בזוית אישית|| יוסי פיש|| לזכרו של מייקל ברנד
כולם הכירו את מייקל ברנד מתחום הנדל"ן; יוסי פיש הכיר את מייקל האדם; דברים לזכרו
פורסם בתאריך:
לפני כחודש נפטר אדם יקר לי מאוד, מייקל ברנד, הוא היה בראש ובראשונה אבא של חברי הטוב אפרים, ואבא של המדריך שלי בבני עקיבא יעקב.
מייקל היה אבא מפרגן מאוד לחברים של הילדים שלו אבל בעצם לכולם.
מייקל היה מכניס אורחים מדהים. התארחתי אצלם בעשרות סעודות שבת שרובם היו נסגרות מעכשיו לעכשיו והכל בכיף ובשפע ובהכנסת אורחים מדהימה. הסעודות היו כיד המלך והשתיה כדת. ותמיד היו שירי הרב קרליבך ואחד הדברים שהכי זכורים לי היו שתמיד מסביב לשולחן היו עוד כל מיני אנשים ואורחים שחלקם קשיי יום ונעבכים ונערים אבודים ומבוגרים, גרושים וכל מיני..
מייקל היה מקבל אותם ומכניס אותם לביתו באהבה ענקית ובחיוך וחיבוק והיה נותן תחושה לכל אחד מהם שהוא עולם ומלואו והאדם הכי Holy שיש.
בכלל מייקל ברנד היה אדם שמקרב לבבות ומעודד נדכאים וכל אדם היה מרגיש לידו שהוא יכול להיות מה שהוא ולהרגיש מיוחד. בבית כנסת מייקל היה מקבל את כולם ולא חשוב מה הם לובשים ואיך הם נראים ואיזה נפילות היו להם ואם הם באים באופן חד פעמי. הוא היה מקבל את כולם באהבה ובחום ותמיד הרגשתי שהוא מקבל אותי כמו שאני ואף פעם לא שופט אותי או את השעה שבה הגעתי לבית כנסת.
אחזור רגע להתחלה, בכיתה ז' גיליתי את מניין קרליבך של מייקל. מעולם לא פגשתי את הרב קרליבך, אבל פגשתי את מייקל ובשבילי הוא היה הרב קרליבך. כל פעם שלמדתי את תורת הרב קרליבך וקראתי או שמעתי סיפורים על הרב קרליבך, גם בשנותי הבוגרות, דמיינתי אדם כמו מייקל ברנד.
את כל המנגינות, השירים, הסיפורים והאווירה של הרב קרליבך - קיבלתי דרך מייקל ברנד.
אני זוכר איך הוא היה נותן לי לעלות לבמה ולהיות חזן ולהגיד דברי תורה מול כולם עשרות פעמים, גם אם זה לא היה חזנות טובה ודברי תורה ארוכים מדי. הוא תמיד נתן לי תחושה שאני מדהים וקדוש.
כל הנוער הכביכול שבור, היה מגיע לקרליבך בזכות האווירה שמייקל עשה שם. כל מי שרצה להגיע מאוחר לתפילה ושלא יסתכלו עליו בעין צרה היה מגיע לקרליבך.
מייקל הקים קהילה חמה ומשפחתית עוד הרבה לפני שבכל העולם החברתי התחילו לדבר על קהילות. הוא עשה את זה ולימד אותי מה זו קהילה חמה ואיך צריך להיראות בית כנסת.
הקידושים שהיו בקרליבך, הצ׳ולנט המטורף שהיה שם, הניגונים והתפילה הארוכה בלי הלחץ, המלווה מלכה המרגשים והשמחים, הסעודות שלישיות, הזמרים והחזנים שמייקל הביא - הם חינכו אותי מה זאת קהילה ומה זה שבת אמיתית ואווירה.
מייקל היה אחד האנשים הכי אותנטיים ואמיתיים שאני מכיר! מה שראית זה מה שהיה באמת. בלי הצגות, בלי משחקים, בלי לנסות להראות, בלי להרשים.
הוא היה בוכה בתפילות החגים ועושה מנגינות מכל הלב. ממנו למדתי להתפלל באמת. להרים ידיים לשמים ולהתפלל איך שאתה רוצה בלי להתבייש. להאריך בברכת כהנים (טינאי-נאנאי-נאנאי-נאנאי-נאי... ששללווםם)
ולהיות אמיתי. אותנטי.
כשהוא היה שר או מספר סיפור זה היה כי הוא חי את זה. וגם בדיבורים רגילים אני זוכר ששמעתי המון כנות ואמיתיות ואותנטיות.
מייקל היה אדם נדיב מאוד וכל הזמן נתן ועזר לכל מי שהיה צריך. יותר מזה, הוא היה מחפש ומוצא את אלו שצריכים ונותן ומסייע להם. לא חיכה שיפנו אליו.
מייקל היה משקיע המון בקהילה ובאנשים, משקיע מכספו לקידושים ולצורכי הבית כנסת והקהילה והיה מממן בעצמו המון אירועים והמון שמחות וחגים.
מייקל היה אדם גיבור שגם אחרי שבנו יהודה נפטר הוא קם והמשיך בעשייה והמשיך בגבורה ובשמחה ובנה משפחה מלאת כוחות ומוכשרת.
מייקל תמיד תמך באחים ובהוריו על אף הקשיים. תמיד אירח, עזר ודאג לאחיו אבי, בעל הצרכים המיוחדים, בצורה מעוררת השראה.
מייקל עלה לארץ והיה ציוני אמיתי, התמודד בגבורה ושמחה עם כל הקשיים ובנה משפחה וקהילה חזקה.
הוא נתן השראה להמון אנשים וגם אני הרגשתי שגדלתי בהשראתו והוא פתח לי שער לעולם התפילה, השבת, הקרליבך, האהבת ישראל, הקהילה, הכנסת האורחים ועוד..
הדברים האלה ממשיכים ללכת איתי גם אם הוא פיזית לא איתנו כבר בעולם הפיזי.
בלב מייקל ברנד איתי ושאבתי השראה ממנו שתלך איתי לעוד שנים רבות.
מייקל ברנד זה גוועלד!!
מייקל ברנד זה Holy
