מגדלור של חינוך ומוסר
דוד שרת, מנהל אגף החינוך לשעבר נפטר בנר ראשון של חנוכה; במשך שני עשורים הוא ניהל את מערכת החינוך והביא אותה להישגים רבים; אשתו עירית: "תודה לך על 35 שנה. היית חכם, צדיק, ישר, החבר הכי טוב שלי, היועץ המושלם; ראש העיר, גיא יפרח: "הוא היה איש חינוך שלא ויתר על אף תלמיד, רגיש ומסור וראה בכל תלמיד ותלמידה עולם ומלואו"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
מעלה אדומים נפרדה בשבוע שעבר בכאב ממנהל אגף החינוך לשעבר, דוד שרת, אשר הלך לעולמו לאחר מאבק ארוך וקשה במחלת הסרטן. במשך כשני עשורים, היה שרת מנהל אגף החינוך של העיר, דמות מופת של צניעות וענווה. כולם הכירו אותו היטב כעובד ציבור מסור ואיש משפחה אוהב. כל מי שזכה להכירו העיד כי דוד שרת ז"ל היה אדם שבער בו הידע, האמונה, והצניעות. הוא היה למדן אמיתי, איש ספר, שכתב שירה ופיוטים, צדיק שהקדיש את זמנו לא רק ללימוד תורה, אלא גם למדעים ולטיפוח רוח האדם. כל חוויותיו היו מבוססות על הודיה מתמדת ועל הערכה לזולת.
במערכת החינוך בעיר, לא יישכחו את תרומתו הגדולה, את המחויבות האיתנה שלו לכל תלמיד ותלמידה, ואת תחושת הביטחון שהוא העניק במאבקו הבלתי מתפשר להבטיח שלא יוותר ילד מאחור. רוב מוסדות החינוך בעיר הוקמו בתקופה בה הוא הוביל את מערכת החינוך בעיר. מעונות, גנים, בתי ספר יסודי ותיכונים, מסלולי הצטיינות ולמתקשים מתוך תפיסה כי אף אחד לא יישאר מאחור.
נולד באיראן, עלה לארץ בגיל 4
דוד שרת, נולד בשנת 1960 באיראן, ובגיל 4 עלה עם משפחתו לישראל והם השתקעו בירושלים. בנעוריו, מצא את דרכו בחיל האוויר, שם ייבא עמו את אהבתו הציונית, את הערכתו הרבה למורשת ולתרבות היהודית, ואת התשוקה הרבה לשירה עברית ולספרות. למרות שהחיים היו מסע של אורות וצללים, את כוחותיו האמיתיים מצא שרת ביכולת להתמודד עם המחלה, שהחלה בבדיקה ראשונה כבר לפני 40 שנה. בסופו של דבר, בחנוכה האחרון היה ערב שהמחלה הכריעה את גבורתו, אך זכרו נשאר לעד בלבבות כל מי שזכה להכירו.
נפטר בנר ראשון של חנוכה
עירית אלמנתו מספרת על ימיו ושעותיו האחרונות של דוד. "אלוקים עשה איתו חסד ביומיים האחרונים לחייו. דוד ביקש לא להיות נטל, הוא לא רצה להיות סיעודי גם לא יום אחד וכך היה. הוא תמיד נהג לומר שהוא רוצה למות בבית. היה ברור שמצב בריאותו בירידה, היינו איתו בתקופה האחרונה לא מעט בחדר מיון ובבית החולים וחששתי שלבסוף זה יקרה שם ולא בבית כפי שהוא רצה. ביום רביעי הוא השתחרר מבית החולים אחרי מספר ימים של אשפוז, נכנס הביתה והיה כולו קורן מאושר. בשש בערב בדיוק עשינו הדלקת נר ראשון של חנוכה, הבן שלנו הדליק בשבילו נר, בירך שהחיינו ועל הניסים, אחיו הביא סופגניות ודוד אכל סופגניה אחת, הוא אכל לאט לאט, כמעט שעה, אכל בהנאה וביקש מאחיו שיאמר דבר תורה, לאחר מכן נכנס להתקלח, כשהוא יצא מהמקלחת הוא מואר מאוד וטהור וכך סיים את חייו. הוא זכה בערב הזה להכל. להיות בבית, עם משפחה, להדליק נר ראשון, לשמוע ברכות ולשמוע דבר תורה, ליהנות מסופגנייה ולהיפרד מהעולם נקי וטהור, כפי שהגיע לו. נעשה לו חסד, הוא כבר רצה והרגיש שזה הזמן", מספרת עירית.
איש אשכולות, תורני וציוני
"גיסתי פתחה קבוצת וואצאפ שבה כולנו רושמים תכונה שאפיינה את דוד ואנחנו לוקחים על עצמנו להמשיך אותה, כל כך הרבה דברים מדהימים נרשמו שם" היא אומרת בעצב ומוסיפה "דוד היה אדם מיוחד, איש אשכולות, השקיע בחינוך בעיר ובאותה מידה היה אכפת לו מהמון דברים, היה ציוני, תורני וכל דבר שלמד או עשה הוא היה עושה זאת עד הסוף. הכיר את כל עתיקות בארץ, טיילנו יחד בהמון אתרי עתיקות. הוא למד היסטוריה באוניברסיטה והיה בעל ידע עצום בהיסטוריית העמים ובתחומים רבים. כל דבר שלמד זה היה לעומק, הוא גם ידע את כל שמות שרי הממשלה לדורותיהם ויכול היה לומר ולספר על כל אחד מהם. הוא כל הזמן למד. הוא מעולם לא היה סתם יושב. לפעמים ראינו יחד סרט, לרוב הסרטים היו היסטוריים או תיעודיים שהוא מאוד אהב. אבל בדרך כלל הוא היה קורא מתעמק בהיסטוריה, גאוגרפיה וספרות, וכתב בעצמו שירים. הוא היה אדם מאוד כן, אמר מה שהוא חושב, לא הסתיר דברים ולא היה אצלו "חצי אמת", עמד מאחורי המילים ומעולם לא שמעתי אותו מרכל על איש. יש הרבה דברים שאפשר וכדאי לקחת ממנו" אומרת עירית בעצב.
בהספדים הרבים בהלוויתו של שרת ז"ל, ניתן היה ללמוד על ייחודו ועל כאב הפרידה. רעייתו עירית נפרדה ממנו בבכי. "תודה לך על 35 שנה. היית חכם, צדיק, ישר, החבר הכי טוב שלי, היועץ המושלם בכל עניין. בכל נושא היו לך ידיעות נרחבות ומעמיקות. הלימודים היו חשובים לך. לא עבר יום בחייך בלי שתלמד משהו מהמשנה או מהגמרא. בכל יום ויום היית מודה לה' על מה שנתן לך. על הוריך, על ילדיך, על אשתך".
הילדים האבודים, הפכו למוצלחים בזכותך
בנו ספד לו בקול רועד ונפרד מאביו האהוב בפיוט אותו שר בבכי "אבא יקר ואהוב, מה אוכל בדקות ספורות לומר עליך, לדבר על ההודיה שבך. תמיד הודית לה' על כל הטוב עד יומך האחרון. איש חינוך, חשבת על כל ילד. כמנהל אגף החינוך היה אכפת לך מכל ילד, הילדים שהיו "אבודים" הפכו היום לאנשים מוצלחים בזכותך. היה חשוב לך להעצים כל אחד מאיתנו באופן אישי. היית משורר, כתבת פיוטים נפלאים וחיבורים. הכישרון בך בזכות הנשמה העמוקה שלך המחוברת למסורת, לאהבת התורה והמסירות ללימוד. גם כשהתקשית לקרוא ולדבר עשית כל מאמץ, עוצם עיניים ומקשיב, רושם את הסוגייה בראש. אבא אנחנו לא יודעים חשבונות שמים ולמה היית צריך לעבור כל כך הרבה ייסורים, כל כך הרבה שנים. היית מגדלור של מוסר, אמת ברורה ומבוססת שכל כך חסרה היום. ברחת מכבוד והוא רדף אחריך. הלוואי ונזכה ללכת בדרכך, תמיד הודית על מה שיש. עכשיו אתה סוף סוף יכול לנוח, עכשיו כשאתה קרוב לשכינה בקש עבור עם ישראל גאולה שלמה".
"אי אפשר להספיד אדם עם חיים כל כך מלאים ועמוקים איש חסד שחשב על טובת האחרים, היית שולח אותי בפעם בחודש עם מעטפה מלאה בשטרות להביא לאנשים שידעת שזה יעזור להם לסגור את החודש, לא רצית ללכת בעצמך כדי לא להביך אותם" סיפר בנו בבכי "כשאתחתן מי ילווה אתי לחופה"?
הפסדנו איש ענק איש רוח וחסד
בנותיו נפרדו מאביהן "אבא אהוב שלי העוגן שלי, תודה. הרבה ממי שאני זה בזכותך, הסקרנות, השאיפה לדעת ללמוד ולהתפתח. המשפחתיות שכל כך חשובה לך. אנחנו מאוחדים הרבה בזכות אמא שכל כך שמרה עליך, היה לך כל כך חשוב. אני רוצה שהעולם ידע שהפסדנו איש ענק איש רוח וחסד. כשאבא אמר דבר תורה, היה אומר אותו גם בפיזיקה, אסטרונומיה, ספרות ואקטואליה. כמות החסדים שעשית עוד יתגלו. אנחנו יודעים רק קומץ. החלום שלך כל השנים היה לצאת לפנסיה וללמוד תורה, עכשיו אתה קרוב לכיסא הכבוד".
"תודה אמא ששמרת על אבא כל השנים. אבא שלנו, היית צדיק שומר מצוות באדיקות. המשפט שלך 'לא חוסכים במצוות' נחרט לי עמוק. מקבל את השבת הרבה לפני, הערת אותנו בבוקר בילדות כשאתה עטוף בטלית ותפילין, גרמת לנו לאהוב את התורה והמצוות. היית עמוד תווך, עמוד של יציבות, נתת תחושת ביטחון ונחת. נתת לאמא מחמאות ללא הפסקה, מאוהב בה מעל הראש. חייכת תמיד גם כשכאב לך כי לא רצית שנצטער. ההשכלה היית כה חשובה לך והכל התלווה בהסברים פיזיקליים, אהבת הספר, שירה ופיוט".
כשריאל: בזכותך מגיעים מערים אחרות ללמוד דרכי חינוך
ראש העיר לשעבר בני כשריאל נפרד מדוד, אחרי שנים רבות של עבודה משותפת "תודה על כל מה שעשית למען העיר והילדים. עבדנו שנים יחד, רוב בתי הספר וגני הילדים נבנו בתקופתו של דוד, שעות רבות ישבנו לקדם תוכניות, דוד דאג כיצד תראה הכיתה וכיצד להביא ילדים למצוינות. היסודות ועמודי תווך של החינוך, דוד פעל חדור מטרה לקדם אותם. לדוד היה חשוב חינוך על ברכי היהדות, ידע לשכנע את משרד החינוך להביא את כל התוכניות הייחודיות למעלה אדומים, לא היה פרויקט אחד שלא הגיע תחילה למעלה אדומים.
הכי חשוב לו היה אהבת אדם והארץ, שהילדים יתחברו לשורשים ולכן דאג שבתי הספר היסודיים יהיו תל"י (תגבור לימודי יהדות). בגלל שלדוד היה חשוב לא רק לקדם את המצטיינים, אלא לדאוג למתקשים, הוא נהג לומר שהמצטיינים יצליחו אבל אנחנו חייבים לחזק את ילדי חינוך מיוחד ולמרות שלא עמדנו בקריטריונים מבחינה מספרית, דוד הצליח להקים את בית ספר נירים וכך לגבי בית ספר אופק. הוא לא ויתר על אף ילד ודאג שיצליח בלימודים ובאזרחות בעתיד. דוד גם היה אבא של העובדים, דאג שהעובדים יקודמו ויעברו השתלמויות ודאג לכל בעיה אישית, היה צנוע וחדור מטרה. מעלה אדומים חייבת לדוד הרבה, קידמת , חיזקת, הבאת חדשנות לעיר, בזכותך מגיעים מערים אחרות ללמוד דרכי חינוך. היית דוגמה ומופת".
יפרח: תמיד ייזכר כעמוד התווך של החינוך בעיר
ראש העיר, גיא יפרח פתח את דברי ההספד בציטוט של תושבת העיר שכתבה על דוד עם היוועד דבר לכתו, המשקף את נאמנותו של ודאגתו לכל תלמיד בעיר. "הוא הציל את החיים של הבת שלי ונלחם למענה כדי שתכנס לפרויקט הילה, נלחם למענה כאילו הייתה בתו". משפט המסכם את פועלו ועוצמתו של דוד, אמר יפרח. "הוא היה איש חינוך שלא ויתר על אף תלמיד, רגיש ומסור וראה בכל תלמיד ותלמידה עולם ומלואו. איש מקצוע נדיר ומיוחד, ששאף בכל רגע להביא את הדבר הבא בחינוך למעלה אדומים.
הוא אמר שעלינו לייצר אופטימיות, לשאוף ולהשתפר. גם אחרי פרסי חינוך והישגים מרשימים אסור לנוח על זרעי הדפנה. תמיד ייזכר כעמוד התווך של החינוך בעיר. הוא היה אחראי להקמתם של מוסדות חינוך בעיר: מעונות, גנים, בתי ספר יסודיים, בתי ספר תיכוניים, בית ספר לחינוך מיוחד, בית ספר למחוננים, המכון להדרכת הורים, קונסרבטוריון, וזה שהביא תוכנית מצוינות לעיר והיה בעצמו התגלמות הסיפור שרצה לראות במערכת החינוך שלנו. סיפור שבו הכל אפשרי, שאין תקרת זכוכית שלא ניתן לשבור, שאיפה למצוינות והצבת יעדים. כמי שבעצמו החל כאב בית, בבית ספר וסיים כמנהל אגף החינוך, הוא סיפור של חוסן, אמונה, אופטימיות שאותה הפגין בעצמו כשנלחם במחלה הארורה. סיפור שלא מוותרים אף פעם. לפני כחודש נפגשנו ומה שהרשים אותי במיוחד למרות הימים הקשים הוא שידר אופטימיות. אזכור אותו בעיקר כאדם עניו, נעים הליכות, רגיש, מאיר פנים ורודף צדק. תרומתו למעמדה של מעלה אדומים כמובילה ופורצת דרך בתחום החינוך בישראל תיזכר לעד. דורות של ילדים ותלמידים, ולא פחות חשוב - של מורים ואנשי הוראה, חבים לו תודה ענקית."
