סיפורה של מעלה אדומים
"שבתאי", ספרו המרתק של גדעון חרלפ, אדריכל ומתכנן ערים, המהנדס הראשון של מעלה אדומים, מביא את סיפורה של העיר מפיו של הטייס שבתאי אהרון ז"ל, טייס שנפל ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים על אדמת מעלה אדומים; בריאיון מיוחד מספר חרלפ על הסיפורים והדמויות המופיעים בספר, על הרצון להשאיר כאן את הדור הצעיר ועל המפגש שהוא מתכנן עם ראש שבט ג'הלין, אבו דאוד, שיודע בדיוק היכן המטוס של שבתאי ז"ל נפל
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
את ספרו המרתק "שבתאי" כתב האדריכל ומתכנן הערים, גדעון חרלפ, במשך כמעט עשור. הוא מעולם לא התיימר להיות סופר, אך נשאב לסיפורה של העיר מעלה אדומים בזכות עבודתו כמהנדס הראשון של העיר.
הספר, שנמכר היום ברשת סטימצקי, הוא מסע בין העבר הרחוק של המדבר, להווה ולעתיד. שזורות בו דמויות מוכרות היטב לתושבי העיר, חלקן כבר לא בינינו. זהו סוד מעמקיה של מעלה אדומים, עתידה וההיסטוריה שלה. מי שמספר את הסיפור הוא הטייס שבתאי אהרון ז"ל, שנפל באדמת מעלה אדומים במלחמת ששת הימים. חרל"פ החייה את דמותו של שבתאי ז"ל, המתהלך במדבר ובעיר ומספר על אירועים ודמויות שהיו ועודם חלק מהנוף שלנו.
מה הוביל אותך כאדריכל וכמהנדס לכתוב את הספר?
"הגעתי למעלה אדומים בתחילת שנות ה-80 כמהנדס הראשון של העיר. הייתי אדריכל ומהנדס העוסק בתכנון עירוני, הייתי אמור לחקור וללמוד את המקום, להבין מי היה כאן לפנינו ומי גר כאן עדיין ומה משמעותו. פיתחתי את ההובי הזה, וזה ריתק אותי. כשחפרתי החלטתי לקחת את שבתאי אהרון ז"ל, שלכאורה הוא עדיין נמצא כאן, רואה את כולנו ומספר את הסיפור. שבתאי היה טייס מטוס פוגה שנפל ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, מטוסו נפגע מאש קרקע שנורתה בידי הירדנים במעלה אדומים, הוא הצליח לקפוץ עם מצנח ממטוסו על הקרקע ונתפס על ידי הירדנים. הוא עבר על ידם לינץ ונרצח".
שבתאי ז"ל נחשב באותה התקופה לנעדר. רק בסיום המלחמה שבוי ירדני העיד כי טייס ישראלי נרצח באזור מעלה אדומים. הסיפור נגע בגדעון, והוא בחר אותו בספרו כדמות ראשית. זוהי פנטזיה והיסטוריה המשולהבים זה בזה. בספר שבתאי מתגורר עדיין במדבר, דמותו מביטה על התהליכים במעלה אדומים, ואפילו מחפשת מי הרג אותו. "מדבר יהודה שלא התיישב על ידי יהודים לאורך כל ההיסטוריה, אשת הקיסר הביזנטי שבנתה פה מנזרים, יש כאן עשרה מנזרים, אני בעל תואר שני בארכיאולוגיה וזה בער בי. אנחנו תחנה ברצף היסטוריה, וככה צריך התייחס לכך. חבל לי שלזכרו של הטייס שבתאי אהרון יש את גבעת המטוס, וכאן במעלה אדומים, חלק מההיסטוריה של המקום לא מוזכרת".
בספר אתה מזכיר את חיים בן חור, את רופא המשפחה ג'ון, את אבנר פרץ, הרב רבינוביץ' ודמויות מוכרות נוספות, מה היה חשוב לך להעביר לקורא?
"אדריכל הוא לא סופר. כל הסיפורים עלו מתוך עבודה. במשך עשור כתבתי תוך כדי עבודה, במהלך השנים נרקם הסיפור, השתלב לי בנסיעות ושיחות עם אנשים. שבתאי פוגש את הדמויות, וכך קל יותר להציג אותן. למשל, שבתאי הוא פציינט של רופא המשפחה ממעלה אדומים, ג'ון אייגנר. פסיכוהיסטוריה בעצם אומר שאנחנו כל הזמן עוברים תהליך. זה שהקמנו פה עיר, זה לא אומר שהתחלנו מאפס. העיר התחילה קודם לכן, נזירים הסתובבו כאן. יחד עם זאת, זה לא ספר היסטורי, אנשים שיקראו את הספר יוכלו להתחבר לסיפורים, ומתוך הספר צריך להבין שהחוכמה היא לאן אנחנו רוצים לצעוד קדימה".
אז המסר הוא לאן אנחנו רוצים להתקדם מכאן?
"הבנים של רובנו גדלים ועוזבים את העיר. יש בשנתון כאלף ילדים, הרוב עוזב, ולא מעט ותיקים עוזבים גם הם בעקבות הילדים. יש כאן קניון, בריכה וקאנטרי, שתלנו ובנינו פה, ובכל זאת חטאנו שאין כאן מענה לצעירים כמו תעסוקה ומגורים. גם אם נצליח להשאיר אפילו עשרה אחוז, זה טוב. אולי בכלל מעלה אדומים היא תחנה בדרך של החיים, אולי זה העתיד של העיר ומהותה, ועלינו להשלים שאנחנו רק אזור מעבר, כפי שהיה גם בהיסטוריית המקום, וזה משהו שיכול בהחלט להשתמע מתוך הספר".
מי לדעתך קהל היעד של הספר?
"שאלה טובה, אני לא יודע מי קהל היעד. כבר לא מעט אנשים קנו את הספר בסטימצקי, והתשובה היא סוג של נעלם. למשל, הרב סבתו שמוזכר בספר, יש לו כסופר קהל שבוי שרוכש את מה שהוא כותב. אני הרי לא סופר, ולכן לא יודע את מי מהאנשים הספר יתפוס. פונים אליי אנשים שקראו ואנשים המוזכרים בספר, ומחבקים אותי. זה נותן הרגשה טובה. אני כבר חוקר דברים חדשים לספרים אחרים. אגב, הבנתי שראש שבט ג'הלין, אבו דאוד, יודע להצביע איפה המטוס של שבתאי נפל, ואני מתכנן לפגוש אותו".
אז מה יהיה הספר הבא?
"אני עברתי לכתוב על הים, ויש עוד דברים שמרתקים אותי. אבי היה איש לח"י. כשהיה בן 18 הוא היה נשק, הוא היה אוסף נשקים, מסליקם ונותן ללוחמים. כשהתגייס לצה"ל מסר את נשקו לצה"ל. הוא היה חלק מכיבוש מנזר האחיות השותקות. לפני שלושים שנה, כשישבנו שבעה על אבי, יצרה איתנו קשר נזירה שכנראה בעבר הייתה איתו בקשר. הבנו שזה היה קשר רומנטי", אומר חרלפ בחיוך שובב, "יש לי הרבה סיפורים בתוך סיפורים שאותם בסוף אני מחבר לספר".
