנהל בית הספר, הוא אמר שזה בדיוק מה שצריך.
אני כבר 16 שנה בברנקו וייס. הקולגה שלי הוא שמוליק, הוא גאון בספורט, יש לנו נבחרת כדורגל ואנחנו מתחרים מול כל הרשת. אני נהנה מכל רגע. לקחת ילד שמרגיש שאין לו סיכוי ולבסוף לראות אותו מתגייס לקרבי, מרגש אותי מאוד. הם שולחים לי תמונות שלהם במדים מיחידות קרביות.
לפעמים כשמורה חסר, אני נכנס במקומו לכיתה והם מבקשים שאספר להם סיפורים מהמשטרה. חלק מבקשים אחר כך לקנות את הספרים שלי לתת לאימא מתנה ליום הולדת, שגם היא תקרא את הסיפורים, אני ממש נרגש מזה. הם אוהבים מאוד לשמוע סיפורים.
אני גם עוזר לתלמידים למחוק תיקים מהמשטרה. חשוב לי שיגיעו לגיל 18 עם תיק נקי, עזרתי להמון. במקביל אני גם חוקר פרטי שעוזר לסוכני ביטוח וגם מסייע לעורכי דין פליליים מתל אביב שמבקשים חוות דעת על תיקים, אולי למצוא טעויות שנעשו על ידי המשטרה, אני מוכן לעשות זאת רק בתל אביב ולא בירושלים."
היה אירוע שריגש אותך במיוחד בכל השנים האלה בברנקו וייס?
"המון רגעים מרגשים, אבל אחד מהם עוצמתי במיוחד. לפני שנים יצאנו לטיול שנתי עם כיתות י"ב, בלילה צוות המורים תפס קבוצת תלמידים שותים אלכוהול. מנהל בית הספר אמר שכל מי ששתה חוזר מייד הביתה ולא יחזור עוד לבית הספר. בשתיים לפנות בוקר נתבקשתי ללוות אותם הביתה. בוואדי ערה הבנתי שאחד התלמידים מילא בקבוק שמפו ריק בוויסקי, דרשתי שישפכו אותו והם סירבו ואמרו 'ממילא זרקו אותנו מבית הספר'. אמרתי להם שאני מתקשר למשטרה שיגיעו לשפוך להם את האלכוהול, באמת עשיתי את זה, סיפרתי ליומנאי הכול והוא אמר לי שיש ניידת 100 מטר לידינו. התלמידים חשבו שאני מתלוצץ עד שהבחינו בניידת, הם נבהלו ושפכו את האלכוהול בעצמם.
כעבור מספר ימים עלה רעיון לצאת עם עמותת "לוטן" לשבוע הישרדות. אם הם מתחייבים שהם עוברים את השבוע בהצלחה, הם יחזרו לבית הספר. עמותת 'לוטן' הוקמה על ידי איריס וגיל, הוריו של סגן לוטן סלוין שנהרג במלחמת לבנון השנייה בעת שעסק במשימת חילוץ פצועים בכפר בינת ג’בל. לוטן נולד וגדל בערבה, שם אהב להסתובב, לחקור ולטייל. המפעל להנצחתו של לוטן מציל נערים וצעירים במצבי סיכון והוא מתקיים בביתו השני של לוטן- המדבר. המסע מיועד בעיקר לנוער במצבי סיכון. זה היה חודש ינואר, הגעתי איתם למכתש. קור אימים, הם היו בלי טלפונים וגם הבינו שברגע שמתחילים במסע אין דרך חזרה. עבורי זאת הייתה החוויה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים. התחלקנו לשתי קבוצות, עם הקבוצה השנייה היה המורה גבי גבאי שאחראי היום לכל תחום של"ח במחוז.
הילדים באותו שבוע התמודדו עם רעב וקור, עברו תהליך מדהים בליווי מדריכים מהעמותה והכול תועד במצלמת וידאו של העמותה. יצאו איתנו גם ארבע בנות ששרדו. זה היה מסע מאוד לא פשוט, עם תרמיל כבד על הגב והליכה של עשרה קילומטרים בכל יום במדבר. הילדים סיימו את השבוע הזה בגאווה. כשחזרנו, ההורים פגשו אותם עם סירי אוכל ביתי בכניסה לבית הספר, זה היה מרגש מאוד. כולם כמובן חזרו ללימודים, שונים משהיו לפני המסע".
אתה מתנדב כבר 15 שנה עם קבוצת ילדים אוטיסטים שהקמת בעצמך, איך זה קרה?
"כשהבת שלי טסה עם החברה הכי טובה שלה למקסיקו, לקחתי אותה לשדה תעופה עם אימא של החברה שלה. בשדה התעופה האימא פרצה בבכי ואמרה לי שבתה טסה ואחיה שגדול ממנה לא יעשה זאת לעולם כי הוא אוטיסט. היא מנסה לארגן שיוציאו אותו לטייל, אבל זה יקר מאוד. זה כאב לי ואמרתי לה שתארגן עוד ילד ואמצא פתרון. אחרי שבוע היא הגיעה עם הבן שלה, מיכאל ועם נדב הבן של פטריסיה. החלטתי לקחת על עצמי בהתנדבות אחת לשבוע להיות איתם וללמד אותם, למרות שאני לא מכיר את התחום כלל. התחלנו בטיולים בשביל העוקף של מעלה אדומים, בדרך היינו עוצרים ולימדתי אותם דברים שראינו בדרך. בהמשך פנתה אליי אימא של יוגב וביקשה לצרף אותו, היא אמרה לי שהוא לא מדבר בכלל.
הילדים מדהימים. למשל, כששיתפתי את נדב שאני חולם לכתוב ספר, הוא לא הרפה ממני, בכל שבוע שנפגשנו הוא שאל על הספר. אחרי שנתיים וחצי, כשסיימנו, זאת הייתה חגיגה. כשהגיעה אליי פנייה לצרף ילד רביעי, זה התחיל להיות מורכב יותר ואימא של יוגב הציעה שאקח אותם לבריכה. מאז ועד היום אנחנו נפגשים בבריכה מדי יום שישי. בהתחלה הם חששו להיכנס ולאט לאט הם למדו לאהוב להיכנס למים. לפני חמש שנים פנה אליי אדם בשם מני מזוגי שאמר לי 'אני רואה אותך בכל יום שישי כשאני שוחה כאן, אתה צריך עזרה?' מני הוא בעל מפעל במישור אדומים ויש לו תעודת מציל. הוא החליט להצטרף אליי והתחיל ללמד אותם לשחות. מאז הוא ואני יחד, כבר חמש שנים והילדים כבר יודעים לשחות. אני לא מוותר עליהם, הם כבר עברו את גיל 30. אני אוהב אותם ונהנה מכל רגע, מרגיש סיפוק ענק".
שנים של פרשות רצח באזור ירושלים
איך הגעת להיות חוקר במשטרה?
"כשהשתחררתי מהצבא רציתי לעשות את מה שאני הכי אוהב וזה חינוך גופני. נסעתי למכון וינגייט, עברתי את המבחנים וכששמעתי מה שכר הלימוד, היה לי ברור שאין לי את סכום הכסף הנדרש. הייתי מתוסכל מאוד. באותה התקופה חבר שלי סיפר לי שמחפשים חוקרים במשטרה. הגעתי לראיון ברחוב המלך ג'ורג', שם אמרו לי שאני הטיפוס שמחפשים- גדלתי בנחלאות בשכונת מצוקה, בסביבת עבריינים ומכיר וחשוף ומצד שני, רהוט, עם כתב יד מסודר מאוד. הראיון היה ביום רביעי וביום ראשון התחלתי קורס שוטרים בשפרעם. קורס חוקרים נמשך שמונה חודשים, קורס קשה שסיימתי בהצטיינות. זמן קצר אחרי שהתחלתי היה ברור שאהיה קצין".
חיים גז חקר והיה מעורב בחקירות של פרשות מהמפורסמות בירושלים, הוא מספר שבמשך שלושה עשורים החל את יומו בשש בבוקר וסיים רק בלילה. הוא נהג להגיע לעבודה גם בסופי שבוע כדי לא לצבור עבודה.
חקר פרשיות שהסעירו את המדינה
רצח השחקנית והדוגמנית ענת אלימלך על ידי בן זוגה דוד אפוטה, תפס כותרות תקופה ארוכה. גז מספר על החשדות שתחילה הופנו נגדה ועל חקר האמת, "לאבא שלה ולאחיה יש עד היום טענות כלפיי כנציג המשטרה וכמי שחקר את הפרשה. כשהגעתי לזירה וראיתי את הגופות ידעתי שהיא לא הרוצחת, למרות שהאקדח היה ביד שלה. הייתי עם ריצ'רד וברוך מהמעבדה הניידת וידענו את זה מייד. אבל פרופסור היס מהמכון הפתולוגי חשב אחרת. ענת הגיעה לאבו כביר עם אקדח ביד ולדוד היו שני כדורים בחזה. פרופסור היס אמר שאין לו ספקות שהיא הרוצחת, שהיא ירתה בו והתאבדה, כי הוא עם שני כדורים בחזה.
היס הוציא הודעה לעיתונאים כבר בבוקר. המשפחה התפרקה מזה ועד היום הם כועסים על המשטרה ועל ראש צוות החקירה, עליי. במשך חודשיים העברנו לפרקליט את הסיכומים עם המלצה להעמיד לדין את אחיו של אפוטה. האחים ניצלו את רשלנות שוטרי הסיור, עלו לדירה מהמרפסת, לקחו את האקדח מהיד של דוד והעבירו ליד של ענת. כי כשאדם מת ונוגע באקדח לא נשארים סימנים וזה מה שבדקנו כבר בזירה, עם חומר שמרססים על כף היד. ראינו בבירור את הסימנים על היד של אפוטה, היה לנו ברור שהוא זה שאחז כשהיה חי. מה שבלבל את פרופסור היס היה איך אפוטה הצליח לירות על החזה של עצמו שני כדורים" .
עוד סיפור שנחקר על ידי גז מתוך אין ספור סיפורים הוא רצח הנזירות, "רצח כפול של שתי נזירות, אם ובת, במנזר בעין כרם. הנזירות נשחטו במנזר ובמשך תשעה חודשים עבדנו על התיק הזה ללא קצה חוט מי הרוצח. חקרנו את כל מי שמתגורר בעין כרם ולכולם היה אליבי. בסוף הגענו לרוצח בדרך מקרה באופן הזוי מאוד. יום אחד הגיעה אלינו אישה שאמרה: 'אם תנו לי 150 אלף שקל, אספר לכם הכול'. את הכסף היא רצתה כדי לתת לעורך הדין שלה בתל אביב שיסייע לה עם צו עיכוב יציאה מהארץ שהיה לבן שנולד לה מגבר מזדמן. למרות שזה היה נשמע מוזר, החלטנו לזרום איתה. מתברר שאדם חולה נפש שסובל מפיצול אישיות ואשר ברח מבית חולים פסיכיאטרי בארצות הברית, דרך מקסיקו, הגיע לבסוף לארץ ובנה לעצמו אוהל בעין כרם. לילה אחד הוא שמע קולות שאומרים לו שנזירות רוצות לרצוח יהודים ותפקידו להציל את מדינת ישראל. הוא פרץ למנזר, בחדר הראשון ישנו האם והבת והוא שחט אותן".
"חקרתי כל תיק רצח שהיה בירושלים באותן שנים. פענוח מעניין היה של רצח מאשה אפרתי מרחוב המשוררת. בשנות ה-80 מאשה הייתה פעילה קומוניסטית של תנועת "רק"ח" בסניף ברחוב כורש. יום אחד היא לא הגיעה לעבודה, כשחבריה נסעו לביתה לראות מה קרה, הם מצאו את גופתה המרוטשת. היו בזירה טביעות אצבעות אבל הן לא היו במאגר המשטרה. עצרנו כל מי שהיה סביבה ולא מצאנו דבר. חזרתי לבית שלה שוב לחפש רמזים נוספים ומצאתי פנקס טלפונים שלה, היו שם בערך 2000 מספרים. ישבנו להתקשר לכולם להזמין אותם לחקירה, כשבעצם אותנו עניין לקחת מכל אחד מהם טביעות אצבע. חקרנו, שיחררנו ולקחנו טביעות מכמעט אלף איש. התחלנו במעגלים הקרובים והרחבנו אותם עד שהגענו לגבר בן 69, תושב קריית ים, שסיפר שהיה לו רומן איתה לפני תשעה חודשים ומאז הם לא נפגשו. במהלך החקירה לקחנו טביעות אצבע שלו. בזמנו זה לא היה ממוחשב, לכן, רצנו לאבי רחימה מהמטה הארצי עם טביעות האצבע ואבי בדק ואמר לנו: 'בינגו, זה הרוצח'.
חזרנו עם ראש צח"מ והחלטנו להעמיד מעקב על הבית שלו במשך יומיים, אבל לא מצאנו שום דבר חשוד. הוא התנהל כמו פנסיונר רגיל שקורא עיתון בכל בוקר ושום דבר מיוחד מעבר לכך. אחרי יומיים עצרנו אותו והוא הכחיש הכול. התברר לנו שהוא מכר את הבית בקריית ים בעזרת בנו, כדי לשכור את שירותיו של עורך הדין הפלילי המעולה יאיר גולן. זה רק חיזק את החשדות, אחרת לא היה עושה צעד קיצוני כזה. הטענה שלו הייתה שטביעת האצבע שלו נשארה שם לפני תשעה חודשים, מה שלא הסתדר עם האישיות של מאשה והעדויות שהייתה חולת ניקיון שאהבה להבריק הכול באקונומיקה.
ליוסי מזרחי מהמעבדה במשטרה היה רעיון מבריק לערוך ניסוי. הוא אמר לי לשבור קרמיקה מהבית שלה ולהביא למעבדה. במעבדה הוא שם טביעת אצבע שלו ויצר תנאים של מזג האוויר מאותה התקופה, כעבור חמישה ימים טביעת האצבע נמחקה, כך שברור שטביעת האצבע שיש לנו מהזירה היא טרייה, אבל הפרקליטה בכל זאת אמרה לנו שזה לא מספיק כדי להרשיע אותו.
בסיפור היה עוד דבר מעניין, פרופסור היס סיפר לנו שכנראה תוך מאבק קשה בין הרוצח והמנוחה, הרוצח נשך אותה בגב ונשארו סימנים של שיניים ושננסה להביא דגימות שיניים. הבעיה הייתה שהוא סירב ולנו אין את הסמכות לחדירה לגוף. מכיוון שבאותם ימים הוא היה במעצר, ביקשנו שייתנו לו מעט אוכל במשך יומיים, לגרום לו להיות רעב. בלילה הכנסנו חתיכת גבינה צהובה וברגע שהוא נראה נוגס בגבינה במצלמות שנמצאות בתא, הסוהרים נכנסו ולקחו את הגבינה לפרופסור מאוניברסיטה בירושלים שאמר שסימני הנשיכה שלו בוודאות.
עורך דין יאיר גולן הטיס מומחה מאנגליה, שיכן אותו במלון המלך דוד ושילם לו כדי שייתן חוות דעת נגדית. בדיון בבית המשפט השופט טל אמר שהוא מאמין למומחה מהארץ והרשיע את הנאשם. הוא גם אמר שהעובדה שהנאשם לא נתן דוגמת סימני נשיכה מרצונו החופשי מעוררת שאלות. כמו כן, הוא התייחס לטביעת האצבע הטרייה בזירה. הנאשם נשפט וקיבל מאסר על רצח, אך כעבור עשר שנים נפטר ולא השאיר ירושה לילדים, הכסף הרי עבר לעורך הדין".
גז משתף שהיו גם פרשות שהיה קושי לפענח, "כשאדם בודד מבצע פשע, הרבה יותר קשה לפענח אותו". עם אותן הפרשות חיים גז הגיע לתוכנית של רפי גינת "בשידור חוקר", התוכנית שודרה ופעלה בשיתוף פעולה עם משטרת ישראל ובמטרה לבקש את עזרת הציבור. במהלך התוכנית הוצגו שחזורים של מקרי פשע חמורים ולאחריהם הוצגו קלסתרונים או פרטים מזהים אחרים של הפושעים המבוקשים שאמורים לסייע בלכידתם ובפענוח מקרי הפשע. עם סיום השחזור נפתחו קווי הטלפון לצופים שהתקשרו למוקד טלפנים באולפן או ליחידת החוקרים במשטרה כדי לעזור בפענוח הפשע. ואכן, פשעים רבים פוענחו בעקבות השידור בתוכנית.
הרצח של ניבה ברוש
תן דוגמה לפשעים שאיתם הגעת לתוכנית הטלוויזיה "בשידור חוקר"
"תיק הרצח שכתבתי עליו בספר הראשון שלי של אחות מהדסה עין כרם. בינואר 1988 נרצחה ניבה ברוש, אשת בית, אמא מסורה, מי ירצה לרצוח אותה? גופתה נמצאה ברכב שלה בוואדי. זה היה יום עם גשם כבד והחוקרים קבעו שזאת תאונת דרכים, אבל אז קיבלתי טלפון מפרופסור היס באבו כביר, אני מגיע והיס אומר לי שהיא נחנקה לפני שהרכב דורדר. הפציעות שיש על גופה כתוצאה מתאונה לכאורה, הן פציעות שנעשו אחרי המוות. היא הוכנסה לרכב כשהיא כבר מתה והרכב דורדר לוואדי. הרכב של ברוש נמצא בוואדי בדרך לבית החולים שבו היא עובדת אף על פי שהייתה בחופשה. ממצאי הפתולוגיה הכריעו כי ברוש נרצחה. לראיות מתווספת העובדה שלא נעשה כל ניסיון לעצור את הרכב, כפי שהייתה עושה אילו הייתה בחיים כשהרכב דורדר לוואדי. מי שנעצרה ונחקרה בחשד לרצח הייתה רונית בן חיים. רונית בן חיים הייתה בעבר המאהבת של בעלה של ניבה, דורון ברוש. להערכת החוקרים, ייתכן שרצתה לפגוע בניבה כדי לחזור לקשר זוגי עם דורון. לאחר חקירה מאומצת חוקרי המשטרה לא העלו דבר כדי להאשים את בן חיים ברצח והיא שוחררה. עשינו המון חקירות עליה ולא הצלחנו להוכיח את החשדות שלנו נגדה, התיק לא פוענח מעולם".
הרצח של נסים שטרית
"סיפור אחר שהגעתי איתו לרפי גינת היה רצח הנער בן ה-17, ניסים שטרית משכונת סנהדריה. הוא נחטף מהישיבה שלמד בה באשדוד ונתקל באיומים ובאלימות מצד משמרת הצניעות בגלל שנפגש עם בנות עוד לפני שנעלם. פרשה משנת 1986 שלא פוענחה" רק בשנת 2019 בסרט שהוקרן בערוץ 11 על ישיבת "שובו בנים" בהנהגת אליעזר ברלנד, אחד מחסידיו שהיה מאנשי משמרת הצניעות השייכת ל"שובו בנים", סיפר את האמת על הפרשה והודה. אנשי משמרת הצניעות בראשות צביקה צוקר (חותנו של ברלנד) רצחו את ניסים שטרית, ביתרו את גופתו וקברו את חלקיה ביער אשתאול. מקרה רצח אחר שמוזכר בסרט ומשויך לאנשי משמרת הצניעות של "שובו בנים", הוא רצח אבי אדרי שגופתו נמצאה ביער רמות בשנת 1990 באוקטובר2021 עצרה המשטרה שבעה מאנשי ישיבת "שובו בנים" בגין מעורבות במקרי הרצח של ניסים שטרית ואבי אדרי. לאחר פתיחת תיקי החקירה הם הודו ושחזרו את מעשי הזוועות.
בפעם אחרת שהופעתי בתוכנית, התוכנית עזרה לפענח את תעלומת הצעיר האוטיסט שהונה ונגנב. הצעיר עבר תאונת דרכים וקיבל מהביטוח 300 אלף ש"ח. אדם ערבי מצפון הארץ התחזה ליהודי, התחבר איתו, שכנע אותו שהוא איש עסקים שיכול לעזור לו להשקיע את הכסף ובפועל גנב לו את כל הכסף. לא היו לנו פרטים על הגנב, הגעתי לשידור חוקר עם תמונה שלו. בסוף השידור התקשרו לומר לנו שזיהו אותו והוא ערבי מכפר בצפון. כבר באותו ערב שלחתי צוות יס"מ ירושלים. אמרתי למוטי אדרי מהיס"מ, שהיום הוא כבר קצין בכיר: 'אתה לא חוזר בלעדיו'. הבעיה הייתה שגם אותו גנב ראה את השידור וברח. בת הזוג שלו, רומניה ללא אישור שהייה בארץ, נשארה בבית. מוטי הורה לה להתקשר אליו ולומר לו להגיע עכשיו או שהיא מסולקת מהארץ. תוך שעה וחצי הוא התייצב. אמרתי למוטי שאני בדרך לצפון ורוצה את כל הכסף, הגנב אמר שנתן אותו למלווה בריבית. הלכתי לאותו מלווה בריבית ואמרתי לו: 'אתה מחזיק כסף גנוב ואם אתה לא נותן לי אותו עכשיו, אני מזמין ברגע זה מס הכנסה.' הצעיר קיבל בחזרה 90 אחוז מהסכום שנגנב".
פענוח אונס במשפחה
"לא מסוגל שפוגעים בילדים נשים. אם אישה הייתה מספרת שבעלה הרביץ לה וברח לצפון, הייתי אומר לבלשים לנסוע לצפון ולהישאר שם כמה שצריך עד שימצאו את הבעל. אם היו אירועים של ערבים, הייתי נכנס לכפרים למעצרים עם יחידת גדעונים".
תיקי אונס היו קשים לו במיוחד, אחד מהסיפורים שהוא זוכר היטב ומספר כי דרך הפענוח הייתה מרתקת, היה של דוד שנהג לאנוס את בת אחותו בת ה-12. "האימא באה ואמרה שהיא חושבת שאחיה אונס את הבת שלה תקופה ארוכה. היא קיבלה גם הודעה מהמורה שהבת שהייתה תלמידה מצוינת הדרדרה מאוד בלימודים. את הדוד ייצג עורך דין קובי קמר שנחשב פליליסט מעולה. אומנם הבאתי תיק עם ראיות, אבל הפרקליטה אמרה שחסרות ראיות מוצקות יותר ושהיא חוששת שהשופט עלול לזכות אותו, בסוף מדובר במילה של ילדה מול מילה שלו. חשבתי מחוץ לקופסה, הייתי חייב עוד משהו מהילדה. הגעתי אליהם שוב עם חוקר ילדים ושאלתי אותה אם יש לו סימן מסוים על הגוף שהיא יכולה לספר עליו והיא אמרה שיש לו גולה חומה על איבר המין. הוא היה בהארכת מעצר באותו הזמן, הגעתי לבית המעצר ואמרתי לסוהרים שהם חייבים לגרום לעצור להתפשט ולברר אם יש לו נקודה חומה על איבר המין, רק לא להפשיט בכוח. הסוהרים הכריזו שיש חשד לסמים בתא ושכולם צריכים להתפשט. מספר דקות לאחר מכן, סוהר התקשר ואמר שהנקודה החומה בולטת מאוד. הבאתי את הממצאים לפרקליטה שעדכנה את עורך הדין. לצערי הוא קיבל רק 12 שנות מאסר".
משודד למשת"פ
"לפני המינוי שלי לראש מחלקת חקירות הבירה, מיקי לוי שהיה אז מפקד המחוז אמר לי 'לפני שתתחיל בתפקיד, אני רוצה שתפענח את סדרת הפריצות ברחביה'. במשך שנתיים היו יותר מ-200 פריצות לדירות בכל רחוב. פורץ מאוד לא זהיר שהשאיר טביעות אצבעות שלא נמצאה להן התאמה במאגר המשטרה ולא הצליחו למצוא אותו. לא הבנו איך הוא גונב טלוויזיה ואיש לא מבחין בו. הגעתי למתנדבי המשמר האזרחי ואמרתי להם שאני צריך כמה שיותר מתנדבים בשעות הבוקר והצוהריים, שיעצרו ויעכבו כל אדם, בעיקר ערבים, אני אשלח ניידת טכנאי זיהוי וניקח טביעות אצבע במקום. כעבור חודש שתי מתנדבות עצרו את החשוד וקצת אחרי כבר קיבלתי טלפון מאתי אוחנה (אחותו של שחקן הכדורגל אלי אוחנה) מניידת הזיהוי, שאמרה לי שיש זיהוי ודאי ברחוב עזה. פניתי לחטמ"ר חברון ואמרתי לו שאני צריך אותם כי אני עוצר אותו הלילה. בשעה שתיים לפנות בוקר, עם גדוד צנחנים שהיה שם, הם עקפו את בית הפורץ. נכנסנו בלי אלימות לבית שנראה נורא מבחוץ ויוקרתי מבפנים, עם טלוויזיות, מערכות סטריאו. הוא אמר לי בערבית 'ידעתי שתגיעו' ואפילו הציע עזרה לקחת את הדברים מהדירה. הוא שיתף איתנו פעולה. שאלתי אותו איך הצליח להוציא טלוויזיות מבלי שיראו אותו מסתובב איתן ברחוב והוא אמר שהיה זורק אותן בפח, מניח עליהן קרטונים ואז חוזר למקום עם רכב ומעמיס. במשפט מהיר הוא קיבל חמש שנות מאסר. חודשיים אחרי, אני בכיכר ציון, קונה לי קפה ופתאום הוא עובר עם סיגריה. ניגשתי אליו ושאלתי אותו איך הוא לא בבית סוהר, הוא שלף פתק עם מספר טלפון, אמר לי להתקשר ושם יסבירו לי. התקשרתי והצגתי את עצמי ושאלתי מה קורה כאן. האיש מעבר לקו אמר לי שהוא איש שב"כ ושהם החליטו להפעיל אותו. 'הוא כבר הספיק למנוע שלושה פיגועים והציל עשרות אנשים', הוא אמר לי ובסוף אמר 'קנה לו קפה ושחרר אותו. הבחור קלאסי להפעלה".
